סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רֹבֵץ וְלֹא רַבְצָן רֹבֵץ וְלֹא עוֹמֵד תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְלֹא מְפוֹרָק תַּחַת מַשָּׂאוֹ מַשּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ וְאִי אָמְרַתְּ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא מָה לִי רוֹבֵץ וּמָה לִי רַבְצָן וּמָה לִי עוֹמֵד
הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּרַבָּנַן
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי תַּחַת מַשָּׂאוֹ מַשּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שְׁמַע מִינַּהּ
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְלֹא מְפוֹרָק מַאי לֹא מְפוֹרָק אִילֵּימָא לֹא מְפוֹרָק כְּלָל הָא כְּתִיב הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ אֶלָּא פְּשִׁיטָא לָא מְפוֹרָק בְּחִנָּם אֶלָּא בְּשָׂכָר מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא רַבָּנַן לְעוֹלָם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא וּבִטְעִינָה סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן
תָּנוּ רַבָּנַן כִּי תִרְאֶה יָכוֹל אֲפִילּוּ מֵרָחוֹק תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תִפְגַּע אִי כִּי תִפְגַּע יָכוֹל פְּגִיעָה מַמָּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי תִרְאֶה וְאֵיזוֹ הִיא רְאִיָּיה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגִיעָה שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֶחָד מִשֶּׁבַע וּמֶחֱצָה בְּמִיל וְזֶה הוּא רִיס
תָּנָא וּמִדַּדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְנוֹטֵל שָׂכָר
מַתְנִי' אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֵם
אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְאִם אָבִיו חָכָם שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת
הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשְּׁבִי פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאִם אָבִיו חָכָם פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמַר קְרָא אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן שֶׁלְּךָ קוֹדֵם לְשֶׁל כׇּל אָדָם
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל הַמְקַיֵּים בְּעַצְמוֹ כָּךְ סוֹף בָּא לִידֵי כָּךְ
הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁרוֹב חׇכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת זֶה הוּא רַבּוֹ
אָמַר רָבָא כְּגוֹן רַב סְחוֹרָה דְּאַסְבְּרַן זוּהֲמָא לִיסְטְרוֹן שְׁמוּאֵל קְרַע מָאנֵיהּ עֲלֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן דְּאַסְבְּרֵיהּ אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן
אָמַר עוּלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל עוֹמְדִין זֶה מִפְּנֵי זֶה וְקוֹרְעִין זֶה עַל זֶה וּלְעִנְיַן אֲבֵדָה בִּמְקוֹם אָבִיו אֵינָן חוֹזְרִין אֶלָּא לְרַבּוֹ מוּבְהָק
קָבָעֵי מִינֵּיהּ רַב חִסְדָּא מֵרַב הוּנָא תַּלְמִיד וְצָרִיךְ לוֹ רַבּוֹ מַאי אֲמַר לֵיהּ חִסְדָּא חִסְדָּא לָא צְרִיכְנָא לָךְ אַתְּ צְרִיכַתְּ לִי עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין אִיקְּפַדוּ אַהֲדָדֵי וְלָא עָיְילִי לְגַבֵּי הֲדָדֵי יְתֵיב רַב חִיסְדָּא אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא מִשּׁוּם דַּחֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא יָתֵיב רַב הוּנָא אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא מִשּׁוּם דְּחַשְׁדֵיהּ לְרַב חִסְדָּא
אִיתְּמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה מַאי חׇכְמָה רוֹב חׇכְמָתוֹ
תָּנוּ רַבָּנַן הָעוֹסְקִין בְּמִקְרָא מִדָּה וְאֵינָהּ מִדָּה בַּמִּשְׁנָה מִדָּה וְנוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר בַּתַּלְמוּד אֵין לָךְ מִדָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד
הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ בַּתַּלְמוּד אֵין לְךָ מִדָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ וַהֲדַר אָמְרַתְּ וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לַמִּשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַתַּלְמוּד אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן

רש"י

רובץ. מקרה הוא לו שרובץ תחת משאו בפעם הזאת: ולא רבצן. הרגיל בכך: ולא מפורק. והוא צריך טעינה ולקמן פריך הכתיב הקם תקים: יכול מרחוק. והטיל עליו שילך שם: מדדה עמו. לאחר שהטעינו שמא יחזור ויפול: גמ' מנא הני מילי. דשלו קודם: לא יהיה בך אביון. הזהר מן עניות: כל המקיים בעצמו כך. אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק. פורק מעליו עול ג''ח וצדקה וסוף שיצטרך לבריות: שלמדו חכמה. סברת טעמי המשנה ולהבין שלא יהו סותרות זו את זו וטעמי איסור והיתר והחיוב והפטור והוא נקרא גמרא: מקרא. תורה נביאים וכתובים: משנה. כמו שהן שנויות ואין טעמן מפורש בהן: כל שרוב חכמתו הימנו. אם מקרא אם משנה אם גמרא: האיר עיניו. שהודיעו טעם משנה אחת שלא יכול להבין: דאסברן זוהמא ליסטרון. בסדר טהרות (כלים פי''ב משנה ב ופכ''ה משנה ג) היא שנויה ולא הייתי יודע מה כלי הוא ולמדני שהוא כף גדולה שמסלקין בו זוהם הקדירה והקלחת לצדדין: קרע מאניה. קרע שאין מתאחה כדין תלמיד על הרב: אחד יורד לאמת השחי. משנה היא במסכת תמיד (פרק ג משנה ו) אצל הנכנסים שחרית לפתוח דלתות ההיכל מי שזכה בדישון מזבח הפנימי כו' ושני מפתחות בידו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון אחד מן המפתחות הללו פותח פשפש הצפוני שאצל פתח ההיכל בקרן מזרחית צפונית של אולם והיכל כדתנן התם שני פשפשים היה לו לשער הגדול אחד לצפון ההיכל והאולם ואחד לדרומו ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם כדמפרש התם ואותו פשפש שבצפון והוא לפתח שבזוית האולם שאצל חמש אמות של כותל ההיכל שבצפון פתח ההיכל ודלת סובבת בו ואותו מפתח של אותו הפתח יורד לאמת השחי. פשפשים פתחים קטנים כמין כיפות קטנות ארכו כעובי רוחב הכותל ודלת סובבת בו פושטי''ר בלעז אחד יורד לאמת השחי. הבא לפתוח בו שחרית [פשפש שבזוית האולם] עומד מבחוץ בתוך האולם ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו ופותח: ואחד פותח כיון. לאחר שנכנס בזה ובא לו לתא אשר על פני אחת עשרה אמה של אולם קצת מן ההיכל ופותח במפתח שני דלת אחד שמן התא להיכל מהר בלא טורח כשאר פתחים ונכנס להיכל לפתוח דלתות ההיכל: כיון. כמו (פסחים לז.) יעשנה בדפוס ויקבענה כיון מהר בלא טורח והאי שער הגדול הוא פתח ההיכל שבין אולם להיכל: עומדין זה מפני זה. כדין תלמיד לרב לפי שהיו יושבין תמיד בבית המדרש יחד ומקשין ומפרקין וכולם למדים זה מזה: לרבו מובהק. שרוב חכמתו ממנו כר''י: וצריך לו רבו. ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים: מאי. כלומר קודם לאביו לענין אבדה: ותנן רבו שלמדו חכמה. סתמא כר' מאיר: רוב חכמתו. אם מקרא מקרא אם משנה משנה: מדה. היא קצת: ואינה מדה. שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן לכתוב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורות [אחרונים] לכתבו: גמרא. כבר פירשתי למעלה שהוא לתת לב להבין סתימות טעמי המשנה מה הם וכששתים סותרות זו את זו יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות או לדעת דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני פלוני חכם הוא:

תוספות

מה לי רבצן. וא''ת ולישני רובץ בחנם רבצן בשכר דה''נ משני ולא מפורק בחנם אלא בשכר וי''ל דניחא ליה לשנויי דאתי כרבי יוסי הגלילי כדמוכח דאתיא כוותיה: ונוטל שכר. במה שמדדה ובפריקה מיירי שירא פן ירבץ דאי בטעינה פשיטא דהא טעינה גופה בשכר וכל שכן מה שמדדה: . וזהו ריס. אית דגרסי רוס דשבע ומחצה רוס עולה. אלפים דהוי שיעור מיל כדמוכח בפרק שני שעירי (יומא דף סז.) גבי סוכות דשעיר המשתלח: אבדתו קודמת. וא''ת אבדתו ואבדת רבו וכבוד אביו איזהו קודם אי אבדתו הלא כבוד אביו עדיף למאן דאמר בפ''ק דקדושין (דף לב. ושם) משל בן ואם כבוד אביו הלא אבדת רבו קודמת כדאמר לעיל. אני ה' ויש לומר אבדתו קודמת דהיכא דאביו נהנה מגוף הבהמה חייב לכבדו כגון שחוט לי בהמתך אבל הניחה ליאבד ותביא לי לאכול שגם לאב קשה האבדה אלא שרוצה לאכול: ומקרקעין זה על זה. אף על פי שאינו יודע יותר לפי שלומדין זה מזה ואם תאמר דאמרינן בפרק האורג (שבת דף קה: ושם) חייב לקרוע על אדם כשר אפילו לא היה בשעת יציאת נשמה ויש לומר דהכא מיירי בקרע שאינו מתאחה כדין תלמיד על רבו וכן פירש רש''י:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר