ביאה ומושב יחד כתיב בהו [נאמר בהם] ("כי תבואו אל ארץ מושבותיכם". במדבר טו, ב), וכיצד הוא למד מכאן לענין שנאמר בו "מושבות" בלבד? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: ללמד שכל מקום שנאמר בו גם ביאה וגם מושב — אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, אלו דברי ר' ישמעאל.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מסביר, על מה שאמר לו ר' עקיבא: הרי שבת שנאמר בו "מושבות", והשיב ר' ישמעאל ואמר לו: שבת קל וחומר היא נלמדת, נימא ליה [שיאמר לו במקום זה]: אנא [אני] ביאה ומושב יחד קאמינא [אומר אני] ובשבת נאמר רק "מושב"! ומשיבים: חדא ועוד קאמר ליה [תשובה אחת ועוד אחת אמר לו]; חדא [אחת] — דאנא [שאני] ביאה ומושב יחד קאמינא [אומר אני]. ועוד תשובה על קושיה זו: דקא אמרת [זה שאתה אומר] הרי שבת שנאמר בו "מושבות" — שבת קל וחומר היא.

א ולעצם מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא שואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה נושא, נחלקו למעשה]? ומשיבים: בשאלה אם קירבו (הקריבו) נסכים במדבר קא מיפלגי [חלוקים הם]. ר' ישמעאל סבר: לא קירבו נסכים במדבר ולא נתחייבו בהם אלא לאחר שנתיישבו בארץ, לאחר ביאה ומושב. ור' עקיבא סבר : קירבו נסכים במדבר, ולומד מ"מושב" דין אחר.

אמר אביי: האי תנא דבי [תנא זה מבית מדרשו] של ר' ישמעאל שלדבריו רק במצוה שנזכרו בה "ביאה" ו"מושב" יחד נצטוו ישראל לאחר ירושה וישיבה מפיק [מוציא, חולק] מאידך תנא דבי [מדברי תנא אחר של בית מדרשו] של ר' ישמעאל.

דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הואיל ונאמרו ביאות לארץ בכמה מצוות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן שמדובר לאחר ירושה וישיבה, שנאמר במצוות מינוי המלך "כי תבוא אל הארץ... וירשתה וישבתה בה" (דברים יז, יד) — אף כל מקום שנאמרה ביאה לארץ בסתם כוונתה לאחר ירושה וישיבה ואין צורך גם ב"מושב".

ואידך [והתנא האחר], (הראשון) משמו של ר' ישמעאל אומר שאין זו ראיה משום דהוה [שהיה] כתוב זה במצוות מינוי מלך והכתוב במצות ביכורים (שאף במצוות ביכורים נאמרה ביאה ירושה וישיבה) שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

ואידך [והאחר, השני] בשם ר' ישמעאל משיב: שני כתובים אלה צריכי [צריכים] שייאמרו במפורש ואינם למדים זה מזה; דאי כתב רחמנא [שאילו כתבה התורה] דבר זה רק לגבי מלך ולא כתב [היתה כותבת] כך לגבי ביכורים הוה אמינא [הייתי אומר]: דבר זה הוא דווקא במצות מינוי מלך אבל במצות ביכורים שהוא מביא על מה דקא מיתהני [שנהנה] מאכילת הפירות, צריך להביא לאלתר [מיד] ולא ימתין עד לירושה וישיבה. ואי [ואם] כתב רק לגבי ביכורים ולא כתב לגבי מלך הוה אמינא [הייתי אומר] מלך שדרכו לכבש — צריך למנותו לאלתר [מיד] עוד לפני כניסתם לארץ.

ואידך [והאחר] (הראשון) בשם ר' ישמעאל טוען כנגד זה: נכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] מלך ולא בעי [יצטרך] לכתוב דבר זה לגבי ביכורים, ואנא אמינא [ואני אומר] מן הסברה: ומה מלך שתפקידו לכבש את הארץ, בכל זאת מצוה למנותו רק לאחר ירושה וישיבה, ביכורים — לא כל שכן. ואם כן שני כתובים הבאים כאחד הם, ואינם מלמדים.

ואידך [והאחר, השני] בשם ר' ישמעאל אומר: אי כתב הכי [אם היה כותב כך] רק בענין מלך הוה אמינא [הייתי אומר] מן הסברה להיפך: שיתחייבו בביכורים מיד בכניסה לארץ מידי דהוה אחלה [כשם שהדבר הוא לענין הפרשת חלה] שמצוותה מיד עם הכניסה לארץ, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו כן.

ב ושואלים: והשתא דאמרת [ועכשיו שאתה אומר] שחובת הגוף נוהגת בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, "מושב" דכתב רחמנא [שכתבה תורה] גבי שבת "שבת היא לה' בכל מושבותיכם" (ויקרא כג, ג) שהיא חובת הגוף, למה לי? ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר; סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ובענינא [ובענין] בפרשת] המועדות כתיבא [נאמרה] מצות השבת, תיבעי [תצטרך] קידוש על ידי בית דין דווקא כי [כמו] מועדות, שמקדשים את ראש החודש כדי לדעת מתי יחולו המועדות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הדבר כן.

ועוד שואלים: "מושב" דכתב רחמנא [שכתבה התורה] גבי חלב ודם ("חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו". ויקרא ג, יז), למה לי? והרי חובת הגוף הם! ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ובענינא [ובענין, בפרשתם] של קרבנות כתיבי [נאמרו] איסורים אלה, לכן בזמן דאיכא [שיש] קרבן ומעלים למזבח את חלבו ודמו, דהיינו בזמן שבית המקדש קיים ניתסר [ייאסרו] חלב ודם, ואילו בזמן דליכא [שאין] קרבן — לא ייאסרו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהם אסורים לעולם.

ועוד שואלים: "מושב" דכתב רחמנא [שכתבה תורה] גבי מצה ומרור ("בכל מושבותיכם תאכלו מצות". שמות יב, כ), למה לי? והרי חובת הגוף הם! ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] הואיל וכתיב [ונאמר] "על מצות ומררים יאכלהו" (את הפסח) (במדבר ט, יא), בזמן דאיכא [שיש] קרבן פסח — אין [כן], בזמן דליכא [שאין] קרבן פסח — לא יתחייבו אף באלה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהיא חובה לעולם.

ושואלים עוד: ביאה דכתב רחמנא [שכתבה תורה] גבי תפילין ופטר חמור (בתחילת הפרשה העוסקת בהם. שמות יג, יא) למה לי? והלא חובת הגוף הן ואינן תלויות בארץ! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] לכדתנא דבי [לכמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: עשה מצוה זו של תפילין, שבשבילה תזכה ותיכנס לארץ.

ועוד שואלים לענין איסור "חדש" שנזכר בו "מושב": בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שדורש "מושב" — כל מקום שאתם יושבים משמע, וממילא אין הוא דורש "מושב" — לומר שנתחייבו רק לאחר ירושה וישיבה — היינו דכתיב [זהו שנאמר] על בני ישראל מיד לאחר שנכנסו לארץ "ויאכלו מעבור (תבואת) הארץ ממחרת הפסח" (יהושע ה, יא), ונדייק: ממחרת הפסח אכול [אכלו] מתבואת ארץ ישראל, מעיקרא [מתחילה, קודם לכן] — לא אכול [אכלו]. אלמא [מכאן]