סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

פירוש שטיינזלץ

אין בו משום אסופי, שאם לא היה ילד כשר לא היו דואגים למולו. וכן אם משלטי הדמיה [איבריו מתוקנים], שנראה שטיפלו בו אחר לידתו — אין בו משום אסופי. וכן אם היה שייף משחא ומלא כוחלא [משוח בשמן או עיניו משוחות בכחול], או רמי חומרי [ענוד טבעות], או תלי פיתקא, ותלי קמיעא [תלוי עליו פתק או תלוי עליו קמיע]אין בו משום אסופי.

אם היה ילד שנמצא תלי בדיקלי [תלוי בדקל], אי מטיא ליה [אם היה במקום כזה שמגיעה אליו] חיהיש בו משום אסופי, אם לאו [לא], שהוא מונח בדקל במקום שחיה אינה יכולה להגיע אליו — אין בו משום אסופי, שנראה שדאגו לו והניחוהו במקום המשתמר.

וכן אם מונח הילד בזרדתא סמיכא למתא [חורשה הסמוכה לעיר] שהוא מקום שאין מצויים בו אנשים — יש בו משום אסופי, ואם לאו [לא]אין בו משום אסופי. אם היה הילד בבי כנישתא סמיכתא למתא ושכיחי ביה [בית הכנסת הסמוך לעיר ומצויים בו] רביםאין בו משום אסופי, אלא שרצו לתת את הילד לאחרים, ואם לאו [לא], שאיננו סמוך לעיר או שאין אנשים מצויים שם — יש בו משום אסופי.

אמר אמימר: האי פירא דסופלי [בור זה ששמים בו גרעיני תמרים] למאכל בהמות, אם נמצא בו ילד — יש בו משום אסופי, אבל אם נמצא בחריפתא דנהרא [אמצע הנהר] ששם יש זרימת מים מהירה ואניות עוברות שם — אין בו משום אסופי. אם מונח בפשרי [מקום צדדי בנהר]יש בו משום אסופי. ילד שנמצא בצידי רשות הרבים שאין רבים דורסים שם — אין בו משום אסופי. נמצא ברשות הרבים עצמה במקום שהיה עלול להדרס — יש בו משום אסופי.

אמר רבא: ובשני (ובשנות) רעבון אין בו משום אסופי. ושואלים: הא [זו] שאמר רבא אהייא [על איזו] פרט בהלכה זו נאמרה? אילימא [אם תאמר] שעל רשות הרבים — וכי איידי [מתוך] שהן שני רעבון קטלא ליה [הורגת היא אותו] הייתכן שהאם מניחה אותו במקום שעלול להדרס?! ואלא תאמר שדברי רבא מוסבים על צידי [על צידי] רשות הרבים — אולם במקרה זה מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] שני רעבון? אפילו בלא שני רעבון, אם מונח במקום כזה, הרי זה מונח על דעת שהוא מקום שמור, שסבור שימצאו אותו!

אלא יש לומר כי אתמר [כאשר נאמרה] הלכתו של רבאאהא דאמר [היא על מה שאמר] רב יהודה שאמר בשם ר' אבא, אמר ר' יהודה בר זבדי, אמר רב: כל זמן שהילד העזוב עדיין בשוקאביו ואמו נאמנים עליו, שיכולים להעיד שילד זה הוא שלהם, אבל אם נאסף כבר מן השוקאין נאמנים עליו.

ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רבא: הואיל ויצא עליו כבר שם אסופי אינם נאמנים לבטל ממנו שם זה. ועל כך אמר רבא: ובשני רעבון, אף על פי שנאסף מן השוק הרי אביו ואמו נאמנים עליו, שבשנים כאלה מצוי הדבר יותר ומסתבר שאומרים ההורים אמת.

א אמר רב חסדא: שלשה נאמנים לאלתר [מיד], כלומר, דווקא כאשר מעידים מיד על הדבר, אף שאינם נאמנים כרגיל להיות עדים, אלו הן: אסופי, חיה (מיילדת) ופוטרת חברותיה מחשש טומאה. כיצד?

אסופיהא דאמרן [זה שאמרנו] שהוריו יכולים להעיד עליו שהוא בנם לפני שנאסף.

חיהדתניא כן שנינו בברייתא]: חיה נאמנת לומר ילד זה יצא ראשון וילד זה יצא שני, לענין בכורה ולכל הדינים הנובעים מכך. במה דברים אמוריםשלא יצתה (יצאה) מאותו חדר וחזרה, אבל אם כבר יצתה וחזרהאינה נאמנת שאולי נתחלפו בינתיים. ר' אליעזר אומר: אם הוחזקה על עומדה (במקומה) — נאמנת, ואם לאו [לא]אינה נאמנת. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] למעשה? ומשיבים: איכא בינייהו דאהדר אפה [יש ביניהם הבדל כשהחזירה המיילדת פניה] לצד אחר לאחר הלידה, שלדעת ר' אליעזר שוב אינה נאמנת.

פוטרת חברותיה מאי [מה] היא?דתנן [ששנינו במשנה]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהןכולן טמאות טומאת נידה, שאין אנו יודעים מאיזו מהן יצא הדם. ואם בדקה אחת מהן לאחר מכן ונמצאת טמאה, כלומר, שהיא עדיין נידה — היא טמאה, וכולן טהורות. ועל כך אמר רב חסדא: והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת, כלומר, בסמוך לאותו מאורע, אבל אם היה זה אף זמן מועט לאחר מכן — אין זו הוכחה שממנה שתת הדם מתחילה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אם ילדו מספר נשים כמה ילדים בזמן אחד, נאמנת חיה (מיילדת) לומר: זה כהן וזה לוי, זה נתין וזה ממזר, שאומרת למי מן הנשים נולד כל אחד מן הילדים. במה דברים אמוריםשלא קרא עליה שם ערער, כלומר, שלא היה ערעור על הוולד הזה שאמרו שהוא פסול, אבל קרא עליה ערעראינה נאמנת.

ומבררים: ערער דמאי [על מה] כיצד היה ערעור זה? אילימא [אם תאמר] ערער חד [עד אחד] שבא והעיד ההיפך, והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: אין ערער פחות משנים! אלא יש לומר כי מדובר בערער תרי [של שניים], אבל כנגד אחד — היא נאמנת.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם אימא [אומר] לך כי אף בערער חד [אחד] אינה נאמנת. וכי [וכאשר] אמר ר' יוחנן אין ערער פחות משניםהני מילי היכא דאיתא [דברים אלה אמורים במקום שיש] חזקה של כשרות, ולכן רק שניים יכולים לבטל אותה, אבל היכא דליכא [במקום שאין] חזקה של כשרותחד נמי מהימן [עד אחד גם כן נאמן].

וכן נאמן בעל מקח (המוכר), כאשר טוענים שני אנשים וכל אחד אומר שהוא הקונה, לומר: לזה מכרתי, ולזה אין מכרתי. במה דברים אמוריםבזמן שמקחו (החפץ שהתכוון למכור) עדיין בידו של המוכר, אבל אין מקחו בידואינו נאמן, והריהו ככל עד אחד.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר