סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא רְאָיָה בְּעֵדִים כֵּיוָן דְּאָמַר לְלָקוֹחוֹת אַיְיתוֹ עֵדִים וְלָא אַשְׁכַּחוּ הַיְינוּ דְּקָא אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ מַהוּ לְבוֹדְקוֹ אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר לְמָה לְהוּ לְבוֹדְקוֹ לְקַיְּימוּ שְׁטָרַיְיהוּ וְלוֹקְמוּ בְּנִכְסֵי
מִי סָבְרַתְּ נִכְסֵי בְּחֶזְקַת בְּנֵי מִשְׁפָּחָה קָיְימִי וְקָא אָתוּ לָקוֹחוֹת וּמְעַרְעֲרִי נִכְסֵי בְּחֶזְקַת לָקוֹחוֹת קָיְימִי וְקָא אָתוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקָא מְעַרְעֲרִי
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָאָמַר לְהוּ אִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְנַוְּולוֹ וְאִישְׁתִּיקוּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּנֵי מִשְׁפָּחָה קָא מְעַרְעֲרִי מִשּׁוּם הָכִי אִישְׁתִּיקוּ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָקוֹחוֹת קָא מְעַרְעֲרִי אַמַּאי שָׁתְקִי לֵימְרוּ לֵיהּ אֲנַן זוּזֵי יָהֲבִינַן לֵיהּ לִינַּוַול וְלִינַּוַּול
אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא הָכִי קָאָמַר לְהוּ חֲדָא דְּאִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְנַוְּולוֹ וְעוֹד וְכִי תֵּימְרוּ זוּזֵי שְׁקַל לִינַּוַול וְלִינַּוַּול סִימָנִים עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה
תָּא שְׁמַע שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶת רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בְּמִשְׁנַת בַּר קַפָּרָא הֲרֵי שֶׁהָיָה אוֹכֵל שָׂדֶה וּבָא בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְקָרָא עָלָיו אֶחָד עַרְעָר לוֹמַר שֶׁלִּי הִיא וְהוֹצִיא זֶה אֶת אוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁמְּכַרְתָּהּ לִי אוֹ שֶׁנְּתַתָּהּ לִי בְּמַתָּנָה אִם אָמַר אֵינִי מַכִּיר בִּשְׁטָר זֶה מֵעוֹלָם יִתְקַיֵּים הַשְּׁטָר בְּחוֹתְמָיו
אִם אָמַר שְׁטַר פַּסִּים הוּא זֶה אוֹ שְׁטַר אֲמָנָה שֶׁמָּכַרְתִּי לָךְ וְלֹא נָתַתָּ לִי דָּמִים אִם יֵשׁ עֵדִים הַלֵּךְ אַחַר עֵדִים וְאִם לָאו הַלֵּךְ אַחַר הַשְּׁטָר
לֵימָא רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְלָא רַבָּנַן
אֲמַר לֵיהּ לָא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר דִּבְרֵי הַכֹּל מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי דִּתְנַן אֵין נֶאֱמָנִין לְפוֹסְלוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נֶאֱמָנִין
אֲמַר לֵיהּ אִי עֵדִים אַלִּימֵי וּמַרְעִי שְׁטָרָא אִיהוּ כָּל כְּמִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ יָפֶה עִרְעֲרוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אֲמַר לֵיהּ זוֹ אֶלְעָזָר אֲמָרָהּ אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר זֶה מֵעוֹלָם
אָמַר רַבִּי זֵירָא אִם יִכְפּוֹר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידוֹ יִכְפּוֹר בְּרַבִּי יַנַּאי רַבּוֹ דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר רַבִּי מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי לֹא מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה אֵין רְאָיָה אֶלָּא בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר
בְּרַם נִרְאִין דִּבְרֵי רַבֵּינוּ יוֹסֵף דְּאָמַר רַבֵּינוּ יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל זוֹ דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲבָל רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ וּמַאי דִּבְרֵי הַכֹּל דְּרַבָּנַן לְגַבֵּי רַבִּי מֵאִיר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא
וְהָא אִיפְּכָא תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה אֵיפוֹךְ וְהָא תַּנְיָא אֵין נֶאֱמָנִין לְפוֹסְלוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נֶאֱמָנִין אֵיפוֹךְ
וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן רְאָיָה בְּעֵדִים קָאָמַר אֵיפוֹךְ לֵימָא לֵיפוֹךְ נָמֵי תְּיוּבְתָּא לָא

רשב"ם

בשלמא לדידי דאמינא ראיה. דאמרי רבנן במתני' המוציא מחבירו עליו הראיה היינו ראיה בעדים שבריא היה ויגבה מתנתו מיד היורשין ה''נ בקשו לקוחות לעשות כך ולבקש עדים כדי לטרוף מקחן מיד היורשין וכיון דלא אשכחו כו': לקיימו שטרייהו. ומסתמא אין העדים חותמין על השטר אא''כ נעשה גדול: בחזקת לקוחות הוו קיימי. והחזיקו בהן קודם ערעור: ואתו יורשין וקא מערערי. ואמרי קטן היה ושלא כדין תפסתם דהתם גבי יורשין לא שייך קיום שטריה: היינו דשתקי. כדי שלא לינוול קרובם: לינוול ולינוול. אין אנו חוששין בבשתו שאינו קרובנו והפסדנו מרובה: ה''ג זו ששנויה כו'. ואסיפא קאי לימא ר''מ היא כו': שטר פסים. שפייסת ממני לכתוב לך שטר מכירה להחזיקך בעשיר לוקח קרקעות: שטר אמנה. האמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים: שאני אומר לדברי הכל כו'. כדמפרש לקמיה דכי פליגי רבנן ואמרי מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו הני מילי היכא דאיכא עדים דמרעי ליה לשטרא ופוסלין חתימת עצמן ה''ז פסול גדול הלכך אע''ג דמודה לוה שכתבו צריך לקיימו אבל בהך דבר קפרא דלוה גופיה קפסיל ליה ולא עדים כיון דמודה שכתבו לאו כל כמיניה למימר שטר פסים הוא והכל מודים שא''צ לקיימו: אי עדים אלימי כו'. דהתם אמרי עדים פסולי עדות היינו: איהו כל כמיניה. בתמיה וכי יש כח ביד הלוה לומר איני חייב כלום והכא לא אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכיון דאמר לוה כתבתי שטר זה אפס שטר פסים או שטר אמנה הוא דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן דאנן סהדי דלאו שטר אמנה הוא דעדים אשטר אמנה ופסים לא חתמי דלא ניתן ליכתב כדאמר בפרק ב' דכתובות (דף יט.) והלכך לא מהימן למימר שטר אמנה הוא: והלא אמרו משמך כו'. ריש לקיש קא''ל לר' יוחנן היכי מצית למימר דלדברי הכל מודה בשטר שכתבו א''צ לקיימו אף על גב דאיהו נמי פסיל ליה משום שטר אמנה או שטר פסים דלאו כל כמיניה לאורועיה איהו כל זמן דעדים גופייהו לא מרעי ליה והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה אע''ג דמודו בני משפחה בשטר שכתב נותן מתנה כיון דאמרי קטן היה נאמנין עד שיתקיים השטר בחותמיו אלמא מודה בשטר שכתבו לדידך צריך לקיימו: ויכפור בר' ינאי. בתמיה והלא לר' ינאי רבו א''ר יוחנן בהדיא צריך לקיימו: ברם נראין דברי רבינו יוסף. ר' זירא קא''ל ואתא לתרוצי דמאי דא''ר יוחנן לריש לקיש לעיל שאני אומר לדברי הכל א''צ לקיימו היינו טעמא דס''ל לר' יוחנן דמהפכינן מתניתין ר''מ לרבנן דס''ל לרבנן א''צ לקיימו כדמפרש ואזיל והאי דקא''ר יוחנן לדברי הכל א''צ לקיימו לאו דוקא אלא משום דאליבא דרבנן קאמר דא''צ לקיימו חשיב ליה כדברי הכל: זו דברי חכמים. מתני' דמוכח א''צ לקיימו: נמי תיובתא. דאמר לעיל איתיביה ר' יוחנן לר''ש בן לקיש וכו' ליפוך והשתא צריך לומר איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן דמהא שמעינן דמתניתין ראיה בעדים קאמר:

תוספות

ואם תאמר למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו והא אמרינן בנדה פרק בא סימן (דף מח.) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וי''ל שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן היה עדיין: אלא לדידך דאמרת בקיום השטר לקיימו שטרייהו ולוקמו בנכסייהו. דמסתמא כיון שאמת היה שמכר היו מוצאים עדים לקיים שטרם אלא ש''מ שהיו צריכין לבקש עדים שהיה גדול בשעת המכר וכרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו הראיה וא''ת ומאי קושיא עד כאן לא קאמרי רבנן ראיה בקיום השטר אלא משום דסבירא להו כרבי נתן דאמר דאזלינן בתר השתא דאם בריא הוא עתה יש לנו לומר שאז היה בריא אבל הכא לא שייכא שום חזקה וי''ל דאיכא למימר חזקה שאין עדים חותמים על השטר אא''כ נעשה גדול מהניא כי ההיא חזקה דבתר השתא אזלינן: בחזקת לקוחות הוו קיימי. והיורשים היו רוצים להוציאן מידן והיו רוצים לבודקו אם הוא קטן והשתא ניחא הא דקאמר להו סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה שאפילו לא תמצאו לו סימנים איכא למימר שנשרו לאחר מיתה: זוזי יהבינן לינוול ולינוול. אבל יורשים אינם רשאים לנוולו בשביל הירושה דלא מידי יהבי ועוד שהוא קרובם: אי עדים אלימי ומרעי שטרא כו'. לעיל בפ' חזקת הבתים (דף מח: ושם ד''ה אמר) הבאתי שם הך מילתא גבי מודעא היו דברינו וכו': והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה. מטעם קיום השטר ולא מטעם עדים: ברם נראין דברי רבינו יוסף כו'. והא דפריך לעיל ריש לקיש לר' יוחנן ממשנת בר קפרא וא'''ל ר' יוחנן שאני אומר מודה בשטר שכתבו א''צ לקיימו לא אמר דבר זה מעולם וכולה סוגיא דלעיל ליתא לפי מסקנא זו וכה''ג איכא ביבמות בפ' החולץ (דף לה: ושם ד''ה כ''ע) דפריך ליה ר' יוחנן לריש לקיש ולמסקנא מעמיד מחלוקתם בענין אחר גבי החולץ למעוברת וכן בפ''ק דחגיגה (דף ז.) גבי הראיון ובנדה פ' המפלת (דף כד.) גבי פניו מוסמכים וכי א''ל ר' יוחנן לר' ינאי לעיל רבי לא משנתנו היא זו לא הקשה ממילתא דרבנן אלא הזכיר לו המשנה דפלוגתא דרבנן ורבי מאיר היא בהא [וע''ע תוס' בכורות ד: ד''ה אלא]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר