לשאר דברים הוא דאתא [שבא] ללמדנו שכל מכשירים שעושים בהם אוכל נפש אסור לחבול.

א ומציעים: לימא [האם לומר] כי אביי ורבא שנחלקו בנושא אחר, בפלוגתא [במחלוקתם] של רב הונא ורב יהודה קמיפלגי [חולקים] הם? שנחלקו בענין אכילת בשר קרבן פסח שלא צלו אותו כדין, שכן אמר הכתוב "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב, ט).

שאמר רבא: אכל נא (צלוי למחצה) — לוקה שתים, לוקה משום "אל תאכלו ממנו נא", ולוקה משום "אל תאכלו ממנו... כי אם צלי אש" (שם). ואם אכל בשר פסח מבושל — לוקה שתים: משום "מבשל" ומשום "כי אם צלי אש". ואם היה גם נא וגם מבושל — לוקה שלש: משום "נא", ומשום "מבשל" ומשום "לא תאכלנו כי אם צלי אש".

ואילו אביי אמר: אין לוקים על לאו שבכללות. כי הלאו הזה "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" איננו מיוחד לענין אחד, אלא כולל בתוכו עניינים רבים ואין לוקים על לאו שאין בו איסור של דבר מסויים ומיוחד. ולכאורה אביי ורבא חלוקים באותו נושא של רב הונא ורב יהודה. לימא [האם לומר] שאביי שאמר כרב יהודה, ורבא שאמר כרב הונא?

ודוחים: אמר [יכול היה לומר] לך רבא: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי — אפילו כדעת רב יהודה אמרתי, כי יש להבדיל בין הנושאים; עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] רב יהודה התם [שם] שאין לוקים על "כי נפש הוא חובל" משום שהמלים "כי נפש הוא חבל" לא משמע אין פירושן כשלעצמן ריחים ורכב אלא הן הוראה כללית, ולכן מסתבר כי לשאר דברים הוא דאתא [שבא] ולא להוסיף איסור על ריחים ורכב.

אבל הכא [כאן] "כי אם צלי אש" למאי אתא [למה בא]? שמע מינה [למד מכאן] ללאו. הלא משמעותו היא רק להוציא או נא או מבושל, ואם כך אפשר לומר שיש בכך איסור מסויים ואיסור נוסף על הדברים המנויים שם.

ואביי אמר לך אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי אפילו לרב הונא אמרתי אותם. כיצד, עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] רב הונא התם [שם] אלא ש"כי נפש הוא חבל"