הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על שיטתו של רב אסי!

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רב אסי: אנא כי אמרי היכא דמעיקרא אוזפיה [אני כאשר אמרתי שצריך לפרוע בעדים, הרי זה היכן שמתחילה הילווהו] בעדים, דלא לדידיה הימניה [שלא לו האמין] אלא דאג להסתמך על עדים, הכא הא הימניה [כאן הרי האמינו] כשהילווהו מתחילה בלי עדים, ולכן אינו צריך לפורעו בעדים.

א רב יוסף מתני הכי [היה שונה כך] מחלוקת זו, בלשון אחרת: אמר רב יהודה אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדים — אינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר: "אל תפרעני אלא בעדים" — צריך לפורעו בעדים, ואם לא — חייב לשלם. והוסיף רב יהודה: כי אמריתה [כאשר אמרתי אותה] את ההלכה הזו קמיה [לפני] שמואל, אמר לי: הרי יכול לומר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים". ומביאים ראיה לענין זה.

תנן [שנינו במשנה]: "מנה לי בידך", אמר לו: "הן", אמר לו: "אל תתנהו לי אלא בפני עדים", אם למחר אמר לו: "תנהו לי", ואמר הנתבע: "נתתיו לך" — חייב לשלם, מפני שצריך ליתן לו בעדים. הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על שיטתו של שמואל!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך שמואל: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: מלוה האומר ללווה: "בעדים הלויתיך, בעדים פרע לי" — או יתן הלווה מה שהלווהו או יביא ראיה שנתן. ר' יהודה בן בתירא אומר, יכול לומר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים", ואני הולך כשיטת ר' יהודה בן בתירא.

פריך [הקשה] רב אחא על ראיה זו: ממאי [ממה] אתה מסיק שבשעת הלואה קאי [עומד, מדובר] שאומר לו? דלמא [שמא] בשעת תביעה קאי [עומד, מדובר], שהילווהו מתחילה בלא תנאי, וכשתובעו הלווה טוען שפרע. והכי קאמר ליה [וכך אומר לו] המלוה: לאו [האם לא] בעדים הלויתיך? בעדים היה לך לפורעני. אבל אם התנה עמו בשעת הלואה — דברי הכל חייב. ואין איפוא ראיה מדברי ר' יהודה בן בתירא לשיטת שמואל.

ולסיכומה של ההלכה אמר רב פפי משמיה [משמו] של רבא, הלכתא [הלכה]: המלוה את חבירו בעדים — צריך לפורעו בעדים. ורב פפא משמיה [משמו] של רבא אמר: המלוה את חבירו בעדים — אין צריך לפורעו בעדים, ואולם אם אמר: "אל תפרעני אלא בעדים" — צריך לפורעו בעדים, ואם אמר לו: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים" — נאמן.

ב ומביאים מקרים שונים הקשורים בעדי הלוואה. ונתנו למקרים אלו סימן: ראוב"ן ושמעו"ן דתנ"ו הלכת"א יזפ"י ופר"ע פלוני ופלוני עפצ"י סטרא"י בהימנות"א כבי תרי.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד, מלוה, שאמר לו לחבירו, הלווה]: כי פרעתין [כאשר אתה פורעני] — פרעין [פרע] לי באפי [בפני] ראובן ושמעון. אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא [הלך ופרעו בפני שניים סתם], ולא אלה שהתנה עמו, ובא המעשה בפני חכמים. אמר אביי: באפי בי תרי [בפני שנים] אמר ליה [לו] לפרוע, באפי בי תרי פרעיה [בפני שנים פרעו], ואינו יכול עוד לתובעו. אמר ליה [לו] רבא: להכי קאמר ליה [לכך אמר לו] במפורש באפי [בפני] ראובן ושמעון, כי היכי דלא נדחייה [כדי שלא ידחה אותו] על ידי עדים אחרים.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: כי פרעת [כאשר אתה פורע] לי — פרעין [פרע] לי באפי בי תרי דתנו הלכתא [בפני שנים ששונים הלכות], אזל פרעיה בין דיליה לדיליה [הלך ופרעו בינו לבינו], ולאחר מכן איתניסו הנך זוזי [נאנסו נלקחו באונס, אותם זוזים] מן המלוה.

אתא לקמיה [בא הדין לפני] רב נחמן, אמר ליה [לו] התובע: אין [כן], אכן קבולי קבלתינהו מיניה [קיבלתי ממנו את הכסף], אלא שלא קבלתיו כפרעון, שהרי התניתי שלא יפרע לי אלא בפני שוני הלכות, אלא קבלתיו דרך פקדון, כשומר חינם, ואמינא [ואמרתי]: ליהוי גבאי פקדון, עד דמתרמו בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה [שיהיה אצלי כפקדון עד שיזדמנו שנים ששונים הלכות ויתקיים תנאו]. וכיון שהכסף נלקח באונס וכשומר אינני חייב לפצותו — צריך הוא לחזור ולפרוע לי.

אמר ליה [לו] רב נחמן: כיון דקא מודית דודאי שקלתינהו מיניה [כיון שאתה מודה שוודאי לקחת אותם, את המעות ממנו] — פרעון מעליא הוי [מעולה הוא], אי אמרת לקיומי תנאיה [אם אתה אומר שהוא צריך גם לקיים תנאו] שיפרע לו בפני שוני הלכות — זיל אייתינהו [לך הבא אותם] את המעות שנתן לך, דהא אנא [שהרי אני] ורב ששת, דתנינא הלכתא [ששנינו הלכות] וספרא וספרי ותוספתא וכולא תלמודא [וכל התלמוד], ובפנינו יתן לך אותם, ויתקיים תנאו.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב [תן] לי מאה זוזי דאוזיפתך [זוזים, דינרים, שהילויתיך], אמר ליה [לו]: לא היו דברים מעולם. אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה [הלך הביא עדים שהילווהו ופרעו]. אמר אביי: מאי ניעבוד [מה נעשה] במקרה זו? אינהו אמרי אוזפיה [הם העדים, שאמרו הילווהו] אינהו אמרי פרעיה [הם אומרים שפרעו]. רבא אמר: כל האומר "לא לויתי" — כאומר "לא פרעתי" דמי [נחשב], וכיון שעדים מעידים שלווה — צריך לפרוע. ומה שמעידים על הפרעון אינו נחשב, שהרי הלווה עצמו אומר שלא פרע.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב [תן] לי מאה זוזי דמסיקנא בך [זוזים, דינרים, שאני נושה בך], אמר ליה [לו]: וכי לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני? אתו [באו] פלוני ופלוני שהזכיר, אמרי [אמרו]: לא היו דברים מעולם, שלא פרע בפניהם. סבר [סבור היה] רב ששת למימר [לומר]: הוחזק הלווה כפרן (שקרן), שהרי העדים מעידים שלא פרעו. אמר ליה [לו] רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש — לאו אדעתיה [כל דבר שאינו מוטל על אדם — לא בדעתו] הוא, שאדם עשוי לשכוח דבר שאינו מוטל עליו לזכור.

ההוא דאמר ליה לחבריה [אדם אחד שאמר לו לחבירו]: הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך [תן לי שש מאות זוזים, דינרים, שאני נושה בך], אמר ליה [לו]: וכי לא פרעתיך מאה קבי [קבים]