"למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם" (במדבר טו, כג), איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה ראשונה לכל המצות? הוי אומר: זו עבודה זרה שנאמרה ראשונה בעשרת הדברות. ומקשים: והא [והרי] אמר מר [החכם]: עשר מצו‍ת נצטוו ישראל בהיותם במרה ביציאתם ממצרים, קודם למתן תורה דכתיב [שנאמר] שם: "והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. . .והאזנת למצוותיו" (שמות טו, כו), ואם כן היו מצוות קודמות לכך? אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא [ברור כמו שתירצנו מתחילה].

א משנה אין בית דין חייבין פר העלם דבר של ציבור על הוראת עשה ועל לא תעשה שבמקדש הנאמר בדין טומאת מקדש, והוא בעשה שצריך להוציא את הטמאים מן המקדש, ובלא תעשה שאסור להיכנס למקדש כשהוא טמא, ואין מביאין כלל אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש.

אבל חייבין בית דין על עשה ועל לא תעשה שבנדה, ומביאים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה. איזו היא מצות עשה שבנדה? פרוש מן הנדה, שאם בא על אשה ונטמאה הנדה — חייב לפרוש ממנה, ומצות לא תעשה? אל תבא על הנדה. אם יודע אתה שהיא טמאה.

ב גמרא על האמור במשנתנו שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שצבור לא מחייבי [חייבים] קרבן בעלמא [בכלל] על חטא כמו זה של טומאת המקדש שיש בו רק לאו ואין חייבים על שגגתו חטאת, ויחיד אשם תלוי נמי [גם כן] מניין שלא מביא בטומאת המקדש?

אמר רב יצחק בר אבדימי: נאמר "ואשם" (ויקרא ד, כז) בחטאת ובאשם תלוי (ויקרא ה, יז), ונאמר "ואשמו" (ויקרא ד, יג) בצבור, מה "ואשם" האמור ביחיד הרי הוא בא על חטא שהוא בחטאת קבועה, כמפורש שם, אף "ואשמו" האמור בחטא של צבור הרי הוא דווקא בחטא שיש עליו חטאת קבועה, להוציא טומאת המקדש וקדשיו, שהיא בחטאת עולה ויורדת ואינה קבועה.

ומה צבור דווקא בחטאת קבועה, אף אשם תלוי נמי [גם כן] אין בא אלא על ספק חטאת קבועה, ומכאן למדנו שבטומאת המקדש וקדשיו אין הציבור מביא, ואין היחידים מביאים כלל אשם תלוי. אמרי [אומרים]: אי הכי [אם כך], אם על הלימוד ממלה זו אתה נסמך, קרבן עולה ויורד נמי [גם כן] הא כתיב [הרי נאמר בו]: והיה כי יאשם לאחת מאלה" (ויקרא ה, ה)! ומשיבים: דנין "אשם" מן "אשמו" ואין דנין "אשם" מן "יאשם", אף ששניהם בלשון יחיד נאמרו. ומקשים: ומאי

נפקא מינה [ומה יוצא מכאן] שיש הבדל? והא תני דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: "ושב הכהן" (ויקרא יד, טו) "ובא הכהן" (ויקרא יד מב) — זו היא שיבה זו היא ביאה שעניינם אחד, ויש כאן גזירה שווה, למרות שהמילים אינן דומות כלל! ועוד אפשר להקשות: נילף [נלמד] מן "ואשם" מטומאת מקדש וקדשיו, דכתיב [שנאמר]: "והוא טמא ואשם" (ויקרא ה, ב)!

אמר רב פפא: דנין מקום שכתוב בו "ואשם" וגם "מצות ה' "באשם התלוי (ויקרא ה, יז) מן קרבן הציבור שכתוב בו "ואשם" ו"מצות ה' "(ויקרא ד, יג) ולא מקרבן עולה ויורד שלא נאמר בו "מצות ה' ". אמר ליה (לו) רב שימי בר אשי לרב פפא: ונילף [ונלמד] "ואשם" ונשיאת עון מן "ואשם" ונשיאת עון שכתוב בטומאת מקדש ובאשם תלוי!

אלא יש לדחות מה שאמרנו, אמר רב נחמן בר יצחק: דנין מקום שכתוב בו "ואשם" ו"מצו‍ת ה' אשר לא תעשינה" באשם תלוי ממקום שכתוב בו "ואשם" ו"מצו‍ת ה' אשר לא תעשינה", בחטאת קבועה, ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו (שכולם בעולה ויורד) שלא נאמר בהם "ואשם" ו"מצו‍ת ה' אשר לא תעשינה".

ג משנה אין בית דין חייבין בהוראה על שמיעת קול (שבועת העדות), שדורשים מאדם להעיד על מה שידע ואינו מעיד, ועל ביטוי שפתים (שבועת שקר), ועל טומאת מקדש וקדשיו. והנשיא כיוצא בהם, שגם הוא פטור מלהביא קרבן על חטאים אלה, אלו דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול, והטעם אינו משום פטור מהותי אלא משום שהמלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, וכיון שכך לא שייך בו הציווי שיבוא להעיד עדות.

ד גמרא על האמור במשנה אמר עולא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי הגלילי? אמר קרא [המקרא] בקרבן עולה ויורד: "והיה כי יאשם לאחת מאלה" (ויקרא ה, ב) לומר: כל שמתחייב באחת מהן מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת אין מתחייב בכולן. וכיון שהמלך פטור מאחת (שמיעת קול) הריהו פטור גם מן האחרות.

ומקשים: מדוע נאמר כך? ואימא [ואמור] אחרת: מי שמתחייב באחת מהן ואף על פי שאין מתחייב בכולן!

אלא טעמא [הטעם] של ר' יוסי הגלילי מהכא [מכאן], דתניא [ששנויה ברייתא], היה ר' ירמיה אומר: נאמר