|
טקסט הדף מנוקד
מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא בַּר יוֹסֵף כְּווֹתֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא לְהָא מִילְּתָא בַּר מַזָּלֵיהּ הוּא
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי תִּדַּע דְּאָמַר גַּבְרָא רַבָּה מִילְּתָא וּמִתְאַמְרָא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי כְּווֹתֵיהּ וְדִלְמָא כְּסוֹמֵא בַּאֲרוּבָּה וְלָאו טַעַם יְהֵיב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִיטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִיתְּנָה לַשּׁוֹטִים וְלַתִּינוֹקוֹת לַשּׁוֹטִים מַאי הִיא כִּי הָא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי דַּהֲוָה קָאֵי בְּרִסְתְּקָא דְמָחוֹזָא שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא שׁוֹטֶה דְּקָאָמַר רֵישׁ מְתִיבְתָּא דְּמָלֵיךְ בְּמָתָא מַחְסֵיָא טַבְיוֹמֵי חָתֵים אֲמַר מַאן חָתֵים טַבְיוֹמֵי בְּרַבָּנַן אֲנָא שְׁמַע מִינַּהּ לְדִידִי קָיְימָא לִי שַׁעְתָּא קָם אֲתָא אַדַּאֲתָא אִימְּנוֹ רַבָּנַן לְאוֹתֹבֵיהּ לְרַב אַחָא מִדִּפְתִּי בְּרֵישָׁא כֵּיוָן דְּשָׁמְעִי דַּאֲתָא שַׁדּוּר זוּגָא דְּרַבָּנַן לְגַבֵּיהּ לְאִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ עַכְּבֵיהּ הֲדַר שַׁדּוּר זוּגָא דְּרַבָּנַן אַחֲרִינָא עַכְּבֵיהּ גַּבֵּיהּ עַד דִּמְלוֹ בֵּי עַשְׂרָה כֵּיוָן דִּמְלוֹ בֵּי עַשְׂרָה פְּתַח הוּא וּתְנָא וּדְרַשׁ לְפִי שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בְּכַלָּה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה קָרֵי רַב אַחָא אַנַּפְשֵׁיהּ כׇּל הַמְּרִיעִין לוֹ לֹא בִּמְהֵרָה מְטִיבִין לוֹ וְכׇל הַמְּטִיבִין לוֹ לֹא בִּמְהֵרָה מְרִיעִין לוֹ תִּנוֹקֹת מַאי הִיא כִּי הָא דְּבַת רַב חִסְדָּא הֲוָה יָתְבָה בְּכַנְפֵיהּ דַּאֲבוּהָ הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ רָבָא וְרָמֵי בַּר חָמָא אֲמַר לַהּ מַאן מִינַּיְיהוּ בָּעֵית אֲמַרָה לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ אָמַר רָבָא וַאֲנָא בָּתְרָא אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי דְּמִן חֵיפָה קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי לְבָבוֹת לְאַחַר שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וּכְתִיב נְבוּב לֻחֹת וּמְתַרְגְּמִינַן חֲלִיל לוּחִין אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הָרָגִיל בְּיַיִן אֲפִילּוּ לִבּוֹ אָטוּם כִּבְתוּלָה יַיִן מְפַקְּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ פְּשִׁיטָא חֵלֶק בְּכוֹר וְחֵלֶק פָּשׁוּט יָהֲבִינַן לֵיהּ אַחַד מִצְרָא יָבָם מַאי אָמַר אַבָּיֵי הִיא הִיא מַאי טַעְמָא בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא רָבָא אָמַר אָמַר קְרָא וְהָיָה הַבְּכוֹר הֲוָיָיתוֹ כִּבְכוֹר וְאֵין חֲלוּקָּתוֹ כִּבְכוֹר הָהוּא דִּזְבַן אַרְעָא אַמִּצְרָא דְּבֵי נְשֵׁיהּ כִּי קָא פָּלְגוּ אֲמַר לְהוּ פְּלִיגוּ לִי אַמִּצְרַאי אָמַר רַבָּה כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף אָמְרִי לֵיהּ אֲחֵי מְעַלִּינַן לֵיהּ עִלּוּיָא כִּי נִכְסֵי דְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף תְּרֵי אַרְעָתָא אַתְּרֵי נִגְרֵי אָמַר רַבָּה כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף זִמְנִין דְּהַאי מִדְּוִיל וְהַאי לָא מִדְּוִיל וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף תַּרְתֵּי אַחַד נִגְרָא אָמַר רַב יוֹסֵף כְּגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי מָצֵי אָמַר בָּעֵינָא דְּאַפֵּישׁ אֲרִיסֵי וְהִלְכְתָא כְּרַב יוֹסֵף אַפּוֹשֵׁי לָאו מִילְּתָא הִיא רש"י
משמיה דרבי עקיבא כוותיה. וליכא למימר בני חד מזלא נינהו שהרי ר''ע חכם ממנו הרבה: ולאו טעמא קאמר. במילתיה וכיון דאמר טעמא אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני: בריסתקא. שוק רשות הרבים: דמליך. השתא במתא מחסיא שעתיד להיות ראש הישיבה עכשיו: טביומי חתים. כשחותם באיגרת חותם שמו טביומי: קיימא לי שעתא. מזל: שדרו זוגא דרבנן לגביה. דמר בר רב אשי: לאימלוכי ביה. ליטול עצה ורשות להמליך את רב אחא: פתח ותנא. דרשה ונעשה ראש הישיבה: כל המריעין לו כו'. כלומר הואיל ונדחה השעה לא ימליכוני עוד: איש נבוב. כשהוא חלול בלא כרס מלאה: ילבב. כמה לבבות שאינו מסכים לדעת שלמה: ינובב בתולות. לב אטום כבתולות עושה נבוב וחלול: פשיטא חלק בכור וחלק פשוט. שני חלקין שהבכור נוטל אחד משום בכורה ואחד משום פשיטות יהבינן ליה אחד מצרא זו אצל זו שהרי שניהן חלקו הן והרי הן כחלק אחד: יבם מאי. המייבם את אשת אחיו דקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים מאי מי מצו אמרי ליה הואיל ומכח אחרינא קאתי לא יהבי להו ניהליה אחד מצרא זו אצל זו אי לאו מעליתא גבן בדמי: הבכור אשר תלד. ביבם קמשתעי דמצוה בגדול לייבם אשר תלד פרט לאיילונית והכי מדרש קרא יבמה יבא עליה וגו' והיה הבכור איזה מן היבמין יבא עליה הבכור אשר תלד וכגון שהיבמה בת וולדות היא פרט לאיילונית: דזבן ארעא אמצרא דבי נשא. קנה קרקע אצל שדה אביו: כי מטא למיפלג. עם אחיו בנכסי אביו: על מדת סדום. זה נהנה וזה לא חסר: אמרו אחי מעלינן ליה עילואי. לנו היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון שהיו מעולות ומסתברא הא דרב יוסף בשדה בעל שיכולין לומר פעמים שזו מתברכת משאר השדות: תרי ארעתא אתרי נגרי. אם בית השלחין היא ויש לשני אחין לחלוק שתי שדות לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו וזה קנה שדה אצל האחד מהן ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו: כגון זו כופין. דהא לקרקע השניה גם היא יש לה יאור להשקות ממנו: האי מדויל והאי לא מדויל. דרך היאורים לייבש כשנהר (שם) נמשכין ממנו מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהם דלאו מדת סדום היא או תן לנו עילוי בדמי: תרתי. ארעתא יש להם לחלוק על חד נגרא ואחד מהן קנה קרקעו אצל האחת: כופין על מדת סדום. דכיון דאחד נגרא נינהו שתיהן שוות: ניחא לי לאפושי אריסי. טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת לי באמצע כדי שתרבה לך אריסין ותהא שדה שלי משתמרת יפה:
תוספות
כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו. ובשילהי מרובה (ב''ק דף פ: ושם ד''ה לעולם) דקאמר רב אחא גופיה לעולם אין מטיבין לו איכא למימר דמתחל' אמר לא במהרה מטיבין שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו וכשראה שלא החזירוהו שוב אמר לעולם אין מטיבין לו: חלק בכור וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא. כדנפקא לן ביש נוחלין (לקמן דף קכד.) מדכתיב פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט: אמיצרא דבי נשי. אית דגרס בתר הכי אמרי אחוותא א''כ בי נשיה היינו חמיו ולא היו לחמיו בנים כי אם בנות ואית דגרס אמרי אחי א''כ בי נשיה היינו אביו [ועי' תוס' שבת כג: ד''ה דבי נשא]: כגון זה כופין על מדת סדום. תימה לר''י לרבה אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא ואומר ר''י לפי שלא נתן לו כח הכתוב אלא כב' אחיו ואילו היו שני אחיו רוצים להשתתף לא כפינן לשלישי לתת להם חלק ביחד ועוד דבכור מתנה קרייה רחמנא כדאמר ביש נוחלין (שם) דכתיב לתת לו פי שנים ואין לכוף את הנותן ולאביי נמי אי לאו דקרייה רחמנא בכור ה''א יקום על שם אחיו כאילו הוא ואחיו קיימין וריצב''א מפרש דהא דאמר רבה כופין לא מדין תורה קאמר דבדין היה יכול למחות שכנגדו דאיכא קפידא ברוחות כדאמר בכמה דוכתין ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר אלא מתקנת חכמים קאמר הכא דכופין והשתא אין להקשות כלל אמאי איצטריך קרא בבכור: מעלינן ליה כנכסי דבר מריון. פירש הקונטרס בשדה הבעל שיכולים לומר שפעמים מתברכת משאר שדות ובתרתי ארעתא אתרי נגרי לא שייך למימר מעלינן כיון שצריך להשקות ואין מתברכת זו יותר מזו ואין נראה דגם אותם שצריך להשקות מתברכת אחת מהם פעמים יותר שאחת לוקה בשידפון ואחת אינה לוקה ופר''ת מעלינן כנכסי דבר מריון לא ניתן לך זכות שיש לנו בשדה זו אם לא בדמים יקרים כמו בני מריון שהיו עשירים ולא היו מוכרים קרקעותיהם אלא בדמים יקרים ותרתי ארעתא אתרי נגרי לא קאי אעובדא דההוא גברא אלא מילתא באנפי נפשיה כלומר שתי שדות שיש לכל אחד נגר ורוצה האחד שיחלקו כל אחת לשתים שיקח חצי שדה זו וחצי שדה זו אמר רבה כופין על מדת סדום ויטול כל שדה שלם כדי שיהא לכל אחד חלק אחד מצרא וכן יש לפרש תרתי ארעתא אחד נגרא שהנגר מפסיק בין שתי השדות ואם יחלקו כל שדה לשתים לא יהיה חלקו אחד מצרא והשתא בהני לא שייך למימר מעלינן כנכסי דבי בר מריון דאטו אם האחד רצה לחלוק לעשרים נאמר שיחלקו משום מעלינן ולשון מעלינן נמי אינו מתיישב
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|