שמעית מיניה [שמעתי ממנו] ממר שמואל תרתי [שתים], שתי הלכות בענין רכוב ומנהיג בהמה, חד [באחד מהם] שמעתי כי קני [קונה] על ידי כך וחד [ואחד] שמעתי שלא קני [קונה] ולא ידענא הי מנייהו ואיני יודע איזה מהם] אמר לי.

ומבררים תחילה היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר] אילמא [אם תאמר] שמדובר ברכוב לחודיה [לעצמו], לבדו בלי שותף ומנהיג לחודיה [לעצמו] — מנהיג בהמה לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני [האם יש מי שאומר שאינו קונה]? והרי דרך קניה מעולה היא זו! אלא אי איכא למימר דלא קני [אם יש מקום לומר על אחד שאינו קונה] רכוב הוא דאיכא למימר [שיש לומר] שלא יקנה על ידי רכיבה בלבד, ואם כן אין כאן מקום לספיקו של רב יהודה.

אלא בענין רכוב במקום שיש אחר מנהיג אבעיא ליה [נסתפק לו] מי מהם קונה. מאי [מה] נאמר? האם נאמר כי רכוב עדיף דהא תפיס [שהרי תופס] ומחזיק בה, בבהמה, או דילמא [שמא] מנהיג עדיף משום דאזלא מחמתיה [שהיא הולכת בגללו]?

אמר רב יוסף, אמר לי רב יהודה: אמנם אינני זוכר מה אמר לי שמואל, אבל נחזי אנן [נראה אנחנו] ונדון בנושא ונפתור אותו ממה דתנן [ששנינו במשנה]: אם היה קרון שהיו רתומות לו שתי בהמות כלאיים, כגון שור וחמור, המנהיג את הבהמות הללו סופג (לוקה) את הארבעים מלקות משום שעבר על מצות "לא תעשה" שבתורה ("לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". דברים כב, י) וכן היושב בקרון סופג את הארבעים, ואילו ר' מאיר פוטר את היושב בקרון, כיון שלדעתו אינו עושה כל מעשה.

ומדאפיך [ומכיון שהפך] שמואל את גירסת משנה זו ותני [ושנה] בה: וחכמים פוטרין את היושב בקרון, נשמע שלדעתו פסק ההלכה הוא שהיושב בקרון אינו כעושה מעשה. שמע מינה [למד מכאן] שרכוב לחודיה [לעצמו, לבדו] לא קני [אינו קונה], שעצם הרכיבה אינה קרוייה מעשה חשוב כדי שיכול לקנות בו, וכל שכן רכוב במקום שיש אחר מנהיג.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הא זמנין סגיאין [הרי פעמים רבות] אמרת לן [לנו] בענין הלכה זו: נחזי אנן [נראה אנחנו] ולא אמרת לן [לנו] שהדבר משמיה [משמו] של רב יהודה, וכיון שחלה רב יוסף ושכח את תלמודו כדיוקו, שמא טעה, וייחס לרב יהודה מה שלא אמר.

אמר ליה [לו] רב יוסף: אברא [באמת] כך אמר ר' יהודה וסימן לדבר כי ודכרנן נמי דאמרי ליה [וזוכר אני גם כן שאמרתי לו] בשעה שאמר לי זאת: היכי פשיט מר [כיצד פותר אדוני] דין רכוב מדין של יושב? הרי יושב לא תפיס [אינו תופס, מחזיק] במוסירה של הבהמה, ואילו רכוב תפיס [תופס] במוסירה! ואמר לי רב יהודה על כך: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שהמחזיק במוסירה עצמו לא קני [אינו קונה] לכל דבר. ולכן אין הבדל בין רוכב ויושב בקרון.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שחילופי הדברים בין אביי ורב יוסף היו בנוסח אחר, אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף עצמו: היכי פשיט מר [איך פותר אדוני] רכוב מיושב? הרי יושב לא תפיס [אינו תופס] במוסירה, ואילו רכוב תפיס [תופס] במוסירה! אמר ליה [לו]: הכי תנא [כך שנה] החכם אידי בברייתא: החזקת המוסירה לא קני [אינה קונה].

אתמר נמי [נאמר גם כן] בדומה לזה, שאמר ר' חלבו אמר רב הונא: החזקת המוסירה לענין קנין, אם היה זה בקבלת קנין כאשר קיבל את הבהמה מחבירו — קנה. ואולם במציאה ובנכסי הגר שמת ללא יורשים, ונכסיו מופקרים לכל, ורוצה לקנות לעצמו בהמה מאלה — לא קני [אינו קונה בכך].

ומסבירים: מאי [מה היא] לשון מוסירה? אמר רבא: החכם אידי אסברא [הסביר אותה] לי: כאדם המוסר דבר לחבירו. ומשום כך, בשלמא [נניח] כי המחזיק במוסירה שניתנה לו מחבירו קני [קונה] כיון דקא מסר ליה חבריה [שמוסר לו חבירו] את הבהמה, אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני [מי מוסר לו שיקנה]? ובעצם ההחזקה במוסירה לא קנה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו במשנתנו: היו שנים רוכבים על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג וכו'. ונברר: מני [כדעת מי היא] משנה זו? אילימא [אם תאמר] כי שיטת ר' מאיר היא — השתא [עכשיו] הרי לדעתו אפילו יושב קני [קונה] שהרי היושב בקרון כלאיים חייב, רכוב מיבעי [נצרכה לומר] שקונה?! אלא לאו רבנן [האם לא כדעת חכמים היא] ושמע מינה [ולמד מכאן] כי רכוב קני [קונה], שהרי זכה בחלקו בבהמה, ודוחים:

הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במנהיג את הבהמה ברגליו, שלא רק רכב עליה, אלא שהוא מוליך אותה על ידי לחץ או בעיטה ברגליו. ושואלים: אי הכי היינו [אם כך זהו] איפוא מנהיג, שהרי אף זה מנהיג את הבהמה לפי דרכו! ומשיבים: אכן כן הוא, שאף הוא בכלל מנהיג, אלא שתרי גווני [שני גוונים, סוגים] של מנהיג שנה, וטעם הדבר — מהו דתימא [שתאמר] כי רכוב עדיף דהא [שהרי] הוא גם מנהיג ותפיס [וגם תופס בה], ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לו עדיפות על מנהיג סתם.

תא שמע [בו ושמע] ראיה אחרת לדבר ממה ששנינו בברייתא: שנים שהיו מושכים יחד בגמל, או מנהיגים יחד בחמור, או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג,