לטמא משכב תחתון כעליון, שהבועל נדה נטמא טומאה חמורה ומטמא כל מה ששוכב עליו גם אם לא נגע בו במישרין.

ואם נישאת לכהן — הריהי אוכלת בתרומה מאותה שעה, ואם בא עליה אחד מכל עריות שבתורה — הם, האסורים לה מומתין על ידה בעוון זה, והיא פטורה שהרי קטנה היא ואינה בת עונשין. ואם בא עליה אחד מן הפסולין (הפוסלים אשה לכהונה על ידי ביאתם) — פסלה מן הכהונה. עד כאן לשון הברייתא.

ונדייק: קתני [שנה שם] מתקדשת בביאה, וקתני [ושנה] בנפרד ואם נישאת לכהן, משמע שעצם הביאה אינה עושה נישואין. ודוחים: הכי קאמר [כך אמר]: זו כוונת הברייתא: אי הני [אם אלה] קידושי הביאה נשואין של כהן נינהו [הם] — אוכלת בתרומה. ואין כאן איפוא שני דברים הבאים בזה אחר זה, ואין להוכיח מכאן שביאה אינה עושה נישואין.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה לעיר נציבין, וכך שלח לו: שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל שנתארסה לכהן אוכלת בתרומה. שלח לו ר' יהודה בן בתירה בתשובה: ואתה אי (אין) אתה אומר כן? הלא מוחזקני ויודע אני בך שאתה בקי בחדרי תורה, וכי לדרוש בקל וחומר אי (אין) אתה יודע?!

והרי קל וחומר הוא: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה שבא עליה כהן מאכילתה בכך תרומה ואינה מתקדשת לו, ובכל זאת כספה (אם קונה אותה הכהן בכסף) מאכילתה בתרומה. זו הארוסה, שביאתה לכהן מאכילתה בתרומה — אינו דין שכספה (קידושי כסף שקידשה הכהן) מאכילתה בתרומה? ואם כן מן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר פה] בהשוואה בין כסף לביאה? אי [אם] מדובר בביאה שעל ידי (כלומר, שלאחר) חופה, וקידושי כסף שהושלמו לנישואין על ידי חופה — הלא בתרוייהו [בצירוף שניהם] כסף וחופה על פי הדין מיכל אכלה [היא אוכלת] בתרומה גם מדברי סופרים?

ואלא באיזה מקרה אמר בן בתירה שיש גזירת חכמים שלא תאכל — בביאה שעל ידי חופה, וקידושי כסף שלא על ידי חופה. ואומרים: אם כן הוא המקרה הרי אין כאן קל וחומר, כי הכא תרתי [כאן בביאה יש שתי דרכי קנין], ביאה וחופה, והכא חדא [וכאן, בכסף, רק דרך אחת]. אלא לאו [אין זאת אלא] שההשוואה בין כסף לביאה היתה בביאה שלא על ידי חופה, וכסף שלא על ידי חופה.

ומכאן לענייננו: אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שביאה בלבד נשואין עושה — משום הכי [כך] פשיטא ליה [פשוט לו] לר' יהודה בן בתירה דאלימא לה [שחזקה יותר] ביאה מכסף. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שביאה רק קדושין עושה, אם כן מאי שנא הכא דפשיטא ליה [מה (מדוע) שונה כאן בקידושי ביאה שפשוט לו] שאוכלת בתרומה, ומאי שנא הכא דמספקא ליה [ומה (מדוע) שונה כאן בקידושי כסף שמסופק לו] וצריך ללמוד מקל וחומר, והרי בשני המקרים היא כארוסה בלבד.

אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם אימא [אומר] לך שכאן מדובר בביאה שעל ידי חופה וכסף שלא על ידי חופה. ודקאמרת [ומה שאתה אומר] כנגד קל וחומר זה: הכא תרתי והכא חדא [כאן יש שתי דרכי קנין וכאן יש רק אחת] — קל וחומר מיהא איתיה [מכל מקום ישנו].

והכי שלח ליה [וכך שלח לו], כך יש להסביר את דברי ר' יהודה בן בתירה: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה אפילו על ידי חופה — בכל זאת כספה מאכילתה בלא חופה, זו, ארוסה בת ישראל, שביאתה מאכילתה בתרומה על ידי חופה — אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה אפילו בלא חופה?

אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום טעמו של עולא שאנו חוששים שמא בבית אביה יאכלו אחיה ובני משפחתה מן התרומה שברשותה.

ובן בג בג מסביר מדוע אין ללמוד קל וחומר זה משפחה כנענית, שכן גבי (אצל) שפחה כנענית כשקונה אותה בכסף לא שייר בקנינה וגמר את כל מעשה הקנין שיכול לחול עליה, אבל הכא [כאן] בקידושין, שייר בקנינה, שקנין האירוסין הוא רק קנין ראשון, ועדיין יש קנין נוסף של נישואין, ואין הדברים דומים.

רבינא אמר שלדעתו יש להבין את כל הענין באופן אחר, ואפילו אם ביאה אינה עושה נישואין מדאורייתא [מן התורה] — מיפשט פשיטא ליה דאכלה [פשוט לו לר' יוחנן בן בג בג שהיא אוכלת] בתרומה גם כשנתקדשה בכסף בלבד, שכן היא "קנין כספו" ומדרבנן [ולגבי ההלכה מדברי סופרים] הוא ששלח ליה [לו].

והכי [וכך] שלח ליה [לו]: שמעתי עליך שאתה אומר הלכה למעשה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, ולא חיישת לסימפון [ואין אתה חושש לביטול הקנין] שמא ימצא בה מום ויתגלה שהיו אלה קידושי טעות ונמצא שאכלה תרומה שלא כדין. ועל כך שלח ליה [לו] ר' יהודה בן בתירה: ואתה אי (אין) אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה, לדרוש בקל וחומר אי (אין) אתה יודע?!

וכך תאמר: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה — בכל זאת כספה מאכילתה בתרומה, ולא חיישינן לסימפון [ואין אנו חוששים לביטול מיקח], זו שביאתה מאכילתה בתרומה שבודאי בדקה קודם הביאה, ואין כאן חשש לביטול — אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה, ולא ניחוש לסימפון [נחשוש לביטול מיקח] פה? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה