דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 214ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סו - א

אין צריך להבדיל, הילכך אם הבדיל לא הוי שינוי בעבודה.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה שמתפרש כך הפסוק "לא יבדיל" שאינו אזהרה שלא יבדיל, אלא רק בא ללמדנו שאין צריך להבדיל, אם כן גבי בור דכתיב: "ולא יכסנו" הכי נמי נפרש כך כוונת הכתוב דאין צריך בעל הבור לכסות?

ודחינן: הכי השתא!? אין לדמות פירוש הפסוק בבור לפירוש הפסוק בחטאת העוף, התם לגבי בור מפרשים ד"ולא יכסנו" שחייב לכסות משום דכיון דכתיב "בעל הבור ישלם" על נזקי הבור שהזיק לנופלים לתוכו, מסתבר שכוונת הכתוב דעלויה הוא דרמי לכסויי, אבל הכא בפסוק שבחטאת העוף מפרשים אותו שאין צריך להבדיל משום דמכדי כתיב בעולת העוף "והקריבו" ולמדים [בחולין דף כ"א עמוד א'] מפסוק זה דחלק הכתוב בין מליקת חטאת העוף למליקת עולת העוף שעולת העוף טעונה הבדלה וחטאת העוף אין טעונה הבדלה, אם כן קרא דנאמר בו "לא יבדיל" למה לי [דאי אפשר לפרש דאתי למימר דאסור להבדיל בחטאת דאם כן מנין שיש מצות הבדלה בעולה, אולי חלוקה עולה מחטאת דבעולה אין אזהרה ומותר להבדיל], אלא שמע - מינה ביאור הכתוב שאמר "לא יבדיל" ללמדנו בא שאין צריך להבדיל.

שנינו במשנתנו: מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשר.

תנו רבנן: עולה כשרה אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש.

יכול נעלה בדעתנו ונכשיר אפילו מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, תלמוד לומר מדכתיב "הוא" למדים שמיצוי דם הגוף מעכב.

מאי תלמודא מנין לפרש כן ש"הוא" מכוון על דם הגוף? אמר רבינא: מסתברא לפרש כן משום דרוב דמים בגוף שכיחי ודם הגוף הוא העיקר.

הדרן עלך פרק קדשי קדשים

פרק שביעי - חטאת העוף

חטאת העוף ועולת העוף הם שני "קרבנות העוף" הבאים מהתורים או מן בני היונה. בפרק הקודם מבוארים חילוקי הדינים בין שני הקרבנות האלה:

א. חטאת העוף נעשית למטה מחוט הסיקרא, ואילו עולת העוף נעשית למעלה מחוט הסיקרא.

ב. בחטאת העוף עומד הכהן על רצפת העזרה בסמוך לקרן הדרומית מערבית של המזבח. ואילו בעולת העוף עולה הכהן בכבש עד שבא לו לקרן הדרומית מזרחית, ושם הוא עושה את מעשה העולה.

ג. בחטאת העוף מולק הכהן סימן אחד, קנה או ושט, ואינו מבדיל את הראש מהגוף. ואילו בעולת העוף הוא מולק את שני הסימנים, ומבדיל את הראש מגוף העוף. [1]

ד. בחטאת העוף מזה הכהן מדם העוף אל המזבח, ולאחר מכן ממצה את דמו אל קיר המזבח. ואילו בעולת העוף אינו מזה מהדם, אלא ממצה את הדם מגוף העוף אל קיר המזבח.

משנתנו באה ללמד אילו שינויים שנעשו בחטאת העוף ובעולת העוף פוסלים אותם, ואילו שינויים משאירים אותם בכשרותם.

מתניתין:

[א] דין השינויים בחטאת העוף -

חטאת העוף שעשאה כדינה, למטה מחוט הסיקרא, שהוא המקום הראוי לה, ועשאה כמעשה חטאת, שמלק סימן אחד, ולא הבדיל, והזה מדמה, ולאחר מכן מיצה את דמה על קיר המזבח, ועשה את כל העבודות לשם חטאת, הרי היא כשירה, שכך היא מצוותה. [2]

אבל אם שינה, ולא עשאה כהלכתה, וכגון:

א. עשאה כמעשה חטאת, אבל שינה במחשבת עבודתו, ועשאה לשם עולה, הרי היא פסולה, כדין בהמת חטאת ששחטה לשם עולה, שמחשבת שינוי קודש פוסלת בחטאת.

ב. עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה [ובגמרא יתבאר באיזה מעשה ממעשי החטאת הוא שינה ועשה כמעשה עולה], אך חישב בעשייתה לשם חטאת.

ג. וכן אם עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה וגם עשאה לשם עולה [3] בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה!

ד. עשאה לחטאת העוף, אשר דינה להעשות למטה מחוט הסיקרא, למעלה, והיתה עשייתו כמעשה כולן, כאחת מכל העשיות של חטאת המבוארות כאן במשנה, והיינו, אפילו עשאה לחטאת העוף כמעשה חטאת ולשם חטאת אלא שעשאה למעלה - הרי היא פסולה. [4]

[ב] דין השינויים בעולת העוף -

עולת העוף שעשאה כהלכתה למעלה מחוט הסיקרא, ועשה את כל מעשיה כמעשה עולה, שמלק את שני הסימנים, והבדיל את ראש העוף מהגוף, ולא הזה מהדם אלא רק מיצה אותו אל קיר המזבח, הרי היא כשירה!

אבל אם שינה בה ולא עשאה כהלכתה, וכגון:

א. עשאה לעולת העוף כמעשה עולה, אלא שחישב בעבודתה שעושאה לשם חטאת, הרי היא כשירה, כדין כל הזבחים שנזבחו שלא לשמם [חוץ מהפסח והחטאת], שהם כשרים, ובלבד שלא עלתה לבעליה לקיום חובתם, אלא צריכים להביא קרבן עולה אחר, ולהקריבה לשם עולה.

ב. אבל אם שינה בעשייתה, שעשאה כמעשה חטאת [ובגמרא מפרש באיזה מעשה שינה], הרי על אף שעשאה לשם עולה, הרי היא פסולה.

ג. וכן אם שינה גם בעשיה וגם במחשבת העבודה, שעשאה לעולת העוף כמעשה חטאת, לשם חטאת

בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה.

ד. עשאה לעולת העוף למטה, כמעשה אחת מכולן, מכל הצורות המבוארות במשנה, והיינו, אפילו עשאה לעולת העוף כמעשה עולה ולשם עולה אלא שעשאה למטה, הרי היא פסולה.

הערות

[1] לדעת רש"י [בחומש, ויקרא ה ט] חיתוך שני הסימנים במליקה הוא ההבדלה ואין צורך לחתוך לגמרי את הראש מהגוף. אבל הרמב"ם סובר שצריך להבדיל לגמרי את הראש מהגוף [מעשה הקרבנות פרק ו].

[2] ונקט "כשירה", על אף שהוא לשון דיעבד, אגב אחריני דקתני בהו "פסולה". תוס'

[3] כל שכן שפסול, אלא הביא התנא מקרה זה אגב שאר המקרים. תוספות יום טוב.

[4] התוס' מבארים שכל הפסול הוא רק לגבי אכילה אבל הבעלים התכפרו לפי שמואל, האומר בפרק שני לעיל, כיון שהגיע דם למזבח התכפרו הבעלים. והקשו האחרונים מכמה משניות במסכת קינים שמשמע מהן שהקרבן נפסל. ומתרץ הקרן אורה שהתוס' מדברים רק במקרה שאין פסול אחר חוץ מזה שעשה את החטאת למעלה [והיינו, שלא חישב בה לשם עולה ולא עשאה כמעשה עולה], שאז אנו אומרים לפי שמואל, כיון שהגיע הדם למזבח, אפילו שלא במקומו, התכפרו בעליו. וכתבו החזון איש והגרי"ז שכל זה אמור רק בחטאת שנעשתה למעלה כמעשה חטאת. אבל עולה שנעשתה למטה, אפילו נעשתה בשאר הדברים כמעשה עולה ולשם עולה, בכל זאת היא פסולה. וטעמו של דבר, לפי שדין מיצוי עולת העוף אינו רק משום שמקום מתן דם עולת העוף הוא למעלה, אלא המיצוי עצמו נחשב כעבודת הדם [כמו מליקה, שמקומה נלמד מן התורה שהוא למעלה, ונלמד המיצוי ממליקה מדברי הכתוב], ולכן, עשיית המיצוי של דם העולה למטה נחשבת כעבודה שלא במקומה, כמו המולק שלא במקומו, שנפסלת העבודה. כי הכלל "שלא במקומו כבמקומו" נאמר רק לגבי מקום מתן הדם, ולא לגבי שינוי שנעשה במקום העבודה.

אין צריך להבדיל כפי שצריך לעשות בעולת העוף. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אלא מעתה, גבי [אצל] דין בור דכתיב [שנאמר]: "וכי יפתח איש בור... ולא יכסנו" (שמות כא, לג), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שאין צריך לכסות ואין זה ציווי?

ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]?! התם [שם, בבור], כיון דכתיב [שנאמר] אחר כך: "בעל הבור ישלם" (שמות כא, לד), מכאן אתה למד כי עלויה [עליו] הוא דרמי לכסויי [שמוטל לכסות] את הבור מתחילה. אבל הכא [כאן], מכדי כתיב [הואיל ונאמר] בעולת העוף: "והקריבו" (ויקרא א, טו), ומכאן למדנו כי חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף שציותה התורה להבדיל בה, לומר: דווקא אותו מקריבים באופן זה, שמבדיל, אבל לא בחטאת.

אם כן מה שנאמר בחטאת העוף "לא יבדיל" (ויקרא ה, ח) למה לי? שמע מינה [למד מכאן] שאין כאן איסור, אלא אמירה שאין צריך להבדיל.

א שנינו: מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש — כשירה, אבל אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף — פסולה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בעולת העוף "עולה" (ויקרא א, יז) — אף על פי שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף? תלמוד לומר: "הוא" (ויקרא א, יז).

ושואלים: מאי תלמודא [מהו התלמוד]? כיצד נלמד הדבר מן הכתוב? אמר רבינא: אין ראיה מגוף הכתובים, אבל מסתברא [מסתבר] הדבר, משום שרוב דמים בגוף שכיחי [מצויים], ולכן תלוי המיצוי בדם שיש בו.

א משנה חטאת העוף שעשאה למטה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שהוא מקומה הראוי, אם עשאה כמעשה חטאת במליקה ובהזאה לשם חטאת — כשירה, שכך צריך לעשותה לכתחילה.

ואולם אם עשאה למטה ככל מעשה חטאת העוף, אך עשאה לשם עולה, או שעשאה כמעשה עולה אף שעשאה לשם חטאת, או שעשאה כמעשה עולה לשם עולה — בכל אלה הריהי פסולה. ואם עשאה למעלה, כמעשה כולן (בכל אחד מן האופנים שנשנו לפני כן) — פסולה, לפי שעשאה שלא במקומה.

עולת העוף שעשאה למעלה מחוט הסיקרא, שהוא מקומה הראוי, כמעשה עולה לשם עולה — כשירה. כמעשה עולה לשם חטאת — כשירה, ובלבד שלא עלתה לבעליה, כשאר קרבנות (חוץ מן החטאת והפסח) שאין נפסלים אם נעשו שלא לשמה, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.

אם עשאה למעלה כמעשה חטאת לשם עולה, או שעשאה כמעשה חטאת לשם חטאת — פסולה. עשאה למטה כמעשה כולן — פסולה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

It means that the priest does not have to separate it, but not that it is prohibited to do so. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If that is so, then with regard to a pit in the public domain, where it is written: “And if a man shall open a pit…and does not cover it” (Exodus 21:33), can one claim that this verse also means that he does not have to cover it?

The Gemara responds: How can these cases be compared? There, with regard to a pit, since it is written in the following verse: “The owner of the pit shall pay” (Exodus 21:34), it is evident that it is incumbent upon him to cover the pit. But here, since it is written with regard to a bird burnt offering: “And the priest shall bring it to the altar” (Leviticus 1:15), the term “it” indicates that the verse is referring only to a burnt offering, and the verse has thereby differentiated between a bird sin offering and a bird burnt offering.

Consequently, it is obvious that whereas the priest must completely separate the head of a bird burnt offering, this is not the halakha with regard to a sin offering. Why do I need the verse to state with regard to a bird sin offering: “But shall not separate it” (Leviticus 5:8)? Conclude from this verse that it is not forbidden to separate the head of a bird sin offering from the body, but rather one does not have to separate it.

§ The mishna teaches that if the priest squeezed out the blood of the head and did not squeeze out the blood of the body, it is disqualified. If he squeezed out the blood of the body and did not squeeze out the blood of the head, the offering is valid. The Sages taught in a baraita: In reference to a bird burnt offering, the verse states, seemingly unnecessarily: “It is a burnt offering” (Leviticus 1:17). This teaches that even though the priest squeezed out the blood of the body and did not squeeze out the blood of the head, it is valid. One might have thought that if the priest squeezed out the blood of the head and did not squeeze out the blood of the body the offering is still valid. Therefore, the verse states: “It is.”

The Gemara asks: What is the biblical derivation for the opinion that the offering is valid if the priest squeezed out only the blood of the body but not if he squeezed out only the blood of the head? Ravina said: There is no conclusive proof from the language of the verse itself, but it stands to reason that this is the case, as most of the blood is found in the body, not the head.

MISHNA: If the priest sacrificed a bird sin offering in its designated place below the red line, and he sacrificed it according to the procedure of a sin offering with pinching, i.e., cutting from the nape with a fingernail, and sprinkling, and he sacrificed it for the sake of a sin offering, the offering is fit. This is the manner in which a priest is to sacrifice a sin offering ab initio.

If the priest sacrificed the bird sin offering below the red line in the middle of the altar and according to the procedure of a sin offering, but he sacrificed it for the sake of a burnt offering; or if he sacrificed it according to the procedure of a burnt offering, even if he sacrificed it for the sake of a sin offering; or if he sacrificed it according to the procedure of a burnt offering for the sake of a burnt offering; in all these cases the sin offering is disqualified. If one sacrificed a bird sin offering above the red line according to the procedure of any of the offerings, it is disqualified, because he did not sacrifice it in its designated place.

A bird burnt offering that one sacrificed in its designated place above the red line according to the procedure of a burnt offering and for the sake of a burnt offering is fit. This is the manner in which a priest is to sacrifice a burnt offering ab initio. If he sacrificed a bird burnt offering above the red line according to the procedure of the burnt offering but for the sake of a sin offering, the offering is fit, but it did not satisfy the obligation of its owner.

If the priest sacrificed a bird burnt offering according to the procedure of a sin offering for the sake of a burnt offering, or according to the procedure of a sin offering for the sake of a sin offering, the offering is disqualified. If he sacrificed it below the red line according to the procedure of any of the offerings, it is disqualified, because he did not sacrifice it in its designated place.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י ד"ה מכדי. דאי אזהרה היא כו' אינו מוזהר כו' ולא שטעון הבדלה האי ל"ל כמו כו'. כצ"ל. ותיבות ד"א למחוק:

בא"ד מדאתא והקריבו לחלק ללמדנו הבדלה כו'. כצ"ל וכן הגיה הצ"ק:

תד"ה אלא. מכל לאוין כו'. כל הני דחשבי י"ל דמשום דכתיבי בלשון נוכח לכן לכ"ע הוו אזהרה:

רש"י ד"ה עשאה למעלה. כלומר כמעשה אחד מכולן. מזה ג"כ ראיה למש"כ בשבועות (טז) בתד"ה תני בס"ד:

אין צריך להבדיל. הילכך אם הבדיל לאו שינוי הוא: מכדי כתיב. בעולת העוף והקריבו ומינה נפקא לן לר''א ברבי שמעון הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין (חולין דף כא.) ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשי' לעיל מה הקטרה הראש בעצמו כו' דתיפוק ליה הבדלה מהתם דהך סברא לית ליה שימלוק את כולן אלא דוקא רוב שנים ויליף לה מקראי ואפילו רבנן דפליגי עליה התם עיקר הבדלה בעולה לא נפקא להו אלא מוהקריבו דמשמע חלק את זה מן החטאת הילכך על כרחך ולא יבדיל האמור בחטאת למה לי כלומר מאי קאמר לן שמע מינה א''צ להבדיל קאמר הילכך נפקא לן העולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חלק ביניהן דאי אזהרה היא בחטאת שלא יבדיל היכי נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל אינו מוזהר שלא להבדיל הוא דנפקא לן מחילוקו ולא שטעון הבדלה. ד''א האי למה לי כמו מאי היא לשון קצר מדאתא והקריבו לחלק למדנו הבדלה בעולה שמע מינה ולא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר ואשמעי' והקריבו דחלק בעולה דצריך להבדיל (דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעי' מוהקריבו אלא דאינו מוזהר מלהבדיל בעולה אבל מצות הבדלה לא נפקא לן): מתני' חטאת העוף. כמעשה חטאת. מליקה בסימן אחד והזאה ומיצוי: כמעשה עולה. בגמרא מפרש דשני במאי: עשאה למעלה כמעשה כולן. כלומר כמעשה אחד מכולן האמורין כאן ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת: כמעשה חטאת. בגמרא מפרש דשני במאי: עשאה למטה כמעשה כולן. כמעשה אחד מכל אלו ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:

קיר המזבח ויש לומר דמשמע ליה דמתני' פוסלת בכל ענין אפי' לאחר הזאה מדקאמר רבי אלעזר בר''ש שמעתי שמבדילין והיינו דוקא לאחר הזאה מכלל דרבנן פליגי עליה ואמרי אין מבדילין אם כן מתני' דלא כוותיה וא''ת ריש פ' חטאת העוף עשאה כמעשה עולה פסולה וקאמר בגמרא דשני במאי אילימא דשני במליקה נימא דלא כר''א בר''ש דאי ר''א בר' שמעון הא אמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאי קשיא ליה לרבי אלעזר בר''ש נמי משכחת לה דהבדיל קודם הזאה וי''ל כיון דמוקמינן כמעשה עולה דשני במליקה א''כ מדלא קתני כמעשה עולה קודם הזאה ש''מ דאיירי בין קודם הזאה בין לאחר הזאה ועוד דלר' אלעזר בן פדת ור''ש בן אליקים ורבי ירמיה מכשר רבי אלעזר בר''ש אפילו קודם ההזאה דמפרשים לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל ור''ת הגיה בגליון בספרו על מילתא דר''ש בן אליקים ומאי לא יבדיל דמשמע בין בשעת הזאה בין בשעת מיצוי אינו צריך להבדיל ואם הבדיל כשר וכ''ש שמתמצה כל הדם ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דדוקא לא יבדיל בשעת הזאה אבל בשעת מיצוי דלדם הוא צריך אי בעי מבדיל אי בעי לא מבדיל עכ''ל משמע שרוצה לפרש דבשעת הזאה אסר קרא ובשעת מיצוי בעי למימר קרא דאין צריך ותרוייהו משתמעי מיניה (וש''מ) מדאפקיה קרא בלשון לאו קדריש דבשעת הזאה לא יבדיל ולאסורא אף בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו הוה נפיק דדריש מיניה בחולין (דף כא.) שחילק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף לכך יש לפרש נמי דאתי קרא למימר דבשעת מיצוי אם ירצה לא יבדיל והא דאמר רבי ירמיה לא שמיע להו דמשמע שבא לחלוק על רב חסדא ורבא ואביי היינו משום שבא ר' ירמיה להשמיענו דכשמבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה בחטאת שמצות חטאת נמי כך הוא דקרא אין צריך להבדיל קאמר וא''ת לרב הונא דאמר משמיה דרב במעילה פרק חטאת העוף (דף ח:) דמיצוי חטאת העוף אינו מעכב ולהכי תני במתני' דהתם הוזה דמה אמאי פסלי רבנן כשהבדיל לאחר הזאה הא אין כאן מעשה עולה בחטאת דמחתך בשר בעלמא הוא כדפרישית כיון דכבר נגמרו עבודת הדם דמיצוי אינו מעכב ולפי מה שפירשתי ניחא דדילמא רב הונא סבר כר''ש בן אליקים דמוקי פלוגתייהו קודם הזאה אבל לפירוש ר''ת קשה דאפילו לר''ש בן אליקים לא פליגי אלא לאחר הזאה ויש לומר דרב הונא יעמיד מתני' דקתני הבדיל פסול קודם הזאה ואפילו כרבי אלעזר בר''ש וסוגיא דשמעתא דקאמר מתניתין דלא כרבי אלעזר בר''ש אתיא כרב אדא בר אהבה דאמר במעילה משמיה דרב מיצוי חטאת העוף מעכב ורבנן פליגי עליה דר''א בר''ש אפילו לרב הונא מדקאמר רבי אלעזר ברבי שמעון שמעתי שמבדילין משמע דפליגי רבנן עליה ואע''ג דרב הונא סבר מיצוי לא מעכב מודה הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון סבר מיצוי מעכב וה''נ איכא חד תנא במעילה דסבר הכי ומיהו מתני' לא אפשר למימר לרב הונא דסבר מעכב דהא מהדר הש''ס לאוקומי כל סתמי דמתני' כוותיה דאית ליה אינו מעכב וא''ת והא קתני מתני' חטאת העוף שמלקה לשמה ומיצה דמה שלא לשמה פסול אלמא דמיצוי מעכב ויש לומר דרב הונא לא הוה תני מיצה אלא היזה כדתני במתניתין דמעילה הוזה דמה אבל סיפא דמתני' דמייתי התם במעילה אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף מלקן ומיצה דמן כו' לא מצי לשנויי דהוא ושהיזה דהא קתני בה נמי עולה והזאה בעולה ליכא לכך צריך לשנויי דלצדדין קתני: אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו כו'. מכל לאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכלו כל נבילה לא תלבש שעטנז לא קשיא ליה למאי כתביה אם לא ללאו אבל הא דמסברא הוה אמינא דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וגבי בור נמי מסברא הוה אמינא דחייב לכסותו וכי כתיב לא יכסנו אין צריך לכסותו קאמר: מתני' חטאת העוף. כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה. זו היא מצוותה ואגב אחריני נקטיה: למעלה כמעשה כולן פסולה. אף שעשה העבודה כתקנה והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו לשמואל דאמר לעיל פרק ב' (דף כו:) כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים: למטה כמעשה כולן פסולה. בסוף פירקין דלעיל (דף סה:) פירשתי דלא ידעינן מנא ליה עיכובא בעולה:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד