זבחים פב ע"א

ואם ניתיב [ניתן] בתחילה מתערובת הדמים לפנים, ואחר כך הדר ניתיב [נחזור וניתן] ממנה לחוץ — אף שפתרון זה קיים ברוב הקרבנות שדמם ניתן בחוץ, מכל מקום כיון דאיכא [שיש] חטאת ואשם, דכי [שלדעת ר' אליעזר כאשר] נכנס דמן להיכל הם פסולין מלהינתן על המזבח בחוץ, ובהם לא קיים פתרון זה — לא פסיקא ליה [פסוק, חתוך, לו הדבר], אין זה פתרון שלם לגמרי, ולכן לא חלק ר' אליעזר במשנה זו.

א ושנינו במשנה: שהיה ר' עקיבא אמר: כל הדמים שנכנסו לכפר בהיכל, נפסלו בכך. ודנים כיצד למד ר' עקיבא דבר זה מן הכתוב האמור בענין זה, שאינו עוסק לכאורה אלא בחטאת ולא בשאר קרבנות, שנאמר: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל, באש תשרף" (ויקרא ו, כג). אמר רב יהודה אמר שמואל: משל למה הדבר דומה? לתלמיד שבתוך כדי הסעודה מזג (עירב, מהל) יין לרבו במים חמין, ושוב אמר לו הרב לתלמיד: מזוג לי! אמר לו התלמיד לרב: במה? כלומר, האם בחמין או בצונן? אמר לו הרב לתלמיד: וכי לא בחמין אנו עסוקין עד כה?! עכשיו, משחזרתי וביקשתי ממך למזוג, כוונתי שתמזוג לי בין בחמין בין בצונן.

הכא נמי [כאן גם כן], מכדי [הרי] בחטאת עסקינן ואתי [עסוקים אנו ובאים] באותה פרשה (ויקרא ו, פסוק יז ואילך), אם כן "חטאת" דכתב רחמנא [שכתבה התורה] בפסוק זה למה לי, והרי ברור שבחטאת מדובר! אלא בדומה למשל, נאמרה חטאת כדי ללמדנו שלאו [לא] בחטאת בלבד קאמינא לה [אומר אני הלכה זו] שנפסל הדם בכניסתו לפנים, אלא בכל הקדשים.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לפי הסבר זה יש להסיק דווקא את המסקנה ההפוכה, שכן מכדי [הואיל] ובפרשה זו כבר איתרבו [התרבו] כל הקדשים הקרבים לגבי מזבח לענין מריקה ושטיפה האמורה בחטאת (ויקרא ו פסוק כא, שאם נתבשלו בכלי נחושת, נאסר הכלי בשל הבליעה, ויש להגעילו ברותחים), כפי שלמדו ממדרש הכתובים, נמצא שבכל הקדשים מדובר בפרשה זו, ואם כן, חטאת דכתב רחמנא [שחזרה וכתבה התורה] בענין זה של דם שנכנס לפני ולפנים למה לי? שמע מינה [למד מכאן]: חטאת שנכנס דמה לפנים — אין [כן] נפסלת, ואילו מידי אחרינא [דבר אחר, שאר קרבנות] — לא. ואם יש מקום להמשיל משל כעין זה,

הא לא דמיא [זו אינה דומה] אלא לתלמיד שמזג לרבו מתחילה בין בחמין בין בצונן, ואמר לו רבו: אל תמזוג לי אלא חמין!

אלא טעמא [הטעם, המקור לשיטתו] של ר' עקיבא הוא ממה שלא נאמר בדין זה "חטאת", אלא: "כל חטאת", והרי זה בא לרבות אף שאר קרבנות. דתניא [שכן שנויה ברייתא] בענין זה: "וכל חטאת אשר יובא מדמה... באש תישרף" — אין לי שנוהגת הלכה זו אלא בקרבן חטאת בלבד, בשאר קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר: "וכל חטאת" שהוא לשון ריבוי. ושנוהגת כן אף בקדשים קלים מנין לנו? תלמוד לומר: "וכל חטאת", שו' שב"וכל" יש בה ריבוי נוסף, דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' יוסי הגלילי: אפילו אתה מוצא במקרא זה עוד לשונות ריבוי ומרבה מהם כל היום כולו, איני שומע לך לדרוש בפסוק זה אלא לגבי חטאת בלבד. וכך יש לדרוש: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד... באש תישרף" — אין לי שנוהג דין זה אלא בחטאת יחיד, בחטאת צבור מנין? תלמוד לומר "כל חטאת". ועדיין יש לשאול: אין לי שנוהג דין זה אלא בחטאת זכר, ואולם שנוהג כן אף בחטאת נקבה מנין? תלמוד לומר "וכל", בו'.

ותוהים: כלפי לייא [לאן הוא נוטה]? והרי ההיפך הוא המסתבר, שהרי סתם חטאת עליה מדובר היא חטאת יחיד, הבאה נקבה! ומתקנים, אלא הכי קאמר [כך אומר] ר' יוסי הגלילי: אין לי אלא חטאת נקבה, חטאת זכר מנין? תלמוד לומר "וכל חטאת".

ושואלים על כך: וסבר [וכי סבור] ר' יוסי הגלילי כי האי קרא להכי הוא דאתא [פסוק זה לכך הוא שבא]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' יוסי הגלילי אומר: (לפי שמצינו) כל הענין כולו "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תאכל, באש תישרף" אינו מדבר בחטאת חיצונה שנכנס דמה אל אוהל מועד שלא כראוי, אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, כלומר, החטאות הפנימיות, שדינן להישרף מחוץ לירושלים, ובא כתוב זה ללמד שאם אירע בהם פסול יש

לשרוף את פסוליהן בבית הבירה, כלומר, בתוך המקדש, ולעמוד באיסור לא תעשה על אכילתו.

אמרו לו חכמים: לדבריך, חטאת חיצונה שנכנס דמה לפני ולפנים (לקודש הקדשים) מנין לנו שהיא טעונה שריפה? אמר להם: דבר זה נלמד מדברי משה לבני אהרן, לאחר שנשרף שעיר החטאת ביום מות נדב ואביהוא: "מדוע לא אכלתם את החטאת... הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה" (ויקרא י, יח), ללמדנו שאם היה נכנס דמה פנימה, ראויה היתה להישרף. וכיצד, בויכוחו עם ר' עקיבא, דורש ר' יוסי הגלילי את הפסוק שלא כשיטתו, אלא לענין חטאת חיצונה!

ומשיבים: ר' יוסי הגלילי לדבריו של ר' עקיבא קאמר [אמר], שגם לשיטתו אין לדרוש את הפסוק אלא לגבי חטאת ולא לגבי שאר קדשים. ואילו הוא עצמו אינו סבור שעל כך מדובר בפסוק זה.

ב משנה חטאת חיצונה שקבל הכהן את דמה בשני כוסות, אם יצא אחד מהן לחוץ העזרה, ונפסל בכך, הפנימי שנשאר בעזרה לא נפסל וכשר לזריקה. נכנס אחד מהם לפנים (להיכל), ונפסל בכך (כמבואר במשנה הקודמת) — ר' יוסי הגלילי מכשיר לזריקה את הדם שבכוס החיצון (שבעזרה), וחכמים פוסלין אותו.

אמר ר' יוסי הגלילי להוכיח את שיטתו: מה אם במקום שהמחשבה לזרוק בו את הדם פוסלת את הקרבן, דהיינו בחוץ לעזרה, אם יצא לשם מקצת הדם ונפסל לא עשה על ידי כך את הדם המשויר (הנשאר) שבפנים כדם היוצא, והריהו כשר, וכפי שמוסכם על דעת הכל. אם הגיע מקצת הדם אל מקום שאין המחשבה לזרוק שם את הדם פוסלת בו, כלומר בפנים (בהיכל) — אינו דין (לא קל וחומר הוא) שלא נעשה בו את דינו של הדם המשויר בעזרה כדינו של הנכנס לפנים?

ועוד בענין דם חטאת חיצונה שנכנס להיכל לכפר: אם נכנס הדם פנימה לכפר (להזות), אף על פי שלא כפר בפועל — פסול הדם, אלו דברי ר' אליעזר. ר' שמעון אומר: אין הדם נפסל לזריקה עד שיכפר, שיזה ממנו בפנים. ר' יהודה אומר: אם הכניס את הדם להיכל בשוגג — כשר הדם לזריקה.

ובענין דמים שנפסלו, מוסיפים: כל הדמים הפסולין לזריקה שנתנו על גבי המזבח — אין הקרבן כשר. ואף שנאמר על הציץ שבראש הכהן הגדול: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים" (שמות כח, לח), מכל מקום לא הרצה (הכשיר) הציץ אלא על הקרב כשהוא טמא, שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא מן העזרה, ולא על פסולים אחרים.

ג גמרא בענין מחלוקתם של ר' יוסי הגלילי וחכמים, כשנתן מדמה של חטאת בהיכל, האם הדם שבכוס השני נפסל, תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' יוסי הגלילי: קל וחומר הוא שהוא כשר, ומה במקום שמחשבה לזרוק בו את הדם פוסלת, כלומר בחוץ לעזרה — לא פסל דם שיצא בחוץ את הדם שנותר בפנים. מקום שאין מחשבה לזרוק בו את הדם פוסלת כלומר, בפנים (בהיכל) — אינו דין שלא יפסול הדם שנכנס בפנים את הדם שנותר בחוץ?

אמרו לו חכמים בתשובה, הרי הוא אומר: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל, באש תישרף" (ויקרא ו, כג), והלשון "מדמה" משמעה: אפילו הובא מקצת מדמה הריהי נפסלת כולה בכך.

אמר להם ר' יוסי הגלילי לחכמים: אם כך אתם מדייקים מלשון הכתוב, יש לדון בקל וחומר לדם היוצא אל מחוץ לעזרה מעתה, שאף הוא יפסול את הדם שנותר בעזרה, ובאופן זה: ומה במקום שאין מחשבה פוסלת בו, כלומר בפנים — פוסל הדם שבפנים את הדם שבחוץ (שבעזרה). מקום שמחשבה פוסלת בו, כלומר בחוץ לעזרה — אינו דין שיפסול הדם שבחוץ את הדם שבפנים העזרה? ומדוע מכשירים אתם במקרה זה?

אמרו לו חכמים בתשובה לכך: הרי הוא אומר במקרא זה: "אשר יובא מדמה אל אהל מועד", ולשון ביאה באה ללמד שדווקא הדם הנכנס הוא הפוסל במקצתו את הדם שבעזרה, ואין הדם היוצא מהעזרה פוסל את הדם שבעזרה.

בעקבות דיון זה שואלים: ומדוע לא נלמד שתהא מחשבה לזרוק בפנים פוסלת מכוח קל וחומר, ובאופן זה: ומה במקום שלא פסל מקצת הדם שיצא בחוץ את שאר הדם שבפנים (שבעזרה) — מחשבה בו פוסלת את הקרבן, כלומר, בחוץ. מקום שפסל בו מקצת הדם שבפנים את שאר הדם שבחוץ (שבעזרה) — אינו דין שתהא מחשבה של הכהן בו פוסלת, כלומר, בפנים?

ומשיבים: אין למדים כן מקל וחומר, שהרי הוא אומר בדין פיגול: "ואם האכל יאכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה" (ויקרא יט, ז), ודרשוהו חכמים לענין מחשבת חוץ למקומו, ללמד

And if you suggest that the priest should first place blood from the mixture inside the Sanctuary and again place blood outside, on the altar, although this resolution is applicable to most offerings whose blood is placed outside, nevertheless the tanna of the mishna chose to omit this case. The reason is that since there are a sin offering and a guilt offering, concerning which, according to the opinion of Rabbi Eliezer, when their blood enters the Sanctuary they are disqualified from being placed on the external altar, the tanna could not teach this halakha categorically. In other words, as the tanna could not issue a categorical ruling that applies to all types of offerings, he omitted the opinion of Rabbi Eliezer here.

§ The mishna teaches that Rabbi Akiva would say: Any blood that is to be presented outside that entered to atone in the Sanctuary is disqualified. The Gemara discusses the source for Rabbi Akiva’s ruling. The verse states: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). How does Rabbi Akiva apply this halakha to all offerings whose blood is presented on the external altar? Rav Yehuda says that Shmuel says: Hear a parable: To what is this matter comparable? To a student who mixed wine with hot water for his teacher. And the teacher said to him: Mix another drink for me. The student said to him: With what should I mix the wine, hot or cold water? The teacher said to him: Aren’t we dealing with hot water? Now that I requested that you mix me another cup, I mean that you should mix it either in hot water or in cold. Otherwise, the teacher would not have needed to say anything.

Here too, since we have been dealing with a sin offering in that passage (see Leviticus 6:17–22), why do I need the term “sin offering” that the Merciful One writes in this verse? Even without this term it is clear that the Torah is referring to a sin offering. Rather, as in the parable, the Torah mentions a sin offering to teach: I do not say this halakha with regard to a sin offering alone, i.e., that only the blood of a sin offering is disqualified when it is brought inside the Sanctuary, but the blood of all sacrificial animals is disqualified by being brought into the Sanctuary.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, objects to this explanation: Accordingly, one should reach the opposite conclusion: Since all sacrificial animals that are sacrificed on the altar are included in this passage of the Torah with regard to scouring and rinsing, as derived by the Sages, despite the fact that this requirement is stated in connection with a sin offering (see Leviticus 6:21), it is already established that this chapter is speaking of all offerings. Consequently, why do I need the term “sin offering” that the Merciful One writes with regard to the matter of blood that entered the Sanctuary? Learn from the verse that in the case of a sin offering whose blood entered the Sanctuary, yes, it is disqualified, but if the blood of any other offering entered the Sanctuary, no, it is not disqualified.

Rav Huna addresses Shmuel’s parable: And if you wish to provide a comparison, it is comparable only to a student who initially mixed wine for his teacher with both hot and cold water, and his teacher then said to him: Mix wine for me only with hot water.

Rav Huna continues: Rather, the reasoning of Rabbi Akiva is from the fact that the verse does not state simply: “Sin offering,” but states: “Any sin offering”; this serves to include all other offerings. As it is taught in a baraita: The verse states: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). I have derived that this halakha applies only with regard to a sin offering; from where is it derived that it also applies to offerings of the most sacred order? The verse states: “Any sin offering.” And from where is it derived that it also applies to offerings of lesser sanctity? The verse states: “And any sin offering.” This is the statement of Rabbi Akiva.

Rabbi Yosei HaGelili said to Rabbi Akiva: Even if you include offerings in this manner from the verse all day long, I will not listen to you. Rather, this verse is referring to a sin offering alone, and it should be expounded as follows: The verse states: “Sin offering”; I have derived only that this halakha applies to the sin offering of an individual. From where is it derived that the same applies to a communal sin offering? The verse states: “Any sin offering.” And one can still say: I have derived only that this halakha applies to a male sin offering; from where is it derived that the same applies to a female sin offering? The verse states: “And any sin offering.”

The Gemara asks: Why is it assumed that the application of this halakha to a male sin offering is more obvious than to a female sin offering? Isn’t it the opposite [kelapei layya], as the standard sin offering of an individual is a female? Rather, this is what Rabbi Yosei HaGelili is saying: One can still ask: I have derived only that this halakha applies to a female sin offering; from where is it derived that the same applies to a male sin offering? The verse states: “And any sin offering.”

The Gemara asks: And does Rabbi Yosei HaGelili hold that this verse comes for this purpose, to teach the halakha of sin offerings whose blood was brought inside the Sanctuary? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: As we have found the entire matter that is stated in the verse: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten; it shall be burned with fire” (Leviticus 6:23), is not stated with regard to a standard sin offering improperly brought inside the Sanctuary; rather, it speaks only about bulls that are burned and goats that are burned.

Rabbi Yosei HaGelili elaborates: These are unique sin offerings, and the Torah states that their blood should be brought inside the Sanctuary. The verse is stated with regard to these sin offerings both in order to command the Jewish people to burn their disqualified ones in the Temple and in order to establish a prohibition with regard to their consumption.

The baraita continues: The Rabbis said to Rabbi Yosei HaGelili: If you expound the verse in this fashion, then from where is it derived that a standard sin offering whose blood entered the innermost sanctum, the Holy of Holies, must be burned? Rabbi Yosei HaGelili said to them that it is derived from the verse: “Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within” (Leviticus 10:18). This indicates that had the sin offering referred to in the verse been brought inside the Sanctuary, it should have been burned. In any event, with regard to the issue at hand, since Rabbi Yosei HaGelili interprets the verse from Leviticus 6:23 in this manner, how can he interpret it differently in his dispute with Rabbi Akiva?

The Gemara answers: Rabbi Yosei HaGelili spoke according to the statement of Rabbi Akiva, i.e., although Rabbi Yosei HaGelili interprets the verse in a different manner, according to Rabbi Akiva’s explanation it should be understood as referring only to a sin offering, not to other offerings.

MISHNA: In the case of a sin offering whose blood placement is on the external altar whose blood the priest collected in two cups, if one of them left the Temple courtyard and was thereby disqualified, the cup that remained inside the courtyard is fit to be presented. If one of the cups entered inside the Sanctuary and was thereby disqualified, Rabbi Yosei HaGelili deems the blood in the cup that remained outside the Sanctuary, in the courtyard, fit to be presented, and the Rabbis deem it disqualified from being presented.

Rabbi Yosei HaGelili said in support of his opinion: The halakha is that if one slaughters an offering with the intent that its blood be presented outside of the Temple courtyard, the offering is disqualified, but if his intention was that the blood be presented inside the Sanctuary, the offering is not disqualified. Just as in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there disqualifies the offering, i.e., outside the Temple courtyard, and yet when some of the blood is taken there it does not render the status of the remaining blood disqualified like that of blood that leaves the courtyard, so too, in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there does not disqualify the offering, i.e., inside the Sanctuary, is it not logical that we will not deem the status of the remaining blood like that of blood that entered the Sanctuary?

The mishna continues: If all of the blood of a sin offering whose blood placement is on the external altar entered the Sanctuary to atone through sprinkling, despite the fact that the priest did not actually sprinkle the blood to atone, the offering is disqualified; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Shimon says: The offering is disqualified only when he atones and sprinkles the blood in the Sanctuary. Rabbi Yehuda says: If he took the blood into the Sanctuary unwittingly, the blood remains fit to be presented.

With regard to all the blood disqualified for presentation that was placed on the altar, the frontplate effects acceptance only for offerings sacrificed that are ritually impure. Although it is written with regard to the frontplate worn on the forehead of the High Priest: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the iniquity committed in the sacred matters” (Exodus 28:38), this does not apply to all disqualifications of offerings. This is because the frontplate effects acceptance for offerings sacri-ficed that are ritually impure but does not effect acceptance for offerings that leave the courtyard.

GEMARA: With regard to the dispute between Rabbi Yosei HaGelili and the Rabbis as to whether the blood of a sin offering in a second cup is disqualified if the blood in the first cup entered the Sanctuary, it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili said: This is an a fortiori inference: And just as in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there disqualifies the offering, i.e., outside the Temple courtyard, and yet that blood that was taken outside does not disqualify the blood that is still inside the courtyard, so too, in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there does not disqualify the offering, i.e., inside the Sanctuary, is it not logical that the blood that was taken inside will not disqualify the blood that is still outside the Sanctuary?

The Rabbis said to Rabbi Yosei HaGelili: But the verse states: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). This indicates that even if part of its blood is brought inside the Sanctuary, the sin offering is disqualified.

Rabbi Yosei HaGelili said to the Rabbis: If you expound the verse in that manner, then from now one can derive an a fortiori inference with regard to the blood that leaves the courtyard: And just as in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there does not disqualify the offering, i.e., inside the Sanctuary, the blood that was taken inside disqualifies the blood that is still outside, i.e., in the courtyard, so too, in a case where part of the blood reached a place where the intent to present the blood there disqualifies the offering, i.e., outside the Temple courtyard, is it not logical that the blood that was taken outside will disqualify the blood that is still inside the courtyard? Why do the Rabbis deem this blood fit?

The Rabbis said to Rabbi Yosei HaGelili in response: But the verse states: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). This teaches that only blood that enters the Sanctuary disqualifies the blood in the courtyard, but the blood that leaves the courtyard does not disqualify the blood in the courtyard.

In light of this discussion, the Gemara asks: And let intent to present the blood inside the Sanctuary disqualify the offering based on an a fortiori inference: And just as in a place where the part of the blood that went outside does not disqualify the rest of the blood that is inside the courtyard, and yet intent to present the blood in this place disqualifies the offering, i.e., outside the courtyard, so too, in a place where the part of the blood that went inside the Sanctuary disqualifies the rest of the blood that is outside the Sanctuary, in the courtyard, is it not logical that intent to present the blood in this place will disqualify the offering, i.e., inside the courtyard?

The Gemara explains that one does not derive this a fortiori inference, as the verse states: “And if it be eaten at all on the third day, it is piggul; it shall not be accepted” (Leviticus 19:7), and the Sages expounded this verse with regard to the halakha of intent while slaughtering an offering.