סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּתְלָתָא אֲמַר לְהוּ מִצְוַת הַגְבָּלָה בְּאַרְבְּעָה עֲבוּד פְּרִישָׁה וְרַבָּנַן סָבְרִי בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אִיקְּבַע יַרְחָא בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא לָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְאוֹרְחָא בִּתְלָתָא אֲמַר לְהוּ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי בְּאַרְבְּעָה אֲמַר לְהוּ מִצְוַת הַגְבָּלָה בְּחַמְשָׁא עֲבוּד פְּרִישָׁה
מֵיתִיבִי וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לְךָ רַבִּי יוֹסֵי יוֹם אֶחָד הוֹסִיף מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ דְּתַנְיָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וּפֵירַשׁ מִן הָאִשָּׁה וְשָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ מַאי דְּרַשׁ הַיּוֹם וּמָחָר הַיּוֹם כְּמָחָר מָה לְמָחָר לֵילוֹ עִמּוֹ אַף הַיּוֹם לֵילוֹ עִמּוֹ וְלַיְלָה דְּהָאִידָּנָא נְפַק לֵיהּ שְׁמַע מִינַּהּ תְּרֵי יוֹמֵי לְבַר מֵהָאִידָּנָא וּמְנָלַן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ דְּלָא שְׁרַאי שְׁכִינָה עַד צַפְרָא דְשַׁבְּתָא
וּפֵירַשׁ מִן הָאִשָּׁה מַאי דְּרַשׁ נָשָׂא קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ אָמַר וּמָה יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא דִּבְּרָה שְׁכִינָה עִמָּהֶן אֶלָּא שָׁעָה אַחַת וְקָבַע לָהֶן זְמַן אָמְרָה תּוֹרָה וְהָיוּ נְכֹנִים וְגוֹ' אַל תִּגְּשׁוּ אֲנִי שֶׁכׇּל שָׁעָה וְשָׁעָה שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת עִמִּי וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לִי זְמַן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וּמְנָלַן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ דִּכְתִיב לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וְאִית דְּאָמְרִי פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ
שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת מַאי דְּרַשׁ אָמַר וּמָה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִתַּרְיָ"ג מִצְוֹת אָמְרָה תּוֹרָה וְכׇל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ [כָּאן] וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּדִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וּמְנָלַן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ
תָּא שְׁמַע וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי הָא אָמְרִינַן יוֹם אֶחָד הוֹסִיף מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ תָּא שְׁמַע שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי בַּחֹדֶשׁ וּשְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת קַשְׁיָא לְרַבָּנַן אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא
שְׁלִישִׁי לְמַאי לְכִדְתַנְיָא וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' וּכְתִיב וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' מָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וּמָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל וּמָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה וּמָה הֵשִׁיב מֹשֶׁה לִפְנֵי הַגְּבוּרָה זוֹ מִצְוַת הַגְבָּלָה דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה רַבִּי אוֹמֵר בַּתְּחִילָּה פֵּירֵשׁ עוֹנְשָׁהּ דִּכְתִיב וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה דְּבָרִים שֶׁמְּשַׁבְּבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם וּלְבַסּוֹף פֵּירֵשׁ מַתַּן שְׂכָרָהּ דִּכְתִיב וַיַּגֵּד מֹשֶׁה דְּבָרִים שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּאַגָּדָה וְאִיכָּא דְאָמְרִי בַּתְּחִילָּה פֵּירֵשׁ מַתַּן שְׂכָרָהּ דִּכְתִיב וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה דְּבָרִים שֶׁמְּשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם וּלְבַסּוֹף פֵּירֵשׁ עוֹנְשָׁהּ דִּכְתִיב וַיַּגֵּד מֹשֶׁה דְּבָרִים שֶׁקָּשִׁין לָאָדָם כְּגִידִּין
תָּא שְׁמַע שִׁשִּׁי שִׁשִּׁי בַּחוֹדֶשׁ שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת קַשְׁיָא לְרַבָּנַן הָא נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי הִיא שִׁשִּׁי לְמַאי רָבָא אָמַר

רש"י

בתלתא אמר להו מצות הגבלה. שהדברים שנאמרו לו בשני ירד לערב ואמרן לישראל כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל עליותיו בהשכמה היו ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו' ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות בהר אע''פ שהיא כתובה אחר וקדשתם היום ומחר שהיא מצות פרישה קודם לכן נאמרה דכתיב בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב להקב''ה דברי העם דנעשה (ונשמע) הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד משה את דברי העם וגו' וכי מה דברי העם יש כאן אלא מצות הגבלה נאמר לו בו ביום ולקמן תניא לה הכי ולערב אמרה לישראל ולמחרת בד' השכים ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה וקדשתם היום ומחר ואע''פ שיש עוד ג' ימים עד יום שבת האמרינן לקמן לר''י דמשה הוסיף יום אחד מדעתו: היום ומחר. משמע בה' נאמר לו לפרוש ה' וו': אמר לך ר' יוסי. לעולם ברביעי נאמר לו לפרוש ד' וה' והוא הוסיף יום אחד והסכים הקב''ה לדעתו: ופירש מן האשה. לגמרי לאחר מתן תורה מיד משפירש עם חביריו שוב לא חזר לתשמיש: אף היום צריך להיות לילו עמו והא לא אפשר: וקבע להם זמן. אימתי ידבר עמהם: אמרה תורה והיו נכונים וגו'. פירשו מנשותיהן: ולא קבע לי זמן. לדבורו שאוכל לפרוש קודם לכן: לאהליכם. להתיר נשותיכם לתשמיש שאסרתי לכם: בן נכר. מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים: התורה כולה. תלויה בלוחות הללו וישראל מומרים על אחת כמה וכמה שאינם כדי לה: אשר. אישור שאישרו ושיבחו על שבירתן: ה''ג והיו נכונים ליום השלישי ול''ג והיו נכונים לשלשת ימים: הא אמרן יום אחד הוסיף. והאי קרא דוהיו נכונים ליום השלישי קודשא בריך הוא אמר ליה ומשה אמר להן היו נכונים לשלשת ימים ולא אמר ליום השלישי אלא פירשו ג' ימים וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר שלישי לימים שלמים שלילן עמם קאמר: ת''ש. דתניא בברייתא הכי שלישי שלישי בחדש היה שלישי בשבת היה ולקמן בעי שלישי קמא למאי ע''כ במילתא דשלישי קמיירי וקאמר. עלה שלישי זה שלישי בחדש: קשיא לרבנן. דשמעינן בחד בשבא איקבע ירחא א''כ על כרחך בתרי בשבת אמר ואתם תהיו בתלתא הגבלה בארבעה פרישה ובשביעי נתנה תורה דהא לכ''ע בשבת נתנה תורה: לכדתניא כו'. והכי קאמר יום שלישי לדברים שהתחיל משה להמשיך לבם של ישראל ולפרש עונשן ומתן שכרן ואותו יום היה שלישי בחדש (ונשמע) לויגד משה שאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום והלא לא נאמר בינתים אלא הנה אנכי בא וגו': זו מצות הגבלה שאע''פ שכתובה אחר מצות פרישה בשלישי נאמרה לו והוצרך להשיב שקבלו עליהן: עונשה. של תורה: משבבין. כמו וילך שובב (ישעיה נז) שמונעין מלקבל שאם יקבלו יענשו הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן: כגידין. ירק מר: ששי ששי בחדש כו'. לקמיה בעי ששי קמא למאי דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים דבשלמא שלישי דברייתא לעיל איכא למימר דאיירי בהו דהא כל ג' ימים היה משה מדבר באותן הדברים דעל כרחיך ויגד משה בד' כתיב דברים שקבלו בג': קשיא לרבנן. דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא:

תוספות

היום כמחר. אין זו דרשה גמורה אלא משמע דהיום ממש דאי לאו הכי אין זה מדעתו: ומה ישראל כו'. וא''ת מאי קאמר (דהוסיף) מדעתו דאורייתא הוא דק''ו ניתן לידרש וי''ל דלא הוי ק''ו גמור דשאני התם משום עשרת הדברות: וקבע להם זמן. תימה לר''י דהיא הנותנת דמשום שקבע להם זמן וידעו שבאותו יום ודאי תדבר שכינה עמהם הוצרכו לפרוש אבל הוא מספק למה יפרוש וי''ל דלהם נמי איכא ספיקא שמא לא תפלוט והכי עביד ק''ו ומה ישראל שקבע להן זמן וא''כ לא היו צריכים לפרוש משום קרי דביום אחד היה די אפ''ה משום חשש פליטה שהיא קלה הוזקקו לפרוש אני שלא קבע לי זמן ויש חשש קרי שהוא חמור לא כ''ש שיש לי לפרוש: ואתה פה עמוד עמדי. וא''ת מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב''ה על ידו שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש ותירץ ר''ת דאם איתא דמחמת צווי הקב''ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו ואע''ג דהסכים הקב''ה על ידו מ''מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב''ה מסכים דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע''ג שגם עמהם היה מדבר ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן במשה משמע שלא ידעו קודם לכן וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואור''ת דודאי ידעו אבל היו סבורין שפירש ע''פ הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה: ומה פסח כו'. אין זה ק''ו גמור דאם מומר אסור בפסח שהוא קרבן מ''מ לא היה לו למנוע מליתן להם התורה ולהחזירם בתשובה: קשיא לרבנן. פי' למה שפירש רבא לעיל דבקביעא דירחא פליגי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר