היום יושב בחיקו של אברהם אבינו, שהיום הוא נימול. היום נולד רב יהודה בבבל. ומעירים: שאמר

מר [החכם]: כשמת ר' עקיבא נולד רבי. כשמת רבי נולד רב יהודה. כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי. ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א, ה). וכך היה גם בדורות ראשונים: עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה כבר שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר: "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב" וגו' (שמואל א ג, ג), ששרתה נבואה עליו בימי עלי.

ואגב שהזכרנו את העיר הומניא כעיר של עמונים, מביאים על הכתוב "צוה ה' ליעקב סביביו צריו" (איכה א, יז), כלומר, שגם בגלות סובבים את ישראל אויביהם. רב יהודה אמר: כגון העיר הומניא שהיא עיר של עמונים הסמוכה לישוב היהודי של פום נהרא.

נאמר: "ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפל על פני ואזעק קול גדול ואמר אהה אדני אלהים'" (יחזקאל יא, יג) רב ושמואל נחלקו בפירוש מקרא זה: חד [אחד מהם] אמר, פירש את הדבר, לטובה, וחד אמר: לרעה. כיצד? מאן דאמר [מי שאומר, שמפרש אותה] לטובה — כי הא דאיסתנדרא [כמו סיפור זה שמושל] מחוז מישן חתניה [חתנו] של נבוכדנצר הוה [היה]. שלח ליה [לו] לנבוכדנצר: מכולי האי שבייה דאייתית [מכל אותם השבויים שהבאתי] לך ממלחמותיך לא שדרת לן דקאי לקמן [שלחת לנו מישהו שיעמוד לפנינו].

בעי לשדורי ליה [רצה לשלוח לו שבויים] מישראל שיהיו משרתיו. אמר ליה [לו] פלטיהו בן בניהו לנבוכדנצר: אנן דחשבינן ניקו מקמך הכא [אנו, שאנו חשובים, נעמוד ונשרת לפניך כאן], ועבדין ניזלו להתם [ועבדינו ילכו לשם] לחתנך. וכך עשה נבוכדנצר. ועליו אמר הנביא יחזקאל: מי שעשה טובה זו בישראל שמנע מהם גלות זו, ימות בחצי ימיו?

מאן דאמר [מי שאומר, מפרש, את הפסוק] לרעה, דכתיב [שנאמר] "ותשא אותי רוח ותבא אתי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם" (שם א), וכתיב [ונאמר]: "ויבא אתי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה" (שם ח, טז).

ממשמע שנאמר "ופניהם קדמה" איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? שהרי באותו צד נמצא היכל ה'. אלא מה תלמוד לומר "אחריהם אל היכל ה'" — לרמוז דבר נוסף, מלמד שהיו מפריעין (פורעים, מגלים את) עצמם באחוריהם ומתריזין עצמם (מטילים צואה) כלפי מעלה דווקא בכיוון של היכל ה'. וקאמר [ואמר] נביא: מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מיטתו בשלום?!

ומעירים: תסתיים [תוגדר, תסויים השמועה] ששמואל הוא שאמר לרעה. שאמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה לענין יוחסים. ואף מישון לא חשו [חששו] לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות, אלא כהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות, ואם יש לחשוש לכשרותם של אנשי מישון, הריהו משום פסול חללים, ולא פסול אחר. ואילו לשיטה שנאמרו הדברים לטובה, בני מישון בני עבדים הם.

ודוחים: לעולם אימא [אומר] לך כי שמואל הוא שאמר לטובה, ואין זו סתירה, שכן שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: המפקיר עבדו — יצא העבד לחירות, ואינו צריך אפילו גט (שטר) שחרור, והביא שמואל ראיה לדבריו ממה שנאמר: "וכל עבד איש מקנת כסף" (שמות יב, מד), והלשון "עבד איש" לכאורה קשה, וכי דווקא עבד שהוא איש ממין זכר ולא עבד אשה? אלא הכוונה היא: עבד שיש לו רשות ושלטון לרבו עליו (עבד של איש) — קרוי עבד שהוא בפועל עבדו של איש מסויים, עבד שאין לרבו רשות עליו, כגון שהפקירו — אין הוא קרוי עבד אלא בן חורין.

אמר רב יהודה אמר שמואל: משנתנו זו לגבי יוחסין שממנה דייקנו כי אנשי בבל דווקא טהורים בייחוסם, אלו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הם עומדות.

ומעירים: אמימר שרא ליה [התיר לו] לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא [לשאת אשה ממחוזא] שהיתה מחוץ לגבולות בבל ליוחסין. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: מאי דעתיך [מהי דעתך] שהתרת לו — מתוך שאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות והלכה כחכמים, והא בי [והרי בית מדרשו] של רב כהנא לא מתני הכי [היו שונים כך] ובי [ובית מדרשו] של רב פפא לא מתני הכי [שנו כך], ובי [ובית מדרשו] של רב זביד לא מתני הכי [שנו כך]! ומעירים: אפילו הכי [כך], למרות ששמע כל דעות אלה, לא קיבלה אמימר מיניה [ממנו], ומדוע — משום דשמיע ליה [ששמע את ההלכה הזו] מרב זביד שמ נהרדעא ועליו סמך ביותר.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ממזירי ונתיני (ממזרים ונתינים) יהיו טהורים לעתיד לבא, אלו דברי ר' יוסי. ר' מאיר אומר: אין טהורים. אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו, כה)! אמר לו ר' מאיר: כשהוא אומר "מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם" (שם) הרי יש בכך הדגשה: מאלה ולא מן הממזרות. אמר לו ר' יוסי: בסוף הכתוב כשהוא אומר "אטהר אתכם" — הוי אומר אף מן הממזרות.

ומעירים: בשלמא [נניח] לדעת ר' מאיר שממזרים עדיין יישארו מרוחקים היינו דכתיב [זהו שנאמר] בנבואה לעתיד לבוא: "וישב ממזר באשדוד" (זכריה ט, ו), כלומר, יהיה להם מקום נפרד משלהם, אלא לר' יוסי מאי [מה פירוש] "וישב ממזר באשדוד"? ומשיבים: כדמתרגם [כמו שהיה מתרגם] רב יוסף: יתבון [ישבו] בית ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמו בה לנוכראין [בשלווה בארצם שהיו דומים בה כנכרים], שמפרש ממזר כמו "מעם זר".

אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. אמר רב יוסף: אי לאו [אם לא] שאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי, הוה אתי [היה בא] אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין [היה מוציא מאתנו קבוצות קבוצות של אסורים], כלומר, שהיה מגלה כמה ממזרים יש בישראל.

תנו רבנן [שנו חכמים]: גר נושא ממזרת לכתחילה, אלו דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר: גר לא ישא ממזרת. אחד גר אחד עבד משוחרר וחלל כולם מותרים בכהנת. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי? ועונים: חמשה קהלי כתיבי [חמש פעמים נאמר "קהל"] לגבי פסולים שונים שנאסר עליהם לבוא בקהל ה'.