|
טקסט הדף מנוקד
דְּאִי מַשְׁכַּחְנָא תַּנָּא דְּאָסַר כְּרַבִּי נָתָן אוֹסְרִינֵּיהּ אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה דְּתַנְיָא מְדָדוֹ בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל יִמָּכֵר רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בַּיָּד אָסוּר בָּרֶגֶל מוּתָּר
אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי נָתָן בַּיָּד בָּרֶגֶל מִי אָמַר אֶלָּא דְּאִי מַשְׁכַּחְנָא תַּנָּא דְּשָׁרֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶישְׁרְיֵיהּ אֲפִילּוּ בִּשְׁתִיָּיה הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּבֵירָם דְּהָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה קָא סָלֵיק בְּדִיקְלָא וְאַיְיתִי לוּלִיבָּא בַּהֲדֵי דְּקָא נָחֵית נְגַע בְּרֵאשֵׁהּ דְּלוּלִיבָּא בְּחַמְרָא שֶׁלֹּא בְּכַוּוֹנָה שַׁרְיֵיהּ רַב לְזַבּוֹנֵיהּ לְגוֹיִם אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ הוּא עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ אֲמַר לְהוּ אֵימוֹר דַּאֲמַרִי אֲנָא בִּשְׁתִיָּיה בַּהֲנָאָה מִי אֲמַרִי גּוּפָא אָמַר רַב תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ וְכֵן בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ רוּקָּן וּמִדְרָסָן בַּשּׁוּק טָמֵא וְאָמְרִי לַהּ טָהוֹר יֵינָן גְּדוֹלִים עוֹשִׂים יֵין נֶסֶךְ קְטַנִּים אֵין עוֹשִׂים יֵין נֶסֶךְ וְאֵלּוּ הֵן גְּדוֹלִים וְאֵלּוּ הֵן קְטַנִּים גְּדוֹלִים יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ קְטַנִּים אֵינָם יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ קָתָנֵי מִיהַת גְּדוֹלִים אִין קְטַנִּים לָא תַּרְגְּמַהּ אַבְּנֵי שְׁפָחוֹת הָא וְכֵן קָאָמַר אַרוּקָּן וּמִדְרָסָן הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר טָמֵא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר טָהוֹר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָא קָא מַשְׁמַע לַן עֲבָדִים דֻּומְיָא דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת מָה בְּנֵי שְׁפָחוֹת מָלוּ וְלֹא טָבְלוּ הוּא דְּעוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ מָלוּ וְטָבְלוּ לָא אַף עֲבָדִים כֵּן לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם אַף עַל פִּי שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁתִּשְׁקַע עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גּוּפָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם אַף עַל פִּי שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁתִּשְׁקַע עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם וְכַמָּה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ וְכֵן בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ רוּקָּן וּמִדְרָסָן רש"י
אי משכחנא תנא דאסר כר' נתן. יין בהנאה במגעו של עובד כוכבים אע''פ שלא נסכו לעבודת כוכבים דניסוך לא הוי אסור בהנאה אלא על ידי שכשוך: מדדו. עובד כוכבים ליין של ישראל בין ביד שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו כמו שעושין בקנה שקורין פייל''א: ימכר. דכיון דלא נתכוין לנסך: כר''ש. דשרי מגע של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך: אף בשתיה. כדקתני מתניתין נפל לבור ועלה כו' ר' שמעון מתיר אף בשתיה: תינוק בן יומו. אלמא לא בעינן כוונה: שמלו ולא טבלו. דקיימא לן ביבמות (דף מו.) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול: וכן בני השפחות. אע''פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים בעו מילה וטבילה וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי דאי טבלה אמו אינהו למה להו טבילה:
תוספות
דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן כו'. תימה הא איכא תנא דמתניתין (דף ס:) דקתני מדדו בקנה ימכר משמע הא ביד אסור בהנאה וי''ל דמתני' ה''ה דביד שרי בהנאה והא דקתני בקנה היינו משום ר''ש דשרי בשתיה ולא שרי אלא בקנה: אימור דא''ר נתן ביד ברגל מי אמר. יש שהיו רוצים למחוק אמר דמדקאמר לשון אמר משמע שלא פירשו בדבריו דאית חילוק בין יד לרגל וליתא דהא ודאי שפירשו בדבריו ור''י מיישב הגירסא דמתחלה היה סובר דלהכי אוסר ר' נתן מדידה דיד משום דגזר אטו שכשוך דיד אבל מדידה דרגל מותר דליכא למיגזר אטו שכשוך דיד מיהו בשכשוך דרגל אסר דגזר אטו שכשוך דיד ודריכה דרגל אסורה דחשבינן לה כשכשוך דרגל ודחי אימור דא''ר נתן ביד פירוש שם גזר מדידה אטו שכשוך ברגל מי אמר דשם לא יגזור כלל ואפי' שכשוך דרגל נמי שרי . דמדמי ליה למדידה דרגל: אי אשכחנא תנא דשרי כר''ש כו'. פירש הקונטרס דשרי מגעו שלא נתכוין לנסך אף בשתיה כדקתני מתני' (לקמן ס:) נפל לבור ועלה כו' ימכר ר''ש מתיר פירוש בשתיה דשרי מגעו של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך בשתיה והקשה הר''ר אלחנן דלמא הא דשרי ר''ש בשתיה היינו דוקא נגיעה על ידי דבר אחר כמו מדידה דקנה אבל נגיעה דגופו כי הכא דדורכו ברגל מנלן דשרי רבי שמעון וי''ל דסבירא ליה לשמואל אליבא דר' שמעון דלא חשבינן שכשוך דרגל אלא כמו מדידת קנה היכא שתופסו בידו דשרי ר' שמעון. אף בשתיה ועוד יש לומר דסבר שמואל דכל מה שמתיר ר''ש בהנאה שרי נמי בשתיה וכיון דלא אשכחן דאסר מדידה ברגל בהנאה הוא הדין בשתיה: ה''ג ברוב הספרים בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה. ולפי גירסא זו חשבינן מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו ולפי דה''ל הכא שלא בכוונה שריא (אף) בהנאה ובהכי ניחא דמדמו ליה רב כהנא ורב אסי לתינוק בן יומו וכן לקמן (דף נח:) דפריך והא קנגע בנטלא פירוש ששאב היין מן הגיגית בנטלא ונגע ע''י הנטלא והוה לו מגע עובד כוכבים ע''י דבר אחר שלא בכוונה דאסור בשתיה כמו נגע ברישא דלוליבא וכן לקמן נמי (דף ס:) גבי כל שבזב טמא פירוש כגון אם נגע עובד כוכבים ביין בין בידו בין בקנה עושה יין נסך דדומיא דהכי בזב מטמא אלמא חשיב מגע עובד כוכבים ע''י דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך פירוש כמו זריקה ופריך עלה מההיא דנטל חבית וזרקה בחמתו לבור דהכשירוהו בחמתו אין שלא בחמתו לא אף על פי שעל ידי זריקה היא ומסיק דקאזיל מיניה ומיניה ופירש רש''י שהיה מתגלגל עד סמוך לבור ולא הוי זריקה ממש הלכך שלא בחמתו לא דהוי מגע על ידי ד''א וקשיא לפי זה חדא דדבר תימה הוא לומר דחשבינן מגעו ע''י ד''א דלא הוי אלא שלא בכוונה כמו מגעו בגופו שלא בכוונה ליאסר בשתיה וכל ההלכות מוכיחות לקמן דשרי אף בשתיה מדמתרץ לקמן גבי פירכא דנטלא בעובדא דר' יוחנן ור' יוסי לא צריכא דמוריק ארוקי פירוש והוה ליה כחו שלא בכוונה ולא גזור אף לשתיה ועוד קשיא דהיכי הוה ס''ד דרב כהנא ורב אסי לאסרו אף בהנאה הא מתני' היא מדדו בקנה דאפילו לרבנן ימכר ואע''ג דהוי התם מגע ע''י דבר אחר בכוונה מיהו הא לא קשיא דשמא היו סבירי דרב אית ליה כר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה וחשבי נמי מדידה דקנה או נגיעה דקנה כמו מדידה או נגיעה דידו ואע''ג דבמדידה איכא כוונת מגע ובנגיעה ברישא דלוליבא ליכא כוונת מגע מ''מ היו סבורים דאין לחלק לר' נתן בין שלא כוון לנגוע ובין בלא כוונת ניסוך דדא ודא אסר ר' נתן בהנאה ורב השיב להם אימר דאמרי אלא בשתיה בהנאה מי אמרי פירוש ואפי' ר' נתן נמי יהא מודה בזה כיון דליכא כוונת מגע מיהו קשיא דרב אדרב דהיכי אסר הכא ברישא דלוליבא בחמרא בשתיה הא איהו פסיק לקמן הלכה כר''ש ור''ש שרי אפי' כי איכא כוונת מגע כיון דהוי על ידי דבר אחר וכל שכן הכא דליכא כוונת מגע דנשתרי ועוד קשיא מההיא דלקמן דקאמר דקאזיל מיניה ומיניה פירוש שהיה נוגע בחבית עד שנפל לבור ולפיכך הכשירוה בחמתו משום דהוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע''י דבר אחר אע''ג דנגע ביה עד נפילתו לבור ואין לדחות דלקמן אינו אוחזו בידו אלא עד סמוך לבור ומכאן ואילך זרקה דאין זה לשון מיניה ומיניה ועוד דאם אינו אוחזה בירידתו לבור היכי דייק שלא בחמתו לא פי' אלא יאסר בשתיה והא בכי . האי גוונא בזב אינו טמא לכך נראה לר''ת גירסת רבינו חננאל והלכות גדולות וכן נמצא בתשובת הגאונים דלא גרס ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא ולהכי אסר ליה רב בשתיה דהוה ליה מגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה ולקמן לא גרס והא קא נגע בנטלא אלא והא קא נגע ביה אי נמי נוכל לפרש והא קא נגע ביין שבנטלא שהוא מלא על כל גדותיו אבל אם היה נוגע ביין על ידי נטלא מזה אינו חושש דשרי אפילו בשתיה והא דתנן מדדו בקנה ימכר שאני התם שמתכוין ליגע ורב כהנא ורב אסי שהיו סבורים דרב אסר מגע עובד כוכבים שלא בכוונה בהנאה סבירי דרב סבר כר' נתן דאסר מדידה ביד וס''ד דהוא הדין אפילו אינו מתכוין ליגע וכן פסק רבינו תם הלכה למעשה דמגע עובד כוכבים על ידי ד''א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה: תינוק בן יומו עושה יין נסך. פירוש ואסור בשתיה וא''ת כיון דרב פוסק לקמן כר''ש מאי שנא תינוק בן יומו מנפל לבור ועלה דשרי ר''ש וי''ל דסבר דבמגע תינוק ושכשכו איכא למיגזר אטו גדול אבל נפל לבור מוכחא מלתא דאניס לא שייך למגזר מידי: גדולים אין קטנים לא. וא''ת דלישני דאין עושין יין נסך ליאסר בהנאה כמו גדולים אבל בשתיה מיהא אסרי וי''ל דמדלא מפרש ליה בהדיא ש''מ דאפי' בשתיה לא אסרי ועי''ל דלישנא דאין עושין משמע בשתיה כי מילתיה דרב דקאמר עושה יין נסך והקשה הר''ר אלחנן דלישני ליה מלו שאני דהא לגבי טומאה קאמר טהור משום דמילה מועלת ואומר ר''י דשאני טומאה דחשו חכמים להפסד טהרות אבל לענין כל שאר דבריהם קי''ל דאינו גר עד שימול ויטבול:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|