מה להלן בספר דברים מדובר במלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא הכתוב בספר ויקרא הוא מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

בעא מיניה [שאל אותו] רבי מר' חייא: כגון אני שאני נשיא בארץ ישראל מהו בשעיר, האם דיני כנשיא או לא? אמר ליה [לו]: הרי צרתך (שותפך) בבבל שהרי יש בבבל ראש הגולה שהוא גדול כמותך. איתיביה [הקשה לו] רבי: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים קרבן לעצמם כמלכים, ואלו מביאים לעצמם, משמע שאף שיש מלך כמותו גם הוא נחשב מלך! אמר ליה [לו]: התם לא כייפי אהדדי [שם לא היו כפופים זה לזה], הכא אנן כייפינן להו לדידהו [כאן אנו כפופים להם] משום שכוח שררתו של ראש הגולה גדול משל הנשיא.

רב ספרא מתני הכי [היה שונה את המעשה הזה כך], בעא מיניה [שאל אותו] רבי מר' חייא: כגון אני מהו בשעיר? אמר ליה [לו]: התם [שם] בגולה ראש הגולה יש לו "שבט" (סמכות), הכא [כאן] "מחוקק", ותניא [ושנויה ברייתא]: "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט, י) — זה ראש גולה שבבבל, שיש שבט בידו, שרודה את ישראל במקל מפני שיש לו כוח מטעם המלכות. "ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט, י) — אלו הנשיאים בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים, אבל אין להם כוח סמכות מטעם הממשלה.

א משנה ואיזהו הכהן המשיח? זה הכהן הגדול המשוח בשמן המשחה, לא זה המרובה בבגדים שלא היה שמן המשחה למשוח אותו, אף על פי שהוא מכהן בכהונה גדולה ולובש כל שמונה בגדי כהונה. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים, ההבדל להלכה אלא לענין פר הבא על כל המצו‍ת, שהכהן המשוח מביא על שגגתו פר וכהן גדול אחר אינו מביא.

ואין בין כהן גדול שמשמש בפועל לכהן שעבר מאיזה סיבה אלא פר יום הכיפורים שהכהן המשמש מביא משלו, ועשירית האיפה, שהכהן המשמש מביא מנחה זו בכל יום. וזה שעבר אינו מביא.

אבל זה וזה שוים בעבודת יום הכיפורים שהם יכולים לעשות את שאר העבודה של יום הכיפורים, ומצווים על הבתולה שיש להם מצוות עשה לשאת רק נערה בתולה, ואסורים על האלמנה ושניהם אסורים לשאת אלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם שאסור להם להיטמא אפילו לקרובי המשפחה שלהם, ולא פורעים מגדלים שערם, ולא פורמים את בגדיהם בזמן שהם אבלים, ומחזירין הרוצח, אם אחד מהם מת הרי הרוצח בעיר המקלט יכול לחזור לביתו בגלל מותו של הכהן הגדול.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כיצד עשו אותו? היו שולקים (מבשלים) בו את העיקרים את השורשים של הסמים המנויים שם, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: והלא הכמות של השמן אפילו לסוך בו את העקרים אינו סופק (מספיק) לפי שהיה נבלע בהם, ואיך יכלו לבשל בו?! אלא כך היו עושים: שורין את העקרים במים, כדי שלא יבלע בהם השמן, והיה הבושם עולה מעט מעט ומציף עליו על המים שמן, וקולט השמן את הריח וקפחו ואחר כך היה מוריד את השמן מלמעלה ומכאן נעשה שמן המשחה.

אמר לו ר' יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו היה רק שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם" (שמות ל, לא), ואם כן כיון שנעשו בו ניסים כאלה אין לתמוה שגם דרך עשייתו מתחילה היתה בדרך נס.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו" (ויקרא ח, י) — ר' יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין, ראה כמה יורה (סיר) שבה מבשלים בולעת ממה שמבשלים בה, וכמה עקרים (השורשים) בולעים בתוכם, וכמה האור (האש) שורף, ובו בשמן המשחה הזה נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים במשך הדורות.

ואומרים עוד בענין שמן המשחה: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול בכל זאת היה טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך משום שאינו צריך לכך. ואם תאמר: מפני מה משחו בכל זאת את שלמה המלך שהיה בן מלך? מפני מחלוקתו של אדוניה שהיה אדוניה חולק עליו ומתנשא למלוך, ואת יואש משחו מפני עתליה שהיתה המושלת, ואת יהואחז משחו מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים, ולכן היה צריך להדגיש שהוא המלך. ואותו שמן עצמו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם", "זה" — בגימטריא שנים עשר לוגין הוו [היו] וכך נשאר תמיד באותו שיעור למרות השימוש בו.

ג ומעתה מבארים כמה דברים בברייתא זו. אמר מר [החכם]: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ושואלים: מנלן [מנין לנו]? דכתיב [שנאמר]: "והכהן המשיח תחתיו מבניו" (ויקרא ו, טו), נימא קרא [שיאמר הפסוק] רק "והכהן מתחתיו מבניו", מאי [מה] הצורך לומר המשיח? קא משמע לן [משמיע לנו] שגם אם הוא מבניו של כהן גדול, אי הוי [אם הוא] משיח כלומר, משוח בשמן — הוי [הריהו] כהן גדול, ואי [ואם] לא — לא הוי [איננו] כהן גדול.

אמר מר [החכם]: ואין מושחין מלך בן מלך. ושואלים: מנלן [מנין לנו]? אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב [שנאמר]: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (דברים יז, כ), שכיון שנזכרו כאן בניו, הרי זה ללמד כי ירושה היא לכם המלוכה. ושואלים: ומנלן דכי איכא [ומנין לנו שכאשר יש] מחלוקת בעי [צריך] משיחה, ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה [ולא את כל מי שרוצה המלך מוריש את המלכות לבניו] ודי בכך, אמר רב פפא, אמר קרא [המקרא]: "הוא ובניו בקרב ישראל" (דברים יז, כ), בזמן ששלום בישראל קרינא ביה [קוראים אנו בו] "הוא ובניו", ואפילו בלא משיחה, ולא כשיש מחלוקת.

תנא [שנה החכם]: אף יהוא בן נמשי מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ואומרים: ותיפוק ליה [ושתצא לו] הלכה זו שצריך משיחה משום שראשון הוא, שהרי יהוא לא היה בן מלך! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך צריך לשנותה]: מלכי בית דוד משוחין בשמן המשחה, מלכי ישראל אין משוחין. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? אמר רבא, אמר קרא [המקרא]: "קום משחהו כי זה הוא" (שמואל א טז, יז), ללמדנו: זה דוד המלך טעון משיחה ואין מלך אחר מבית אחר טעון משיחה.

ועל דין זה אמר מר [החכם]: אף יהוא בן נמשי שהיה מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ושואלים: ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן ונשתמש בו שלא לצורך? שהרי אמרנו שמלכי ישראל אינם נמשחים! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב פפא בענין אחר: שמשחו אותו באפרסמא דכיא [באפרסמון זך] ולא בשמן המשחה, הכי נמי באפרסמא דכיא [כאן גם כן באפרסמון זך] ולא בשמן המשחה.

אמרנו שמשחו את יהואחז מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ושואלים: ומי קשיש מיניה [והאם גדול היה ממנו]? והכתיב [והרי נאמר]: "ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום" (דברי הימים א ג, טו), ואמר ר' יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו שהוא שני שמות של איש אחד, וכן הוא יוחנן הנזכר כאן הוא יהואחז הנזכר בספר מלכים, נמצא שיהואחז היה הבן הגדול, ואם כן מפני מה היו צריכים למשוח אותו?! ומשיבים: לעולם יש לומר שיהויקים קשיש [מבוגר], יותר מיהואחז, ומאי [ומהו] מה שכתוב במקרא ה"בכור יוחנן"? כוונתו בכור למלכות.

ושואלים: ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי [והאם מולכים הבנים הקטנים לפני הגדולים]? והא כתיב [והרי נאמר]: "ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור" (דברי הימים ב כא, ג)! ומשיבים: יהורם ממלא מקום אבותיו הוה [היה] והיה ראוי להיות מלך, וכיון שבכור היה, קיבל את המלוכה, יהויקים לאו [לא] ממלא מקום אבותיו הוה [היה] ולא היה ראוי להיות מלך, ולכן הומלך אחיו תחילה.

אמר מר [החכם]: הוא שלום הוא צדקיהו, הוא יוחנן הוא יהואחז. ושואלים: והא חד חד קא חשיב [והרי אחד אחד הוא מונה], דכתיב [שנאמר]: "השלישי... הרביעי" (דברי הימים א ג, טו) משמע ששנים הם! ומשיבים: מאי [מה פירוש] "שלישי" כוונתו שלישי לבנים, ומאי [ומה פירוש] "רביעי" — רביעי למלכות, כיצד? דמעיקרא [שמתחילה] מלך יהואחז, ולבסוף ואחר כך יהויקים, ולבסוף יכניה ולבסוף צדקיהו, והיה איפוא הרביעי למלכות.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הוא שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה משולם במעשיו הטובים. איכא דאמרי [יש שאומרים]: נתכנה "שלום" — ששלמה (נגמרה) מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו האמיתי? מתניה שמו, שנאמר: "וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו" (מלכים ב כד, יז), ומדוע קרא לו בשם זה? אמר ליה [לו]: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, וכתיב [ונאמר]: "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים" (דברי הימים ב לו, יג).