סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּרְאָיָה רְאָיָה דִּלְשַׁלֵּם קָתָנֵי רְאָיָה דִּשְׁבוּעָה לָא קָתָנֵי
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא שְׁלַחוּ לֵיהּ מִבֵּי רַב לִשְׁמוּאֵל יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ אוּמָּן אוֹמֵר שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת מִי נִשְׁבָּע אָמַר לָהֶן בְּזוֹ יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן קְצִיצָה וַדַּאי מִידְכָּר דְּכִירִי אִינָשֵׁי
אִינִי וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל קָצַץ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה פָּקַע אַמַּאי יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן אָמַר רַב נַחְמָן לִצְדָדִין קָתָנֵי אוֹ מֵבִיא רְאָיָה וְיִטּוֹל אוֹ יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן
מֵיתִיבִי הַנּוֹתֵן טַלִּיתוֹ לְאוּמָּן אוּמָּן אוֹמֵר קָצַצְתָּ לִי שְׁתַּיִם וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת כׇּל זְמַן שֶׁטַּלִּית בְּיַד אוּמָּן עַל בַּעַל הַבַּיִת לְהָבִיא רְאָיָה נְתָנָהּ לוֹ בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה
בִּזְמַנּוֹ מִיהָא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל אַמַּאי יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת וְיַפְסִיד אוּמָּן
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָא מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר כׇּל זְמַן שֶׁשְּׁבוּעָה נוֹטָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת שָׂכִיר נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל
הֵי רַבִּי יְהוּדָה אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה דְּמַתְנִיתִין אַחְמוֹרֵי קָא מַחְמַר דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה דְּבָרַיְיתָא דְּתַנְיָא שָׂכִיר כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו זְמַנּוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְאִם לָאו אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ תֵּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדֶךָ וְהוּא אוֹמֵר הִתְקַבַּלְתְּ מֵהֶן דִּינַר זָהָב אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָת
אֲבָל אָמַר לוֹ לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרֶךָ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אֶלָּא קָצַץ רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן הַשְׁתָּא הֵיכִי דְּמַחְמַיר רַבִּי יְהוּדָה מְקִילִּי רַבָּנַן הֵיכָא דְּמֵקֵיל רַבִּי יְהוּדָה מַחְמְרִי רַבָּנַן
וְאֶלָּא מַאי רַבָּנַן וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל קָצַץ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה מַנִּי לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבָּנַן
אֶלָּא אָמַר רָבָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יְהוּדָה סָבַר בִּדְאוֹרָיְיתָא עֲבַדוּ לֵיהּ תַּקַּנְתָּא לְשָׂכִיר וּבִדְרַבָּנַן הֲוַאי תַּקַּנְתָּא וְתַקַּנְתָּא לְתַקַּנְתָּא לָא עָבְדִינַן
וְרַבָּנַן סָבְרִי בִּדְרַבָּנַן נָמֵי עָבְדִינַן תַּקַּנְתָּא לְשָׂכִיר וּקְצִיצָה מִידְכָּר דְּכִיר
נִגְזָל כֵּיצַד הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ כּוּ' וְדִלְמָא לֹא מִשְׁכְּנוֹ מִי לָא אָמַר רַב נַחְמָן הַאי מַאן דִּנְקִיט נַרְגָּא בִּידֵיהּ וְאָמַר אֵיזִיל וְאֶקְטְלֵיהּ לְדִקְלָא דִּפְלָנְיָא וְאִשְׁתְּכַח דִּקְטִיל וּשְׁדֵי לָא אָמְרִינַן דְּהוּא קַטְלֵיהּ
אַלְמָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד הָכָא נָמֵי דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד אֵימָא וּמִשְׁכְּנוֹ וְלִיחְזֵי מַאי מִשְׁכְּנוֹ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּטוֹעֲנוֹ כֵּלִים הַנִּיטָּלִין תַּחַת כְּנָפָיו
אָמַר רַב יְהוּדָה רָאוּהוּ שֶׁהִטְמִין כֵּלִים תַּחַת כְּנָפָיו וְיָצָא

רש"י

רישא וסיפא בראיה. רישא. נהי דקתני נשבע ונוטל ליתיה אלא שיביא תחלה עדים ששכרו: ראיה דלשלם קתני. ראיה המחייבת את בעה''ב לשלם קתני: ראיה דלשבועה. שאינה באה אלא לגלגל את השבועה על השכיר לא קתני: והא תני רבה בר שמואל כו'. הך. מתניתין דלעיל: כל זמן שהטלית ביד אומן. דבעל הבית הוי המוציא מחבירו עליו הראיה להביא עדים שלא קצץ אלא אחת: רבי יהודה היא כו'. והכא נמי שבועה אצל בעל הבית היא מן התורה שהרי מודה במקצת: אחמורי מחמיר. על השכיר למשקל שבועה מיניה ושדיוה על בעל הבית: אלא קצץ ר' יהודה היא ולא רבנן. בתמיה הא דקתני דאקציצה נשבע שכיר רבי יהודה קאמר לה ולא רבנן השתא היכא דמחמיר ר' יהודה אשכיר כגון בשאין מקצת הודאה אצל בעל הבית מקילין רבנן אשכיר והימנוה בשבועה: אלא בהא פליגי כו'. ולעולם קצץ ר' יהודה ולא רבנן והא דתני רבה בר שמואל רבנן היא ודקשיא לך השתא היכא דמחמיר ר' יהודה כו' אין ובהא פליגי רבי יהודה סבר בדאורייתא עבדו רבנן תקנתא לשכיר היכא דאיכא אבעל הבית שבועה דאורייתא עבדו רבנן תקנה לשכיר למיפכיה לשבועה עליה אבל אדרבנן תקנה היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן היכא דאין שם מקצת הודאה דלא רמיא אבעל הבית אלא שבועת היסת דרבנן היא גופה תקנתא היא כרב נחמן ותקנתא לתקנתא להפכה מבעל הבית ולמישדייה אשכיר לא עבוד רבנן: וקציצה מידכר דכירי אינשי. סבירא להו לרבנן דפליגי אדרבי יהודה הלכך אחמירו בה גבי שכיר: דקטיל ושדי. שקצוץ הדקל ומושלך לארץ: דגזים. אומר לעשות דבר גוזמא ושגעון ואינו עושה: וליחזי מאי משכנו. אותם שיעידו שמשכנו יעידו מה משכנו ומה שבועה יש: בטוענו כלים [הניטלין] תחת כנפיו. בעה''ב טוען שנטל כלים קטנים שאדם יכול להסתיר תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בהם עדים: אמר רב יהודה גרסינן ול''ג דאמר:

תוספות

רישא וסיפא בראיה. ואיירי כולה ששכרו בעדים וא''ת ניחזי עדים מאי קאמרי דכה''ג דייק בח''ה (ב''ב דף מה.) בהלכתא דאומן וי''ל כגון דלא ידעי עדים כמה קצץ והתם נמי ה''מ לשנויי הכי ובלאו הכי משני התם שפיר: לא קצצתי לך אלא אחת. ע''כ איירי כגון דאמר שעדיין לא פרע אותה אחת דאי פרעה כבר ה''ל כופר הכל ובסמוך מוקמי' לה כרבי יהודה דבעי הודאה במקצת וקשה דבעבר זמנו אמאי המע''ה והא מפרש לעיל טעמא משום דחזקה אין בעה''ב עובר בבל תלין ואין שכיר משהה שכרו והכא הרי השהה והרי עבר: בדרבנן תקנתא הוא. פירוש שצריך לתקן שבועה וגם צריך לעוקרה ממקום שהיא ראויה להיות דהיינו בעל הבית ולא עבדי תקנתא לתקנתא ולא כמו שפירש הקונט' תקנתא היא כדרב נחמן דאמר משביעין אותו שבועת היסת שהרי אותה שבועה לא היתה בימי תנאים דהתנן אין לך בידי פטור ואמרינן נמי בפ''ב דקידושין (דף מג:) והשתא דתקון רבנן שבועת היסת: ורבנן סברי דבדרבנן נמי עבדינן תקנתא. לא דמי להא דאמרי' בפרק שבועת הדיינין (לעיל דף מא.) גבי שכנגדו חשוד על השבועה דמדרבנן לא מפכינן שבועה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהתם בתחלה נתקנה על החשוד ולא רצו לעוקרה אבל הכא מעיקרא מתקנינ' לה על השכיר: עביד איניש דגזים ולא עביד. פירש ברוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה וא''ת בלאו הכי מהימן במגו דאי בעי אמר דזבנה מיניה דמהימן כדאמרינן בח''ה (ב''ב דף לו.) האי מאן דנקיט מגלא ותובילא בידיה ואמר איזיל ואגדריה לדקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן דלא חשיד איניש למיגדר דקלא דלאו דיליה וי''ל דהתם איירי בלקיטת פירות ולהכי נקט מגלא ותובילא ולשון גדירה דשייכא בלקיטת תמרים ולהכי נאמן שדרך הוא למכור פירות אבל הכא איירי בקציצת הדקל ולהכי נקט נרגא ואיזיל ואקטליה דאין דרך למכור אילן העושה פירות לקציצה וכן מוכח בהדיא בהחובל (ב''ק דף צא: ושם) דלא מהימן אקציצה דאוקי הא דתניא שורי הרגת נטיעתי קצצת והלה אומר אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו פטור בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה: בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו. והכירו העדים במקצתם והוא טוען שהטמין יותר ממה שראו העדים והיה נראה מתוך פי' זה דאין הלכה כר' חייא דאמר בריש ב''מ (ד' ג.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים שיש לו נ' נותן לו נ' וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק''ו דהא הכא לא חשיב העדאת עדים כהודאת מקצת מדקאמר ר' יהודה עד שתהא שם הודאה במקצת הטענה ור''י אומר דאינה ראיה דאיכא לאוקומי כגון שהחזיר לו כבר מה שראו העדים וממאי דאמרי' התם אם איתא לדר' חייא קמייתא אינה ראיה דה''נ אמרי' פ' המדיר (כתובות דף ע:) אם איתא לדרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר כו' ואע''ג דפסיק התם בפרק בתרא (דף קז:) כוותיה וקצת היה נראה להביא ראיה דהלכה כר' חייא כדמוכח בפ''ק דב''מ (דף ה.) דר' חייא כרבנן דר''ג דפטרי טענו חטין והודה לו בשעורין דמוקי תרי קראי הוא וזה חד להודה במקצת הטענה וחד להודה ממין הטענה והכי קיימא לן דפטור וה''ר יוסף בה''ר ברוך אומר דאינו ראיה דאפילו מאן דפטר בטענו חטין והודה בשעורין אפשר דפליג אדרבי חייא משום
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר