"קים לי בנפשאי דידענא טפי" [מובטח אני בעצמי שאני יודע יותר] את דרכי וכללי המשחק, ואנצח בו. אבל תולה בדעת יונו אימא [אמור] שלא, שהרי אינו יכול להבטיח את התוצאות.

ולהיפך, ואי תנא [ואילו שנה] רק תולה בדעת יונו היינו אומרים שאמר בנקשא תליא מילתא [בנקישה תלוי הדבר], שהיו מקישים על עצים וכיוצא בהם, לזרז את היונים, ואנא ידענא לנקושי טפי [ואני יודע לנקש טוב יותר] אבל תולה בדעת עצמו אימא [אמור] שלא, שוודאי ענין של מזל הוא, ואינו יודע אם ירויח, על כן צריכא [נצרכה] לומר בשני המקרים.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: המשחק בקוביא — אלו הן המשחקים בפיספסים שהם קוביות של שיש וכיוצא בהן. ולא בפיספסים בלבד אמרו שהמשחק בהם פסול לעדות, אלא אפילו משחק בקליפי אגוזים וקליפי רמונים פוסל.

ואימתי חזרתן שיחשבו שחזרו בתשובה? — משישברו את פיספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה, ומהי חזרה גמורה — שאפילו בחנם, למשחק בלבד בלא להרוויח כספים, לא עבדי [אינם עושים, משחקים].

מלוה בריבית, אחד המלוה ואחד הלוה פסולים, ואימתי חזרתן? — משיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה עד כדי כך שאפילו לגוי הם לא מוזפי [מלווים עוד] בריבית, שבכך יעזבו לגמרי מקצוע זה.

ומפריחי יונים — אלו שממרין את היונים, שמאמנים אותן לתחרויות. ולא ביונים בלבד אמרו אלא אפילו בשאר בהמה חיה ועוף אמרו. ואימתי חזרתן בתשובה? — משישברו את פגמיהן שעליהם מעמידים את בעלי החיים המתחרים, ויחזרו בהן חזרה גמורה שאפילו במדבר במקום שאין בני אדם נמי [גם כן] לא עבדי [יעשו כן].

סוחרי שביעית אלו הם שנושאין ונותנין בפירות שביעית. ואימתי חזרתן בתשובה? — משתגיע שביעית אחרת ויבדלו מפירות שביעית.

ואמר ר' נחמיה: לא חזרת דברים בלבד אמרו שיהא די לאדם לומר "חוזר אני בי ממה שעשיתי" אלא חזרת ממון. כיצד? — אומר החוזר בתשובה: אני פלוני בר פלוני כינסתי והרווחתי מאתים זוז בפירות שביעית בשנה מסויימת, והרי הן נתונין כעת במתנה לעניים, שהרי לא כדין הרוחתי אותם.

ולענייננו קתני מיהת [שנינו על כל פנים] לענין מפריחי יונים גם בהמה. בשלמא למאן [לשיטת מי] שאמר שמדובר כאן במירוץ אי תקדמיה יונך ליון — היינו דמשכחת לה [זהו שאתה יכול למצוא אפשרות כזו] בבהמה שעשה תחרות בין בהמות. אלא למאן [לשיטת מי] שאמר ארא, וכי בהמה בת הכי [אפשרות כזו] היא, האם היא מסוגלת לפתות בהמות אחרות?

ומשיבים: אין [כן], וכאן מדובר בפיתוי שור הבר שאינו בהמת בית גמורה, ועשויים לפתותו, לעבור לבית אחר. וכמאן [וכשיטת מי] שאמר שור הבר — מין בהמה הוא. שבאותו נושא היתה מחלוקת: דתנן [שכן שנינו במשנה] שיש מי שאומר ששור הבר — מין בהמה הוא, ור' יוסי אומר: אינו אלא מין חיה.

א תנא [שנה] החכם בתוספתא: הוסיפו עליהן, על הפסולים הללו את הגזלנין והחמסנין.

ותוהים: גזלן מה מקום יש להוסיפו לרשימה זו הלא דאורייתא [מן התורה] הוא פסול! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] אלא לגוזל מציאת חרש שוטה וקטן, שמן התורה, כיון שאין להם דעת, אין להם גם זכיה, ואם גזל מהם איננו נחשב כעבריין מן התורה.

מעיקרא סבור [מתחילה סברו] כי מציאת חרש שוטה וקטן לא שכיחא [אינה מצויה] ולכן אין לפסול מאדם שפעם אירע שגזל מהם. אי נמי [או גם כן] הטעם שמשאירים את מציאתם של אלה בידם הוא מפני דרכי שלום בעלמא [בלבד] ואין בכך פסול גזילה. כיון דחזו [שראו] שסוף סוף ממונא [ממון] הוא דקא שקלי [שהם לוקחים וחוטפים] ומגיעים לידי גזלנות ממש — על כן פסלינהו רבנן [פסלום חכמים].

וכן לגבי החמסנין, שהם אנשים הכופים אחרים למכור להם. מעיקרא סבור [מתחילה סברו] כי כיון שדמי קא יהיב [כסף הם נותנים] הרי אקראי בעלמא [מקרה בלבד] הוא, שהם מכריחים למכור להם ואין לפוסלם משום כך. כיון דחזו דקא חטפי [שראו שהם חוטפים] בקביעות גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] לפוסלם.

ב תנא [שנה החכם]: עוד הוסיפו עליהן, על הפסולים לעדות אף את הרועים, שרועים את בהמותיהם בשדות אחרים והם כגזלנים, וכן את הגבאין שגובים את מיסי המלכות ולוקחים יותר מן הקצוב לפי החוק, ואת המוכסין הנוטלים מכס מעוברי דרכים שלא כדין.

ומסבירים: רועים, מעיקרא סבור אקראי בעלמא [מתחילה סברו שמקרה בלבד] הוא שהבהמות רועות בשדות אחרים, כיון דחזו דקא מכווני ושדו [שראו שהם מתכוונים ומשלחים] בכוונה את הבהמות לכתחילה לשדות זרים — גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] לפוסלם. וכן הגבאין והמוכסין, מעיקרא סבור [מתחילה סברו] כי מאי דקיץ להו קא שקלי [מה שקבוע להם הם נוטלים] וממלאים שליחותם. כיון דחזו דקא שקלי יתירא [שראו שהם נוטלים יותר] — פסלינהו [פסלום].

אמר רבא: רועה שאמרו שהוא פסול לעדות — אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה.

ושואלים: ומי [והאם] אמר רבא הכי [כן]? והאמר [והרי אמר] רבא: רועה בהמה דקה בארץ ישראל הם פסולין לעדות, שנוסף לגזלנות הם גם גורמים להשחית את הארץ, בחוצה לארץ — כשרין . ואילו רועה בהמה גסה — אפילו בארץ ישראל כשרים. ומשיבים: ההוא במגדלים. מה שנאמר בפסילת רועים הרי זה באלה שמגדלים את בהמותיהם שלהם, והם הנהנים מכך ואינם רועים בלבד.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר, ממה ששנינו: נאמנין עלי שלשה רועי בקר, מאי לאו [האם לא] הכוונה שנאמנים לעדות, משמע שרועים אלה פסולים בדרך כלל!

ודוחים: לא, הכוונה היא לדינא [להיות דיינים], ומוסיפים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הסבר זה מעיון בנושא, ששנינו: שלשה רועי בקר, ואי [ואם] הכוונה לעדות אם כן שלשה למה לי? הרי די בשנים!

ומקשים: ואלא מאי [מה] לדינא [לענין דין], מאי איריא [מה שייך], מדוע דווקא שלשה רועי בקר? כל בי תלתא [שלושה] שלא גמרי דינא נמי [למדו דינים גם כן כך] ומה איפוא החידוש ברועי בקר?

ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר]: אפילו הני [אלה] רועי הבקר שהם לא שכיחי [מצויים] ביישוב, שעיקר זמנם מצויים הם בשדות שמחוץ לערים ואינם בקיאים יפה בטיב משא ומתן, בכל זאת יכול לקבל אותם כדיינים.

אמר רב יהודה: סתם רועה פסול עד שנדע בו שהוא מן הרועים הכשרים. סתם גבאי של מיסים — כשר עד שנדע בו שנוטל יתר על הדרוש.

ומסופר על גבאי כשר כגון זה: אבוה [אביו] של ר' זירא עבד גביותא תליסר שנין [היה עושה גביה של מיסים שלש עשרה שנים]. כי הוה אתי ריש נהרא למתא [כאשר היה בא ראש הנהר, הממונה על גבית המיסים מאותו אזור, לעיר] כי הוה חזי רבנן [כשהיה רואה הגבאי את החכמים] אמר להם ברמז: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו, כ), כדי שלא יראה אותם השר, ואפשר יהיה למעט במסי העיר. כי הוה חזי אינשי דמתא [כאשר היה רואה את אנשי העיר] סתם, היה אומר להם: ריש נהרא אתא למתא, והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא [ראש הנהר בא לעיר, ועכשיו ישחט את האב על פי הבן והבן לפי האב] ודעו מה שתעשו