סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא אֵיפוֹךְ אֲפִילּוּ בְּאִיסּוּרָא לֵית לֵיהּ
מַתְקֵיף לֵיהּ רָבִינָא וּבְאִיסּוּרָא לֵית לֵיהּ אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ דִּבְמִיתָה הָכִי נָמֵי דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר וְהָתְנַן אֵלּוּ שֶׁבְּמִיתָה שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ
אֶלָּא לְעוֹלָם תֵּיפוֹךְ כִּי לֵית לֵיהּ בְּמָמוֹנָא בְּאִיסּוּרָא אִית לֵיהּ וְשָׁאנֵי סוֹטָה דְּאִיסּוּרָא דְּאִית בֵּיהּ מָמוֹנָא הוּא
הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁבוּעַת הָעֵדוּת
מַתְנִי' שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְפְּרֶנּוּ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ חַיָּיב
וְחַיָּיב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל שִׁגְגָתָהּ גְּרֵידְתָּא וּמָה חַיָּיב עַל זְדוֹנָהּ אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד אָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְּיָדִי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן הֲרֵי זֶה חַיָּיב
הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חָמֵשׁ פְּעָמִים בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְכָפַר חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת
הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִים אוֹתוֹ אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּיָדְךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לָךְ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָּאַחֲרוֹנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד
תֵּן לִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵידָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵידָה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת
תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְּמִין חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת
אָנַסְתָּ וּפִיתִּיתָ אֶת בִּתִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִּיתִּיתִי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ
גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָּנַבְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר
הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר
אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְּךָ חַבּוּרָה מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ הִפַּלְתָּ אֶת שִׁינִּי וְסִימִּיתָ אֶת עֵינִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִימִּיתִי מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר
זֶה הַכְּלָל כׇּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ חַיָּיב וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ פָּטוּר
גְּמָ' רַב אַחָא בַּר הוּנָא וְרַב שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תְּנוֹ שְׁבוּעוֹת בֵּי רַבָּה פְּגַע בְּהוּ רַב כָּהֲנָא אָמַר

רש"י

שתויי יין. דבמיתה לא שמעינן לה אלא הן מכלל לאו (סנהדרין פג:) דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת ולא תמותו הא אם תשתו בבואכם אל אהל מועד תמותו: פרועי ראש. נפקא לן (סנהדרין שם) מדאיתקש לשתויי יין בספר יחזקאל (מד): והתנן אלו שבמיתה. ולא פליג איש עליה: ה''ג אלא לעולם איפוך וכי לית ליה בממונא. כלומר אלא כי מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין: ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא. גביית כתובתה ושבועה דמתני' נמי ע''י ממון באה הלכך ר''מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך ליכא לתרוצה דא''כ לר''מ שבועה דמתניתין איסורא גרידתא היא דע''כ בהכי איצטריך לן לאוקומיה (והוא השבעת עד אחד שאינו בא לממון) ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן אפילו באיסורא גרידתא א''כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים. לא איתמר לא תיפוך משום קושיא דשתויי יין לרבנן: מתני' שבועת הפקדון. באנשים ובנשים כו'. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו נמי לכולהו: בקרובים. שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו: בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד. אם מפיו נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר שבועה ואח''כ הודה חייב קרבן דכתיב (ויקרא ה) וכחש בעמיתו כל דהו: ומפי אחרים. שלא ענה אמן כגון משביעני עליך שתחזיר לי פקדוני ואמר אין לך בידי אינו חייב עד שיכפור בב''ד. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת העדות גמרינן ליה וסבירא ליה לר''מ דון מינה ומינה והתם בב''ד כדפרישנא בפירקין לעיל (דף לא.): וחכ''א כו'. דסבירי להו דון מינה ואוקי באתרה כדפרישנן בפירקין דלעיל (שם): וחייב על זדון שבועה. דלא כתיב בהו ונעלם זדון השבועה שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן: ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ששגג בקרבן והזיד בפקדון דיודע דהזיד בפקדון וכפר אבל אינו יודע אם חייב עליו קרבן וכו': ואינו חייב על שגגתה גרידתא. אם סבור לישבע באמת משום דאנוס הוא: בכסף שקלים. הקנוי בשני סלעים דהכי כתיב (ויקרא ה) גבי איל האשם בערכך כסף שקלים: מפני שיכול לחזור ולהודות. אחר כפירה נמצא שבכל שבועה הוא כופרו ממון: שבועה באחרונה. אין לך בידי לא לך ולא לך בשבועה דהשתא קיימא שבועה אכולהו: אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת. בגמרא מפרש לה: שאינו משלם קנס על פי עצמו. וכיון דאי אודי לא מיחייב לשלומי כי כפר נמי לאו ממונא קא כפר ליה: אבל משלם בושת ופגם וכו'. הילכך ממונא כפריה ובגמרא מפרש פלוגתייהו: המית שורך את עבדי קנסא הוא דמשלם שלשים סלעים אפילו. אינו . שוה אלא דינר: אמר לו עבדו הפלת את שיני. קנסא הוא שיוציא את עבדו לחרות בשביל אבר והרי הוא כבהמתו: גמ'

תוספות

ה''ג בקונטרס ור''ח אלא לעולם איפוך ובאיסורא אית ליה ובממונא לית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ובספרים היה כתוב לא תיפוך והקשה בקונטרס דלרבנן דפטרי מי לית להו דשתויי יין במיתה ונראה לתרץ דהא דפטרי משום דבעינן שם המיוחד ואינהו אאלהים קאי אע''ג דכבר איפליגו איידי דתנא ר' מאיר מחייב תנא נמי וחכמים פוטרין ואם תאמר התינח סוטה דלית ליה לר''מ מכלל לאו אתה שומע הן משום דאית ביה ממונא אבל אכתי תיקשה מכל הנהו קראי דמייתי פ''ג דקדושין (דף סא:) בשלמא לר''מ היינו דכתיב ואם בחקותי וגו' וכן אם תטיב ואם תאבו ואם לא יתחטא משמע דמצריך ר''מ כפילא אף על גב דליכא אלא איסורא גרידא וי''ל דאם בחקותי ואם תטיב ואם תאבו איכא כמה מצות דאית בהו ממונא והוא יתחטא נמי שייך לענין ממון כגון מטמא תרומה אבל קשיא לר''ת דבספ''ק דנדרים (דף יג:) גבי נדר לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אע''ג דליכא אלא איסורא ואומר הר''ר י''ט דוקא באיסור חמור הוא דאית ליה לר''מ מכלל לאו אתה שומע הן כגון שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה וכן נמי גבי שבועה שלא אוכל לך בפ''ב דנדרים (דף טז.) משמע דאית ליה משום דאיסור חמור הוא דחשיב בפרק בתרא דיומא (דף פו.) חייבי כריתות ולא תשא עמהן ולקמן בריש שבועת הדיינים ' (דף לט.) נמי אמרינן נזדעזע כל העולם כשאמר הקב''ה לא תשא וא''ת והלא בקדושין (שם) בעי רבי מאיר תנאי כפול בשבועה גבי אז תנקה מאלתי וי''ל דהתם איכא ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו: מתני' שבועת הפקדון. אשם בכסף שקלים. באשם מעילות כתיב ומיניה ילפינן שאר אשמות:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר