|
טקסט הדף מנוקדהֵן וַאֲוִירָן אוֹ דִלְמָא הֵן וְלֹא אֲוִירָן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִסְתַּבְּרָא דְּהֵן וַאֲוִירָן דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֵן וְלֹא אֲוִירָן שִׁיטָה אַחַת בְּלֹא אֲוִירָהּ לְמַאי חַזְיָא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ הֵן וַאֲוִירָן שְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי שַׁבְּתַי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה שְׁנֵי שִׁיטִין שֶׁאָמְרוּ בִּכְתַב יְדֵי עֵדִים וְלֹא כְּתַב יְדֵי סוֹפֵר מַאי טַעְמָא דְּכׇל הַמְזַיֵּיף לָאו לְגַבֵּי סָפְרָא אָזֵיל וּמְזַיֵּיף וְכַמָּה אָמַר רַב יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר כְּגוֹן לְךָ לְךָ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אַלְמָא קָסָבַר שְׁנֵי שִׁיטִין וְאַרְבָּעָה אֲוִירִין רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא אָמַר כְּגוֹן לָמֶד מִלְּמַעְלָה וְכָף מִלְּמַטָּה אַלְמָא קָסָבַר שְׁנֵי שִׁיטִין וּשְׁלֹשָׁה אֲוִירִין רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר כְּגוֹן בָּרוּךְ בֶּן לֵוִי בְּשִׁיטָה אַחַת קָא סָבַר שִׁיטָה אַחַת וּשְׁנֵי אֲוִירִין אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּין עֵדִים לַכְּתָב אֲבָל בֵּין עֵדִים לָאַשַּׁרְתָּא אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי כָּשֵׁר מַאי שְׁנָא בֵּין עֵדִים לַכְּתָב דִּלְמָא מְזַיֵּיף וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי וַחֲתִימִי סָהֲדִי בֵּין עֵדִים לָאַשַּׁרְתָּא נָמֵי מְזַיֵּיף וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי וַחֲתִימִי סָהֲדִי דִּמְטַיֵּיט לֵיהּ אִי הָכִי בֵּין עֵדִים לַשְּׁטָר נָמֵי מְטַיֵּיט לֵיהּ אָמְרִי סָהֲדֵי אַטְּיוּטָא הוּא דַּחֲתִימִי בֵּין עֵדִים לָאַשַּׁרְתָּא נָמֵי אָמְרִי בֵּי דִינָא אַטְּיוּטָא הוּא דַּחֲתִימִי בֵּי דִינָא אַטְּיוּטָא לָא חֲתִימִי וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא גָּיֵיז לֵיהּ לְעֵילָּא וּמָחֵיק לֵיהּ לִטְיוּטָא וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי וּמַחְתִּים סָהֲדֵי וְאָמַר רַב שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק כָּשֵׁר רשב"םהן ואוירן. שיעור כתיבת השיטין ואויר חלק בינתים נפסל אבל פחות מיכן אינו נפסל: ה''ג דאי סלקא דעתך הן ולא אוירן למאי חזיא. והלא ניכר הזיוף לפי שצריך לכתוב אותיות דקות יותר משאר אותיות השטר כדי לתת חלק בין שיטה לשיטה ואם יכתוב כתיבה גסה גם עתה ניכר הזיוף שאין חלק בינתים כשאר שיטות שבשטר: שני שיטין שאמרו. בשיעור כתב ידי עדים שהוא יותר מכדי שיעור ידי סופר: מאי טעמא כל דמזייף לאו לגבי סופר אזיל. אולי לא יאבה לו ולא ישמע אליו לאורועי נפשיה אלא עושה בצינעא בתוך ביתו ואינו יודע לכוין ידו בכתיבה דקה כמו הסופר: כגון לך לך זה על גב זה. לא אתא לאיפלוגי אדחזקיה אלא ודאי בכתב ידי עדים משערין כתיבת שני השיטין חלק ועדיין צריך אויר בין שיטה לשיטה מלבד עובי הכתיבה כדי שאם יהיו שני לך בשני השיטין זה בעליונה וזה בתחתונה צריך שלא יגע משך גובה הלמ''ד של לך התחתון להגיע בך' של לך העליון דהא זימנין דמינהדדי בהדי הדדי ך' דשיטה עליונה ולמ''ד דשיטה תחתונה: אלמא קסבר שני שיטין וד' אוירין. שני אוירות בין שני השיטין משום כ' דעליונה ולמ''ד דתחתונה ואויר למעלה משיטה עליונה בשביל גובה למ''ד של לך העליון ואויר למטה מן השניה בשביל לך התחתון ולך לך זה על גב זה לאו דוקא שתהא למ''ד כנגד למ''ד וכ' כנגד כ' אלא כדפרישית שזה למעלה בעליונה וזה למטה בתחתונה: ושלשה אוירין. דבין שני השיטין די לנו באויר אחד שיכול לאמן את ידו להרחיק ראש הלמ''ד דתחתונה מכנגד רגל כ' העליונה: ברוך בן לוי. שני אוירין איכא הכא אחד למעלה בשביל למ''ד דלוי וחד למטה בשביל כ' דברוך: אמר רב לא שנו. שני שיטין דפסול אא''כ הרחיק בין העדים לשטר אבל אם הוא בין העדים לקיום הנקרא אשרתא על שם ואישרנוהו וקיימנוהו הכתוב בו כגון שטר שכתב בו הנפק דהיינו אשרתא אפילו הרחיק יותר משני שיטין כשר כדמסיק ואזיל במטשטשו בדיו וסתם ב''ד אטיוטא לא חתימי אלא אעיקרו של שטר: ומשני דמטייט ליה. כלומר מלכלכו בדיו ואין יכול לכתוב בו שום זיוף אבל אם בא הנפק לפנינו ויש בו שני שיטין חלק בלא טיאוט פסול הוא שלא נעשה כתיקון חכמים: אטיוטא חתימי. ולא אעיקר של שטר כדאמרי' בגיטין (דף פז.) חיישינן שמא אשאילת שלום שכתב בשטר חתמו ולא אעיקרו של שטר הכא נמי כך מעידין בפנינו אטייט בדיו ונמחק כדי שלא יחשדו בבעל השטר: ומשני בי דינא אטיוטא. אין דרכן לחתום אבל עדים הכל מצויין לחתום ואפי' עמי הארץ ואתי למיחתם אטיוטא: וניחוש דלמא גייז ליה. לשטר העליון לגמרי ומחיק ליה לטיוטא וכתב הוא והלוואתו ועדיו מזוייפין על המחק: דאמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. דמה לי אם חתמו עדים על קלף חלק או על הקלף שחור הואיל ואנו מכירין חתימת ידיהן וגם העליון לא נמחק אלא פעם אחת כמו מקום שהעדים חותמין בו וגבי אשרתא אע''פ שאין אנו מכירין ידי עדים שלמעלה שעל המחק נסמך על אשרתא שאחריו שמתקיימת עדותן והלכך יכול למחוק הטיוטא ולזייף עדים: תוספותבתחלה כשר כדאמרינן לכבוד חתמו אבל אי חתימי בסוף פסול ואין נראה לר''ת דאמר בהמביא תניין (גיטין דף יח: ושם) למאן דאמר שנים משום עדים וכולם משום תנאי ולכך נמצא בסוף אחד מהם קרוב או פסול כשר אבל אי חתים בתחלה קרוב או פסול אמרי לה פסול אמרי לה כשר מאן דאמר פסול דאתי לאחלופי בשאר שטרות דעלמא ולא יאמרו משום תנאי חתמו כיון שהפסולים חתמו לכתחלה אלמא אפילו למאן דמכשיר בסוף פסול לכתחלה [וא''כ הכא] בין בתחלה בין בסוף כשר וראשונים דגרס רבינו חננאל לאו דוקא אלא כל שכן הוא אע''ג שאויר פסול וא''ת א''כ אמאי כשר ולא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא כדהתם וי''ל התם מדרבנן דפסלי בתחלה משום דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה ואי חתים בתחלה קרוב או פסול יאמרו אינך העדים העומדים שם קרובים לשם עדות חתמו שיכולים לחתום בתחלה אותם עדים כשרים שהיו שם וחתמו קרובים ואתי לאכשורי קרובים אבל בסוף יאמרו ב' לשם עדים ואינך משום תנאים אבל בשאר שטרות שחותמין זה שלא בפני זה אם נמצא פסול בתחלה כשר דלא אתי לאכשורי בעלמא שידעו שלא לשם עדות חתמו אלא כמו שמצאם החתימו ובשעה שחתמו אלו הראשונים לא מצאו אחרים עד אחרי כן והקשה לו ר''י אם כן אמאי כשרים כשנמצאו בסוף הא אמרינן לקמן כל כי האי גוונא אין מקיימין מעדים שלמטה מכלל דבעלמא אין מקיימין אלא מעדים שלמטה וא''כ כשיראו פסולין לבסוף במקום קיום השטר יאמרו קרוב או פסול כשר וחזר בו ר''ת ואין מכשיר כי אם בתחלה ולא בסוף מפני שקיום השטר בסוף כדפסיק רב יהודאי אבל קשה מגט קרח (גיטין דף פב.) שאנו מכשירין בין בתחלה בין בסוף וי''ל דשאני התם דמכל תלתא מקיימין ולא סגי בקיומא דהכא כדמפרש התם אבל בפשוטים שאנו מקיימין משלמטה בתרי פסול לבסוף: שיטה אחת למאי חזיא. אי מזייף ביה וכתב ביה שני שיטין דקות יהא ניכר שהוא מזויף שהנך שני שיטין דקות משאר השטר ועוד דלא אזיל לגבי ספרא לכתוב כתיבה דקה ואפילו אי בעי גייז ליה ויש מפרשים שיטה אחת בלא אוירה למאי חזיא אין יכול לכתוב בה כלום ואמאי אצטריך למימר הרחיק שיטה כשר אבל לא בעי למיפרך שני שיטין למאי חזיין דטובא חזיין לכתוב בו שיטה אחת ונימא דלמדין משיטה אחרונה דהא דאמר לעיל אין למדין היינו למסקנא הכא דמסיק הן ואוירן דחזו לכתוב שני שיטין דאחת ואוירא חזיא לכתוב אחת ולכך אין למדין אבל מקמי דמסיק הן ואוירן יש ללמוד אדרבה דלמדין מדפסול הרחיק שני שיטין בלא אוירן: כגון לך לך זה על גב זה. א''צ לפרש שרגל הכ''ף על ראש הלמ''ד אלא אפי' לא הוי רגל הכ''ף נגד ראש למ''ד אפ''ה הוי ד' אוירין שאויר אחד צריך להיות בין ב' שיטין בלא רגל כ''ף וראש למ''ד כדאמר כגון ל' למעלה וכ''ף למטה וקסבר ב' שיטין וג' אוירין אלמא צריך להיות אויר בין שיטה לשיטה ועוד אויר אחר מפני רגל כ''ף שבשיטה ראשונה או מפני ראש למ''ד שבשיטה שניה הוי ב' אוירין בין שיטה לשיטה ולאו ראיה היא דא''כ למה צריך אויר שני באויר ראשון יכולין להיות ראש למ''ד ורגל כ''ף כיון שאינן זה כנגד זה אלא צריך לפרש שהן זה כנגד זה לך לך דלא יתחיל לזייף אם אין בינתים ריוח שאם יארע לך לך זה כנגד זה בזיופו שיוכל לעשותו בריוח:. שיטה אחת ושני אוירין והוי יותר משני שיטין בלא אוירן דא''כ שיטה למאי חזיא כדפריך לעיל: דמטייט ליה. פי' ר''ת בנקודות או שורות שניכר בחלק מעט ניכר שלא מחק מעיקרא שאם היה מטשטשו בדיו ואין ניכר אם היה שם מחק אם לא ואפ''ה מכשר לשטרא א''כ יטשטש כל השטר לגמרי וגם העדים שלמטה ויכתוב שטר בגליון של מעלה ויזייף עדים והאשרתא של מטה מקיימן ואם אין גליון למעלה ויש שיטה אחת בין העדים לכתב יכתוב השטר ועדים באותה שיטה והעדים הראשונים יטשטש בדיו והאשרתא מקיימת בעדים שזייף להכי צריך לפרש טיוט אנקודות או שורות: שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. דהא דפסלינן בגיטין (דף כא:) שטר הבא על המחק היינו כשעדיו על הנייר: ר' יוחנן אומר כו'. תימה דמשמע דאתא לפלוגי ובמאי פליג דהא לא פסיל אלא בלא טיוט דאי בטיוט אמאי פסול וכ''ת איכא בינייהו דרבי יוחנן פסיל אפילו בטיוטא שני שיטין בין עדים לאשרתא משום דימחקם ויכתוב הוא שטר ועדים על המחק והאשרתא מקיימו דסבירא דמקיימין מן האשרתא שבו הא ליכא למימר דא''כ כל שטרות שיש הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|