דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פא - א

וכי תימא הכא נמי איירי בנתערב ארבע באחת, ששיעור מתנה אחת מדם הבכור התערבה בשיעור ארבע מתנות מדם העולה, וזה שאמר רבי אליעזר ינתנו במתן ארבע כוונתו היא שכל הדם, המורכב מחמש מתנות, יינתן במתן ארבע, כך שעל אף שאין בילה, יש כאן ודאי ארבע מתנות מן דם העולה והבכור.

אי הכי, שהעמדת במתן ודאי של ארבע מתנות מן העולה, תיקשי, אמאי אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר, הרי הוא עובר על בל תוסיף? והרי הכא, "בל תוסיף" מהיכא?! שהרי הוא לא הוסיף דבר!?

אלא, אמר רבה: אין צורך לומר את כל אותם תירוצים דמשנינן לעיל אליבא דרב אשי שהעמיד את רבי אליעזר דסבר אין בילה, ואיירי שנותן שיעור דם מצומצם של המתנות. אלא מדובר שיש דמים טובא, ובכל זאת לא תוכיח שיש בילה כנגד דברי רב אשי.

כי בדם בלול, לא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע. וגם רבי אליעזר סובר שאם התערב דם בכור בדם עולה לא עלו לו, כי שמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב, ויתכן שלא יצא ידי חובתו בעולה או בבכור.

אלא, כי פליגי, בהתערבו הדמים בכוסות נפרדות.

לרבי אליעזר אית ליה "רואין", הילכך לא איכפת ליה שנותן מכל כוס ארבע מתנות, כי הדמים הנוספים שנותן מהבכור רואה אני אותם כאילו הוא נותן מים, וכן דמים עליונים שנתערבו בדמים תחתונים יכול לתת מכל הכוסות הן למעלה והן למטה, כי רואה אני את המתן הנוסף כנתינת מים.

ואילו לרבנן, דפליגי על רבי אליעזר במשנתנו, וקא אמרי הניתנין למעלה שהתערבו בניתנין למטה יישפכו לאמה, לית להו "רואין". הילכך אסור לשנות וליתן את הדמים העליונים למטה או את התחתונים למעלה.

ותמהינן: וכי בבלול לא פליגי?

והתניא: אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על דם חטאת שנתערב בדם עולה, שיקרב [שחולק רבי יהודה על התנא דמתניתין, וקסבר שגם חכמים מודים לרבי אליעזר דאמרינן "רואין" את הדם הנוסף שבתערובת כאילו הוא מים].

וכן לא נחלקו ברובע ובנרבע שהתערב דמם בדם כשירים, שלא יקרב, משום דם האיסור המעורב.

על מה נחלקו? - על דם תמימה שנתערב בדם בעלת מום, שרבי אליעזר אומר יקרב, בין שהיתה תערובת הדם בבלול, בכוס אחת, בין שהיתה התערובת בכוסות, ורואה אני דם בעלת מום למעלה כאילו הוא מים.

וחכמים אומרים, לא יקרב.

וטעמו של רבי אליעזר, אליבא דרבי יהודה, הוא, דקא סבר, הא דכתיב "מום בם - לא ירצו לכם", הוא רק בעינייהו, ולא בהמצאם בתערובת.

ומדרבי יהודה, שהעמיד את מחלוקתם בין בבלול בכוס אחת ובין בהתערבו בכוסות, נשמע לתנא דמתניתין, שמחלוקת חכמים ורבי אליעזר היא גם בבלול!?

ומתרצינן: רבי יהודה, שהעמיד לפלוגתייהו דחכמים ורבי אליעזר רק בדם בעלת מום שהתערבה בדם כשירה, מתני לפלוגתייהו בין בבלול בין בכוסות, ומכשיר רבי אליעזר משום דקסבר דם בעלת מום המעורב בדם אחר אינו פסול. אבל רבנן, דהיינו תנא דמתניתין, שהעמיד לפלוגתייהו גם בדם כשירים שהתערבו זה בזה, אוקי לפלוגתייהו דדוקא בכוסות פליגי. אבל בבלול לא פליג רבי אליעזר, משום דקסבר אין בילה. [40]

אמר אביי: לא שנו במשנתנו את מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בחטאת ועולה שהתערבו דמיהם זה בזה, אלא כשהיו דמי החטאת והעולה "תחלת חטאת ועולה", שעדיין לא ניתנו מדם החטאת והעולה על המזבח, וצריך עתה ליתנם בתחילה.

אבל "סוף חטאת ותחילת עולה", אם כבר ניתן מדם החטאת, ולא נשארו אלא שיירי דם החטאת, שדינם להשפך למטה, והתערבו אותם שיריים בדמי "תחלת עולה" שעדיין לא ניתן מדמה על המזבח, הרי דברי הכל, מקום נתינת דמי עולה הוא גם מקום נתינת שיריים של החטאת. דהיינו, שאין צורך לשפוך את דם החטאת על יסוד המזבח, משום שדם שיירי החטאת שותת ויורד מאליו אל היסוד, ונמצא שאין כאן "שינוי מקום".

אמר ליה רב יוסף לאביי: הכי אמר רב יהודה: שירים הטעונים שפיכה אל היסוד, צריכין להשפך על איצטבא עצמה. והיינו על היסוד הקרוי "איצטבא", משום שהוא עשוי בדמות איצטבא. ואם כן, גם בסוף חטאת ותחילת עולה פליגי רבנן, שלדבריהם אי אפשר לתת את דמי סוף חטאת על קיר המזבח עצמו שהוא המקום של דם העולה.

וכן שנינו, שנחלקו בכך ריש לקיש ורבי יוחנן:

אמר ריש לקיש כדברי אביי, לא שנו פלוגתת חכמים ורבי אליעזר במשנתנו אלא תחילת חטאת ועולה. אבל סוף חטאת ועולה, דברי הכל מקום עולה הוא מקום שיריים, ולא פליגי.

ואילו רבי יוחנן, ואיתימא רבי אלעזר, אמר: עדיין היא מחלוקת גם בסוף חטאת ותחילת עולה.

מתיב רב הונא בר יהודה: נאמר בבכור "קודש הם", ובא הכתוב ללמדנו שדמים של בכור בהווייתן יהיו, שאפילו אם נתערב דם הבכור בדם קדשים אחרים, לא אבד דם הבכור את שמו, ולכן יקרבו הדמים.

ולרבנן יהיה דין זה כשנתערב דם הבכור בדם עולה, שיכולין שניהם להיקרב ביחד למטה.

ודייקינן: מאי לאו, חידוש הברייתא הוא שאפילו התערבו דמי סוף עולה, דהיינו, הדמים שנשתיירו לאחר מתן ארבע מדמי העולה, והדמים של תחילת בכור, אין מאבדים דמי תחילת הבכור את שמם. ושמע מינה, מקום עולה הוא מקום שיריים, ולכן יכול לתת את דם התערובת על קיר המזבח למטה.

ודחינן: לא תוכיח מהכא, כי מדובר כאן אודות עירוב תחילת עולה ובכור. ומאי קא משמע לן שיכולים להנתן ביחד, והרי זה הוא מקום בכור כמו מקום עולה? דאין "עולין" מבטלין זה את זה. למרות שדמי העולה מרובים, אין דמי הבכור בטלין בהם. וכן אם היו דמי הבכור מרובין, אין דמי העולה בטלין.

ותמהינן: האי, זה שאין עולין מבטלין זה את זה, הרי מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" [ויקרא טז] הכתוב בענין הזאתם יחד ביום הכיפורים, נפקא!? שהרי דם הפר מרובה מדם השעיר ובכל זאת מערבים אותן כדי לתת מדם התערובת על קרנות המזבח הפנימי, ובכל זאת קרינן לדם השעיר המועט "דם השעיר", ללמדך שאין עולין מבטלין זה את זה!? [41]

ומשנינן: תנאי היא שנחלקו בדבר. איכא דנפקא ליה לדין אין עולין מבטלין זה את זה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא.

מתיב רבא: כתיב "והקריבו בני אהרן את הדם, וזרקו את הדם". והרי היה לו לכתוב "והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח", ולא להזכיר כלל דם כי מה יש לו לקבל ולזרוק כתוצאה מהשחיטה אם לא דם,


הערות

[40] [עיין היטב ברש"י ובשיטה מקובצת]

[41] הגרי"ז דן בשאלה האם כאשר מערבים את דם הפר ואת דם השעיר ומזה הכהן הגדול מהדם המעורב לקרנות מזבח הזהב, האם יש כאן קיום דין זריקה מיוחד בדם הפר וקיום דין זריקה מיוחד בדם השעיר, או שמא בטל דם השעיר המועט בדם הפר המרובה, ואין זו אלא זריקה אחת שאמרה תורה שיערב את שני הדמים, ויקיים מצוה אחת של זריקת הדם על המזבח הפנימי בדם מעורב.

וכי תימא [וכי תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בנתערב שיעור ארבע מתנות במתנה אחת בדיוק, ובוודאי נותן משניהם, אי הכי [אם כך], מה שאמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: הרי הוא עובר על "בל תוסיף" לגבי הראוי לינתן במתנה אחת, הכא [כאן] "בל תוסיף" מהיכא [מהיכן]? הרי אין ממנו אלא שיעור של מתנה אחת!

אלא אמר רבא: בבלול לא פליגי [לא נחלקו] ר' אליעזר וחכמים במשנתנו, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בכוסות שנתערבו, ואין יודעים איזה דם יש בכל אחד מהם, ובכך נחלקו: לר' אליעזר אית ליה [יש לו הוא סבור] כי רואין את הדם שניתן שלא כדינו כאילו הוא מים, ומותר לעשות כן, לרבנן לית להו [לחכמים אין להם] רואין ולכן יישפך הכל לאמה.

ושואלים: ובבלול לא פליגי [חלוקים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], אמר ר' יהודה: לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על דם חטאת שניתן למעלה שנתערב בדם עולה שניתן למעלה, שיקרב לדעת הכל. וכן לא נחלקו אם נתערב דם כשר בדם רובע ונרבע שלא יקרב. על מה נחלקו? על דם תמימה שנתערב בדם בעלת מום, שר' אליעזר אומר: יקרב, בין בבלול בין בכוסות, וחכמים אומרים: לא יקרב!

ומשיבים: ר' יהודה אליבא [לפי שיטת] ר' אליעזר מתני [היה שונה] את מחלוקתם בין בבלול בין בכוסות, ואילו רבנן [חכמים] ששנו את משנתנו, לשיטתם דווקא בכוסות פליגי [נחלקו] ר' אליעזר וחכמים.

א שנינו במשנתנו כי דם חטאת הניתן למעלה שנתערב בדם עולה הניתן למטה, לדעת ר' אליעזר יתן למעלה, ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הם מים, ויחזור ויתן למטה, ולדעת חכמים יישפך הכל לאמה. ועל כך אמר אביי: לא שנו שלדעת חכמים יישפך הכל לאמה אלא שנתערבו תחלת דם חטאת, שצריך להינתן למעלה, ודם עולה,

אבל סוף דם חטאת, כלומר, השיריים שנותרו וצריך לשופכם על יסוד המזבח (ויקרא ד, כה), [ודם עולה] שנתערבו — דברי הכל מקום דם העולה, למטה מחוט הסיקרא, הוא מקום שיריים של חטאת, לפי שמשם הם שותתים ליסוד. ויתן את כל הדם על קיר המזבח למטה מחוט הסיקרא. אמר ליה [לו] רב יוסף, הכי [כך] אמר רב יהודה: שירים צריכין איצטבא כלומר, להינתן על גג היסוד עצמו, ולא על קיר המזבח כדם העולה. ואם כן, גם במקרה זה נחלקו ר' אליעזר וחכמים.

וכן נחלקו בכך אמוראי ארץ ישראל, אמר ר' שמעון בן לקיש: לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה, אבל סוף חטאת ועולה — דברי הכל מקום עולה מקום שירים. אמר ר' יוחנן, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אלעזר: עדיין היא מחלוקת.

מתיב [מקשה] על כך רב הונא בר יהודה ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי הבכורות "קדש הם" (במדבר יח, יז), והדגשה זו באה ללמד שגם אם נתערב דמם בדם קדשים אחרים — יקרבו, שאינם בטלים. מאי לאו [האם אין] הכוונה גם לסוף (שיירי דם) עולה ולדם בכור שנתערבו, שזורקם יחד על המזבח למטה מחוט הסיקרא? ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה, שהוא גם מקום דם הבכור, הריהו מקום שירים! ודוחים: לא, הכוונה היא לתחילת דם עולה ולדם בכור.

ומקשים: ומאי קא משמע לן [ומה משמיע לנו] הכתוב לפי הסבר זה, שאין עולין מבטלים זה את זה? אולם האי [דבר זה] ממה שנאמר "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח) נפקא [יוצא]! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא [יש שיוצא לו דין זה מכאן, ויש שיוצא לו דין זה מכאן].

מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי קרבן עולה: "והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם" (ויקרא א, ה), והביטוי "הדם" שהוא מיותר, מלמד כי שמו של הדם נשאר עליו גם אם נתערב בדם אחר, וייזרק כדינו. ויש לשאול: מה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And if you would say that here too, the mishna is discussing a case where the measure of four placements was mixed with precisely the amount of one placement, and therefore the priest certainly placed some blood of both offerings, if so, how would one explain the clause in the mishna that states: Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: According to your opinion, doesn’t the priest violate the prohibition of: Do not add? From where is the violation of: Do not add, here? After all, the priest places only the measure of one placement from the offering that requires one placement.

Rather, Rava says: Rabbi Eliezer and the Rabbis do not disagree with regard to a case of actual blood mixed together. When they disagree it is with regard to a case of cups of blood that were intermingled, and it is unknown which blood is in which cup. The explanation according to Rabbi Eliezer is that he is of the opinion that one views the blood that was not placed properly as though it were water, and therefore it is permitted to present the blood; whereas the explanation according to the Rabbis is that they are not of the opinion that one views the blood that was not placed properly as though it were water, and consequently all of it must be poured into the Temple courtyard drain.

The Gemara asks: And do they not disagree with regard to blood mixed together? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yehuda said: Rabbi Eliezer and the Rabbis did not disagree in a case of blood of a sin offering that was mixed with blood of a burnt offering that the mixture shall be sacrificed, or in a case of blood that was fit for presentation that was mixed with the blood of an animal that copulated with a person, or an animal that was the object of bestiality, that it shall not be sacrificed. The baraita continues: With regard to what case did they disagree? With regard to blood of an unblemished animal that was mixed with blood of a blemished animal, as Rabbi Eliezer says that it shall be sacrificed, whether in a case of blood mixed together or in a case of cups intermingled, and the Rabbis say it shall not be sacrificed.

The Gemara answers: Rabbi Yehuda, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, i.e., when Rabbi Yehuda teaches the opinion of Rabbi Eliezer, teaches that the dispute applies both in a case of blood mixed together and in a case of intermingled cups, but the Rabbis who taught the mishna maintain that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree only in a case of intermingled cups.

§ The mishna teaches that if the blood of a sin offering, which is to be placed above the red line, was mixed with blood of a burnt offering, which is to be placed below the line, Rabbi Eliezer holds that it shall all be placed above the red line, and one views the blood of the burnt offering placed there as though it is water, and subsequently the priest shall place the blood below the red line. By contrast, the Rabbis rule that all the blood shall be poured into the Temple courtyard drain. Concerning this, Abaye says: The mishna taught that according to the opinion of the Rabbis the blood shall be poured into the drain only if the first portion of the blood of a sin offering, i.e., that blood which is to be placed above the red line, and the blood of a burnt offering were mixed.

But if the final portion of the blood of a sin offering, i.e., the remainder of the blood that is poured onto the base of the altar (see Leviticus 4:25), and the blood of a burnt offering were mixed, everyone agrees that since the place of the blood of a burnt offering, below the red line, is the same as the place of the remainder of the blood of a sin offering, as the remainder of the blood of a sin offering is poured on the base of the altar, the priest shall place all the blood on the side of the altar below the red line. Rav Yosef said to Abaye: This is what Rav Yehuda says: The places are not the same, as the remainder of blood needs to be placed on the bench, i.e., on the upper horizontal surface of the base itself, and not on the side of the altar as is the case with the blood of a burnt offering.

The Gemara notes that amora’im of Eretz Yisrael disagreed in the same manner as Abaye and Rav Yosef: And likewise Rabbi Shimon ben Lakish says: The mishna taught that according to the opinion of the Rabbis the blood shall be poured into the drain only if the first portion of the blood of a sin offering and the blood of a burnt offering were mixed. But if the final portion of the blood of a sin offering and the blood of a burnt offering were mixed, everyone agrees that since the place of the blood of a burnt offering is the same as the place of the remainder of the blood of a sin offering, the priest shall place all the blood on the side of the altar below the red line. Rabbi Yoḥanan says, and some say it was Rabbi Elazar who says: This case of the remainder of blood of a sin offering that was mixed with the blood of a burnt offering is still included in the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis.

Rav Huna bar Yehuda raises an objection from a baraita: The verse states with regard to firstborn animals: “They are holy” (Numbers 18:17). The emphasis of the term “they” serves to teach that even if the blood of a firstborn offering was mixed with blood of other sacrificial animals, the blood shall be sacrificed, as the blood of firstborn offerings is not nullified. What, is it not referring even to a case of the final portion of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering that were mixed, indicating that the priest places the mixture below the red line? And if so, one can learn from this baraita that the place of the blood of a burnt offering, which is also the place of the blood of a firstborn offering, is the same as the place of the remainder of blood of a sin offering. The Gemara answers: No, the baraita is referring to the first part of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering.

The Gemara raises a difficulty: But if so, what is this baraita teaching us? Is it teaching that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another? This halakha is already derived from the verse: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18), from which it is understood that although the blood of the two animals is in the same vessel, they each retain their distinct identity. The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is a tanna who derives this halakha from here, and there is a tanna who derives it from there.

Rava raises an objection from a baraita that discusses a verse describing a burnt offering: “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The superfluous second mention of the blood teaches that it is still called the blood of a burnt offering even after it was mixed with other blood, and therefore it should be sprinkled in its proper manner. What does it mean when

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).
וכ''ת ה''נ בנתערב. מתנה אחת מן הבכור בשיעור מתן ד' מתנות מן העולה ודקאמר ינתנו במתן ד' ינתנו חמשתן קאמר שיהו ניתנין ד' מתנות ודאי מן העולה ואתא רבי יהושע למימר יש בילה ודיו במתנה אחת על שניהן ולא יעבור על בל תוסיף דלית ליה רואין: הכא בל תוסיף מהיכא. הרי אין כאן מן הבכור אלא כדי מתנה: אלא אמר רבא. כל הנך שנויי דשנינן לא תשנין דודאי התחתונים עלו לו דקתני בין לשם שירים בין לתחילת עולה קאמר ומתני' דמתן ד' במתנה אחת בדאיכא טובא מכל חד קאמר ואפ''ה לא תשמע מינה לר''א יש בילה דתקשה לרב אשי דאיכא לשנויי הא מתני' דלעיל דעליונים ותחתונים ומתני' דמתן ד' במתן אחת לאו בבלול פליגי אלא בתערובת כוסות וקאמר ר''א בעליונים ותחתונים דיתן שניהם למעלה ולמטה ושניהם כשרין ורואה אני את דם (חטאת) למעלה כאילו הוא מים וכן בעולה ובכור נותן ד' מכל כוס וכוס ורואה אני את התוספת כאילו הוא מים (וכן בעולה ובכור) ורבנן לית להו רואין וישפך לאמה ואע''ג דהך פלוגתא בבלול נמי איכא לאיפלוגי בהכי ועוד פליגי נמי ביש בילה ואין בילה מיהו הך מתניתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע יש בילה ומתני' נמי דקתני הרי הוא עובר על בל תוסיף דמשמע דבאיעריב טובא קאי ואפ''ה מכשר משמע דיש בילה וע''כ לאו בבלול קיימי דלעולם לר''א אין בילה דאי בבלול לא הוה מכשיר ר''א לא בבכור ולא בעולה דדלמא מהאי קא יהיב ומהאי לא קיהיב אלא א''כ נתערבו ד' באחת וכן בעולה ועולה אלא א''כ נתערבו ד' בד' ולא בחטאת ועולה אלא ברובא עליונים וקיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד וחטאת לבדה תעלה לו ולרבנן ישפך לאמה דלית להו רואין: שיקריב. דרבנן נמי אית להו רואין ומתני' לאו רבי יהודה היא: שר''א אומר יקריב. ואפי' לא קרב אחד מהם דדריש מום בם לא ירצו לכם בעיניה הוא משמע הא ע''י תערובת ירצו בין בבלול כו' ומדר' יהודה נשמע לרבנן דפליגי עליה במתני' ומוקמי פלוגתא ברואין ואף בחטאת ועולה בין בבלול בין בכוסות קיימי וקתני לר''א התחתונים עלו לו וגבי עולה ובכור נמי מכשיר במתני' אלמא יש בילה: ומשני רבי יהודה אליבא דר''א דמוקי פלוגתא בבעלת מום דאין כשר לר''א אלא א' ומתני' בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לענין בלול כגון דרובא כשר וקיהיב במזבח שיעור בעלת מום ועוד אבל לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ומוקמי' פלוגתא אף בהיכא דשניהם כשרין ומכשר להו לתרווייהו בכוסות פליגי ר''א ורבנן ומש''ה מכשיר רבי אליעזר בתרוייהו דאי בבלול לא הוה מכשר אלא כדאוקימנא לעיל: לא שנו. הך פלוגתא דחטאת ועולה דמתני' דלעיל דאמרי רבנן ישפך לאמה אלא בתחלת חטאת ועולה שנתערבו לפני מתן דמם בההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת: אבל סוף חטאת. שנתערב בתחלת עולה שנתערבו (בו) שירי חטאת בתחילת עולה אין כאן מחלוקת ויתנה למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאיליהן שותתין ליסוד ואין כאן שינוי מקום: צריכין איצטבא. שישפכם על גבי היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה ובסוף חטאת ועולה נמי לרבנן ישפך לאמה ולקמן מותיב ליה מהא דתניא לעיל נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה: עדיין היא מחלוקת. אף בסוף חטאת ותחילת עולה דלאו חד מקום הוא ולר''א דאית ליה רואין כשר ולרבנן ישפך לאמה: קדש הם. בבכור כתיב ומשמע ליה הם בהוייתן יהו שאם נתערבו בדמים אחרים לא אבדו את שמם ויקרבו ולרבנן מיתוקמא כגון שנתערב בתחתונים כמותו ולא בחטאת ומאי לאו דאיערב בסוף עולה שהוא שירים והולכין למקום שירי חטאת כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל נא.) תן יסוד למזבח של עולה וקתני דתחילת בכור כשר בו לכתחלה שמקומו מקום תחילת עולה אלמא מקום תחילת עולה ותחלת בכור הוא מקום כשר לשפיכת שירים לכתחלה: לא תחילת עולה ובכור. דשניהם מקום אחד להם וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירין: ומאי קא משמע לן. קרא הואיל ומקום אחד להן: דאין עולין מבטלין זה את זה. ואפילו אחד מרובה על חבירו לא בטל המועט: האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא לן. במנחות בהקומץ רבה (דף כב.) שמערבין דם פר ודם השעיר יה''כ במתן דם קרנות המזבח הפנימי והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה: איכא דנפקא ליה כו'. ולקמן מפרש פלוגתא בשמעתא: והקריבו וזרקו מה ת''ל דם דם. גבי עולה קאי בת''כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם [וזרקו את הדם] והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח היה לו לומר ואין צריך לכתוב דם דמה יש לו לקבל ולזרוק ע''י שחיטה אם לא דם מה ת''ל דם דם: ה''ג מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו
ה''ג אבל סוף חטאת ועולה. במתנה שניה של עולה מיירי שהיא בקרן מערבית דרומית דזה מקום שירים של חטאת אבל במתנה ראשונה של עולה ישפך לאמה לרבנן דאין זה מקום שירים דדם עולה בקרן מזרחית צפונית ושירים בקרן מערבית דרומית מיהו י''ל כיון דיסוד דרומי אינו מן הפסוק אלא מטעמא דבעי' בסמוך לו (לעיל דף נג.) דומיא דשירים פנימיים א''כ אין קפידא אם יתנם במזרחית צפונית להכשיר דם תחלת עולה וכן מוכיח קצת בסמוך גבי נתן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ובעי לאוכוחי דמקום עולה מקום שירים ומשמע שלא נתן עדיין כלל מתנות עולה (בלבדן) א''נ יפנה דרך שמאל ויתן תחלה בקרן מערבית דרומית שהוא מקום שירים ויתן שירים בשתי קרנות: ה''ג מאי קמ''ל. תימה טובא קא משמע לן דיקרבו למר כדאית ליה ב' מתנות שהן ד' ולמר מתן אחד אע''ג דעבר על בל תגרע או בל תוסיף ושמא י''ל כיון דיהיב לשם מים ליכא בל תוסיף וגם לא משום בל תגרע כיון דשב ואל תעשה ומתקן קרבנו ובלא קרא נמי. ברו''ך: תנאי היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקא לה מהכא. תימה למה דוחק לומר תנאי היא דבהקומץ רבה (מנחות כב:) פריך ואימא עד דאיכא מין ומינו ועולין קשיא לימא קרא קדש הם איצטריך דאם אינו ענין למין ומינו ועולין תנהו לענין לעולין לחוד אפילו הוי שלא מינו ועוד קשה דהכא אליבא דר' יוחנן קיימא והתם קאמר רבי יוחנן לההיא דרשה דולקח מדם הפר וע''ק נימא דאיצטריך משום דס''ד שישפך לאמה כדי שלא יעבור על בל תוסיף ועל בל תגרע וע''ק דמאי שנא שנתערבו למטה בלמעלה דמודה ר' יהושע דישפך ואין משנים זה להכשיר זה ומתן אחת במתן ד' משנים ועובר על בל תגרע וכי תימא משום דמתן א' במתן ד' אי אמרת ישפך אין שייך לשלם תחתיהם כגון בכור ומעשר שנפסל אבל עולה וחטאת שנפסל דאפשר לשלם תחתיהם ישפך עולת נדבה מאי איכא למימר ומיהו י''ל דלא דמי דניתנים למעלה בניתנים למטה אין לו לפסול בידים דם עולה להכשיר דם חטאת אבל הכא שאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו שב ואל תעשה שאני ומיהו לר''א קשה דמשנה דחייב ליתן ב' מתנות לבד מתנה אחת ועובר משום בל תוסיף ובניתנין
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד