הלא כלל הוא: כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, ולכן נהגתי כראוי שמסרתי לאמי.

נימא [נאמר] לה לאימיה [לאמו]: זילי שלימי [לכי ושלמי] אמרה [יכולה היא לומר]: לא אמר לי בני דלאו דידיה נינהו דאקברינהו [שאין הכספים שלו כדי שאקבור אותם] שהיא שמירה מעולה.

ואם נימא ליה [נאמר לו]: אמאי [מדוע] לא אמרת לה שאין הכספים שלך? אמר: כל שכן, דכי אמינא [שאם אומר] לה דדידי נינהו [שהכספים שלי הם] — טפי מזדהרא בהו [יותר היא נזהרת בהם].

אלא אמר רבא כך יש לדון: משתבע איהו דהנהו זוזי אשלמינהו לאימיה [ישבע הוא, האיש, שאת הכספים הללו מסר לאמו], ומשתבעא אימיה דהנהו זוזי אותבינהו בקרטליתא ואיגנוב [ותישבע אמו שאת הכספים הללו הניחה בארגז ונגנבו] ופטור מלשלם.

ומסופר עוד: ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ומסריה לבקרא [אפוטרופוס אחד של יתומים שקנה שור עבור היתומים ומסר אותו לרועה הבקר]. לא הוו ליה [היו לו] לשור זה ככי ושיני למיכל, ומית [ניבים ושיניים לאכול בהם וכיון שלא נתנו לו מזון מיוחד מת השור]. אמר רמי בר חמא: היכי נדיינו דייני להאי דינא [איך ידונו דיינים בדין זה]?

נימא ליה לאפוטרופא [נאמר לו לאפוטרופוס]: זיל שלים [לך שלם את הנזק], אמר: אנא לבקרא מסרתיה [אני לרועה הבקר מסרתי אותו] והוא צריך היה לטפל בו.

נימא ליה לבקרא [נאמר לו לרועה הבקר]: זיל שלים [לך ושלם], אמר: אנא בהדי תורי אוקימתיה, אוכלא שדאי ליה [אני בין השוורים העמדתי אותו, אוכל שמתי לפניו], ולא הוה ידעינן דלא אכל [ידעתי שאין הוא אוכל].

ושואלים: מכדי בקרא [הלא רועה הבקר] שומר שכר דיתמי [של היתומים] הוא ואם כן איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא דיתמי [היה לו לבדוק אם יש הפסד ליתומים] ולראות אם השור אוכל! ומשיבים: הכי נמי [כך הוא גם כן] אילו כך היה המקרה, ואולם הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — באופן דליכא פסידא דיתמי [שאין הפסד ליתומים] יוצא מזה, דאשכחוהו למריה דתורא ושקול יתמי זוזי מיניה [שמצאוהו את בעל השור וקבלו היתומים את הכסף ממנו בחזרה].

ושואלים: אלא מאן קא טעין [מי הוא זה שטוען] — מריה דתורא קטעין [בעל השור הוא שטוען] לאפוטרופוס, אם כן אומרים לו: איבעי ליה לאודוען [היה לו להודיענו] שהשור איננו אוכל! ומשיבים: מאי מודעינן ליה [מה מודיעים אנו לו] — הלא מידע ידע [יודע הוא] שמקח טעות הוי [הוא]. ומשיבים: מדובר כאן בספסירא דזבן הכא ומזבין להכא [בסרסור שקונה מכאן ומוכר לשם] ולא ידע מה טיב השור, הלכך (על כן) מישתבע איהו [נשבע הוא] שלא הוה ידע [ידע] בפגמו של השור, ומשלם בקרא [ומשלם רועה הבקר] לא את דמי השור כולו אלא דמי בשר בזול שהוא חלק ממחיר השור.

מסופר: ההוא גברא דאפקיד כשותא גבי חבריה [אדם אחד הפקיד כמות של כשות אצל חברו], היא הכשות שמטילים כתבלין בעשיית שיכר. הוה ליה לדידיה נמי כריא דכשותא [היה לו עצמו גם כן כרי, ערימה, של כשות]. אמר ליה לסרסיה [לו לממונה על השיכר]: מהאי רמי [מזה, מהכרי שלי, הטל לשיכר]. אזל רמא מאידך [הלך האיש והטיל לשיכר מן הערימה האחרת, של המפקיד]. אמר רב עמרם: היכי נדיינו דייני להאי דינא [איך ידונו דיינים דין זה]?

נימא ליה לדידיה [נאמר לו לשומר הפיקדון]: זיל שלים [לך שלם], אמר שומר הפקדון: אנא אמרי ליה מהאי רמי [אני אמרתי לו לעובד שלי מזה תטיל] ואינני אחראי.

נימא ליה לסרסיה [נאמר לו לממונה]: זיל שלים [לך ושלם], אמר הממונה: לא אמר לי בעל הבית מהאי רמי ומהאי [מזה הטל ומזה] לא תרמי [תטיל] וחשבתי שרק עצה טובה הוא נותן, ולא ידעתי שיש חשיבות מיוחדת בדבר.

ומעירים: ואי דשהא [ואם שהה] בינתיים שיעור זמן כדי לאיתויי ליה [להביא לו] את הכשות ולא אייתי ליה [הביא לו] — אם כן בכך גלי אדעתיה דניחא ליה [גילה דעתו שנוח היה לו בכך] כי אם היתה ערימת הכשות שלו במקום רחוק ושל הפקדון במקום קרוב, והוא הקדים ובא ולקח משם, אם כן יכול היה השומר לדעת בעצמו מה אירע! ומשיבים: מדובר כאן בש לא שהא [שהה], או שלא היה הבדל במרחק, או שעשה זאת באותו זמן.

ושואלים: סוף סוף, מאי פסידא איכא, והא קא משתרשי ליה [סוף סוף, מה הפסד יש בכך, והלא הוא מרווח בזה]! ואם כן, ישלם השומר דמי הכשות שנטל מן הפקדון, והכל יבוא על מקומו בשלום! אמר רב סמא בריה [בנו] של רבא: מדובר כאן באופן דהוה שיכרא חלא [שנהיה השיכר חומץ, שהחמיץ השיכר] ואם כן נמצא שאי אפשר לקבל את דמי הכשות מן השיכר. רב אשי אמר: מדובר כאן בכיסי [בקוצים] שהיתה הכשות הזו מעורבת בקוצים, ולא השביחה את השיכר כראוי.