זבחים עח ע"ב

אלא, כך צריך לומר לשיטת ריש לקיש: תערובת של מין בשאינו מינו, כגון קמח חטים וקמח אורז, שטעמיהם שונים — בטעמא [בטעם], כלומר, הנותן טעם בחבירו אוסרו. ואולם אם נתערב מין במינו שטעמיהם שווים, וכגון תערובת בשר פיגול ונותר וטמא, שעוסק בה ריש לקיש — ברובא [ברוב], הולכים אחר הרוב.

ושואלים על כך: ומדוע לא נשער במקרה של מין שהתערב במינו כאילו היה זה מקרה של תערובת מין בשאינו מינו, ואין המועט בטל אם יש בו שיעור כדי נתינת טעם במרובה! דתנן [שהרי כן שנינו במשנתנו]: נתערב דם קרבן ביין (והרי זו תערובת מין במינו, שאין צבע הדם ניכר) — רואין אותו כאילו הוא מים. מאי לאו [האם אין] כוונת הדברים שרואין אותו ליין (מינו) כאילו הוא מים (אינו מינו), ואם באופן זה היה במים מראה דם — הרי זה כשר לזריקה, למרות שאין בו רוב?

ומשיבים: לא זו כוונת המשנה, אלא: אם נתערב הדם ברוב יין רואין אותו את הדם כאילו הוא מים, כלומר, הריהו פסול, כאילו זרק מים על המזבח. ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, "בטל הדם" מיבעי ליה [צריך היה לו לתנא] לומר!

ועוד שואלים: והרי תניא [שנויה ברייתא], דלי טמא שהטבילוהו במקוה כדי לטהרו, ויש בו יין לבן או חלב, ר' יהודה אומר: אף על פי שאין מראה היין או החלב ניכר במים, רואין אותו את היין הלבן או את החלב כאילו הוא יין אדום, אם מחמת תערובת המים היה דיהה (נחלש) מראהו האדום — בטלו המשקים במי המקוה, והדלי כשר (טהור),

ואם לאו [לא] — פסול (טמא). הרי שמשערים מין במינו (יין לבן במי המקוה) כאילו היתה זו תערובת מין בשאינו מינו, ואינו בטל ברוב!

ומשיבים: אין להביא ראיה מדברי ר' יהודה, שכן תנאי [מחלוקת תנאים] היא, ואנו פוסקים כשיטת החכמים החולקים עליו. דתניא [שכך שנויה אותה ברייתא]: דלי טמא שיש בו יין לבן או חלב, והטבילו את הדלי — הולכין אחר הרוב, שאם יש רוב ממי המקוה בדלי — נטהר הדלי. ר' יהודה אומר: רואין אותו את היין הלבן או את החלב שבדלי כאילו הוא יין אדום, אם מחמת המים דיהה מראהו — כשר, ואם לאו [לא] — פסול.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] בשיטת ר' יהודה ממה ששנינו במשנה: דלי טמא שהוא מלא רוקין והטבילו במקוה — הרוקים חוצצים בין מי המקוה לבין הדלי, והריהו כאילו לא טבל.

היה הדלי הטמא מלא מי רגלים (שתן) והטבילו, הרי אף שמי הרגלים שונים מעט במראם מן המים — רואין אותו (את מי הרגלים) כאילו הן מים, ומשעה שהושקו למי המקוה הרי הם נחשבים כמחוברים להם, ואין הם חוצצים מלטהר את הדלי.

היה הדלי הטמא מלא מי חטאת (מי פרה אדומה) — אין השקה מועילה להם, ואין הדלי נטהר עד שירבו המים כלומר, מי המקוה שנכנסו לדלי, על מי חטאת שבו, ויבטלם ברוב.

ויש לברר: מאן שמעת ליה דאית ליה [מיהו התנא ששמעת אותו שיש לו] "רואין" כפי ששנינו במשנה זו, בענין מי רגלים? ר' יהודה הוא (כפי ששנינו בברייתא לעיל), ואילו בסוף משנה זו קתני [הוא שונה] לגבי מי חטאת שנתערבו במים דסגי ליה ברובא [שדי לו ברוב] כדי לבטלם, ואין רואים אותם כאילו היו יין אדום!

אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה]:

Rather, one must say that according to Reish Lakish, in a case of a type of food mixed with food not of its own type, such as wheat flour and rice flour, whose tastes are different, the status is determined by the flavor. Therefore, if the dough tastes like wheat, it has the halakha of a dough made from wheat. But if it is a type of food mixed with food of its own type, e.g., a mixture of piggul and notar meat, which is the case addressed by Reish Lakish, the status of the mixture is determined by the majority.

The Gemara suggests: But let us estimate in a case of a type of food mixed with food of its own type as though it were a mixture of a type of food mixed with food not of its own type, and if so, the minority is not nullified if it is substantial enough to impart flavor to the majority. As we learned in the mishna: If the blood of an offering was mixed with wine, one considers it as though it is water. Although blood and wine certainly have different flavors, in the case of the mishna the determinative factor is not the taste of the mixture, but the appearance. Since they share the same appearance, they are considered a case of a substance in contact with the same type of substance. What, is it not correct to explain the mishna as stating that one views the wine as though it is water, i.e., a substance of a different type, and if the mixture would have the appearance of blood if the wine were water it is fit for presentation, despite the fact that the blood is not the majority?

The Gemara answers: No, this is not the explanation of the mishna. Rather, it means that one views the blood as though it is water, i.e., it is unfit for presentation, since it is as though one presented water on the altar. The Gemara questions this explanation: If so, the tanna of the mishna should have said: The blood is nullified.

And furthermore, it is taught in a baraita (Tosefta, Mikvaot 7:4): With regard to a ritually impure bucket containing a certain amount of white wine or milk that one immersed in a ritual bath, Rabbi Yehuda says: Although the appearance of the white wine or milk is not discernible in the water of the ritual bath that enters the bucket, one views the white wine or milk as though it is red wine, and makes the following determination: If its conjectured red appearance would pale due to the water that enters the bucket, the wine or milk is nullified by the water. Therefore, the act of purification is fit, and the bucket is ritually pure.

Rabbi Yehuda continues: But if its conjectured red appearance would not pale, the act of purification is unfit, and the bucket remains ritually impure. This is a case in which a substance was mixed with another substance of similar appearance, as white wine and milk have a similar appearance to the water, and yet it is treated as a mixture of a substance with a different type of substance, and it is not nullified in a majority.

The Gemara explains: One cannot cite a proof from the opinion of Rabbi Yehuda, as this is a dispute between tanna’im, and the ruling follows the opinion of the Rabbis, who disagree with the opinion of Rabbi Yehuda. As it is taught in that baraita: With regard to a ritually impure bucket in which there is white wine or milk, and one immersed it in a ritual bath, one follows the majority, i.e., if the majority of the contents of the bucket is now water from the ritual bath, it is pure. Rabbi Yehuda says: One views the white wine or milk as though it is red wine and makes the following determination: If its conjectured red appearance would pale due to the water that enters the bucket, the act of purification is fit, and the bucket is ritually pure. But if its conjectured red appearance would not pale, the act of purification is unfit, and the bucket remains ritually impure.

And the Gemara raises a contradiction to the opinion of Rabbi Yehuda from a mishna (see Mikvaot 10:6): If one had an impure bucket that is filled with spittle and one immersed it in a ritual bath, the spittle is considered an interposition between the water of the ritual bath and that of the bucket, and therefore it is as though he did not immerse it.

If the impure bucket was full of urine and he immersed it, although urine is slightly different in appearance than water, one views the urine as though it is water, and therefore once the urine is in contact with the ritual bath it is considered connected to the water, and it is not an interposition preventing the bucket from becoming ritually pure.

The mishna continues: If the impure bucket was filled with water of purification, the bucket is not purified until the water of the ritual bath that enters the bucket becomes greater in quantity than the water of purification it contains, thereby nullifying it in a majority.

The Gemara explains the contradiction: Whom have you heard who accepts this reasoning of: One views, which appears in this mishna with regard to urine? It is Rabbi Yehuda, as stated in the baraita cited above. And yet the mishna teaches that a majority suffices to nullify the water of purification that became mixed with water, and it is not considered as though it is red wine. This conflicts with the ruling of Rabbi Yehuda with regard to white wine and milk.

Abaye says: This is not difficult;