ושואלים: ודלמא בשמא דאבוה חתים [ושמא בשם אביו חתם] שבאמת ראובן הוא שחתם, אלא שחתם בשם אביו על הגט השני! ודוחים: לא שביק איניש שמיה וחתים שמא דאבוה [אין אדם מניח את שמו וחותם את שם אביו].

ושואלים: ודילמא סימנא שוייה [ושמא סימן עשה אותו], את שם אביו, שאף שאינו חותם בשם אביו הריהו משתמש בשם אביו כבסימן במקום חתימה. דהא [שהרי] רב במקום חתימה צייר כוורא [היה מצייר דג], ר' חנינא היה מצייר חרותא [דקל], רב חסדא — סמ"ך, רב הושעיא — עי"ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא [היה מצייר מפרש]!

ומשיבים: לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא [אין אדם מתחצף לעשות את שם אביו כסימן] ולכן אנחנו מניחים שזה המשך של שמו, אבל אין נוסח זה מספיק כדי להיחשב כחתימה על הגט השני.

ומקשים מצד אחר: וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה], הגט הראשון בשני עדים עברים, וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה] הגט השני בשני עדים יונים, דתנן [שכן שנינו במשנה] להלן: גט שכתבו עברית ועדיו חתומים יונית, או כתבו יונית ועדיו חתומים עברית — הרי זה כשר!

וכי תימא [ואם תאמר], כיון דמופלג [שמרוחק] הגט השני מעדיו בשני שיטין [בשתי שורות] לא יהא כשר, ככל שטר שעדיו מרוחקים ממנו. ואולם האמר [הרי אמר] חזקיה: אם מלאהו לאותו רווח שבין הגט לעדיו, אף בקרובים הפסולים לעדות — הרי זה כשר, ואין אומרים שהפסקה זו פוסלת!

ומשיבים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהן, שני הגיטין, כשרים, ולא רק זה שהעדים סמוכים לו. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שאיננו אומר כן, מה סבור הוא? ומשיבים: הוא חושש דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעדים היוונים הפכו את סדר המילים בחתימתם, ובאמת כל החתימות מתייחסות לגט הראשון, וכולהו אחד הוא דחתימי [וכולם על גט אחד הוא שחתמו].

א שנינו במשנה שהיו חתומים על הגט עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד אחד יווני — שניהם פסולים. ושואלים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי [וגט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: עד אחד עברי ועד אחד יוני — כשר!

ואומרים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהם כשרים. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שפוסל, מה הוא סבור? ומשיבים: דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעד היווני הראשון הפך את סדר חתימתו, ובאמת הוא חתום על הגט השני ונמצא תלתא אחד [שלושה חתמו על גט אחד], וחד אחד [ואחד בלבד חתם על גט אחד], ולכן אינו כשר.

ב משנה שייר כותב הגט מקצת הגט ולא כתבו כולו בדף אחד וכתבו בדף השני, כלומר, בטור שני על אותו נייר, והעדים חתומים מלמטה בדף השני — הרי זה גט כשר. אם חתמו עדים בראש הדף או מן הצד, או מאחריו, אם היה זה בגט פשוט — הרי זה פסול.

אם הקיף [הצמיד] ראשו של גט זה בצד ראשו של זה, שהיו שני גיטין כתובים על דף אחד במהופך והעדים חתומים באמצע בין הגיטין — שניהם, שני הגיטין, פסולין. אם היה סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את (אותו) גט שהעדים נקרין (נקראים) עמו, שחתימתם כתובה באופן שהיא נקראת כהמשך שלו — כשר. היה ראשו של גט זה בצד סופו של זה והעדים חתומים באמצע בין שני הגיטין, את שהעדים נקרין בסופו (כלומר, גט ראשון) — כשר.

גט שכתבו עברית ועדיו חתומים בכתב יוונית, או כתבו יוונית ועדיו עברית, או עד אחד חתום בכתב עברי ועד אחד יווני, או היה כתב סופר שמזהים על פי כתב ידו ועוד חתימת עד הרי זה כשר.

ובאופני חתימת העדים, אם היה חתום "איש פלוני עד" ולא כתב את שם אביו — הרי זה כשר. וכן אם לא כתב שמו הפרטי אלא "בן איש פלוני עד" בלבד — כשר. או כתב "איש פלוני בן איש פלוני" ולא כתב "עד" — כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שלא היו חותמים "עד". ועוד בענין שמות בגט, כתב חניכתו (שם משפחתו או כינויו) של הבעל וחניכתה (שם משפחתה או כינויה) של האשה המתגרשת — כשר.

ג גמרא על האמור במשנה בדבר גט הכתוב בשני דפים, שהוא כשר, שואלים: וליחוש [ונחשוש] דלמא הני תרי גיטי הוו [שמא שני גיטין היו אלה בתחילתם] זה בצד זה, השני גבוה מן הראשון, ואיתרמי ליה [והזדמן לו] שמקומו של הזמן דקמא [של הגט הראשון] שהוא בתחילת הגט, ועדים דבתרא [של הגט האחרון] שהוא בסוף הגט, נמצאים זה בצד זה, וגזייה לזמן דבתרא [וחתך את הזמן של הגט האחרון] ועדים דקמא [של הגט הראשון] עד ששני חלקי הגיטין נראים כגט אחד המתפרס על שתי עמודות!

אמר רב אבא אמר רב: מדובר כשיש ריוח מלמטה וברור שלא גזר את סוף הגט הראשון. ושואלים: ודלמא [ושמא] את הזמן, חלקו העליון דבתרא מיגז גזייה [של הגט האחרון, גזז אותו] ונמצא החלק האחרון כהמשך של חלק מן הגט הראשון שעדיין לא סיים לכותבו! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] ר' אבא אמר רב: כשיש ריוח מלמטה,