|
טקסט הדף מנוקד
נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ לְאַפּוֹקֵי מִדְּמַר עוּקְבָא נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אַבָּא וְאֶלָּא הֵיכִי לֶיעְבֵּיד לִיתֵּיב לְאַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה
מֵיתִיבִי מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יְפַזֵּר מְעוֹתָיו לַעֲנִיִּים רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יְשַׂמַּח אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא יִתֵּן אָדָם פְּרוּטָה לְאַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן מְמוּנֶּה עָלֶיהָ כְּרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן כִּי קָא אָמְרִינַן דִּמְמַנֵּי עֲלַהּ כְּרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּמֶּה תָּרוּם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ בְּכִי תִשָּׂא וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה אָמַר לָהֶן צְאוּ וּרְאוּ מָה פֵּירֵשׁ דָּוִד אַבָּא פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד רַבִּי אַבָּא אָמַר מֵהָכָא הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים מָה טַעַם מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ מִשּׁוּם דְּלַחְמוֹ נִתָּן וּמֵימָיו נֶאֱמָנִים וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא אָמַר לָהֶם כֹּל שֶׁכְּנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד כִּי הָא דְּיוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ אִינְּגִיד אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ מַאי חָזֵית אֲמַר לֵיהּ עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה אֲמַר לֵיהּ עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ וַאֲנַן הֵיכִי חֲזֵיתִינַּן [אֲמַר לֵיהּ] כִּי הֵיכִי דַּחֲשִׁבִינַן הָכָא חֲשִׁבִינַן הָתָם וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הֲרוּגֵי מַלְכוּת אֵין כׇּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּמְחִיצָתָן מַאן נִינְהוּ אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו מִשּׁוּם הֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא פְּשִׁיטָא בְּלָאו הָכִי נָמֵי אֶלָּא הֲרוּגֵי לוֹד תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו בָּנַי מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת נַעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וָחָסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי וּדְעָבֵיד הָכִי לָאו צְדָקָה גְּמוּרָה הִיא וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר סֶלַע זֶה לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי וּבִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל כָּאן בְּגוֹי נַעֲנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד וָחָסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן שֶׁנֶּאֱמַר לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָיָךָ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵי אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ וְגוֹ' נַעֲנָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל [וְגוֹ'] וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁגּוֹיִים עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְיַהֵר בּוֹ וְכׇל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל עֲדַיִין אָנוּ צְרִיכִין לַמּוֹדָעִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד וָחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְחָרֵף אוֹתָנוּ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּבֹא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲנָה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה וְאָמַר צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וָחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל וּלְאֻמִּים חַטָּאת אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה מִדְּבָרַי וּמִדִּבְרֵיכֶם לְפִי שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה וָחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל וְלָאוּמּוֹת חַטָּאת מִכְּלָל דְּהוּא נָמֵי אָמַר מַאי הִיא דְּתַנְיָא אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי כְּשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ צְדָקָה מְכַפֶּרֶת עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה אַרְבַּע מְאָה דִּינָרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְלָא קַבְּלִינְהוּ שַׁדַּרְ[תִּ]ינְהוּ קַמֵּיהּ דְּרָבָא וְקַבְּלִינְהוּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי אִיקְּפַד אֲמַר לֵית לֵיהּ בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ וְרָבָא מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת וְרַבִּי אַמֵּי נָמֵי מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִפְלְגִינְהוּ לַעֲנִיֵּי גוֹיִים וְרָבָא נָמֵי לַעֲנִיֵּי גוֹיִים יַהֲבִינְהוּ וְרַבִּי אַמֵּי דְּאִיקְּפַד הוּא רש"י
נותנה ואינו יודע למי נותנה. כדמסיים בסיפיה יתננה בכיס של גבאי צדקה: דרב עוקבא ור' אבא במס' כתובות (דף סז:) מר עוקבא הוה שדי לענייא דשבבותיה כל יומא ארבעה זוזי בצינורא דדשא הרי שהעני אינו יודע ממי נוטלה והוא יודע למי נותנה ור' אבא הוה צייר בסודריה ושדי לאחוריה וממציא נפשיה לביני עניי והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה ואינו יודע למי נותנה: לדבר מצוה. לפני תשמיש: אמר לו בכי תשא. אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה: כנגד זקניו כבוד. אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם: עליונים למטה. אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה: ותחתונים למעלה. ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים: ואנן. בעלי תורה היאך אתינן היאך יש חשיבותינו: כי היכי. דאיתינן הכא חשובים ונכבדים הכי איתינן התם: הרוגי מלכות ותו לא. כלומר הך מלתא לחודא הוא דהוי בהו שנהרגו על קידוש השם ותו לא הוה בהו: הרוגי לוד. לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחי' הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה: ה''ז צדיק גמור. על דבר זה ומחשבה זו: כאן בישראל וכאן בעובד כוכבים. ישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדת הדין אבל עכו''ם אינו נותן אלא ע''מ כן ואם לאו מתחרט: יום עברה היום ההוא. ביום הדין משתעי בנבואת צפניה: המודעי. מהר המודעי היה: ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' וגו'. נבוזראדן קאמר ליה לירמיה כשהיה מגלה את ישראל לבבל: ביבש קצירה תשברנה. כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו:
תוספות
אלא א''כ ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון. פי' נאמן כמותו אבל צדיק כמותו לא דהא גבאים דבימי אמוראים לא היו צדיקים כמותו ולהכי נקט ר' חנניא בן תרדיון משום מעשה שבא לידו דאמר פ''ק דמסכת ע''ז (דף יז:) מעות פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים וכן בפרק במה טומנין (שבת דף מט. ושם) דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע לא צדיק כאלישע קאמר אלא גוף נקי שידע ליזהר שלא ישן בהם ושלא יפיח בהם קאמר ולא נקט אלישע אלא משום דאיתרחיש ביה ניסא: עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר''ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א''ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו': ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם וגו'. ואותה שעה עשה צדקה שהיה מקנא להקב''ה א''נ שהיה מתיר את ירמיה מן הזיקים כדכתיב התם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|