|
טקסט הדף מנוקד
לְמֵימְרָא דִּמְחַיֵּיב רַבִּי אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר דְּבָרִים הַדְּבָרִים אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע מְלָאכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף מָר אַהָא מַתְנֵי לַהּ וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי אֲנַן אַדְּרַבִּי יְהוּדָה מַתְנִינַן וְלָא קַשְׁיָא לַן דְּתַנְיָא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם הוֹצָאָה וְאַחַת מִשּׁוּם הַעֲבָרָה דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ חֲדָא הוּא דִּמְחַיֵּיב מִכְּלָל דְּרַבָּנַן פָּטְרִי לִגְמָרֵי הָא אַפֵּיק לַהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִמַּאי דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ רַבִּי יְהוּדָה חֲדָא הוּא דִּמְחַיֵּיב וְרַבָּנַן פָּטְרִי לִגְמָרֵי וְהֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּאָמַר עַד דְּנָפְקָא לֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים תְּנוּח וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אָמְרִינַן קְלוּטָה כְּמָה שֶׁהוּנְּחָה וְאִיתְעֲבִידָא לֵיהּ מַחְשַׁבְתּוֹ וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן קְלוּטָה כְּמָה שֶׁהוּנְּחָה וְלָא אִיתְעֲבִידָא לֵיהּ מַחְשַׁבְתּוֹ אֲבָל אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב לָא מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אַף הַשּׁוֹבֵט וְהַמְדַקְדֵּק אָמְרוּ לוֹ שׁוֹבֵט הֲרֵי הוּא בִּכְלַל מֵיסֵךְ מְדַקְדֵּק הֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹרֵג מַאי לָאו דְּעַבְדִינְהוּ לְתַרְוַויְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּשְׁמַע מִינַּהּ מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב מִמַּאי דִּילְמָא לְעוֹלָם דְּעַבְדַּהּ לְהָא לְחוּדַּהּ וְהָא לְחוּדַּהּ וְרַבִּי יְהוּדָה אַתּוֹלָדָה בִּמְקוֹם אָב לָא מְחַיֵּיב וּבְהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר הָנֵי אָבוֹת נִינְהוּ וְרַבָּנַן סָבְרִי הָנֵי תּוֹלְדוֹת נִינְהוּ תֵּדַע דְּקָתָנֵי רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אָבוֹת מַאי מוֹסִיף מוֹסִיף אָבוֹת אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תּוֹלָדוֹת מַאי מוֹסִיף אִיתְּמַר נָמֵי רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ לֹא חִיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא אַחַת אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דִּמְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי יְהוּדָה שְׁתַּיִם אִי לְהָכָא קָבָעֵי לַהּ לְהָכָא לָא קָבָעֵי לַהּ אִי לְהָכָא קָבָעֵי לַהּ לְהָכָא לָא קָבָעֵי לַהּ אֲמַר לֵיהּ בְּאוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ
פְּשִׁיטָא נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק שְׁמֹנֶה וְזָרַק אַרְבַּע הֲרֵי כָּתַב שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן נִתְכַּוֵּון לִזְרוֹק אַרְבַּע וְזָרַק שְׁמֹנֶה מַהוּ מִי אָמְרִינַן הָא אַפֵּיק לֵיהּ אוֹ דִילְמָא הֵיכָא דְּבָעֵי הָא לָא נָח וְלָאו הַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וַאֲמַר לֵיהּ בְּאוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁתִּרְצֶה תָּנוּחַ וּדְקָאָמְרַתְּ הֲרֵי כָּתַב שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן מִי דָּמֵי הָתָם כַּמָּה דְּלָא כְּתִיב שֵׁם לָא מִכְּתִיב לֵיהּ שִׁמְעוֹן הָכָא כַּמָּה דְּלָא זָרֵיק אַרְבַּע לָא מִיזְדַּרְקִי לֵיהּ תַּמְנֵי תָּנוּ רַבָּנַן הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּיב רש"י
דברים הדברים אלה הדברים. גבי שבת דכתיב בויקהל אלה הדברים אשר צוה וגו' דברים משמע תרין ה''א מרבי חד הא תלת אלה בגימטריא תלתין ושש אלו ל''ט כו' ומניינא למה לי על כרחיך לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם אחד על השבת ואי מחייב אתולדה במקום אב בהעלם אחד הוו להו טובא: אמר ליה רב יוסף. לרב חנא: מר מתני לה. להא דרב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אהא דרבי: וקשיא ליה דרבי אדרבי. רב יהודה לאו אהא אמרה אלא אדר' יהודה מתני לה ולא קשיא ליה דלא אשכחן בעלמא דפטר ר''י אתולדה במקום אב: מרה''י לרה''ר ועבר ד' אמות ברה''ר. קודם שתנוח דאיכא תרתי הוצאה וזריקה ארבע אמות: ה''ג ואחת משום העברה. ורבנן פטרי אהעברה משום דלא סבירא לה קלוטה כמה שהונחה ותהוי כמי שהונחה משיצתה בפתח וחזרה ונעקרה ונחה לסוף ד' אבל חייב הוא משום הוצאה: ואיתעביד ליה מחשבתו. שנחה ביציאתה מיד הלכך חייב משום הוצאה אבל משום העברה לא מחייב ואע''ג דחשיב ליה כמה שהונחה ונעקרה והונחה משום דהויא תולדה במקום אב: אף השובט. עם שאר אבות מלאכות להא דאמרן דלכך נמנו שאם עשאן בהעלם א' חייב על כל א' וא': שובט. מכרכר בכרכר: ומדקדק. לאחר שמתח החוט של ערב מכה בכרכר בב' וג' מקומות וי''מ מדקדק משוה האריגה כשיש שני חוטין כרוכין זה עם זה ומובדלים מן השאר משוה אותן בכרכר או במחט: מאי לאו דעבדינהו לכולהו. שובט ומדקדק בהדי שאר מלאכות דהא מוסיף קתני ומיסך ואורג נמנו עם אבות מלאכות ואלה תולדותיה' כדקתני שובט בכלל מיסך: מאי מוסיף. הרי לא נמנו אלא אבות: ולמאי דסלק אדעתא כו'. נהי נמי דמיחייב אתולדה במקום אב הכא לאו תרתי איכא דאי להכא לסוף ד' בעי לה דתנוח הכא לא מיחייב אהעברת ד' דלא עבר מתחלת לסוף ד' ברה''ר אלא אהוצאה לחודיה הוא דמיחייב והוצאה אריכא הוא דעבד: ואי להכא. אצל היציאה קבעי לה דתנוח הכא לסוף ד' לא בעי לה דתנוח וליתא לזריקה ד' ולא מיחייב לה דבעינן עקירה מתחילת ד' ברה''ר והנחה לסוף ד' ברה''ר והכא עם יציאת הפתח הא לא נח והעביר לסוף ד' דניחייב אתרווייהו ומיהו אהוצאה הוא דמתחייב דנתקיימה מחשבתו דהא נח ברה''ר: באומר כל מקום שתרצה תנוח. וכיון דלא איכפת ליה הויא ליה קיום מחשבה בתרווייהו: הרי כתב שם משמעון. דתנן לקמן בפ' הבונה (לקמן דף קג) דחייב בב' אותיות ואף על פי שנתכוין למלאכה גדולה: ולאו היינו דבעי מיניה כו' ואמר ליה באומר כו'. הא לא אמר הכי לא מיחייב אלא אם כן נחה במקום מחשבתו הכי נמי בתרוייהו מיפטר לא שנא נתכוון לזרוק שמונה וזרק ארבע לא שנא לזרוק ארבע וזרק שמונה פטור: ה''ג ודקאמרת הרי כתב שם משמעון. ואנתכוין לזרוק שמונה וזרק ד' דפשיטא ליה לחיובא קא מותיב מי דמי התם כל כמה דלא כתב שם לא מכתב שמעון הלכך כי כתב שם בכוונה כתבי' והא עבד ליה מלאכה דיש שם אדם בב' אותיות הללו: הכא כל כמה דלא זריק ד'. שתנוח לסוף ד' לא מזדרק ליה תמניא בתמיה הלכך כי נח לסוף ד' לא נתקיימה מחשבתו ולא דמי לשם משמעון לשון אחר ה''ג אמר מר הרי כתב שם משמעון מי דמי כו' והיא היא: מרה''ר לרה''ר ורה''י באמצע ד''א חייב. אם עבר ברה''ר ד''א ואפי' ע''י צירוף חייב:
תוספות
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא כו'. הקשה ה''ר פור''ת מנא ליה דמחייב אתולדה במקום אב דילמא הא דמחייב שתים היינו כשנודע לו וחזר ונודע לו ובפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דמחייב אפילו בהוציא והוציא בהעלם אחת ואור''י דאם כן לא היה רב יהודה משמיענו שום חידוש שחייב שתים ועל כרחיך אתא לאשמעינן דרבי מחייב אתולדה במקום אב: לא ס''ד דתניא ר' יהודה מוסיף כו'. לפי מאי דקס''ד דטעמא דרבי יהודה משום דמחייב אתולדה במקום אב אמאי נקט טפי שובט ומדקדק איכא למימר דס''ד דרבנן נמי מחייב אתולדה במקום אב ולא פליגי אלא בשובט ומדקדק ואמרי דלאו היינו תולדה אלא היינו ממש מיסך ואורג אי נמי לא מחייבי רבנן אתולדה במקום אב ולדבריו דרבי יהודה קאמרי: מאי לאו דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי. אין הלשון מיושב דמשמע דלמסקנא לא קאי הכי וזה אינו דלמסקנא נמי דמפ' דר' יהודה חשיב להן אבות מיירי נמי דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי דאי בדעבד האי לחודיה והאי לחודיה כדגרסינן בכמה ספרים בהא לא הוה פליגי רבנן עליה דתיפוק ליה דמשום תולדה הוו מחייבי ואומר ר''י דאין למחוק ושפיר גרסינן ליה וה''פ לעולם דעבדה האי לחודיה והאי לחודיה ופליגי במזיד ולענין התראה דלרבי יהודה צריך להתרותו משום שובט ומדקדק ולרבנן משום מיסך ואורג וה''ה דהוה מצי למידחי דעבדינהו לתרוייהו בהדי הדדי ורבי יהודה סבר הני אבות נינהו אלא דניחא ליה לדחויי דעביד האי לחודיה והאי לחודיה דהשתא ע''כ טעמא דר''י לאו משום דמחייב אתולדה במקום אב אלא משום דאבות נינהו: הרי כתב שם משמעון. הך פשיטותא לא קיימא כדמסיק ורבינא נמי דפריך לרב אשי אמילתא דר''י אי להכי קבעי לה להכא לא קבעי לה סבר דלא דמי לכתב שם משמעון דאי דמי לא הוי פריך מידי דהא כי קא בעי דתנוח בסוף ד' כשנחה בתחלת רה''ר ע''י קליטה הרי כתב שם משמעון וכי אזלה תו ד''א ליחייב עלייהו דנעשית מחשבתו ראשונה ולהכי קאמר הש''ס לאו היינו דאמר ליה רבינא לרב אשי דלא הוה ליה לאיתויי מילתיה דרבינא אלא שרוצה לסתור לו אף מה שהיה פשוט לו הרי כתב שם משמעון: הכי גרסינן ודקאמרת הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כו'. ואי גרסי' ואמאי והרי כתב שם משמעון אתי נמי שפיר אלא שהוא קושיא ולספרים דגרסינן אמר מר פריך לפי מאי דס''ד מעיקרא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|