סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נְטִילַת נְשָׁמָה אַף קוֹדֶשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה וְאִי בְּנוֹגֵעַ נְטִילַת נְשָׁמָה מִי אִיכָּא אֶלָּא בַּאֲכִילָה
וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה דְּאִתְּמַר טָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע לָא שְׁנָא לִפְנֵי זְרִיקָה וְלָא שְׁנָא לְאַחַר זְרִיקָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה כִּדְתָנֵי בַּרְדְּלָא אָתְיָא טוּמְאָתוֹ טוּמְאָתוֹ וְכִי כְּתַב הָהוּא לְאַחַר זְרִיקָה
אִם כֵּן לֵימָא קְרָא בְּקֹדֶשׁ מַאי בְּכׇל קֹדֶשׁ שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי
גּוּפָא טָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה אָמַר אַבָּיֵי מַחְלוֹקֶת בְּטוּמְאַת הַגּוּף אֲבָל בְּטוּמְאַת בָּשָׂר דִּבְרֵי הַכֹּל לוֹקֶה
דְּאָמַר קְרָא וְהַבָּשָׂר לְרַבּוֹת עֵצִים וּלְבוֹנָה דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ וַאֲפִילּוּ הָכִי רַבִּינְהוּ קְרָא
וְרָבָא אָמַר מַחְלוֹקֶת בְּטוּמְאַת הַגּוּף אֲבָל בְּטוּמְאַת בָּשָׂר דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ לוֹקֶה מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּלָא קָרֵינָא בֵּיהּ וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה לָא קָרֵינָא בֵּיהּ וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל
וְהָאָמַר מָר וְהַבָּשָׂר לְרַבּוֹת עֵצִים וּלְבוֹנָה
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי דְּנַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁקָּרְבוּ כָּל מַתִּירָיו
דִּתְנַן כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִים מִשֶּׁקָּרְבוּ מַתִּירָיו כֹּל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין מִשֶּׁקָּדַשׁ בִּכְלִי
אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה אֵבְרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה טְהוֹרָה אִין טְמֵאָה לָא וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין לוֹקִין עָלָיו לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו
מוֹתֵיב רַבִּי יִרְמְיָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ בְּאֵבְרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְלִיגִי בְּחַיָּה וְהָכִי אִיתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ עוֹבֵר בִּוְלֹא כְּלוּם
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה בְּהֵמָה אִין חַיָּה לָא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו בִּוְלֹא כְּלוּם הָהוּא לְמִצְוָה
מוֹתֵיב רָבָא אִילּוּ נֶאֱמַר קׇרְבָּן לַה' בְּהֵמָה הָיִיתִי אוֹמֵר חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים אַיָּל וּצְבִי וְגוֹ' תַּלְמוּד לוֹמַר בָּקָר וָצֹאן בָּקָר וָצֹאן אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא חַיָּה
יָכוֹל לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ הָבֵא לִי חִטִּים וְהֵבִיא לוֹ חִטִּים וּשְׂעוֹרִים שֶׁאֵינוֹ כְּמַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו אֶלָּא מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו וְכָשֵׁר
תַּלְמוּד לוֹמַר בָּקָר וָצֹאן בָּקָר וָצֹאן אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא חַיָּה הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ אַל תָּבִיא לִי אֶלָּא חִיטִּין וְהֵבִיא לוֹ חִיטִּין וּשְׂעוֹרִים שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו אֶלָּא כְּמַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו

רש"י

נטילת נשמה. כרת: ואכתי מיבעי ליה כו'. וכיון דלאחר זריקה נפקא לן מיניה היכי יליף מיניה תרתי: אתיא טומאתו טומאתו. אזהרת טמא שלא יאכל קדש אלמא אזהרתו מעונשו ילפא ועונשו לאחר זריקה הוא ולא לפני זריקה כדקתני בגמ' דהקומץ רבה (מנחות כה:) יכול יהו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקת דמים תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' (ויקרא ז) הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה: אם כן. דלאוכל לאחר זריקה אתא קרא לכתוב בקדש ואנא אמינא לאחר זריקה הוא דומיא דעונש: מחלוקת בטומאת הגוף. בההוא קאמר ר' יוחנן אינו לוקה דנפקא ליה אזהרה מעונש: אבל טומאת בשר. טהור שאכל את הטמא דאזהרה דידיה בהדיא כתיבי והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (שם) דברי הכל לוקה: דאמר מר והבשר. יתירא דכתיב בסיפיה והבשר כל טהור וגו': לרבות עצים ולבונה. לטומאת עצמן דחיבת הקדש מכשרתם לשוינהו אוכלא ואע''ג דהני לאו בני אכילה נינהו ובשר לפני זריקה לא גרע מינייהו: ה''ג ורבא אמר בטומאת הגוף אבל טומאת בשר איתקיש לעונש דסמיך לי' והנפש אשר תאכל בשר דאוקימנא בלאחר (זריקת בשר): שקדשו בכלי. עצים שחתה אותן במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ולבונה שקידשה בבזיכין דאפי' כרת בטומאת הגוף נמי אית בהו: דתנן. לקמן בפרק בית שמאי (דף מג.) גבי טומאת הגוף: כל שיש לו מתירין. המתירין אותו באכילה חייבין עליו משום טומאה משקרבו מתיריו ושאין לו מתירין משקדש בכלי: בהמה טמאה. סוסים וגמלים: טהורים אין. מן הבקר ומן הצאן תקריבו: אותה תאכלו. מפרסת פרסה ומעלת גרה: ולאו הבא מכלל עשה עשה. כך שנויה בתוך הברייתא ומסקינן בלא תעשה מניין תלמוד לומר אך את זה לא תאכלו אלמא מדאיצטריך לא תעשה אחריה לאו אזהרה הוא: דכ''ע ל''פ. דעשה הוא דאיכא ותו לא: כי פליגי בחיה. ולא לענין מלקות אלא לעשה ואימור נמי איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש והכי הוה שמיע ליה לרבי יעקב: ההוא למצוה. בהמה מצוה להקריב וחיה רשות ומיהו טמאה ודאי לא דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל בפרק קמא דמנחות (דף ו.) גבי טריפה: אילו נאמר קרבן לה' מן הבהמה. ולא פירש בקר וצאן: הייתי אומר כו'. כענין שנאמר זאת הבהמה וכתיב בתריה איל וצבי: תרי בקר וצאן כתיבי התם מן הבקר ומן הצאן תקריבו והדר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים:

תוספות

והבשר לרבות עצים ולבונה. מהכא נפקא לן דחיבת הקודש מכשרת ומקשים הא דאמר בפ' קמא דפסחים (דף טז.) משקי בי מדבחיא דכן כגון יין ושמן אמאי ליתכשרו בחיבת הקודש כמו עצים ולבונה י''ל דחיבת הקודש מהניא לשוויי אוכל מוכשר מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי המשקה כאוכל מוכשר לא מהניא חיבת הקודש ואם תאמר הא דאמר בפ' כל שעה (פסחים כד.) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל למה לי אם אינו ענין לגופו דנפקא ליה מלא תוכל לאכול בשעריך תנהו ענין לכל איסורין שבתורה הא איצטריך לגופיה דלקי אעצים ולבונה ויש לומר כיון דאיתרבאי עצים ולבונה מייתורא דוהבשר ממילא אשמעינן דלקי מלא תוכל לאכול בשעריך ודברי תימה הוא מנלן דאתא לרבות עצים ולבונה דילמא דווקא לבשר קאתי דמהניא ליה חיבת הקדש ולא בעיא הכשר: ואפי' הכי רבינהו קרא. משמע שהיא דרשא גמורה ולא אסמכתא וכן משמע בפרק שני דחולין (דף לו:) חיבת הקודש דאורייתא ולא כפירוש הקונט' דלקמן בסוף פ' בית שמאי (דף מו:) דקאמר והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה ומשני לפסולא בעלמא ופי' בקונטרס מדרבנן וכן בפסחים בפרק כל שעה (דף לד:) דקרי ליה מעלה פירש בקונטרס מעלה דרבנן ואי אפשר לומר כן דהכי נמי הביא כפרתו אוכל בקדשים קאמר התם מעלה דאורייתא הוא דמקראי נפקא לן בפ' הערל (יבמות עד:) והא דקאמר לקמן פסולא בעלמא היינו דליכא מלקות אלא איסור דאורייתא וצריך לדקדק אי אתיא מילתא דאביי דהכא כהני תרי לישני דלקמן פרק ב''ש (דף מו:): שקדש בכלי. תימה מה קידוש כלי יש בעצים דאי מה שמבקעין אותו בקורדום כשהיו מתליעים אותו הא קורדום אינו כלי שרת כדמשמע בתוספתא כדתניא השואל קורדום של הקדש בקע בו ובא חבירו ובקע בו כולן מעלו נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון מעל והשני לא מעל ובעולה אינו כן נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו ובקונטרס פירש דמיירי הכא בעצים שחתה במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ואין משמע דבמס' תמיד (דף כח:) משמע שהיה חותה מן המאוכלות הפנימיות ומיהו י''ל לא בתרומת הדשן מיירי אלא ביוה''כ שחותה גחלים לקטרת ונראה דקידוש כלי דעצים היינו דמשכי להו לגיזרין אע''ג דקורדום לאו כלי שרת הוא כדאמר בפרק י''ב דמנחות (דף קא.) עצים כמה דלא משכי להו לגיזרין לא מיתכשרי והא דאמר בהקומץ רבה (שם כא.) יצאו עצים שאין מקבלים טומאה היינו קודם קידוש כלי: אותה תאכלו. אסיפא סמיך דקתני בתורת כהנים אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין: שאינו כמעביר על דבריו. אע''פ שאין זה מביא אלא חיה לבדה כיון דמרצונו מביא הקרבן אין זה מעביר שהרי תלה בדעתו: אלא כמעביר על דבריו. צ''ע במעילה (דף כ:) ובפ' אלמנה ניזונת (כתובות צח:) גבי זבן לי ליתכא ואזיל וזבן ליה כורא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר