סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמַחְרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים אַמַּאי לֶהֱוֵי קֶשֶׁר סִימָן בְּקִטְרָא דְּצַיָּידֵא דְּכוּלֵּי עָלְמָא הָכִי מְקַטְּרִי וְלֶהֱוֵי מִנְיָן סִימָן בְּמִנְיָנָא דְּשָׁוִין
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת [מִנְיָן] הָוֵי סִימָן אוֹ לָא הָוֵי סִימָן אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ מָצָא כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחוֹשֶׁת גִּסְטְרוֹן שֶׁל אֲבָר וְכׇל כְּלֵי מַתָּכוֹת הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹת אוֹ עַד שֶׁיְּכַוֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו וּמִדְּמִשְׁקָל הָוֵי סִימָן מִדָּה וּמִנְיָן נָמֵי הָוֵי סִימָן
וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר וְכוּ' אַמַּאי לֶהֱוֵי מַשְׁקְלָא סִימָן בְּמַשְׁקְלָא דְּשָׁוִין וְתֶהֱוֵי חֲתִיכָה גּוּפַהּ סִימָן אוֹ דְּדָפְקָא אוֹ דְּאַטְמָא מִי לָא תַּנְיָא מָצָא חֲתִיכוֹת דָּגִים וְדָג נָשׁוּךְ חַיָּיב לְהַכְרִיז חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן וְשֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה וְשֶׁל גְּרוֹגְרוֹת וְשֶׁל זֵיתִים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּדְאִיכָּא סִימָנָא בִּפְסָקָא כִּי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְחַתֵּיךְ לֵיהּ אַתְּלָתא קַרְנָתָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּדָג נָשׁוּךְ שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר מָר חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן וְשֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה וְשֶׁל גְּרוֹגְרוֹת וְשֶׁל זֵיתִים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ וְהָא תְּנַן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן חַיָּיב לְהַכְרִיז אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנִיתִין בְּרָשׁוּם מִכְּלָל דְּבָרַיְיתָא בְּפָתוּחַ אִי בְּפָתוּחַ אֲבֵידָה מִדַּעַת הִיא אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא בְּמֵצִיף
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּרָשׁוּם וְלָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת כָּאן לְאַחַר שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת כִּי הָא דְּרַב יַעֲקֹב בַּר אַבָּא אַשְׁכַּח חָבִיתָא דְחַמְרָא לְאַחַר שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב בִּיבִי מֵרַב נַחְמָן מָקוֹם הָוֵי סִימָן אוֹ לָא הָוֵי סִימָן אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ מָצָא חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן וְשֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה וְשֶׁל גְּרוֹגְרוֹת וְשֶׁל זֵיתִים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּמָקוֹם הָוֵי סִימָן לִכְרוֹז מָקוֹם אָמַר רַב זְבִיד הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּרַקְּתָא דְנַהֲרָא
אָמַר רַב מָרִי מַאי טַעְמָא אֲמַרוּ רַבָּנַן רַקְּתָא דְנַהֲרָא לָא הָוֵי סִימָן דְּאָמְרִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּאִתְרְמִי לְדִידָךְ אִתְרְמִי נָמֵי לְחַבְרָךְ אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב מָרִי מַאי טַעְמָא אֲמַרוּ רַבָּנַן מָקוֹם לָא הָוֵי סִימָן דְּאָמְרִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּאִתְרְמִי לְדִידָךְ הַאי מְקוֹם אִתְרְמִי נָמֵי לְחַבְרָךְ הַאי מָקוֹם
הָהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח כּוּפְרָא בֵּי מַעֲצַרְתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְחַסֵּם אֲמַר לֵיהּ זִיל פְּלוֹג לֵיהּ לְחִיָּיא בְּרִי מִינֵּיהּ לֵימָא קָא סָבַר רַב מָקוֹם לָא הָוֵי סִימָן אָמַר רַבִּי אַבָּא מִשּׁוּם יֵאוּשׁ בְּעָלִים נָגְעוּ בָּהּ דַּחֲזָא דְּקָדְחִי בֵּיהּ חִלְפֵי
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר וְכוּ' מַאי אַנְפּוּרְיָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כֵּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא שְׂבָעָתַן הָעַיִן הֵיכִי דָמֵי אִי אִית בְּהוּ סִימָן כִּי לֹא שְׂבָעָתַן הָעַיִן מַאי הָוֵי אִי דְּלֵית בְּהוּ סִימָן כִּי שְׂבָעָתַן הָעַיִן מַאי הָוֵי
לְעוֹלָם דְּלֵית בְּהוּ סִימָן נָפְקָא מִינַּהּ לְאַהְדּוֹרֵי לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן בִּטְבִיעוּת עֵינָא שְׂבָעָתַן הָעַיִן קִים לֵיהּ בְּגַוַּיְיהוּ וּמַהְדְּרִינַן לֵיהּ כִּי לֹא שְׂבָעָתַן הָעַיִן לָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּיְיהוּ וְלָא מַהְדְּרִינַן לֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּהָנֵי תְּלָת מִילֵּי עֲבִידִי רַבָּנַן דִּמְשַׁנּוּ בְּמִלַּיְיהוּ בְּמַסֶּכֶת וּבְפוּרְיָא

רש"י

במנינא דשוין. כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד: וגסטרון של אבר. שברי חתיכות של אבר: שיכוין משקלותיו. שיאמר משקלו ויכוין האמת: במתקלא דשוין. שנהגו הטבחים לעשות החתיכות במשקל הזה: חתיכה גופה סימן. יאמר מאבר פלוני היה: או דדפקא. צואר שמעתי ומשום רבי יצחק בר' מנחם שמעתי דדפקא פלנק''ן מקום שדופק כשהוא יגע: חתיכות דג חייב להכריז. קא ס''ד כשאין בהן סימן והחתיכה גופה סימן או מאצל הראש או מן הזנב: ודג נשוך. זהו סימן שלו: הכא במאי עסקינן. דקתני חתיכות דג חייב להכריז: בדאיכא סימנא בפסקא. שלא נחתכה כדרך החותכין: כי הא דרבה. כשהיה שולח בשר לאשתו ביד נכרי: מחתך לה אתלת קרנתא. עושה החתיכה בת ג' קרנות כזה: דומיא דדג נשוך. דיש בו סימן: מתני'. דחייב להכריז: ברשום. חביותיהם של חרס היו וגפין אותם במגופת חרס ושורקין טיט סביב לדבק המגופה שלא יצא ריח היין ובימי שבט או ניסן שמוכרין בעלי בתים חביות לחנווני כעשר או כט''ו יחד נוטלין מגופותיהם וטועמין את היין וחוזר וסותמו וטח בו טיט סביב המגופה והוא קרוי רושם ונושאן החנווני לביתו ומתניתין בחבית רשומה והיינו סימן שיש רושמין ויש שנושאין אותה פתוחה למוכרה מיד: ופרכינן מכלל דברייתא. דקתני הרי אלו שלו בפתוחה קתני בתמיה פשיטא דהא אבידה מדעת היא שהניחה פתוחה וכל שקצים ורמשים ונחשים שותים הימנה: במציף. שהניח מגופה עליה ולא שרקה בטיט סימן ליכא ואבידה מדעת נמי ליכא: קודם שנפתחו האוצרות. שעדיין לא הגיע זמן מוכרי החביות ויחיד בעלמא הוא דעביד הוי רושם סימן: ברקתא דנהרא. והיין בא לעיר בספינה והלוקחין מפנין הספינה ומניחו על שפת הנהר ונושאין אחת אחת ופעמים ששוכח: איכא דאמרי כו'. נפקא מינה דאפי' כוון ואמר מקום מושבה מסוים לא הוי סימן: כופרא. זפת דבר שאין בו סימן הוה: מחסם. לשון לא תחסום (דברים כה) מגמגם בדבר ולבו נוקפו: דקדחו ביה חלפי. אורטי''א בלעז גדלו עליה ש''מ מימים רבים היה שם וכבר נואשו הבעלים: שלא שבעתן. עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן שיהא מכירן יפה ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה: נפקא מינה כו'. וכגון דזה התובען צורבא מרבנן הוא: במסכת. יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו ואע''ג שסדורה היא לו יאמר לו לאו ומדת ענוה היא: בפוריא. שימשת מטתך יאמר לאו מדת צניעות הוא:

תוספות

מחרוזות של דגים הרי אלו שלו. וה''ה מחרוזות של בשר כדאמר בתוספתא (פ''ב) וא''ת והא אמר בפ' גיד הנשה (חולין דף צה: ושם ד''ה בחרוזים) אל תהא שוטה בשר בחרוזים הוי סימן וי''ל גבי בשר שנתעלם מן העין הקילו טפי. דאין הלכה כרב מדפריך (שם) ורב היכי אכל בשרא משמע דאנן שפיר אכלינן: מדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן. משמע דמדה עדיפא וא''ת והא אמרי' (לקמן דף כח.) ינתן לאומר משקלותיו ולא לאומר מדת ארכו ורחבו משמע דמשקל הוי סימן טפי וי''ל דה''מ בבגד דאין דרך לשקול התם ודאי משקל עדיף: חביות של יין ושל גרוגרות הרי אלו שלו. אע''ג דתנן (לקמן דף כד:) מצא פירות בכלי חייב להכריז משום סימן של הכלי הכא רגילות הוא דכל החביות שוין וא''ת מדת היין להוי סימן וי''ל שהחבית מלאה וכל החביות שוין אבל אם אין החבית מלאה יהא סימן לומר כמה יין יש בו: אתלתא קרנתא. וא''ת דרב אמר בפ' אין מעמידין (ע''ז דף לט: ושם) חבי''ת אסור בחותם אחד ושמואל נמי לא פליג עליה אלא בחלב אבל בשר יין ותכלת מודה ומפרש ר''ת דהתם מיירי בישראל חשוד וכן משמע דמיירי התם לעיל בחבר ועם הארץ וישראל חשוד לא מרתת כמו נכרי.: ברשום. שכל בעל הבית עושה רשימתו משונה משל חבירו והוי סימן ברייתא בלא רשימה: . אביי אמר. אפילו רשום לא הוי סימן אחר שנפתחו האוצרות שבעל הבית אחד מוכר להרבה חנוונים וכולם רשומים בענין אחד ופרש''י אינו נראה: במסכת. וא''ת והאמר (קדושין דף ל.) ושננתם שיהו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד וי''ל דהיינו דוקא באדם הבא לשאול דין או הוראה או להתלמד אבל הכא שבא לנסותו אם יודע מותר לשנות ולומר לא למדתי זה: בפוריא. אין רגילות שישאלוהו כפירוש רש''י אם שימש מטתו אלא אם בעל קרי היה ולא בא לבית המדרש ושאלוהו למה לא בא ישנה ויאמר שחולה היה או שאר אונס אירע לו אי נמי שאלוהו שכבת על מטה זו לא יאמר לו כן פן יראה בה קרי ויתגנה: באושפיזא. אם שאלוהו אם קבלוהו בסבר פנים יפות יאמר לא כדפירש רש''י דאמרינן בערכין (דף טז.) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם בערב קללה תחשב לו וא''ת והא אמרינן בברכות (דף נח.) אורח טוב אומר כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי וי''ל דהתם מיירי בין בני אדם מהוגנים והכא בין בני אדם שאינם מהוגנים והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני דרכי שלום כדאמרינן פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) משום דהני נמי משום דרכי שלום הן ורגילין יותר מאחרים להכי נקט הני:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר