ומעירים: ולרבא דלא שאני ליה [שאין שונה לו] יין נסך, ואינו מחמיר בו יותר מדין מעשר, שהרי לעיל תירץ את הסתירה בין משנתנו לבין המשנה במעשרות כשתי שיטות שונות באותו ענין עצמו, מוקים ליה כתלתא תנאי [הוא אכן מעמיד ענין זה של גמר מלאכה ביין במחלוקת של שלושה תנאים].

א שנינו במשנה: ירד היין לבור, מה שבבור אסור והשאר מותר. אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני (הסל הגדול שמסננים בו את היין בדרכו מן הגת לבור) לגת, אבל החזיר גרגותני לגת — אסור גם מה שנשאר בגת, שהיין שבתוכה אוסר את היין שבגת.

ושואלים: גרגותני גופה [עצמה], היין שבתוכה, במאי קא מיתסרא [במה היא נאסרת]? בנצוק כלומר, הזרם שיורד מן הגרגותני אל הבור נחשב כיוצר חיבור בין היין שבגרגותני ליין נסך שבבור. אם כן, שמע מינה [האם נלמד מכאן] שנצוק אף הוא נקרא חיבור? ודוחים: אפשר לפרש כי היין שבגרגותני לא נאסר בנצוק, אלא כדתני [כמו ששנה] ר' חייא שיין שבמשפך נאסר במקרה שפחסתו צלוחיתו, שהיין שבצלוחית עלה והגיע עד למשפך, הכא נמי [כאן גם כן] תפרש שפחסתו בורו כלומר, שהיין שבבור נגע ממש בגרגותני, ולכן הוא נאסר.

ב מסופר, ההוא ינוקא דתנא [ילד אחד ששנה] מסכת עבודה זרה בשית שני [כשהיה בן שש שנים], שהיה מופלא בכשרונותיו, בעו מיניה [שאלו אותו]: מהו לדרוך עם הנכרי בגת? אמר להו [להם]: דורכין עם הנכרי בגת, כפי ששנינו במשנתנו. שאלוהו: והא קא מנסך בידיה [והרי הוא מנסך בידיו] מן היין, ונמצא שהיין יין נסך, וישראל נהנה ממנו, שמשתכר על ידו! השיב להם: דציירנא להו לידיה [שאנו קושרים את ידיו], שלא יוכל לנסך. והקשו: והא קא מנסך [והרי הוא מנסך] ברגל! והשיב: ניסוך של רגל לא שמיה [אין שמו נקרא] ניסוך.

מסופר, ההוא עובדא דהוה [מעשה שהיה] בנהרדעא, דדשו [שדרכו] ישראל וגוי לההוא חמרא [ליין], ושהייה [והשהה] שמואל את הבעיה תלתא ריגלי [שלושה רגלים], שהיו חכמים באים אז, כדי שיוכל לברר את הענין. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] שהשהה את הבעיה הזו ולא פתרה? אילימא [אם תאמר] משום דקסבר [שהיה סבור]: