זבחים עט ע"א

הא [זה] ששנינו במשנה בענין מי חטאת, שהם בטלים ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דידיה [שלו], של ר' יהודה עצמו. הא [זה] ששנינו בברייתא, בדין יין לבן שרואים אותו כאילו הוא יין אדום, ואינו בטל ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דרביה [של רבו] שהוא רבן גמליאל, המחמיר בדין תערובת של מין במינו, דתניא [שכן שנויה ברייתא] ר' יהודה אומר משום (בשם) רבן גמליאל: אין דם מבטל דם כגון דם קדשים שאינו בטל בדם אחר. אין רוק מבטל רוק כגון רוקו של הזב שנתערב ברוק של אדם טהור, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים כגון מי רגליו של זב במי רגלים אחרים.

רבא אמר תירוץ אחר: המשנה לפיה מי חטאת בטלים ברוב רגיל של מי המקוה, אין ממנה סתירה לדברי ר' יהודה שבברייתא לענין יין לבן שנתערב במים, שכן בדלי שתוכו (חללו) טהור ורק גבו טמא עסקינן [עוסקים אנו] במשנה זו, דמדינא סגי להו בכל דהו [שמן הדין די להם למי המקוה בכניסה כל שהוא] לדלי, כדי לטהר את שפתו. ומי החטאת שבתוכו אינם מעכבים כלל את טהרתו.

ורבנן הוא דגזרו בהו [וחכמים הם שגזרו בהם] במי החטאת, להוסיף עליהם ממי המקוה, דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה [שמא יחוס עליהם הבעלים, על מי החטאת, מתוך שאינו רוצה לבטל אותם מקדושתם] ולא יטבול את הכלי כראוי, ומשום כך, כיון דאיכא ריבויא [שיש ריבוי] של מי המקוה עליהם — לא צריך יותר, שהרי כבר נטהר הכלי.

א אמר רבא בסיכום דיני תערובת: אמור רבנן [אמרו חכמים] בטעמא [בטעם], שאם ניכר טעמו של דבר בדבר אחר — אינו בטל, ואמור רבנן ברובא [ואמרו חכמים שאיסור בטל ברוב], ואמור רבנן בחזותא [ואמרו חכמים במראה], שדבר שמראהו ניכר אינו בטל. וכך פירוש הדברים: בתערובת מין בשאינו מינו — הביטול הוא בהתאם לטעמא [טעם], בתערובת מין במינו — הביטול הוא ברובא [ברוב], והיכא דאיכא חזותא [ובמקום שיש מראה] שהמראה הוא הקובע האם דבר כשר או פסול — הביטול תלוי במראה.

ב ושבים לשיטת ריש לקיש שאמר שאיסורים (כגון נותר ופיגול וטמא) מבטלים זה את זה. ואומרים: ופליגא [וחלוקה] שיטה זו על ר' אלעזר, שכן אמר ר' אלעזר: כשם שאין מצו‍ת מבטלות זו את זו כשאוכל אותן כאחת, אלא כל אחת עומדת בפני עצמה, למרות שהאחרת מרובה ממנה, או נותנת בה טעם, כך אין איסורין מבטלין זו את זו.

ומוסיפים: מאן [מיהו] זה ששמעת ליה [אותו] שאמר: אין מצו‍ת מבטלות זו את זו? שיטת הלל היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: אמרו עליו על הלל הזקן שכך היה נוהג בליל הסדר, כורכן את קרבן הפסח עם המצה והמרור בבת אחת ואוכלן, משום שנאמר בקרבן הפסח: "על מצות ומרורים יאכלוהו" (במדבר ט, יא), ולא חשש הלל שבכך יבטל טעם המרור את טעם המצה.

this statement, that the water of purification is nullified in a majority of water, is his, i.e., Rabbi Yehuda’s, own opinion, whereas that statement, in the baraita, that white wine is not nullified in a majority of water, is his teacher’s ruling, i.e., that of Rabban Gamliel, who is stringent with regard to a mixture of a substance in contact with the same type of substance. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabban Gamliel: Blood does not nullify blood, spittle does not nullify spittle, and urine does not nullify urine.

Rava says there is a different resolution of the apparent contradiction between the mishna that states that water of purification is nullified in a majority of water of a ritual bath and Rabbi Yehuda’s opinion in the baraita with regard to white wine mixed with water: In the mishna, we are dealing with a bucket whose internal surface is ritually pure, and only its external surface is impure. The significance of this is that by Torah law it suffices for the water of the ritual bath to enter the bucket in any amount to purify its external surface, and therefore the water of purification in the bucket does not prevent the purification of the bucket at all.

Rava continues: And it is the Sages who decreed with regard to this case that the internal surface must be purified as well, lest the owner wish to spare the water of purification and not to nullify it from its sanctity. In that case he would wish to avoid allowing water from the ritual bath to enter the vessel, and might immerse it in a manner which would not allow even the full external surface to come in contact with the water. Therefore, the Sages required that one immerse the entire vessel. But once there is a majority of water in the bucket from the ritual bath, he does not need to enable any more water to enter the vessel, as by Torah law it is already pure.

§ Rava says, in summary of these halakhot: The Sages said that the status of an item in a mixture is determined by the taste, i.e., if the taste of one substance is noticeable in a mixture with another substance it is not nullified, and the Sages said that a prohibited item is nullified by the majority, and the Sages also said that the status of an item in a mixture is determined by the appearance, i.e., if the appearance of a substance is recognizable in a mixture it is not nullified. Rava elaborates: With regard to a type of food mixed with food not of its own type, the nullification is determined by the taste. In the case of a type of food mixed with food of its own type, the nullification is determined by the majority. In a case where there is a possibility to determine the status of an item based on appearance, the nullification is by appearance.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of Reish Lakish that prohibited items, such as piggul, notar, and ritually impure meat, nullify one another. The Gemara notes: And Reish Lakish disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as items used in the performance of mitzvot do not nullify one another, despite the fact that one is of greater volume than the other or imparts flavor to it, so too, items to which prohibitions apply do not nullify one another.

The Gemara adds: Whom did you hear who says that items used in the performance of mitzvot do not nullify one another? It is Hillel, as it is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that when eating the Paschal offering, matza, and bitter herbs on the first night of Passover, he would wrap them all at once and eat them together, because it is stated with regard to the Paschal offering: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11), which indicates that these three foods should be eaten together. Hillel was not concerned that the taste of the bitter herbs would nullify the taste of the matza.