זבחים פא ע"ב

תלמוד לומר "דם" "דם" פעמיים? ומשיבים: שאם מ"דם" אחד יכול אתה לומר: אין לי אלא אלו (כלומר, דמי עולה) שנתערבו בדם תמורתה, שהרי אף אם נתערבה בה מחיים, כלומר, בהמה בבהמה — תקרב העולה והתמורה, מנין לרבות גם תודה ושלמים שאם נתערבו בעולה מחיים לא היו קרבים?

וגם אם תאמר: מרבה אני בכלל ה"דם" הראשון דם עולה שנתערב בדם תודה ושלמים, שכן באין בנדר ונדבה כמותה, מנין לרבות את האשם שאינו בא בנדר ונדבה?

וגם אם מרבה אני בכלל ה"דם" הראשון את דם האשם, שדם עולה אינו בטל בו, משום שטעון מתן ארבע כמותו (כלומר, שתים שהן ארבע), דם בכור ומעשר ופסח שניתנים רק במתנה אחת, שנתערב בהם דם עולה, מנין? תלמוד לומר "דם" "דם" (ויקרא א, ה), ללמד שבכל אופן שנתערב דם העולה בדם קרבן אחר (שדמו ניתן למטה) — יקרב.

מאי לאו [האם אין] הכוונה לסוף (שיירי דם) עולה ולתחילת דם בכור שנתערבו? ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה מקום שירים הוא, שהרי מקריבים אותם יחד!

ודוחים: לא, הכוונה היא לתחילת דם עולה ובכור. ומקשים: ומאי קא משמע לן [ומה משמיע לנו], שאין עולין מבטלין זה את זה? והרי דבר זה מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח) נפקא [יוצא], שהכהן הגדול מערבם יחד כדי לתת מהם על קרנות מזבח הזהב, ואין דם השעיר בטל בדם הפר! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא [יש שיוצא לו המקור לכך מכאן, ויש שיוצא לו מכאן]. נמצא איפוא ששלושה מקורות שונים ניתנו לדין זה, שאין עולים מבטלים זה את זה: "קודש הם" (במדבר יח, יז), "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח), "דם" "דם" (ויקרא א, ה).

ומעירים: והני תנאי [ותנאים אלה] שמ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" לא ילפי [אינם למדים], קסברי [סבורים הם] שאין מערבין את דם הפר ודם השעיר כדי לתת על הקרנות, אלא נותן כל אחד מהם לחוד. ואלו שמ"דם" "דם" לא יליף [אינם למדים] — הלימוד מ"דם" "דם" לא משמע להו [להם].

אלא אלה שאינם למדים מ"קדש הם" האמור לגבי בכורות (במדבר יח, יז), שאינם בטלים בתערובת, מאי טעמא לא ילפי [מה טעם אינם למדים] משם? ומשיבים: קסברי [סבורים הם] שכך יש לדרוש כתוב זה: "קדש הם" — הם קריבין, ואין תמורתן של בכורות קריבה.

ומן הצד האחר, ואידך [והאחר] מהיכן הוא למד דין זה? נפקא ליה [יוצא לו] הדבר ממה שנאמר לגבי בכור: "אם שור אם שה לה' הוא" (ויקרא כז, כו), וההדגשה במילה "הוא" כוונתה: הוא קרב, ואין תמורתו קריבה. ושבים לשאלה האם מקום דם העולה הוא מקום שיירי הקרבנות.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: דמים הניתנים למעלה שנתערבו בניתנים למטה, שלדעת חכמים יישפכו לאמה, אם נתן למעלה ולא נמלך — אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, אלו ואלו עולין לו.

מאי לאו [האם לא] מדובר דאיערוב [שהתערבו] חטאת ועולה? וכיון דיהיב ליה [שנתן לו] כבר מדם החטאת למעלה, מה שנותר מדם החטאת הוו להו [הרי הם] שירים, וקתני [ושנינו]: אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה את דם העולה עם שיירי החטאת, ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה מקום שירים!

כי אתא [כאשר בא] רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל אמר, אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: הכא במאי עסקינן [כאן, שנתערבו עליונים ותחתונים, במה אנו עוסקים]? לא בתערובת דם חטאת ודם עולה, אלא כגון דאיערב [שהתערב] דם חטאת החיצונה, שניתן למעלה, בשירים של חטאת פנימית (שדמה ניתן תחילה בהיכל), שצריך ליתנם למטה על היסוד. ולאחר שנתן מן התערובת למעלה, יש בידיו תערובת שיריים בלבד, שמקומם שווה.

אמר ליה [לו] אביי, ומדוע צריך להזכיר בענין זה שיירי חטאת פנימית? ונימא מר [ושיאמר אדוני]: כגון דאיערב [שהתערב] דם חטאת חיצונה בשירים של חטאת חיצונה! דלמא הא קא משמע לן [שמא זה משמיע לנו], שאפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] ששירים של חטאות פנימיות מעכבין את הכפרה, אם לא נתנו מהם על היסוד, מכל מקום אם חסרו השיריים, כמו כאן, שנתן תחילה מן התערובת למעלה — אין מעכבין

אמר ליה [לו] רבא תוספאה לרבינא: כיצד מביאים ראיה מברייתא זו לענייננו? הא אוקימנא ההיא [הרי כבר העמדנו אותה] (לעיל זבחים פ,ב) בתערובת דמים עליונים ותחתונים שיש בה רובא [רוב] מן הדמים העליונים, וקא יהיב [ונותן] למעלה שיעור תחתונים ועוד! אמר ליה [לו] רבינא: הני מילי [דברים אלה נאמרו] למאן דאמרו מעיקרא [למי שאמרו מתחילה] כי ר' אליעזר וחכמים נחלקו בדמים שנבללו, וכדי לבאר את טעמו של ר' אליעזר הסבור שאין בילה. ואילו לפי המסקנא בכוסות פליגי [חלוקים הם], ולא בדמים שנבללו.

א משנה דמי הקרבנות הניתנין בפנים (בהיכל, בין הבדים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב), שנתערבו בדמי קרבנות הניתנין בחוץ (על המזבח החיצון שבעזרה) — אין להם תקנה, שאין משנים מקומו של דם זה כדי לקיים מצוותו של דם אחר, וישפכו כולם לאמה (תעלה שבעזרה). אם הלך הכהן על דעת עצמו ונתן מתערובת דמים אלו תחילה בחוץ, ואחר כך חזר ונתן מן התערובת בפנים ההיכל — הרי זה כשר.

ואם נתן מתערובת זו בתחילה בפנים ורק אחרי כן חזר ונתן בחוץ — ר' עקיבא פוסל את הניתן בחוץ, וחכמים מכשירים. והסבר מחלוקתם, שר' עקיבא אומר: כל דמים שדינם לינתן בחוץ שנכנסו לכפר בהיכל — פסולין הם. וחכמים אומרים: דם חטאת חיצונה בלבד הוא הנפסל אם הוכנס להיכל כדי להזות שם, שנאמר: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקדש לא תאכל" (ויקרא ו, כג), אבל לא דמי שאר קרבנות. ר' אליעזר אומר: אף דם האשם דינו כחטאת, שהרי נאמר: "כחטאת כאשם תורה אחת להם" (ויקרא ו, ז), אבל לא דמי שאר קרבנות.

ב גמרא על מה ששנינו במשנה ללא מחלוקת, שדמים הניתנים בחוץ שנתערבו בדמים הניתנים בפנים יישפכו לאמה, שואלים: וניפלוג נמי [ושיחלוק גם כן] ר' אליעזר בהא [בהלכה זו], כשם שחלק במשנה הקודמת בתערובת דמים הניתנים למטה בדמים הניתנים למעלה, ויאמר שיש להתייחס אל הדמים הניתנים שלא במקומם כאל מים!

ומשיבים: היכי ליעביד [כיצד ייעשה]? ניתיב [ניתן] תחילה מדמי התערובת בחוץ, והדר ניתיב [ונחזור וניתן אחר כך] מדמי התערובת לפנים — דבר זה אינו אפשרי, משום שכשם שמצוה להקדים את מתן דמים העליונים לתחתונים, כלומר, להקדים דם חטאת לדם עולה, מאחר וחטאת באה לכפר, כך מצוה להקדים נתינת דמים בפנים לנתינת דמים בחוץ.

the verse states twice: “Blood,” “blood”? The baraita explains: If “blood” were written only once, one might have thought: I have derived only that this halakha was stated with regard to a case where this, i.e., the blood of a burnt offering, was mixed with the blood of its substitute, as even if these offerings were intermingled when the animals were alive, the burnt offering and its substitute shall be sacrificed. From where is it derived to include even a case of the blood of a thanks offering or a peace offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as these offerings are not sacrificed if they became intermingled with a burnt offering while alive?

The baraita continues: And even if one says: I include in this first mention of blood the case of the blood of a thanks offering or a peace offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as they are similar in that they both come as a vow offering and a gift offering, like a burnt offering, from where is it derived to include even a case of the blood of the guilt offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as a guilt offering cannot be brought as a vow offering or a gift offering?

The baraita continues: And even if one says: I include in this first mention of blood even a case of the blood of the guilt offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as they are similar in that a guilt offering requires the placement of two placements that are four, like a burnt offering, from where is it derived that the same applies to the blood of a firstborn offering, and the animal tithe offering, and the Paschal offering, whose blood is placed once on the altar? Therefore, the verse states twice: “Blood,” “blood.” This repetition serves to teach that in any case where the blood of a burnt offering became mixed with the blood of another offering that is placed below the red line, this blood is presented.

The Gemara analyzes this baraita: What, is it not referring even to a case of the final portion of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering that were mixed? And if so, one can learn from this baraita that the place of the blood of a burnt offering is the same as the place of the remainder of the blood of a firstborn offering.

The Gemara answers: No, the baraita is referring to the first part of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering. But if so, what is this baraita teaching us? Is it teaching that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another? This halakha is already derived from the verse: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). The Gemara explains: This is a dispute between tanna’im, as there is a tanna who derives this halakha from here, and there is a tanna who derives it from there.

§ The Gemara has cited three different verses as the source for the halakha that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another: “They are holy” (Numbers 18:17); “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18); “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The Gemara notes: And these other tanna’im do not derive this principle from the verse: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat,” as they maintain that the High Priest does not mix the blood of the bull with the blood of the goat in order to place the blood on the corners of the golden altar; rather, each type of blood is placed separately. Additionally, these other tanna’im do not derive this halakha from the repeated mention of: “Blood,” “blood,” as they do not learn anything from this repetition.

The Gemara asks: But what is the reason that those other tanna’im do not derive this halakha from the verse: “They are holy” (Numbers 18:17)? The Gemara explains: They hold that the verse should be understood as follows: “They are holy,” i.e., they, the firstborn offerings themselves, are sacrificed, but their substitutes are not sacrificed.

The Gemara asks: And the other tanna, i.e., the tanna who derives the halakha that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another from the verse: “They are holy” (Numbers 18:17), from where does he learn that the substitute of a firstborn is not sacrificed? The Gemara explains: He derives it from the verse: “Whether it be ox or sheep, it is the Lord’s” (Leviticus 27:26). The emphasis of “it is” teaches that it is sacrificed but its substitute is not sacrificed.

§ The Gemara resumes its discussion of whether the place of the blood of a burnt offering is the same as the place for the remainder of the blood of offerings. Come and hear a baraita: With regard to blood that is to be placed above the red line that was mixed with blood that is to be placed below the line, which according to the Rabbis must be poured into the Temple courtyard drain, if the priest placed the mixed blood above and did not consult the authorities, both these Sages and those Sages, i.e., the Rabbis and Rabbi Eliezer, concede that he shall again place the blood below the red line, and these placements and those placements count for him.

The Gemara analyzes this baraita: What, is it not referring to a case where the blood of a sin offering and a burnt offering were mixed? And once the priest placed blood of the sin offering above the red line, that which is left from the blood of the sin offering is considered the remainder of the blood. And yet the baraita teaches: Both these Sages and those Sages concede that he shall again place the blood below the red line. And if so, one can learn from the baraita that the place of the blood of a burnt offering is the same as the place of the remainder of the blood of a sin offering.

The Gemara relates: When Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael: What are we dealing with here? We are dealing not with a mixture of blood of a sin offering and blood of a burnt offering, but with a case where the blood of a sin offering sacrificed on the external altar, which is placed above the red line, was mixed with the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary. This remainder is poured on the base of the external altar. Consequently, once the priest has placed blood from the mixture above the red line, all that remains is a mixture of remainders, which are placed in the same location.

Abaye said to Rav Yitzḥak bar Yosef: Why is it necessary to cite the case of the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary? But let the Master say that it is referring to a case where the blood of a sin offering sacrificed on the external altar was mixed with the remainder of the blood of a sin offering sacrificed on the external altar. Perhaps you chose that case to indicate that this is what the baraita teaches us: Even according to the one who says that failure to pour the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary disqualifies the offering, nevertheless, if the remainder was merely lacking, as in this case, as some of the blood had been placed above the red line, this does not disqualify the offering.

Rava Tosfa’a said to Ravina: How can that baraita be cited as proof for the issue at hand? We already interpreted it (80b) with regard to a mixture of blood that is to be placed above the red line with blood that is to be placed below the red line, which contains a majority of blood that is to be placed above the line, and the priest places above the red line a measure of blood that is to be placed below the line and slightly more. Ravina said to him: That statement applies according to those who said initially that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to a mixture of blood, and that Rabbi Eliezer holds that there is no mixing. But according to the conclusion, Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to cups of blood that were intermingled, and therefore the above interpretation of the baraita was rejected.

MISHNA: Blood that is to be placed on three locations inside the Sanctuary, i.e., between the staves, on the Curtain, and on the golden altar, that was mixed with blood that is to be placed outside the Sanctuary on the external altar in the Temple courtyard, has no remedy, as one may not change the location of the placement of the blood of one to fulfill his obligation with the other type of blood. Therefore, all the blood shall be poured into the Temple courtyard drain. If the priest, on his own initiative, placed the mixture of blood outside the Sanctuary and again placed the mixture of blood inside the Sanctuary, the offering is fit.

If the priest, on his own initiative, placed the mixture of blood inside the Sanctuary and again placed the mixture of blood outside the Sanctuary, Rabbi Akiva deems the blood placed outside disqualified, and the Rabbis deem it fit. As Rabbi Akiva says: Any blood that is to be presented outside that entered to atone in the Sanctuary is disqualified; but the Rabbis say: That is the halakha with regard to the blood of an external sin offering alone, as it is written: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). Rabbi Eliezer says: The status of a guilt offering is like that of a sin offering as well, as it is stated: “As is the sin offering, so is the guilt offering” (Leviticus 7:7), i.e., there is one halakha for them. That is not the case with regard to the blood of other offerings.

GEMARA: The mishna teaches that if blood that is to be placed inside the Sanctuary was mixed with blood that is to be placed outside the Sanctuary, all the blood should be poured into the Temple courtyard drain, and there is no opposing opinion recorded in the mishna. The Gemara asks: And let Rabbi Eliezer disagree even with regard to this case, just as he disagrees with regard to a mixture of blood that is to be placed above the red line that was mixed with blood that is to be placed below the red line, where he holds that the improperly placed blood is considered as though it were water.

The Gemara explains that Rabbi Eliezer does not disagree in this case, as how should the priest act? If one says that he should first place blood from the mixture on the altar outside the Sanctuary, and again place blood from the mixture inside the Sanctuary, this is not allowed. Just as it is a mitzva to give precedence to the blood that is to be placed above the red line over the blood that is to be placed below the line, e.g., the presentation of the blood of a sin offering precedes the presentation of the blood of a burnt offering, since a sin offering serves to effect atonement, so too is it a mitzva to give precedence to the blood that is to be placed inside the Sanctuary over blood that is to be placed outside the Sanctuary.