א שנינו במשנה שקלף שיעורו להוצאת שבת הוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו ששיעור קלף ודוכסוסטוס הוא כדי לכתוב עליו מזוזה! ומשיבים: מאי [מה פירוש] "מזוזה" כאן — מזוזה שבתפילין, כלומר, הכתב שבתוך התפילין. ושואלים: וקרי להו [וכי נוהגים לקרוא להם] לתפילין "מזוזה"? ומשיבים: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: רצועות תפילין כשהן עם התפילין מטמאות הן את הידים כדין כל הנוגע בכתבי הקודש, ואילו בפני עצמן — אין מטמאות את הידים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון: הנוגע ברצועה של תפילין אפילו כשהיא מחוברת לתפילין — טהור, עד שיגע בקציצה (בית התפילין). ור' זכאי משמו של ר' שמעון אומר: טהור עד שיגע במזוזה עצמה. הרי שלפרשיות שבתפילין קוראים "מזוזה".

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסופה של המשנה] קלף — כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל", מכלל הדברים אתה למד דרישא [שבראש המשנה] במזוזה עצמה עסקינן [עוסקים אנו]! אלא הכי קתני [כך שנה]: קלף ודוכסוסטוס שיעורן בכמה? דוכסוסטוס — כדי לכתוב עליו מזוזה. קלף — כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא "שמע ישראל".

ב אמר רב: דוכסוסטוס הרי היא כקלף, מה קלף כותבים עליו תפילין, אף דוכסוסטוס כותבים עליו תפילין. ומקשים: במשנה שנינו כי קלף שיעורו להוצאת שבת כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא "שמע ישראל", והאם אין ללמוד מזה כי קלף — אין [כן], כשר לתפילין דוכסוסטוס לא?! ומשיבים: אין מכאן ראייה, כי במשנה מדובר להידור מצוה, ומצווה מן המובחר לכתוב תפילין על הקלף, אבל מן הדין גם דוכסוסטוס כשר לתפילין. תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: הלכה למשה מסיני היא שיהיו התפילין כתובים על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס. קלף, כותבים עליו במקום (בצד) הפונה אל הבשר, דוכסוסטוס במקום הפונה אל השיער. וקשה איפוא לדברי רב האומר כי התפילין נכתבות על הדוכסוסטוס! ומשיבים: אף שם לא נאמרו הדברים כחובה אלא למצוה בלבד.

ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאם שינה וכתב על דבר אחר פסול, ומשמע שאין התפילין נכתבות בשום אופן על גבי הדוססוסטוס! ודוחים: דבר זה נאמר על המזוזה, שאם כתבה על קלף פסולה. ומקשים עוד: והתניא [והרי שנינו] בברייתא אחרת: שינה בזה ובזה פסול! ודוחים: אידי ואידי [זה וזה] מדובר בענין המזוזה, והא דכתבינהו [וזה, פסול אחד] בששינה וכתב על הקלף במקום שיער, אי נמי [או גם כן] כאשר שינה וכתב דוכסוסטוס במקום בשר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: שינה בזה ובזה אם נפסל או לא תנאי [מחלוקת תנאים] היא. ששנינו: שינה בזה ובזה — פסול. ר' אחא מכשיר משום (בשם) ר' אחי בר חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] משום ר' יעקב בר' חנינא. ורב פפא אמר: רב שאמר דברים אלו הלך לשיטת תנא דבי [החכם מבית מדרשו] של מנשה. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: כתבה על הנייר, או על המטלית — פסולה. ואם כתבה על הקלף או על הגויל (עור מעובד שלם) או על הדוכסוסטוס — כשרה.

ומתחילה מבררים: כתבה מאי [מה], במה נאמרו הלכות אלה? אילימא [אם תאמר] שכתבה למזוזה — מזוזה על קלף מי כתבינן [האם כותבים אנו]? אלא לאו [האם לא] הכוונה היא לתפילין, ונמצא שיש חכמים הסבורים שתפילין נכתבים על דוכסוסטוס כדברי רב. ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] תפילין על גויל מי כתבינן [האם כותבים אנו]?! אלא, כי תניא [כאשר נשנתה הברייתא] ההיא הריהי בספר תורה. ואומרים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו לרב] ממה ששנינו: כיוצא בו תפילין שבלו וספר תורה שבלה, אין עושין מהן מזוזה. אף שאפשר לחתוך מתוכם את הפרשה הנכתבת במזוזה. וטעמו של דבר — לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של תפילין וספר תורה, לקדושה קלה של מזוזה.

ומדייקים: טעמא [הטעם, דווקא] שאין מורידין, הא [הרי] אם היו מורידין היו עושין מתפילין מזוזה. ומעתה נברר: דכתיבא אמאי [שכתובה, פרשת התפילין, על מה] לאו דכתיבא [האם לא שנכתבה] פרשת התפילין על דוכסוסטוס וכדברי רב! ומשיבים: לא, דכתיבא [שכתובה] פרשת התפילין על הקלף. ומקשים: אם כן כיצד אפשר לעשות מתפילין אלו מזוזה? מזוזה על קלף מי כתבינן [האם אנו כותבין]? ומשיבים: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: כתבה את המזוזה על הקלף או על הנייר או על המטלית — פסולה. אמר ר' שמעון בן אלעזר: ר' מאיר היה כותבה על הקלף, מפני שמשתמרת. הרי שאף מזוזה נכתבת על הקלף, ואין להוכיח מן הברייתא הקודמת דבר. ואולם עם שמיעת השיטה האחרונה אומרים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך] ללמוד שהמזוזה נכתבת גם על דוכסוסטוס וגם על קלף, לדברי רב נמי לא תימא [לא תאמר, תבין] שרצה לומר שדוכסוסטוס הרי הוא כקלף לענין תפילין, אלא אימא [אמור]: קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה. וכשיטת ר' מאיר.

ג שנינו במשנה ששיעור הדיו להוצאת שבת הוא כדי לכתוב שתי אותיות.