דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פ - א

ה. דמן של הניתנין במתנה אחת, כגון בכור שנתערבו בניתנין במתנה אחת, כגון מעשר, אם נתערבו הדמים בכוס אחת או שהיו שתי כוסות שהתערבו, ינתנו במתנה אחת.

והגמרא הניחה בהתחלה שהתנא סובר "יש בילה", דהיינו, שכל שני דברים לחים המתערבים זה בזה, הם נבללים היטב עד שבכל טיפה וטיפה יש משני המינים המעורבים, ולכן בנתינה אחת מהדם המעורב יש גם נתינה מדם הבכור וגם מדם המעשר. ואם נתערבו שתי כוסות, יתן מתנה אחת מכל כוס, בנפרד.

ו. ואם נתערבו דמן של הניתנין מתן ארבע במתן ארבע, כגון דם עולה שהתערב בדם שלמים, ינתנו במתן ארבע.

ז. ואם נתערבו דמים שיש בהן מתן ארבע בדם הניתן במתנה אחת -

רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע. ואינו עובר על נתינת הדם שדינו במתנה אחת משום בל תוסיף, כי רואים אנו אותו כמים בעלמא, משום שאינו נותנו כדי לקיים בו מתן ארבע מתנות אלא משום שאינו יכול להפרידו מהדם השני המעורב בו, שמתנותיו ארבע.

רבי יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת בלבד, משום שאינו סובר "רואין", ואם יתן ארבע יעבור משום בל תוסיף על נתינת דם הבכור. והוא יוצא ידי חובה בנתינת מתנה אחת, שהרי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת בלבד, כיפר.

אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: כיצד הוא נותן מתנה אחת בלבד? והרי גם אם יצא ידי חובה, הוא החסיר את המצוה ליתן ד' מתנות, ואם כן, הרי הוא עובר על בל תג רע?!

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: כיצד, לדבריך, הוא נותן ארבע מתנות, הרי הוא עובר על בל תוסיף בנתינת ד' מתנות מדם הבכור!?

אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף בנתינת ארבע במקום מתנה אחת אלא כשהוא בפני עצמו, ולא כשהוא בתערובת ומקיים מצוה בדם השני.

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ולא כשהוא בתערובת ואינו נותן ממנו מחמת האיסור לתת את הדם השני.

ועוד אמר רבי יהושע להסביר מדוע עדיף להמנע מליתן ארבע:

כשנתת ארבע מתנות, הרי עברת על בל תוסיף בנתינת דם הבכור, ועשית מעשה בידך. ואילו כשלא נתת, ונמנעת מקיום מצות מתן ארבע בדם העולה, עברת אמנם על בל תגרע, ואולם, לא עשית מעשה בידך. הילכך, שב ואל תעשה עדיף.

גמרא:

שנינו במשנה: דם תמימים שהתערב בדם בעלי מומין ישפך לאמה. רבי אליער אומר, אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות.

אמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אליעזר כשקרב כוס אחת להקריב את יתר הכוסות אלא אם נותנן שנים שנים כוסות, והיינו, שבבת אחת זורק משתי כוסות כאחת. כי אז, בנוסף לתליה שהכוס הראשונה שכבר קרבה היתה הכוס של בעלי המומין, יש צד היתר נוסף, כיון שזורק שתי כוסות כאחת, אפשר "לומר": מתוך שכוס אחת מהשתים היא ודאי היתר, גם השניה היא היתר. [39]

אבל להקריב את שתי הכוסות בנפרד, אחד אחד, לא מקריבים.

מתיב רב דימי: הרי שנינו במשנתנו: וחכמים אומרים, אפילו קרבו הכוסות כולן חוץ מאחד מהן, ישפך לאמה. ולדברי רבי אלעזר הרי גם רבי אליעזר מודה שכוס אחד אינו קרב אלא רק שתי כוסות!?

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: בר תחליפא! [קרא לו כך על שם אביו, שנקרא תחליפא] אסברה לך: מאי אפילו נשתייר "אחד"? - זוג כוסות אחד, ולעולם אם נשאר כוס אחד בלבד מודה רבי אליעזר לחכמים שאינו קרב.

ועתה מבארת הגמרא מדוע הוצרכנו לשנות את פלוגתייהו דחכמים ורבי אליעזר גם באברי בעלי מומין שהתערבו באברי תמימים, וגם בדם בעלי מומין שהתערב בדם תמימים.

וצריכא למיתני לתרוייהו: דאי אתמר מחלוקתם רק בהא, באיברי בעלי מומין שנתערבו באיברי תמימים, הוה אמינא, רק בהא קאמר רבי אליעזר להקל ולהקריב את הכל לאחר שקרב אחד מהן, משום דאיתעביד ביה כפרתו בהכשר. שזריקת הדם, שהיא העבודה המכפרת, נעשתה כהלכתה, ורק בעבודת ההקטרה, הנעשית לאחר הכפרה, נהייתה התערובת. הילכך הקיל בה רבי אליעזר לתלות ולהתיר. אבל בהא, דם בעלי מומין שנתערב בדם תמימים, שעיקר הכפרה תיעשה בקלקול, אימא מודי להו לרבנן שאין להקל.

ואי איתמר בהא, דם שנתערב, הוה אמינא, רק בהא, שעיקר הכפרה תיעשה בקילקול, קאמרי רבנן, החמירו חכמים שלא לתלות. אבל בהא, איברים שנתערבו לאחר הכפרה בזריקת הדם, אימא מודו לרבי אליעזר שאפשר לתלות ולהקל להקטיר את כולן. הילכך צריכא לאשמועינן שנחלקו חכמים ורבי אליעזר בתרוייהו.

תנן התם במסכת פרה: צלוחית של "מי חטאת" [שהם מים חיים אשר מעורב בהם אפר פרה אדומה, המוקדשין להזאה על טמאי מת] שנפלו לתוכה מים כל שהן [הפסולים להזאה] -

רבי אליעזר אומר: יזה הכהן מן המים שבצלוחת על האדם הטמא שתי הזאות, וכדמפרש ואזיל, ויטהר.

וחכמים פוסלין את כל המים שבצלוחית.

והוינן בה: בשלמא רבנן פוסלים את המים להזאה, משום דסברי שלשה דברים:

א. "יש בילה" [שני דברים לחים, או קמח, המתערבבים זה בזה, הרי הם נבללים לגמרי], ונמצא שבכל טיפה מהמים מעורבים מי חטאת עם מים פסולים.

ב. ועוד סברי רבנן, הזאה צריכה שיעור, ונמצא שבכל הזאה והזאה חסר שיעור מי חטאת משום המים הפסולים המעורבים בהם.

ג. ולא יועיל שיזה ויחזור ויזה, כי אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה.

אלא, רבי אליעזר דאמר יזה שתי הזאות בזו אחר זו ולא די בהזאה אחת, מאי קסבר?

אי קסבר אין בילה, ויתכן שבהזאה האחת מבין השתיים לא היו כלל מי חטאת אלא מים בלבד, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי הוכחה שבאחת מהשתיים שהיזה יש מי חטאת? והרי כיון שאין בילה יש לחשוש דילמא תרוייהו הזאות, מיא קא מזי?! שמא בשתיהן לא היו כלל מי חטאת, אלא היה בהן רק מים.

אלא, בהכרח, קא סבר רבי אליעזר יש בילה, ואין הוא חושש שמא תעלה בידו הזאה של מים בלבד.

ואי קסבר רבי אליעזר אין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות? והרי בהזאה ראשונה כבר היזה כל שהוא ממי חטאת?!

אלא, קסבר רבי אליעזר הזאה צריכה שיעור, ולכן חייש שמא בהזאה הראשונה היו מעורבים מים בשיעור כזה שאין בהזאת מי החטאת כדי שיעור הזאה, הילכך, יחזור ויזה.

ואי קסבר אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי!? הרי אין הן מצטרפות לשיעור הזאה.

ואי נמי, גם אם נאמר מצטרפין להזאות, שמצטרפות שתי הזאות להשלים את שיעור ההזאה, אכתי תקשי, מי יימר דבהזאה הנוספת מלא ליה שיעורא?

ומביאה הגמרא שלשה תירוצים של שלשה אמוראים:

א. אמר ריש לקיש: לעולם קסבר רבי אליעזר יש בילה, והזאה צריכה שיעור. ומה שהקשינו, מנין שבהזאה השניה הוא ישלים את השיעור, יש לומר, הכא במאי עסקינן, כגון שנתערבו מים פסולים בשיעור של הזאה אחת בלבד, בשיעור הזאה אחת של מי חטאת [או ביותר מי חטאת]. ולכן, אם יזה שתי הזאות, ויצטרפו מי החטאת שבראשונה לשניה, ודאי שיהיה בצירוף של שתיהן בכדי שיעור הזאה, שהרי לא היה בהן מן המים הפסולים אלא בכשיעור הזאה אחת בלבד.

ב. רבא אמר: לעולם יש בילה, והזאה אינה צריכה שיעור, ומה שחייבוהו להזות שתי הזאות, קנסא הוא דקנסו רבנן, שלא להנות מהריבוי של מי החטאת על ידי שהתערבו בהם מים פסולים, כי היכי דלא משתרש ליה, שלא ירוויח בנפילה זו את ריבוי מי חטאת.

ג. רב אשי אמר: לעולם קסבר רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור, ובצלוחית מי חטאת שנפלו לתוכו כל שהוא מים איירי, וקסבר רבי אליעזר אין בילה, הילכך חיישינן שמא בהזאה הראשונה [שהיא כל שהוא, שהרי אין הזאה צריכה שיעור] היזה מהמים ולא ממי החטאת, ולכן יזה שתי הזאות, והשתא ודאי לן שאחת מהן היא מי חטאת, שהרי הזאה כל שהוא בעינן, ומהמים לא היו בתערובת אלא כל שהוא בלבד.

מיתיבי לתירוצו של ריש לקיש, ממה ששנינו: רבי אומר: לדברי רבי אליעזר, המכשיר בשתי הזאות, הזאה כל שהוא מטהרת, כי הזאה אין צריכה שיעור. והזאה שהיא מחצה כשר ומחצה פסול. דהיינו, הזאה שבחציה היא מים כשרים ובחציה היא מים פסולים, גם היא הזאה כשירה.

לרבא ולרב אשי אין זו קושיה, כי רבי אמר את עיקר הדין לדברי רבי אליעזר, ומה שצריך לחזור ולהזות, לרבא הוא משום קנסא, ולרב אשי צריך לחזור ולהזות משום שאין בילה. אבל לריש לקיש, שאמר משום שצריך לצרף את שתי ההזאות לשיעור אחד של הזאה, תיקשי, שהרי אמר רבי בפירוש שלפי רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור!?


הערות

[39] וכבר נתבאר לעיל שאין סברא באמירה זו, אלא זהו אופן שבו ניתן להקל ולהתיר את החומרה שהחמירו חכמים שלא תתבטל הכוס הפסולה האחת בין הכוסות ההיתר הרבות.

דמים הניתנין במתנה (נתינה) אחת על גבי המזבח, שנתערבו בדמים שאף הם ניתנין במתנה אחת (כגון דם בכור בדם בכור אחר, או בדם מעשר בהמה) — ינתנו כולם במתנה אחת. וכן אם נתערבו הניתנים במתן ארבע בניתנים במתן ארבע כגון חטאת בחטאת, וכן עולה בשלמים, שדם שניהם ניתן שתי מתנות שהן ארבע — ינתנו כולם במתן ארבע.

נתערבו הניתנים במתן ארבע בניתנים במתנה אחת, כגון דם עולה בדם בכור, מה יעשה? ר' אליעזר אומר: ינתנו כולם במתן ארבע. ר' יהושע אומר: ינתנו כולם במתנה אחת, שהרי גם הניתנים במתן ארבע, אם נתנם במתנה אחת — כיפר (לעיל זבחים לו,ב).

אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: לשיטתך, שיינתנו כולם במתנה אחת, נמצא שלגבי דם העולה הרי הוא עובר בכך על איסור "בל תגרע" ("את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", דברים יג, א)! אמר ליה [לו] ר' יהושע: אף לשיטתך, הרי הוא עובר על דם הבכור משום איסור "בל תוסיף"!

אמר לו ר' אליעזר: לא נאמר "בל תוסיף" לגבי דם הבכור אלא כשהוא בעצמו, אבל כאן הריהו מעורב בדבר אחר שנעשה כדינו! אמר לו ר' יהושע: אף לשיטתי, לא נאמר "בל תגרע" לגבי דם העולה אלא כשהוא בעצמו, ולא כשהוא מעורב בדבר אחר! ועוד אמר ר' יהושע לחזק את דבריו: כשנתת מתן ארבע, כשיטת ר' אליעזר — עברת בכך על "בל תוסיף" לגבי דם הבכור ובאופן שבו עשית מעשה בידך. ואילו כשלא נתת אלא מתנה אחת בלבד, אמנם עברת בכך על "בל תגרע" לגבי דם העולה, אבל לא עשית מעשה בידך.

א גמרא שנינו במשנה את שיטת ר' אליעזר, אם נתערבה כוס דם של בעלי מומים בכוסות דם של קרבנות כשרים, וקרב כוס אחד, שאר הכוסות כשרים להקרבה. אמר ר' אלעזר: לא הכשיר ר' אליעזר את שאר הכוסות אלא רק כאשר הוא מקריב אותם שנים שנים, מאחר שאחד מהם הוא בוודאי כשר. אבל להקריב את הכוסות אחד אחד — לא התיר ר' אליעזר.

מתיב [מקשה] על כך רב דימי ממה ששנינו במשנתנו: וחכמים (החולקים על ר' אליעזר) אומרים: אפילו קרבו כולן, חוץ מאחד מהן — ישפך לאמה, משמע שגם במקרה זה, שלא נותר אלא אחד, ר' אליעזר מכשיר! אמר ליה [לו] ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא: אסברא [אסביר] לך מאי [מה פירוש] "אחד" האמור במשנתנו? זוג אחד, כלומר, שני כוסות. מחלוקת ר' אליעזר וחכמים נשנתה לעיל (זבחים עז,ב) גם בתערובת איברים של קרבן בעל מום וקרבנות כשרים.

ומעירים: וצריכא [וצריך] לשנות את שתי המחלוקת במשנה, דאי איתמר בהא [שאם היתה נאמרת מחלוקתם רק בזו, באיברים שנתערבו], היינו אומרים: דווקא בהא קאמר [בזו אומר] ר' אליעזר להכשיר את השאר, משום דאיתעביד ביה [שכבר נעשתה בו, בקרבן] כפרתו (זריקת דמו, שהיא המכפרת), שהרי הקרבת איברי הקרבן באה לאחר זריקת הדם, אבל בהא אימא מודי להו לרבנן [במקרה זה, בכוסות שנתערבו, טרם שנעשתה כפרתם, אמור שמודה להם לחכמים] שאין השאר כשרים.

ולהיפך, ואי איתמר בהא [ואם היתה נאמרת מחלוקתם רק בזה, בכוסות שנתערבו], הייתי אומר: דווקא בהא קאמרי רבנן [בזה אמרו חכמים] שהשאר פסולים, אבל בהא אימא מודו [בזה, באיברים שנתערבו, אמור שמודים] לר' אליעזר שהשאר כשרים להקרבה, שהרי נזרק דמם, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שתי המחלוקות.

ב ועוד במחלוקת ר' אליעזר וחכמים בתערובת, תנן התם [שנינו שם במשנה במסכת פרה]: צלוחית של מי חטאת (מי פרה אדומה) שנפלו לתוכה מים סתם בשיעור כל שהו — ר' אליעזר אומר: יזה הכהן על הטמא שתי הזאות, שבאופן זה בוודאי נטהר הטמא ממי החטאת. וחכמים פוסלין הכל.

ושואלים: בשלמא רבנן [נניח, מובן הדבר שיטת חכמים] הפוסלים, שהם סברי [סבורים] שיש בילה (בלילה), כלומר, אנו מניחים כי נוזלים המתערבים זה בזה נבללים לגמרי, ובכל הזאה יש ממי החטאת. ומכל מקום אינו נטהר באף אחת מן ההזאות, מאחר שהזאה צריכה מי חטאת בשיעור הזאה, והרי בכל הזאה יש גם מן המים אחרים. ולא יועיל הדבר להזות פעמיים, משום שלדעתם אין מצטרפין להזאות, כלומר, אין מי חטאת שבשתי הזאות מצטרפים לטהר.

אלא ר' אליעזר מאי קסבר [מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שאין לסמוך על כך שיש בילה, אם כן גם כי [כאשר] מזה הכהן שתי הזאות מאי הוי [מה בכך]? והלוא יש לחשוש דילמא תרוייהו מיא קא מזי [שמא בשתיהם מים סתם הוא מזה] ולא ממי החטאת! אלא בהכרח, קא סבר [סבור הוא] שיש בילה, ובכל הזאה יש ממי החטאת. ומעתה, אי קסבר [אם סבור] הוא שאין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות? הרי גם בהזאה אחת יצא! אלא צריך לומר שקסבר [סבור הוא] הזאה צריכה שיעור. ומעתה יש לשאול: אי קסבר [אם סבור הוא] אין מצטרפין להזאות, כי [כאשר] מזה שתי הזאות מאי הוי [מה יהיה בכך]? ואי נמי [ואם גם כן] תאמר שמצטרפין להזאות, מי יימר דמלא ליה שיעורא [מי יאמר שהתמלא לו השיעור] על ידי שתי ההזאות? שמא רוב מה שהיזה היה מן המים הפסולים!

אמר ריש לקיש: לעולם לדעת ר' אליעזר יש בילה, וכן סבור הוא שהזאה צריכה שיעור, ולדעתו, הזאות מצטרפות. ואין לחשוש שבשתי ההזאות גם יחד אין שיעור הזאה, משום שהכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שנתערבו אחת באחת מי חטאת בשיעור הזאה שנתערבו במים פסולים בשיעור דומה. ומעתה, כשמזה שתי הזאות נמצא שהיזה מי החטאת שיש בהם שיעור הזאה.

רבא אמר הסבר אחר: לעולם ר' אליעזר סבור שיש בילה, ובכל הזאה יש ממי החטאת. וכן סבור הוא שהזאה אין צריכה שיעור, ולפי זה די מעיקר הדין בהזאה אחת. ואולם קנסא [קנס] שקנסו אותו רבנן [חכמים] את מי שנתערבו לו מים פסולים במי החטאת, כי היכי דלא משתרש ליה [כדי שלא יהא לו רווח בזה], ולא יבואו לערב מים במי החטאת.

רב אשי אמר הסבר אחר: ר' אליעזר סבור שאין בילה, ולפיכך, אם יזה הזאה אחת יש לחשוש שמא אין בה כלל ממי החטאת, ולכן יזה שתי הזאות.

על הסברו של ריש לקיש, שלדעת ר' אליעזר הזאה צריכה שיעור, מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו, רבי אומר: לדברי ר' אליעזר המכשיר בשתי הזאות, הזאה כל שהוא מטהרת, והזאה אין צריכה שיעור, ואפילו הזאה שיש בה מחצה כשר ומחצה פסול גם היא מטהרת!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

In a case of the blood of an offering that is to be placed on the altar with one placement that was mixed with the blood of another offering that is to be placed on the altar with one placement, e.g., the blood of a firstborn offering with the blood of another firstborn offering or the blood of an animal tithe offering, the blood shall be placed with one placement. In a case of the blood of an offering that is to be placed on the altar with four placements that was mixed with the blood of another offering that is to be placed on the altar with four placements, e.g., the blood of a sin offering with that of another sin offering, or the blood of a burnt offering with that of a peace offering, the blood shall be placed with four placements.

If the blood of an offering that is to be placed on the altar with four placements was mixed with the blood of an offering that is to be placed on the altar with one placement, Rabbi Eliezer says: The blood shall be placed with four placements. Rabbi Yehoshua says: The blood shall be placed with one placement, as the priest fulfills the requirement with one placement after the fact.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: According to your opinion, the priest violates the prohibition of: Do not diminish, as it is written: “All these matters that I command you, that you shall observe to do; you shall not add thereto, nor diminish from it” (Deuteronomy 13:1). One may not diminish the number of required placements from four to one. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to your opinion, the priest violates the prohibition of: Do not add, derived from the same verse. One may not add to the one required placement and place four.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The prohibition of: Do not add, is stated only in a case where the blood is by itself, not when it is part of a mixture. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Likewise, the prohibition of: Do not diminish, is stated only in a case where the blood is by itself. And Rabbi Yehoshua also said: When you placed four placements, you transgressed the prohibition of: Do not add, and you performed a direct action. When you did not place four placements but only one, although you transgressed the prohibition of: Do not diminish, you did not perform a direct action. An active transgression is more severe than a passive one.

GEMARA: The mishna teaches that according to the opinion of Rabbi Eliezer, if a cup containing the blood of blemished animals became intermingled with cups holding the blood of fit offerings, and the blood in one of the cups was sacrificed, all the remaining cups are fit. Rabbi Elazar says: Rabbi Eliezer permitted the rest of the cups only if they were sacrificed two by two, as at least one of them is certainly permitted; but he did not permit them to be sacrificed one by one, as he may be found to have presented the blood of the prohibited cup by itself.

Rav Dimi raises an objection from the mishna: And the Rabbis say that even if the blood in all the cups was sacrificed except for the blood in one of them, the blood shall be poured into the Temple courtyard drain. This indicates that even in this case, where only one cup remains, Rabbi Eliezer disagrees with the Rabbis and permits the blood in the cup to be presented. Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain it to you: What does the mishna mean when it states: Except for the blood in one of them? It means except for one pair, i.e., two cups, as even Rabbi Eliezer did not permit the presentation of the cups one by one.

§ The dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis was also stated above with regard to a mixture of limbs from fit and unfit offerings. The Gemara notes: And it is necessary for the mishna to teach this dispute with regard to both cases, as, if it were stated only with regard to that case of the limbs, one would have said that it is in that case alone that Rabbi Eliezer says that the rest of the limbs are sacrificed, because the offering’s atonement, i.e., the presenting of the blood, has already been performed, as the limbs are sacrificed after the blood has been presented. But in this case of the blood in the cups, say that Rabbi Eliezer concedes to the Rabbis that the rest of the blood is unfit to be presented.

And conversely, if the dispute were stated only with regard to this case of the cups, one would have said that it is in this case alone that the Rabbis say that the blood in the rest of the cups is unfit, but in that case of the limbs, say that the Rabbis concede to Rabbi Eliezer that the rest of the limbs are fit to be sacrificed, as the blood has already been presented. Therefore, it is necessary for the mishna to state that the dispute applies in both cases.

§ The Gemara continues its discussion of the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. We learned in a mishna there (Para 9:1): With regard to a flask containing water of purification into which any amount of regular water fell, Rabbi Eliezer says: The priest should sprinkle two sprinklings on the ritually impure person, as in this manner he ensures that he will be sprinkled with some of the water of purification; but the Rabbis disqualify the mixture for purification.

The Gemara clarifies: Granted, one can understand why the Rabbis disqualify the mixture, as they hold three opinions: They hold that there is mixing, i.e., when two substances are mixed together each drop is assumed to contain a bit of each of them. And they hold that an act of sprinkling of the water of purification requires a minimum measure of water of purification, and in this case each sprinkling contained some of the regular water. And they hold that it is of no help to sprinkle the water twice, as one cannot combine sprinklings, i.e., two acts of sprinkling the water of purification do not combine to render one pure. Therefore, the person is not purified.

But what does Rabbi Eliezer hold? If he holds that there is no mixing, i.e., when two substances are mixed together each drop is not assumed to contain a bit of each of them, then even if one sprinkles two sprinklings, what of it? Perhaps on both occasions he sprinkles regular water. Rather, one must say that Rabbi Eliezer holds that there is mixing. If he holds that the act of sprinkling does not require a minimum measure, why do I need two sprinklings? One act of sprinkling would be enough. Rather, you must say that Rabbi Eliezer holds that the act of sprinkling requires a minimum measure. And if Rabbi Eliezer holds that one cannot combine sprinklings, then even if one sprinkles two sprinklings, what of it? And alternatively, if he holds that one combines sprinklings, who says that the two sprinklings will amount to the minimum measure? Perhaps most of the water he sprinkled was regular water.

Reish Lakish says: Actually, Rabbi Eliezer holds that there is mixing, and sprinkling requires a minimum measure. And here we are dealing with a case where the two types of water were mixed together in a ratio of one to one, and therefore by performing two sprinklings the priest ensures that he has sprinkled the minimum measure of one sprinkling of water of purification.

Rava says: Actually, Rabbi Eliezer maintains that there is mixing, and sprinkling does not require a minimum measure. Consequently, it should suffice for the priest to perform one sprinkling. And the requirement to sprinkle twice is a penalty that the Sages imposed, so that one who mixes regular water with the water of purification would not benefit from this act by diluting the valuable water of purification.

Rav Ashi states a different explanation: Rabbi Eliezer holds that there is no mixing, and therefore if the priest sprinkles only once there is a concern that he might not have sprinkled any water of purification at all, and therefore he sprinkles two sprinklings.

The Gemara raises an objection from a baraita against Reish Lakish’s opinion that Rabbi Eliezer holds that sprinkling requires a minimum measure. Rabbi Yehuda HaNasi says: According to the statement of Rabbi Eliezer that if the priest performs two sprinklings the purification ritual is valid, a sprinkling of any amount renders the impure person ritually pure, as sprinkling does not require a minimum measure, and even a sprinkling that contains half fit water and half unfit water renders the individual ritually pure.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא כגון שנתערבו אחת באחת. עי' פרש"י. ולכאורה כאן יל"פ דר"ל שוה בשוה ואפילו הרבה:

הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר בין בבלול בין בכוסות: ינתנו במתנה אחת. קא סלקא דעתך השתא דאמרינן יש בילה וסמכינן עליה שיש במתנה זו משניהם ואם בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה: מתן ארבע במתן ארבע. כמו דם עולה בדם שלמים או בדם אשם ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים: מתן ארבע במתן אחת. כגון דם עולה בבכור שהן תחתונים: ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע. ורואה המתנות היתירות הניתנות מדם הבכור כאילו הן מים ואין זה בל תוסיף: במתנה אחת. משום בל תוסיף וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר: ולא עשית מעשה בידך. ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאיליו: גמ' וצריכא. לפלוגי בתרוייהו ר' אליעזר ורבנן בבעלי מומין איברים באיברים וכוסות בכוסות: דאי אשמעינן באיברים. בההיא קאמר ר' אליעזר יקריבו משום דאיתעביד כפרתו בהכשר: אבל גבי כוסות בכוסות. דעיקר בקלקול אימא לא: צלוחית. של מי חטאת המוקדשין שנפל לתוכה מים דעלמא כל שהוא: ר' אליעזר אומר יזה שתי הזאות. הבא להזות מהן על הטמא יזה שתים וטהר: בשלמא רבנן סברי יש בילה. כדתנן במתניתין אם לא נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא [יהא] בה מחבירו קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל הזאה מן המים הכשירים: קסברי הזאה צריכה שיעור. ואין כאן שיעור שהרי יש בה מן הפוסלת ואי משום דמזה שתי הזאות קא סברי אין מצטרפין אותו למלאות השניה שיעור החסר בראשונה: אלא ר' אליעזר. דבחדא לא סגיא ליה ובתרתי מכשר: מאי קסבר אי קסבר אין בילה. אין סומכין על כך דזימנין דלא מיבליל בכוליה כי מזה שתי הזאות כו': אלא קסבר יש בילה. אי איפשר שלא יבלול וסמכינן: מי יימר דמלא ליה שיעורא. שמא רוב שתיהן מן השאובין ואין בשתיהן כדי הזאה כשירה: אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה. כדשמעינן ליה במתניתין והאי דבעי תרתי משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרף להזאות ודקשיא מי יימר דמלא שיעורא: הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת. שיעור הזאה מזו ושיעור הזאה מזו ונתערבו הילכך כי מזה שתי הזאות על כרחך מלי ליה שיעורא שהרי לא היו מן הפסולין כאן אלא כדי הזאה אחת והוא הזה שתים ואחת באחת לאו דוקא נקט דאם היו מן הכשירים הרבה כל שכן דכשר כי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה ויש בילה גרס בדריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלר' אליעזר אין בילה לאקשויי מתני' עלה ולאוקמי מתני' בשינויי דחיקא כדלקמן: רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור. ושתי הזאות דקאמר לאו למלויי שיעורא אלא קנסא הוא דלא נשתרש שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במים פסולין: רב אשי אמר כו'. הגירסא הזו משובשת בספרים ונראה בעיני דהכי גרסינן רב אשי אמר מים כל שהוא תנן ואין בילה יזה שתי הזאות וסבירא ליה לרב אשי הזאה אין צריכה שיעור כרבא ומיהו קנסא לית ליה הילכך אי הוה ס''ל יש בילה בחדא הוה סגי ליה ושתי הזאות לר' אליעזר משום דקסבר אין בילה הילכך אי מדי חדא שמא אין כאן מן הכשירין כלום אבל כי מדי תרתי אי אפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשירין (כלום) דהא אין כאן מן הפסולין אלא כל שהוא והיינו טעמא דלא משני בלישנא דנתערבו אחת באחת דאם כן הוי משמע יש שיעור להזאה ואיהו אין הזאה צריכה שיעור סבירא ליה להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו כל הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ולקמן מותיב ליה ממתני': לדברי רבי אליעזר. דמכשיר בשתי הזאות: הזאה כל שהוא מטהרת. דשמא אין אחת מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסולין אלמא סבירא ליה דהזאה כל שהוא מטהרת והזאה אין צריכה שיעור: והזאה מחצה כשר ומחצה פסול. ולא תימא הזאה כל שהוא היא דכשירה ומיהו לא יהיה עמה תערובת פסול אלא אפילו יש בה תערובת פסול מכשר אלמא טעמא דר' אליעזר דבעי תרתי לאו משום צירוף הוא לצרפו לכשיעור דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש:

בשלמא רבנן קסברי יש בילה. פי' אפילו סבירא להו יש בילה מ''מ פסולין דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות וה''נ ה''מ למימר אין בילה ואין הזאה צריכה שיעור וכגון שנפלו מים בצלוחית כשיעור מי חטאת ובקונטרס פירש דרבנן סברי יש בילה כדתנן מתני' אם נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמרינן לח המתערב בלח מתערב בכולן ואין לך טיפה מזה שלא יהא [בה] מחבירו קצת וקשה אם כן מאי מספקא ליה לרבי אליעזר לדידי' נמי נידוק ממתניתין דיש בילה דהא מכשר לכתחילה אלא על כרחין ממתניתין ליכא למידק דדילמא בעליונים רובא מכשר רבי אליעזר וכגון שנתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד כדמוקי לקמן לרבנן נמי אם לא נמלך ונתן כשר היינו דמים העליונים מיהו לקמן מוכיח יש בילה מדקתני והתחתונים עלו לו: אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות. פי' בקונט' יש בילה גרסינן בריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלרבי אליעזר אין בילה לאקשויי מתניתין ולאוקמי מתניתין בשינויי דחיקי כדלקמן ועוד יש לדקדק אי אין בילה למה ליה למימר צריכה שיעור אפי' אין צריכה שיעור נמי: כגון שנתערב אחת באחת. הקשה ה''ר חיים דביומא (דף יד.) ובנדה [פ''א] (דף ט.) אמר אפי' למ''ד אין הזאה צריכה שיעור ה''מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור וא''כ כשנתן אחת באחת והזה הזאה ראשונה ליכא בשניה שיעור במנא ותירץ כיון דבתחילת הזאה ראשונה שהיא תחילת טהרתו איכא שיעורא במנא אין בכך כלום שהזאה ראשונה מצטרפת להזאה שניה וכי האי גוונא אמרינן גבי נטילת ידים (חולין דף קז.) דמרביעית נוטלין שנים ובחצי רביעית אין אחד נוטל ועוד י''ל דאחת באחת לאו דוקא כדפי' בקונטרס דאם היה מן הכשירין הרבה כל שכן דכשר דכי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה: רב אשי אמר כל שהוא תנן. ואין בילה וסבר הזאה אין צריכה שיעור ואי יהיב חדא דילמא מן הפסולין הן אבל כי יהיב תרתי אי אפשר דליכא מן הכשירין וקשה דלמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה והזאה צריכה שיעור ומצטרפת וסבר יש בילה דהשתא בין שתי הזאות על כרחך איכא שיעור הזאה מן הכשירין דלדבריו נמי היאך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהו לשתים. ברו''ך:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד