|
טקסט הדף מנוקד
וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם
נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין מַאי טַעְמָא כְּמִלְוֶה דָּמְיָא וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם רִבִּית דְּלָאו אַדַּעְתָּא דְּהָכִי יְהַב לֵיהּ וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ דְּלָא קָרֵינָא בֵּיהּ לֹא יִגֹּשׂ וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם דְּהָוֵה לֵיהּ רָאוּי וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק אָמַר רַב כָּהֲנָא כְּלָלָא דְשׁוֹשְׁבִינוּתָא הֲוָה בְּמָתָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵיתֵא שְׁמַע קָל טַבְלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵיתֵא לָא שְׁמַע קָל טַבְלָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְאוֹדוֹעֵיהּ תַּרְעוֹמֶת אִית לֵיהּ שַׁלּוֹמֵי מְשַׁלֵּם וְעַד כַּמָּה אָמַר אַבָּיֵי נָהֲגוּ בְּנֵי גְנָנָא עַד זוּזָא אַיְּיתֵא בְּכַפֵּיהּ אַכְלֵיהּ בִּכְרֵסֵיהּ עַד אַרְבְּעָה מְשַׁלֵּם פַּלְגָא מִכָּאן וְאֵילָךְ אִינִישׁ אִינִישׁ כַּחֲשִׁיבוּתֵיהּ תָּנוּ רַבָּנַן עָשָׂה עִמּוֹ בְּפוּמְבֵּי וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּצִנְעָא יָכוֹל לוֹמַר לוֹ בְּפוּמְבֵּי אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי עָשָׂה עִמּוֹ בִּבְתוּלָה וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּאַלְמָנָה יָכוֹל לוֹמַר לוֹ בִּבְתוּלָה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי עָשָׂה עִמּוֹ בַּשְּׁנִיָּה וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לִכְשֶׁתִּשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ עָשָׂה עִמּוֹ בְּאַחַת וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּשְׁתַּיִם יָכוֹל לוֹמַר לוֹ בְּאַחַת אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי תָּנוּ רַבָּנַן עַתִּיר נִכְסִין עַתִּיר פּוּמְבֵּי זֶה הוּא בַּעַל הַגָּדוֹת עַתִּיר סְלָעִים עַתִּיר תְּקוֹעַ זֶהוּ בַּעַל פִּלְפּוּל עַתִּיר מְשַׁח עַתִּיר כְּמָס זֶהוּ בַּעַל שְׁמוּעוֹת הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא תַּלְמוּד אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה בַּעַל תַּלְמוּד וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד זֶה בַּעַל מִשְׁנָה רָבָא אָמַר אִיפְּכָא וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא מַאי דִּכְתִיב מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶן אֵלּוּ בַּעְלֵי מִשְׁנָה בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם אֵלּוּ בַּעְלֵי תַלְמוּד רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה רַבִּי יַנַּאי אָמַר כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה אִיסְטְנִיס וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה רַחְמָן וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד זֶה אַכְזָרִי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה רשב"ם
ואין שביעית משמטתה. אם עברה שביעית בינתיים קודם שחזר זה ונשא גם הוא אשה: ואין בכור נוטל פי שנים. היכא דחוזרת לאמצע כדתניא לעיל: נגבית בב''ד מ''ט מפני שהיא כמלוה. ה''ג לה ובספרים כתוב נגבית בב''ד וחוזרת בעונתה מ''ט מפני שהיא כמלוה דלדעת כן הלווהו שיחזיר לו בעונת שמחתו ופרעון הולך אחר קביעות זמן שקבע לו המלוה: דלאו אדעתא דרבית יהיב ליה. שאם רצה פוחת לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון: דלא קרינא ביה לא יגוש. שאינו יכול לדחקו בב''ד בשביעית שהרי לא הגיע זמנו עד שישא הוא אשה ויחזיר לו אז דאינה נגבית אלא בב''ד בעונתה כדאמרינן במסכת מכות (דף ג:) המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו אף זה לא הגיע זמנו עד לאחר שביעית הלכך בשביעית אכתי לא מטא זמניה שיוכל לנוגשו דעדיין לא נשא אשה: דהוי ליה ראוי. ופסקינן הלכתא בפרק יש נוחלין (לעיל דף קכה:) אין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות: הוה במתא. אותו שעליו להחזיר שושבינות הוה בעיר כשנשא שושבינו אשה ולא בא לשמחתו: איבעי ליה למיתי. ונגבית בב''ד: קול טבלא. אשקלנ''א בלעז שהיו משמיעין קול לבא לשמוח עם החתן: איבעי ליה לאודועי. ומדלא אודעיה תרעומות אית ליה עליה כדמפרש ואזיל אבל שלומי מיהא משלם: עד כמה. דהא ודאי צריך לנכות דמי אכילתו שהרי לא אכל עמו: עד זוזא כו'. זוזא היה אוכל הלכך זוזא פוחת מדמי שושבינותו אית דגרסי עד זוזא אייתיה בכפיה אכלי בכסיה בבטנו כמו בית הכוסות אי נמי בכרסיה: עד ארבע. אם נתחייב ד' זוזים משושבינותו: משלם פלגא. דכיון דמביא ד' רגילין להאכילו בריוח עד שני זוזים וכיון דלא אכל יפחות שנים מן הד': כחשיבותיה. לפי מה שהוא חשוב ומביא הרבה ורגילין לכבדו במיני מעדנים יפחתו לו מדמי שושבינותו כפי מה שהיה אוכל: עשה עמו בפומבי. בגלוי שמחה מפורסמת וזה שחזר ונשא גם הוא אשה בקש לעשות חופתו בצניעות או לפי שעת צרה היא או שרוצה לצמצם סעודתו ואינו חושש להרבות אוכלין: בפומבי אני עושה עמך. בשמחה יתירה אני חפץ כמו שעשיתי לך וכן כל הנך דמפרש ואזיל: לכשתשא אשה אחרת. לא אשמחך יותר ממה ששמחתני שאיני חפץ בשמחה יתירה: ת''ר עתיר בנכסין. עשיר משדות וכרמים וזיתים הנראין לבריות וגם עתיר פומבי עושר הגלוי כגון רוב בהמות שהכל יודעים בהן: זהו בעל אגדה. שדורש בכל מקום ברבים בבתי משתאות שדורש בימים טובים והכל נאספין לשמוע ויש לו קול חכמה ובא להשמיענו שמתוך שאין אגדות צריכות עיון יכול לדרוש בכל מקום: עתיר סלעין. שולחני שמשתכר תמיד במיני מטבעות: עתיר תקוע. יש מפרשין שיש לו בתים הרבה ומשתכר בהן תדיר ומיקרי הכי על שם ויעקב תקע את אהלו (בראשית לא) ולי נראה כדאמרינן במנחות (דף פה:) תקוע אלפא לשמן עיר היא ומשם היו מביאים שמן למנחות ודימה למטבעות ולשמן את הפלפול על שם שמרויח יום יום תדיר בפלפולו טעמים הרבה כשאר המטבעות וטעמי השמן שמביאין מתקוע: עתיר משח. אנשי מדות (במדבר יג) מתרגמינן אינשי משחן עתיר בדבר המדוד כגון תבואה שאיץ משתכרין בה תדיר אלא מכניסין אותה לאוצר ולכשתגיע עת מכירה אז ימכרנה וישתכר והיינו נמי עתיר כמס כמו כמוס עמדי חתום באוצרותי (דברים לב) דבר שמכניסין לאוצר: זהו בעל שמועות. שיודע הלכות ומימרות האמוראין ולכשיגיע עת הוראה יגלה שמועותיו: גמרא. סוגיית גמרא ותרוצי משניות וברייתות וזהו עיקר הגמרא שאם לא הגמרא אין למדין הלכה מתוך משנה כדאמרינן התנאים מבלי עולם (סוטה דף כב.): זה בעל גמרא. שממית עצמו לכוין הלכות ולתרץ הוויות: רבא אמר איפכא. כל ימי עני רעים זה בעל משנה שאינו יכול להורות הלכה מתוך משנתו וגם כי כשחולקות זו על זו אינו יכול לתרץ וטוב לב זה בעל הגמרא שיודע משניות על עיקרם ובקי בטעמיהם ויש בידו כח להורות הלכה למעשה: יעצב. לשון בעצבון תאכלנה (בראשית ג): זה בעל משנה. ששונה משניות כל היום ואין לו אלא צער שמתקשה בטעמיהן ואינו יודע לפרש: יסכן. לשון תמימות כמו ותהי למלך סוכנת (מלכים א א) כלומר שנהנה מהן: זה איסטניס. מי שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה: יפה. שסובל הכל דאינו מזיק לו שום לכלוך ושום דבר מיאוס: קצרה. כמו עצרן וקפדן עינו רעה בשלו ובשל אחרים: זה רחמן. כמה ענינים הוא רואה וכמה מאורעות שלבו בוכה תדיר עליהן:
תוספות
ואין השביעית משמטתה. דלא קרי ביה לא יגוש מכאן היה מביא ר''ת ראיה דקיימא לן כלישנא בתרא דפרק קמא דמכות (דף ג: ושם ד''ה א''ד) דאמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו ואע''ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגוש דהכי נמי משמע הכא דכיון דלא קרינא ביה בשושבינות לא שייך ביה למימר דשביעית משמטתה ועל ידי כן מגיה ר' יעקב מה שיסד הפייט ר' אליהו הזקן זמן עשר כסף כי ילונו בחצי ימיו יעזבנו ולישנא קמא דפרק קמא דמכות (שם) אית ליה דהמלוה לחבירו לי' שנים שביעית משמטתו ואין ר''ת פוסק כן אלא כלישנא בתרא דאית ליה אין שביעית משמטתו ומגיה זמן עשר כסף כי ילונו ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואין נראה לר''י ראיה מכאן דלא שייכא כלל שושבינות למלוה שהרי מכמה דברים הם חלוקים זה מזה כדמשמע הכא והכא הכי פירושו אין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה לא יגוש ושמא לעולם לא יבא לידי לא יגוש שיכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך או שמא לא ישא אשה אבל מלוה שלבסוף בא לידי לא יגוש שביעית משמטתה: ליה ראוי כו'. ואפילו למאן דאמר לעיל בפ' יש נוחלין (דף קכד:) מלוה לא הוי ראוי שושבינות מיהא הוי ראוי כי שמא לא יפרע לו לעולם: עשה עמו באחת ובקש לעשות עמו בשתים. פי' שיפרע לו בשתי נשים בכל אחת חצי שרוצה לישא זו אחר זו יכול לומר באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי ולא אטרח בשתים והר''ר יצחק בר מרדכי פירש דגרסינן איפכא עשה עמו בשושבינות בשתי נשים ובקש שיעשה עמו באשה אחת יכול לומר לו כשתשא אשה אחרת אביא לך בשתים פי' ולא אתן לך הכל בזאת האשה ומיהו גירסת הספרים אתי שפיר כדפרישית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|