|
טקסט הדף מנוקדרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה וְרַבִּי סָבַר אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִם כֵּן פְּלוּגְתָּא לִדְמָר אֲמַר לֵיהּ וְתִפְלוֹג אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ מַתְנִיתָא לָא מִיתָּרְצָא אֶלָּא כְּדִמְתָרְצָא מָר וְאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וְהָא אָמַר רַבִּי אַבָּא מוֹדֶה הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְזוּיָּיף מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבִינָא הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם כָּתוּב בּוֹ הוּזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָן שֶׁל עֵדִים וְנִמְצֵאת עֵדוּתָן מְזוּיֶּיפֶת שֶׁהוּא פָּסוּל כִּדְרַבִּי אַבָּא לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּשְׁטָר שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כְּלָל דְּרַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּמוֹדֶה בַּשְּׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָא מִיפַּלְגִי דְּרַבִּי סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דְּתַנְיָא שְׁנַיִם אֲדוּקִין בִּשְׁטָר מַלְוֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי הוּא וְנָפַל מִמֶּנִּי וּמְצָאתוֹ וְלֹוֶה אוֹמֵר שֶׁלְּךָ הוּא וּפְרַעְתִּיו לָךְ יִתְקַיֵּים הַשְּׁטָר בְּחוֹתְמָיו דִּבְרֵי רַבִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ וְהָוֵינַן בַּהּ וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי הָא דִּתְנַן שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ וְיַחְלוֹקוּ וְאָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן בִּמְקוּיָּים דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיַחֲלוֹקוּ כִּי פְּלִיגִי בְּשֶׁאֵינוֹ מְקוּיָּים רַבִּי סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְאִי מְקַיֵּים לֵיהּ גָּבֵי פַּלְגָא וְאִי לָא חַסְפָּא בְּעָלְמָא הוּא וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְיַחְלוֹקוּ אֵיפוֹךְ וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ אֶלָּא הָכָא בִּלְבָרֵר קָמִיפַּלְגִי כִּי הָא דְּרַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה מַסֵּיק בֵּיהּ זוּזֵי בְּרַבִּי אַבָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק יָבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ אֲמַר לֵיהּ אִי לָא אָתוּ לָא מְהֵימְנִינָא וְהָא קַיְימָא לַן הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפׇרְעוֹ בְּעֵדִים אֲמַר לֵיהּ אֲנָא בְּהָהִיא כִּשְׁמַעְתָּא דְמָר סְבִירָא לִי דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיָעִידוּ [אֲמַר לֵיהּ] וְהָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאַף רַבִּי לֹא רשב"םרבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה. והלכך צריך עדי חזקה דכיון דא''ל אידך לך חזק וקני ויש לו עדים שהחזיק בה קנה דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה והכי קאמר רשב''ג נדון בחזקה ולא בשטר: א''ל אביי. לרב דיני: א''כ פלוגתא. דבריך לדמר שאמר רבה למעלה לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה ואתה אומר לרבן שמעון אין אותיות נקנות במסירה: א''ל. רב דימי לאביי ותפלוג כלומר איני חושש: א''ל א''כ קשיא דר''ש בן גמליאל כו'. דהא על כרחך הוזקקנו לפרש הברייתא דלעיל כדמר: אלא אמר אביי. מאי שטר דפליגי ביה רבי ורבן שמעון לאו בשטר הכתוב בשם אחר ומסרו לזה פליגי דהא בין לרבי בין לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה כדאמרי' לרבי בהמוכר את הספינה (לעיל דף עו.) ולרבן שמעון לעיל בשמעתין כדמר אלא בשטר מכירה שכתב בו מוכר ללוקח זה כדין קרקע הנקנית בשטר פליגי וכגון שנמצא אחד מהעדים קרוב כו': רבי סבר כרבי אלעזר. דאמר בגיטין בפרק המגרש (דף פו.) אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם דעדי מסירה גורמין לכריתות גט ונמצא גט כשר בכתיבה בלא עדים אלא שיהא מוסרו לאשתו להתגרש בפני עדים דהא כתיב וכתב לה בכתיבה לחוד בלא חתימה מיירי ומיהו עדים בעינן שיראו שנתגרשה וה''נ כאילו אין עדים בשטר דמי הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה אלא שיביא עדים שנכתב ונמסר לו בפניהם שהשדה נקנה לו בשטר אע''פ שאין בו עדים: ורבן שמעון בן גמליאל. אומר בחזקה הוא קונה אי א''ל לך חזק וקני שהשטר בלא עדים אינו קונה כר''מ דעדי חתימה עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת עדים קפיד קרא: מודה ר' אלעזר כו'. דדוקא גט שאין בו עדים כשר דאעדי מסירה קפיד רחמנא ומיהו אם חתמו שקר או עדים פסולים בתוך הגט הרי הוא פסול: אלא אמר רבינא הכל מודים. רבי ורשב''ג מודים שאם מזוייף מתוכו שהוא פסול כדר' אבא דמודה ר' אלעזר כו': ואיבעית אימא במודה. מערער שכתבו לשטר שביד זה פליגי וקאמר מערער לא מכרתיו לך וממני נפל השטר ומצאתו: אין צריך לקיימו. דלא דמי לשאר דינים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר שאפילו אם היה זה מערער ואומר לא כתבתיו לא היה לנו לחשוד את זה הלוקח בכך שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפים אלא שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא דמערערי עליה הלכך כי אמר כתבתיו נהמניה למי שהשטר בידו: צריך לקיימו. והכי קאמר רבן שמעון נדון בחזקה ולא בשטר שהשטר אינו מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע''י אחרים אע''פ שזה המערער מודה שכתבו דאיהו אמר כתבתי וקאמר נמי לא מסרתיו לו: והא איפכא שמעינן להו. בפרק שנים אוחזין דתניא שנים אדוקים בשטר כו': יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. וגובה ליה מלוה כוליה וכדמפרשינן טעמא לקמן: והוינן בה. הכי קאמרינן בפ' שנים אוחזין אמר מר יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי וגובה לו מלוה כוליה בתמיה ולית ליה לרבי כו' יחלוקו וה"נ יגבה חצי חוב הכתוב בשטר ולא יותר: א"ר נחמן במקויים. בהנפק כולי עלמא לא פליגי דפלגי בין שניהם כדין משנתנו דשנים אוחזין: אי מקיים ליה פליג. כלומר אז יש ממש בדבריו ויגבה מהם חצי חוב שבשטר ואידך פלגא יפסיד בשביל תפיסת הלוה שאדוק עמו בשטר: אלא הכא בלברר קא מיפלגי. אדם שטוען למערער שני מיני חזקות יש לי אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה שעשית לי על זה השדה ועוד שיש לי עדי חזקת שלש שנים וקאמר רבי נדון בשטר שצריך לברר ולאמת את דבריו ולהביא את השטר כמו שטען ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו כאן מאחר שזה עומד ומערער לא מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרתי לך ושלא כדין החזקת והלה טוען שטר יש עדיין בידי ואילו לא טען כך היה די לו בעדי חזקה כדאמר בחזקת הבתים (לעיל כט.) דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר ורבן שמעון סבר נדון אף בחזקה לבדה כאילו בא לידון בחזקה לבדה בלא שטר וכל שכן שאם הביא שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות שטען שאין צריכים לו וכי היכי דאילו טען מעיקרא אבד שטרי ויש לי חזקה שלש שנים די לו בכך כי טען נמי יש לי שטר עם החזקה די לו בחזקה בלא שטר: תבעיה לדינא. ר' חייא לרבי אבא: אטו לא מהימנינא. לומר פרעתי אפי' בלא עדים: והא קיי"ל. בפרק שבועת הדיינין: כשמעתך. דאמרת משמיה דרב צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו ומיהו אי אתו הני סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם הא אמר רבא בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מא:) כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' והלכתא כרבא ונשבע הלוה שפרעו ופטור: א"ל. ר' אבא: והאמר רב גידל אמר רב הלכה כרשב"ג. שאמר נדון אף בחזקה לבדה דכיון דלא היה צריך לטעון שטר יש בידי מאחר שאכלה שני חזקה אין צריך לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאין צריך ואנא נמי כיון דבלא עדים מהימנינא איני צריך לברר ולהביא עדים שאמרתי: ואף רבי לא אמר אלא לברר. כלומר מן הדין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאף רבי לא נחלק אלא משום דסבירא ליה דצריך לברר את דבריו אחרי שטען יש לי שטר ורבי מודה שאם לא טען לא היה צריך אלא חזקה לבדה וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא כדי לברר נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר: תוספותאין פירוש לקטע זה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|