נהרג עליו אף שעשה זאת מתוך הגנה עצמית, וגם בן נח נהרג על כך.

א אשכח [מצא] ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי [שהיה כתוב בספר אגדה שהיה בבית מדרשו] של רב: בן נח נהרג אפילו בדיין אחד, ובעד אחד שלא בהתראה, ואולם בעדות מפי איש ולא מפי אשה, אבל אפילו קרוב מעיד בבני נח. שכל אלה אף שאינם ראויים לדון דין שכזה בישראל, הריהם ראויים לדון בבן נח. משום (בשם) ר' ישמעאל אמרו: בן נח נהרג אף על העוברין שהמית.

ושואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה] שהיו כתובים באותו ספר? אמר רב יהודה: שאמר קרא [הכתוב] "ו אך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם" (בראשית ט, ה). וממה שנאמר "אדרש" בלשון יחיד, משמע אפילו בדיין אחד.

ומה שנאמר "מיד כל חיה" — הרי זה בא ללמד שנידונים אפילו שלא בהתראה, שהרי חיה ודאי אינה בת התראה. ומה שנאמר "אדרשנו ומיד האדם", שנאמר בלשון יחיד, משמע: אפילו בעד אחד. "מיד איש" — ולא מיד אשה. ומ"אחיו" — נדקדק: אפילו היה קרוב לו.

באותו ספר אגדה נאמר שמשום ר' ישמעאל אמרו שחייב אף על העוברין. ושואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' ישמעאל? ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט, ו), והוא מפרש: איזהו אדם שהוא באדם? הוי אומר: זה עובר שבמעי אמו, שחייב בן נח על הריגתו.

ומעירים: והתנא קמא [הראשון] שאינו מקבל הסבר זה, התנא דבי [מבית מדרשו] של מנשה הוא, שאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, ושדי ליה האי [וזרוק, צרף, לו מלה זו] "באדם" שנאמרה אסיפיה דקרא [על סופו של הכתוב], ודרוש ביה הכי [בו כך]: "באדם דמו ישפך", איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם, שאין דמו יוצא החוצה? הוי אומר זה חנק, וחלוקה כזו של הפסוק מלמדת אותנו כי כל בן נח היוצא ליהרג — יהרג בחנק.

מתיב [מקשה] רב המנונא: ואשה מבני נח לא מפקדה [אינה מצווה] על הדינים? והכתיב [והרי נאמר] באברהם שהיה אז בגדר בן נח "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט

"((בראשית ט, יח, יט), "ביתו" הן הנשים. ומשמע שאף הן בציווי של עשיית משפט! הוא מותיב לה [מקשה אותה קושיה] והוא עצמו מפרק לה [פותר אותה]: את בניו ציוה אברהם לעשות דין ("משפט"), ואילו ביתו, כלומר, את בנות ביתו ציוה לעשות צדקה.

אמר ליה [לו] רב אויא סבא [הזקן] לרב פפא: אימא [אמור] אם כן, כי בת נח שהרגה לא תיהרג, שהרי "מיד איש" ולא "מיד אשה" כתיב [נאמר]! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יהודה: נאמר שם "שפך דם האדם" בלא פירוט, משמע כל מי ששופכו מכל מקום נהרג, בין איש ובין אשה.

ומקשים: לפי עקרון זה אימא [אמור] כי בת נח שזינתה לא תיהרג, דכתיב [שנאמר]: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ((בראשית ט, ב, כד), ואף כאן תאמר איש ולא אשה! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יהודה: נאמר בסוף הפסוק "והיו לבשר אחד" — הדר ערבינהו קרא [חזר ועירבם הכתוב] וגילה שדינם שווה, כי הם "בשר אחד".

ב תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח, ו), ודי היה לומר "איש", מה תלמוד לומר: "איש איש"? — לרבות את הגויים שמוזהרין על העריות כישראל.

ושואלים: והא מהכא נפקא [ודבר זה מכאן, מפסוק זה יוצא, נלמד]? והרי מהתם נפקא [משם, מפסוק אחר יוצא, נלמד], שכבר דרשנו: "לאמר" זה רמז לאסור גילוי עריות (ראה לעיל סנהדרין דף נו,ב).

ומשיבים: התם [שם] אותו כתוב מדבר בעריות דידהו [שלהם], באותן שהם אסורים בהן, והכא [וכאן] מדובר בעריות דידן [שלנו], שאם בא הגוי על אשה ישראלית שהיא נשואה על פי דיני ישראל — נענש על כך, דקתני סיפא [ששנינו בסוף אותה ברייתא]: בא הגוי על עריות ישראל — נידון בדיני ישראל.

ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] אמרו שנידון בדיני ישראל? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא נצרכה אלא לומר שגוי זה נידון בדיני ישראל בעדה (בסנהדרין), ועדים, והתראה.

ושואלים: וכי דינו מגרע גרע [נעשה גרוע יותר], שאם היה עובר עבירה זו בבת נח לא היו מזקיקים אותו לכל אלה, ועכשיו שפגע בישראל לא יתחייב אלא אם כן נתמלאו כל התנאים הללו?!

אלא אמר ר' יוחנן: לא נצרכה אלא לגוי הבא על נערה המאורסה בת ישראל, דלדידהו לית להו [שלהם אין להם], שבבני נח יש רק נישואין גמורים ואין מעמד ביניים של אירוסין, דדיינינן להו בדינא דידן [שדנים אותם בדין שלנו] במקרה כזה.

ושואלים: אבל אם בא הגוי על אשת איש מישראל, בדינא דידהו דיינינן להו [בדין שלהם אנו דנים אותם]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בא גוי על נערה המאורסה מישראל — נידון בסקילה, בא על אשת איש — נידון בחנק. ואי בדינא דידהו [ואם בדינם שלהם], הלא בסייף הוא דינם!

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי [מה פירוש] "אשת איש" דקתני [ששונה]? — כאן מדובר במקרה מיוחד: כגון שנכנסה אותה אשה לחופה ועדיין לא נבעלה, שהיא נחשבת כבר כנשואה בדיני ישראל. דלדידהו לית להו [שלהם אין להם] מעמד כגון זה ועדיין אינה קרוייה אשתו, לכן דיינינן להו בדינא דידן [דנים אנו אותם בדין שלנו], והבא על אשת איש — נידון בחנק.

דתני [ששנה] ר' חנינא: בעולת בעל — יש להן, שכיון שנבעלה אשה לשם נישואין הרי היא נעשית אשת איש, אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה — אין להן, שלדיניהם אינה נחשבת כאשה נשואה.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה תוספתא כשיטתו] של ר' יוחנן: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה — בן נח מוזהר עליה, וכל ערוה שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה — אין בן נח מוזהר עליה, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן, ובכל זאת בן נח מוזהר עליהן.

ועוד: אם בא על עריות ישראל — נידון בדיני ישראל, בא על עריות בן נח — נידון בדיני בן נח. ואנו אין לנו דוגמה לעריות ישראל אלה, שאם בא גוי עליהן הינו נידון בדיני ישראל, אלא נערה המאורסה בלבד, כדברי ר' יוחנן.

ושואלים: ונחשוב נמי [ושימנה גם כן] דין אשה שנכנסה לחופה ולא נבעלה! ומשיבים: האי [זה] התנא, תנא דבי [מבית מדרשו] של מנשה הוא, שאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, וכיון שנכנסה אותה אשה ישראלית לחופה אשת איש היא ודינה בחנק, אידי ואידי [זה וזה] חנק הוא ואין הבדל בין דיננו לדיניהם במקרה זה.

בברייתא זו הובאה שיטת ר' מאיר, ושואלים: וכי סבר ר' מאיר כי כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה — בן נח מוזהר עליה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: גר