|
טקסט הדף מנוקד
רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי
אִין בְּעָלְמָא כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּמַיִם בַּמַּיִם שְׁנֵי פְּעָמִים אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט וְרַבָּנַן אָמַר רָבִינָא כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי כְלָלוֹת הַסְּמוּכוֹת זֶה לָזֶה הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶן וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ בְּעַל כּוּרְחֵיךְ קַשְׁיָא שָׁבוּעוֹת אֶלָּא בִּשְׁבוּעוֹת נָסֵיב אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ גּוּפָא מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינָתַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁנֵי פְּעָמִים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנֶעְלַם מִכְּלָל שֶׁיָּדַע וְהוּא יָדַע הֲרֵי כָּאן שְׁתֵּי יְדִיעוֹת אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַם לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ אָמַר מָר וְנֶעְלַם מִכְּלָל שֶׁיָּדַע מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבָא מִדְּלָא כְּתִיב וְהִיא עֲלוּמָה מִמֶּנּוּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי סוֹטָה דִּכְתִיב וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ מִכְּלַל דְּהָוֵי יָדַע מֵעִיקָּרָא אִי הֲוָה יָדַע מִי בָּדְקוּ לַהּ מַיָּא וְהָא תַּנְיָא וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין הָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ וְתוּ גַּבֵּי תוֹרָה דִּכְתִיב וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כׇל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא דַּהֲוָה יָדַע בֵּיהּ וְהָכְתִיב לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי קָסָבַר רַבִּי יְדִיעַת בֵּית רַבּוֹ שְׁמָהּ יְדִיעָה אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֶלָּא דְּקָתָנֵי אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ יְדִיעַת בֵּית רַבּוֹ אָמַר לֵיהּ אִין מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם יְצִיאוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע תְּנַן הָתָם יְצִיאוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ מַאי שְׁנָא הָכָא דִּתְנָא שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע וְתוּ לָא וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּתָנֵי שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ הָתָם דְּעִיקַּר שַׁבָּת הוּא תָּנֵי אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת הָכָא דְּלָאו עִיקַּר שַׁבָּת הוּא אָבוֹת תָּנֵי וְתוֹלָדוֹת לָא תָּנֵי אָבוֹת מַאי נִינְהוּ יְצִיאוֹת יְצִיאוֹת תַּרְתֵּי הָוְיָין וְכִי תֵּימָא מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר וְהָא דּוּמְיָא דְּמַרְאוֹת נְגָעִים קָתָנֵי מָה הָתָם כּוּלְּהוּ לְחִיּוּבָא אַף הָכָא כּוּלְּהוּ לְחִיּוּבָא אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא הָתָם דְּעִיקַּר שַׁבָּת תָּנֵי חִיּוּבֵי וּפְטוּרֵי הָכָא חִיּוּבֵי תָּנֵי וּפְטוּרֵי לָא תָּנֵי חִיּוּבֵי מַאי נִינְהוּ יְצִיאוֹת יְצִיאוֹת תַּרְתֵּי הוּא דְּהָוְיָין שְׁתַּיִם דְּהוֹצָאָה וּשְׁתַּיִם דְּהַכְנָסָה וְהָא יְצִיאוֹת קָתָנֵי אָמַר רַב אָשֵׁי תַּנָּא הַכְנָסָה נָמֵי הוֹצָאָה קָרֵי לַהּ מִמַּאי רש"יריבויי ומיעוטי. וריבה הכל ומיעט סם הכי מפרש לה בקדושין: והכא. גבי פדיון הבן להכי דריש ליה בריבויי ומיעוטי משום דאין הפרט בין שני כללות: כדתנא דבי רבי ישמעאל. באלו טריפות דאיכא תנא דדריש את זה תאכלו מכל אשר במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל ופליג עליה תנא דבי רבי ישמעאל ואמר במים במים סמוכין זה לזה ואח''כ כתיב בימים ובנחלים הלכך אין זה כלל ופרט אלא הטילהו ביניהם לדרשו בריבויי ומיעוטי: ורבנן. דפליגי עליה דרבי ודרשי ליה בכלל ופרט סבירא להו כדאמרי במערבא: אין האיש מנוקה מעון. שבא עליה אחר שנסתרה: ידיעת בית רבו. שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא ידע שהרגיש כשנגע אבל לא התבונן לשום על לבו שנטמא (בטומאה כשנוגע בה) שמה ידיעה: ד' בפנים. שתים לחיוב הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית וב' לפטור כשזה עוקר וזה מניח דכתיב בעשותה העושה את כולה (שבת דף ג.): דעיקר שבת. שעיקר מסכת באיסורי שבת: אבות. יציאות שהן מן התורה: תולדות. הכנסות דלא מיפרשן בהדיא: תרתי הויין. ומתני' דהכא ד' תנן: שתים. לחיוב הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית: ושתים. לפטור אחת שהעני פושט ידו לפנים ונתן בעה''ב לתוכה והעני הוציאה ועבד. איהו הנחה ולא עבד עקיר' ובעה''ב עקר ולא הניח ושניהם פטורין ואחת שבעה''ב פושט ידו מליאה לחוץ ונטל העני מתוכה והניח דעבד נמי בעל הבית עקירה והעני הנחה ושניהם פטורין בשתי הוצאות הללו: חיובי מאי נינהו יציאות. דהא יציאות קתני ויציאות דחיובא תרתי הוא דהויין חדא דעני וחדא דבעה''ב: תוספותדתנא דבי ר' ישמעאל במים במים שני פעמים כו'. תימה דר' ישמעאל תני בי''ג מדות התורה נדרשת והא איכא טפי הך מדה דשני כללות הסמוכו' דדרשינן בריבה ומיעט: בשבועות נסיב לה כר' עקיבא ולא סבר לה. זימנין דלא בעי למימר הכי בפרק כיסוי הדם (חולין דף פה:) גבי רבי חייא דנפל ליה. יניכה בכיתני' וא''ל רבי צא ונחור ופריך ולימא ליה צא וטרוף דהא רבי ראה דבריו של ר''ש בכיסוי הדם ושנאם בלשון חכמים דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא בעי למימר תני לה ולא סבר לה: ונעלם מעיני אישה מכלל דה''ל ידיעה מעיקרא. י''מ דה''ל ידיעה שנטמאת דהכי משמע קרא ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם וגו' וקשה לפירוש זה דהיכי דמי אי בשעת השקאה נזכר מן הטומאה למה משקה אותה ואם אינו נזכר אמאי משקה אותה הא בעינן ידיעה מעיקרא והוא סבור שלא היתה לו ידיעה מעולם ומיהו יש ליישב דמיירי כשאינו נזכר ומ''מ משקה אותה מספק דע''י השקאה יתברר אם היתה לו ידיעה מעיקרא או לאו ולפי המפרשים דונעלם קאי אסתירה מיירי שפיר דבשעת השקאה זכור מן הסתירה אבל מ''מ קשה אמאי חשיב ליה אין מנוקה אם לא בא עליה משנסתרה וי''ל כיון דשכח מוכיח שלא הקפיד ולא חשיב מנוקה מעון דאפילו אינו מוחה אעון בניו ובנותיו אין מים בודקין את אשתו כדאיתא בפ''ב דסוטה (דף מז:) . ואמר נמי התם אם אתם מקפידין על עצמכם המים בודקין את נשותיכם: ידיעת בית רבו שמה ידיעה. אף על פי שדבר זה לא נעלם ממנו שגם עתה יודע כן ולא אתי למעוטי אלא תינוק שנשבה וכן בסוטה יודע שאם נטמאה אסורה וגבי תורה נמי אף בשעת העלמה נמי יודע שהיא בעולם: אמר ליה רב פפא לאביי והא תנן כו' מי איכא דלית ליה ידיעת בית רבו. ה''ה דה''מ למיפרך אהא דדריש מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי איכא דלית ליה ידיעת בית רבו: שתים שהן ד' בפנים. הכא פי' בקונטרס בפנים היינו הכנסות ובחוץ היינו הוצאות ואין נראה מדאיצטריך לקמן למימר וקמפרש הכנסה לאלתר ה''ל לאוכוחי משתים שהן ד' בפנים דהוו כולהו הכנסה ונראה כמו שפירש בקונטרס במסכת שבת (דף ב.) שתים הוצאה והכנסה דחיוב של בעל הבית העומד בפנים שהן ארבע הוצאה והכנסה דפטור ובחוץ לעני העומד בחוץ וריב''א פירש שתים דהוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהן ד' הכנסה דחיוב ודפטור לבעל הבית העומד בפנים וכן לעני העומד בחוץ דה''נ מפרש לעיל מתני' דהכא שתים הוצאה דעני ודבעל הבית שהן ד' הכנסה דעני ודבעל הבית ובירושלמי בעיא אי איכא לפרושי מתני' כמו שפירש בקונט' או כריב''א ואין להאריך ואין להקשות לפירוש ריב''א הא דמפרש ואזיל במתני' דשבת כסדר הקונט' הכנסה והוצאה דעני ולא מפרש הוצאה והוצאה הכנסה והכנסה דניחא ליה למינקט הכי כדי לקצר פשט עני ידו לפנים או שנטל כו' והוצאה והוצאה היה צריך להאריך ועוי''ל שתים שהן ד' בפנים היינו חיוב שחייב ומביא קרבן עליהם בפנים בעזרה דהיינו ב' הוצאות וב' הכנסות ושתים שהן ד' בחוץ היינו פטור: ומאי שנא הכא דתני שתים שהן ד' ותו לא. וא''ת ולישני דהכא לא מצי תני כי התם משום דדומיא דמראות נגעים קתני כולהו לחיובא וי''ל דשפיר הוה דומיא דמראות נגעים הואיל ואיכא בהו ד' לחיובא והר''ר משה פירש משום דומיא דמראות נגעים אין לו להניח מלפרש דיני שבת אבל בתר דמסיק דהכא לאו עיקר שבת הוא פריך שפיר והא דומיא דמראות נגעים קתני: אבות תני תולדות לא תני. אע''ג דבמראות נגעים תני אבות ותולדות התם משום דאי אפשר למצוא ב' שהן ד' בענין אחר: והא יציאות קתני. לפי הפשט משמע דלא פריך אלא אהך דהכא משום דלא תני פטורי אבל אההיא דשבת דתני חיובי ופטורי ניחא ליה ותימה דהיכי משכחת לה בהוצאות גרידא ב' שהן ד' לבעל הבית וכן לעני ומפרש ר''י דהשתא חשיב אף פטור דפטור ומותר דמשכחת כל הח' בהוצאות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|