הרי גופין מוחלקים, כלומר, כל אחת מאלה היא גוף לעצמו, הרי שמות מוחלקים, שבכל אחת יש שם של איסור לעצמו וברור שילקה על כל ביאה!

אלא תאמר שבא על אלמנה אחת שלש ביאות. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] שלא אתרו ביה [התרו בו] בין ביאה לביאה — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאינו חייב אלא אחת, שהרי אינו לוקה אלא לאחר התראה, והתראה אחת היתה לשלוש הביאות ואין בכך שום חידוש.

אלא תאמר דאתרו ביה אכל חדא וחדא [שהתרו בו על כל אחת ואחת] מן הביאות — אמאי [מדוע] אינו חייב אלא אחת? והתנן [והרי שנינו במשנה]: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו — אינו חייב משום שתיית יין אלא אחת. אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה — חייב על כל אחת ואחת, על כל שתיה שלאחר התראה!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן שבא פעם אחת על אלמנת ראובן שהיתה קודם אלמנת שמעון שהיתה קודם אלמנת לוי. מהו דתימא [שתאמר] הרי כאן שמות מוחלקים, שהרי היא אלמנה משלושה בעלים וילקה שלוש פעמים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגופים מוחלקים בעינן [צריכים אנו] כדי להענישו בכמה עונשים וליכא [ואין כאן] ולכן לוקה רק פעם אחת.

שנינו שאם בא על "אלמנה וגרושה וחללה זנה" (ויקרא כא, יד) — חייב על כולן אם היה זה לפי הסדר הזה. ושואלים: האי תנא מאי קסבר [תנא זה מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שאיסור חל על איסור, שאם חל איסור על חפץ או אדם יכול גם איסור נוסף לחול עליו, אם כן איפכא נמי [ההיפך גם כן], שגם אם היתה תחילה זונה ואחר כך נתחללה יהיו בה כל אותם איסורים! ואי קסבר [ואם סבור הוא] שאין איסור חל על איסור — אפילו כסדר הזה נמי [גם כן] לא!

אמר רבא: האי תנא [תנא זה] איסור חל על איסור בכלל לית ליה [אין לו] ולדעתו אין איסור חל על איסור, אבל איסור מוסיף אית ליה [יש לו], שאם האיסור השני יש בו תוספת לגבי האיסור הראשון — אזי חל איסור על איסור. כיצד?

אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא [ומותרת] לכהן הדיוט. כיון שהויא לה [נעשתה] גרושה, מיגו דאיתוסף לה איסורא [מתוך שנוסף לה איסור] לגבי כהן הדיוט — איתוסף לה איסורא [נוסף לה גם איסור] לגבי כהן גדול, ועדיין שריא למיכל [מותרת היא לאכול] בתרומה אם היא בת כהן. אם הויא לה [נהייתה] חללה על ידי ביאת כהן, מיגו דאיתוסף איסורא [מתוך שנוסף איסור] עליה, שאסורה למיכל [לאכול] בתרומה, איתוסף איסורא [נוסף בה איסור] חללה גם לגבי כהן גדול שבא עליה נוסף על איסור אלמנה וגרושה שיש עליה, לכן רק לפי הסדר הזה חייב על כולן, אבל בסדר אחר — לא.

אך יש לשאול אלא זונה מאי [מה] איסור מוסיף אית [יש] בה? שאין איסור יתר בזונה מאשר בחללה! אמר רב חנא בר רב קטינא: הואיל ושם זנות פוסל בישראל, כלומר, אף שזונה בהגדרה המדוייקת שלה לענין כהונה (אשה שנבעלה לפסול לה) אינה אסורה אלא לכהנים, ואין בה תוספת על איסור חללה, מכל מקום שם זנות במשמעות הרחבה שלה, כגון לגבי אשת איש שזנתה — פוסל בישראל, שאשה כזו נאסרת לבעלה. ומתוך שאפשר לראות בכך איסור נוסף הריהו חל גם על איסור חללה.

תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב ששת ברייתא זו: כל שהוא ב"יקח", כלומר, כל אשה הכלולה בנשים שעליהן חל האמור בכהן גדול "בתולה מעמיו יקח" (שם, יד), אם נושא אשה כגון זו כשהיא אלמנה או גרושה הרי הוא עובר ב"לא יקח". כל שאינו ב"יקח" אינו ב"לא יקח", פרט לכהן גדול שבא על אחותו שהיתה אלמנה, שהואיל ואסורה עליו משום אחותו בהיותה בתולה ואינה ב"יקח", אין הוא מתחייב עליה משום "לא יקח" אם נשא אותה כשהיא אלמנה או גרושה.

אמר ליה [לו] רב ששת: דאמר [זה שאמר] לך, זה ששנה ברייתא זו, מני [שיטת מי היא] — שיטת ר' שמעון היא, שאמר בכלל: אין איסור חל על איסור ומשום כך אין אחותו האסורה עליו כבר, נאסרת ב"לא יקח". דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים פטור מכרת על אכילה של יום הכיפורים, מכיון שחל עליו קודם איסור אכילה של נבילה. דאי רבנן [שאם שיטת חכמים היא], הא אמרי [הרי אומרים הם]: איסור חל על איסור.

ודוחים: אפילו תימא רבנן [תאמר שהברייתא לענין "יקח" כדברי חכמים], כי אמרי רבנן [כאשר אמרו חכמים] שאיסור חל על איסור — הני מילי [דברים אלה] אמורים כשהאיסור השני הוא איסור חמור ואז הוא חל על איסור קל (כגון איסור יום הכיפורים על איסור נבילה), אבל איסור קל על איסור חמור — לא חייל [אינו חל] וכאן איסור אחותו שעונשו כרת חמור מאיסור "אלמנה... לא יקח" שעונשו מלקות.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך אמר לו רב ששת: הא מני [זו שיטת מי היא] — שיטת רבנן [חכמים] היא דאמרי [שאומרים]: איסור חל על איסור. וכי אמר י רבנן [וכאשר אומרים חכמים] איסור חל על איסור, הני מילי [דברים אלה אמורים] באיסור חמור שחל על איסור קל, אבל איסור קל על איסור חמור — לא חייל [אינו חל]. דאי [שאם לשיטת] ר' שמעון — השתא [עכשיו, הרי] אפילו איסור חמור על איסור קל לא חייל [אינו חל], איסור קל על איסור חמור מיבעיא [נצרכה] לומר שאינו חל? והרי אין כאן כל חידוש!

ודוחים: מהו דתימא [שתאמר]: איסור כהונה שאני [שונה], שיש בו איסורים מרובים ומיוחדים, ושמא בכהנים יחול איסור על איסור, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף בזה פוטר ר' שמעון.

א אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ישראל הבא על אחותו — ברור לנו כי זונה משוי לה [עושה הוא אותה] ואסורה לכהן, שהרי נבעלה לזה שאסורה לו. אבל האם חללה משוי לה [עושה הוא אותה] וכהן הבא עליה חייב גם משום חללה, או לא משוי לה [אינו עושה אותה] חללה?

וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים] כי קל וחומר הוא: מחייבי לאוין, כאשר בא כהן על אשה האסורה לכהונה, שאיסורים אלה הם רק איסורי לאו, הויא [נעשית היא] חללה, מחייבי כריתות לא כל שכן שתיעשה חללה? או דילמא [שמא] אין חללה אלא מאיסור כהונה? אמר ליה [לו] אביי: אין (איסור) חללה אלא מאיסור כהונה בלבד.

אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מניין דבר זה שאמרו חכמים] אין חללה אלא מאיסור כהונה — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא יאמר במפורש איסור גרושה בכהן גדול ותיתי [ותבוא, תלמד] הלכה זו בקל וחומר מכהן הדיוט, ואנא אמינא [וכך אני אומר] מדעתי: השתא [עכשיו, הרי] לכהן הדיוט אסורה גרושה, לכהן גדול מיבעיא [נצרכה לומר]? אם כן למה נאמרה גרושה בכהן גדול — כדי ללמדנו: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט, שיש בה איסור לאו בפני עצמו ללקות עליו — כך חלוקה בכהן גדול, אם היתה גרושה וחללה.

ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, וכי מיגרע גרעה [גרועה היא] יותר? שהרי איסור זה חל עליו גם בהיותו כהן הדיוט ובודאי אינו בטל ממנו כשנעשה כהן גדול. אלא כך צריך לומר: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט וחייב על כל אחת בנפרד — כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול, שלמרות שנאמרו בלאו אחד, יש בה איסור מיוחד לעצמו.

ועוד יש לשאול: חללה למה נאמרה בכהן גדול? והרי נאסרה עליו אף בהיותו הדיוט! אלא באה חזרה זו ללמד כי אין חללה אלא מאיסור כהונה. זונה למה נאמרה בכהן גדול כיון שהיא אסורה גם בכהן הדיוט? — נאמר כאן בכהן גדול איסור על "זנה" (ויקרא כא, יד), ונאמר להלן בכהן הדיוט איסור על "זנה" (שם ז), מה כאן בכהן גדול הבא על הזונה זרעו חולין, כלומר, חלל (שנאמר: "ולא יחלל זרעו". שם טו), אף להלן בכהן הדיוט זרעו חולין, כלומר, חלל.

אמר רב אשי: הילכך [על כן], כהן הבא על אחותו