"והקריבו" זו קבלת הדם.

על מה שנאמר במשנה והזאות שואלים: הזאה דהיכא [של היכן], באיזו הזאה מדובר? אי [אם] זו של פרה אדומה, הלא "אלעזר" כתוב בה (במדבר יט, ד), שאותה הזאה עושה דווקא או הסגן ואפילו כהנים אחרים פסולים בה וכל שכן נשים. אי [אם] הזאה שעושים בפנים, כלומר, בקדשי הקדשים "הכהן המשיח" כתוב בה (ויקרא ד, טז–יז) ואם כן שוב אין פה מקום לספק. אלא הזאה שמזים את דם חטאת בן עוף.

דאתיא [שבאה, נלמדת] בקל וחומר מבן צאן. כיצד: ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו, שלאו דווקא כהן חייב לשוחטו אלא כל אדם רשאי לשחוט את הקרבן — בכל זאת קבע לו כהן להזאתו, שכן נאמר "וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו..." (ויקרא א, יא), אם כן בן עוף שקבע לו כהן למליקתו שהיא העבודה המקבילה לשחיטת בן צאן — אינו דין שיקבע לו כהן להזאתו? ומכאן למדים שהיא דווקא בכהנים — גברים, ולא בנשים.

א שנינו במשנה: חוץ ממנחת סוטה ונזירה שאותן הנשים מניפות. אמר ליה [לו] ר' אליעזר לר' יאשיה דדריה [בן דורו], כלומר, לאמורא ר' יאשיה, ולא לתנא בשם זה, שהיה גדול ממנו: לא תיתיב אכרעך [תשב על רגליך] עד דאמרת [שתאמר] לי להא שמעתתא [את ההלכה הזו]: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? ותוהים: מה מקום יש לשאלה מנלן [מניין לנו]?! והלא בגופה כתיב [בפרשת סוטה עצמה נאמר]: "והניף את המנחה"! (במדבר ה, כה) אלא כך היתה השאלה: שצריך תנופה בבעלים מנלן [מניין לנו]? שמא הכוונה היא שהכהן בלבד מניף?

והשיב ר' יאשיה: אתיא [באה, נלמדת] הלכה זו בגזירה שווה "יד" "יד" משלמים. כתיב הכא [נאמר כאן] במנחת סוטה "ולקח הכהן מיד האשה" (שם) וכתיב התם [ונאמר שם] "המקריב את זבח שלמיו... ידיו תביאינה...

להניף אותו תנופה" (ויקרא ז, כט–ל), מה כאן בסוטה כהן מניף ("ולקח הכהן") — אף להלן בשלמים כהן מניף, מה להלן בשלמים בעלים מניפים ("ידיו תביאנה") — אף כאן בסוטה, גם בעלים מניפים. הא כיצד מקיימים את שני הכתובים יחד שגם הכהן וגם הבעלים יניפו? כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף, נמצא שגם הכהן וגם הבעלים מניפים.

ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא ראיה לסוטה, נזירה מנלן [מניין לנו] שהיא מניפה? ומשיבים: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה, של המלים: "כף" האמור בנזירות ("ונתן על כפיה נזיר". במדבר ו, ט) ו"כף" האמור בסוטה ("ונתן על כפיה". שם ה, יח) וכמו שהסוטה מניפה גם נזירה מניפה.

ב משנה כל מצוה שהיא תלויה בארץ — אינה נוהגת אלא בארץ ישראל, ושאינה תלויה בארץ — נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ,