זבחים פג ע"ב

א גמרא שנינו במשנה: המזבח מקדש את הראוי לו. ומדייקים, כלל זה בא למעט: דוקא את הראוי לו — אין [כן], מקדש המזבח, ואילו את שאין ראוי לו — לא מקדש המזבח, ואף שעלה — ירד. ומעתה יש לברר: למעוטי מאי [למעט את מה]? אמר רב פפא: למעוטי [למעט] קמצין שקומצים הכהנים מן המנחות כדי להקטירם על המזבח, שלא קידשו אותם בכלי שרת קודם ההקטרה, ואינם ראויים עדיין למזבח.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: מאי שנא [במה שונה] דבר זה מדברי עולא? שאמר עולא: אימורי קדשים קלין (החלקים המוקטרים על גבי המזבח) שהעלן על המזבח לפני זריקת דמן, ועדיין אינם ראויים למזבח, בכל זאת לא ירדו, משום שנעשו לחמו של מזבח!

ומשיבים: יש לחלק, הנך [אלה] אימורים קודם שנזרק דם הקרבן, לא מיחסרו [חסרים] מעשה בגופייהו [בגופם] כדי לעשותם ראויים למזבח, ואינם צריכים אלא לזריקת הדם. ואילו הני [אלה] הקמצים מיחסרו [חסרים] מעשה בגופייהו [בגופם עצמם] קידוש בכלי, ולכן אינם בכלל הראוי למזבח.

ב שנינו במשנה כי ר' יהושע אומר: כל הראוי לאישים, למרות שנפסל להקרבה, אם עלה לא ירד, שנאמר: "היא העולה על מוקדה" (ויקרא ו, ב) לומר שדבר הראוי להישרף על המוקד הוא שלא ירד. ושואלים: ורבן גמליאל נמי [גם כן], שלדעתו כל הראוי למזבח לא ירד, הכתיב [הרי נאמר]: "עלה על מוקדה"! ומשיבים: ההוא [אותו פסוק] לאהדורי [להחזיר] פוקעין חלקי קרבן שמחמת האש ניתקו ועפו מן המזבח הוא דאתא [שבא], שצריך להחזיר אותם למוקד.

ושואלים: ואידך [והתנא האחר, ר' יהושע] הלכה זו שיש לאהדורי [להחזיר] פוקעין מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת, נלמדת לו] הלכה זו ממה שנאמר "אשר תאכל האש את העולה על המזבח" (ויקרא ו, ג) שכוונתו: מה שכבר אכלה ממנו האש, אף שפקע — מחזירים אותו על המזבח.

ומבררים: ואידך [והאחר, רבן גמליאל] מה לומד הוא מכתוב זה? ההוא מיבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] ללמד: דווקא עכולי עולה (חלקי קרבן שאחזה בהם האש ופקעו) אתה מחזיר למזבח, ואי (אין) אתה מחזיר עכולי קטורת שנפלו ממזבח הזהב שבהיכל. דתני [וכפי ששנה] ר' חנינא בר מניומי בר' אליעזר בן יעקב: "אשר תאכל האש את העלה על המזבח" — מכאן למדים שעכולי עולה שנפלו אתה מחזיר למזבח, ואי אתה מחזיר עכולי קטורת.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יהושע], הרי לצורך עיכולי קטורת הוצרך כתוב זה, שאין מחזירים אותם. ומנין הוא לומד הלכה זו? ומשיבים: לאו ממילא שמע מינה [האם לא מאליו אתה למד] שעכולי עולה מהדרינן [מחזירים] למזבח? ומכאן הוא למד את שתי ההלכות.

ג שנינו במשנה שרבן גמליאל אומר: כל הראוי למזבח, אם עלה לא ירד, שהרי נאמר "העולה על מוקדה על המזבח" (ויקרא ו, ב). ושואלים: ור' יהושע נמי, הכתיב [גם כן, הרי נאמר]: על המזבח" ולא רק "על מוקדה"! ומשיבים: ההוא מיבעיא ליה [אותו פסוק נצרך לו] ללמד כדי להסיק ממנו את עיקרה של ההלכה שהמזבח מקדש כל שעלה עליו, וכך נדרש הפסוק: מאי (טעמא) קאמר רחמנא [מה טעם אומרת התורה] כל הראוי למוקדה לא ירד — משום שמקדש אותו מזבח.

ושואלים: ואידך [והאחר, רבן גמליאל] מנין למד הוא דבר זה? ומשיבים: "מזבח" אחרינא כתיב [אחר כתוב] ("כל הנוגע במזבח יקדש", שמות כט, לז), וממנו אנו למדים זאת. ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יהושע] מה הוא למד משני כתובים שנאמר בהם "מזבח"? ומשיבים: חד להיכא [אחד נצרך להיכן, למקרה] שהיתה לה שעת הכושר (זמן שהיתה כשירה) לעלות למזבח ואחר כך נפסלה, כגון בשר שנטמא, וחד להיכא [ואחר להיכן, למקרה] שלא היתה לה מעולם שעת הכושר, כגון קרבן שנפסל בשחיטתו, ללמד שגם הוא לא ירד.

ושואלים: ואידך [והאחר, רבן גמליאל] מנין לו שגם זה שלא היתה לו שעת הכושר, אם עלה למזבח לא ירד? ומשיבים: כיון שפסולין נינהו [הם] ובכל זאת רבינהו רחמנא [ריבתה אותם התורה] שלא ירדו, לא שנא [אינו שונה] אם היתה לו שעת הכושר, לא שנא [אינו שונה] אם לא היתה לו שעת הכושר.

ד שנינו במשנה: ר' שמעון אומר לגבי נסכים הבאים עם הזבח: בין אם היה הזבח כשר והנסכים פסולים, ובין אם היו הנסכים כשרים כשלעצמם אך הזבח פסול, הזבח לא ירד והנסכים ירדו. ובטעם הדבר תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: בכתוב ממנו למדנו כי קרבן פסול שעלה על המזבח לא ירד נאמר: "היא העולה על המזבח" (ויקרא ו, ב), ויש ללמוד מכאן: מה עולה הבאה בגלל עצמה, אף כל הבאין בגלל עצמן. יצאו מכלל זה נסכים הבאין בגלל זבח ולא כקרבן לעצמם, שאינם בכלל אלה שלא ירדו.

ה ועוד שנויה ברייתא בענין משנתנו, ר' יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר "כל הנגע במזבח יקדש" (שמות כט, לז), שומע אני לכאורה שהמזבח מקדש כל שעלה עליו, בין שהוא ראוי ובין שאינו ראוי — תלמוד לומר בפסוק שלאחריו: "וזה אשר תעלה על המזבח כבשים" (שמות כט, לח) ללמדנו: מה כבשים ראויין למזבח, אף כל שהוא ראוי למזבח. ר' עקיבא אומר: נאמר בכתוב שבספר ויקרא: "היא העולה על המזבח" (ויקרא ו, ב), ללמד: מה עולה ראויה למזבח — אף כל ראויה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? אמר רב אדא בר אהבה: עולת העוף פסולה איכא בינייהו [יש ביניהם], מר מייתי לה [חכם זה, ר' עקיבא, מביא לומד אותה] ממה שנאמר "עולה", ואם כן אף עולת העוף פסולה בכלל זה, ואם עלתה על המזבח לא תרד. ומר מייתי לה [וחכם זה, ר' יוסי הגלילי, מביא אותה] ממה שנאמר "כבשים", ומכאן שרק בבהמה פסולה הדין כן.

ושואלים: ולמאן דמייתי לה [ולמי שמביא אותה] מ"כבשים", הכתיב [הרי נאמר] גם: "עלה"! ומשיבים: לשיטתו, אי כתב [אם היה נאמר] רק "כבשים" ולא כתיב [היה נאמר] "עולה", הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו נפסלו מחיים אם עלו לא ירדו, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] "עולה", לומר שמדובר במה שעולה על המזבח, ולא בכבשים חיים.

ושואלים: ולמאן דמייתי לה [ולשיטת מי שמביא לו לדין זה] מקור מ"עולה", הא כתיב [הרי נאמר]: גם "כבשים"! ומשיבים: אי כתיב [אם היה נאמר] רק "עלה" ולא כתיב [היה נאמר] "כבשים", הוה אמינא [הייתי אומר] שכל דבר שראוי לעלות על המזבח בכלל זה, אפילו מנחה, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] "כבשים", לומר שרק בקרבנות מן החי מדובר, ולא במנחות.

ושואלים: מאי איכא [מה, איזה הבדל יש] בין שיטת הני תנאי [תנאים אלה שבברייתא], ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא, להני תנאי דמתניתין [לאותם התנאים של משנתנו]? אמר רב פפא: לגבי קמצים של מנחות שקדשו בכלי ונפסלו איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], לתנאי דידן [לשיטת התנאים שלנו של משנתנו] — לא ירדו, שהרי ראויים הם למזבח ולאישים. לתנאי דמתניתא [לשיטת התנאים של הברייתא] — ירדו, שלשיטת שניהם, רק בעלי חיים אמורים בענין זה.

ובסיכום דעות התנאים בענין זה, ריש לקיש אמר: מנחה הבאה בפני עצמה, כקרבן בפני עצמו, ולא כנספחת לזבח, ונפסלה, לדברי כולן — לא תרד, לדעת ר' יהושע ורבן גמליאל — משום שהיא ראויה לאישים, ולדעת ר' שמעון — משום שהיא באה בפני עצמה. אבל לדברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא —

GEMARA: The mishna teaches that the altar sanctifies items that are suited to it, from which the Gemara infers: Items suited to the altar, yes, they are sanctified by it, but items that are not suited to the altar, no, they are not sanctified by it and descend from it even after ascending. The Gemara asks: This inference serves to exclude what? Rav Pappa said: It serves to exclude handfuls of flour that were removed from meal offerings by a priest in order to be burned on the altar, and that were not sanctified by being placed in a service vessel before they ascended upon the altar. Those handfuls did not yet become suited for the altar and therefore shall descend.

Ravina objects to Rav Pappa’s assertion: In what way is this case different from that of Ulla? As Ulla says: Sacrificial portions of offerings of lesser sanctity that one offered up on the altar before the sprinkling of the offering’s blood, and are therefore not yet suited for the altar, shall not descend, as they have become the bread of the altar, i.e., they have been sanctified such that they must be burned.

The Gemara responds that there is a difference between the cases: These sacrificial portions described by Ulla do not lack the performance of an action with regard to themselves that will render them fit for the altar; they lack only the sprinkling of the blood, an independent action. By contrast, these handfuls mentioned by Rav Pappa lack the performance of an action with regard to themselves, as they have yet to be sanctified through placement in a service vessel and never became fit for the altar.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehoshua says: Any item that is suited to be consumed by the fire on the altar, if it ascended upon the altar it shall not descend, as it is stated: “It is the burnt offering on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2), from which it is derived that any item suited for burning on the altar shall not descend. The Gemara asks: And as for Rabban Gamliel also, who holds that any item suited for the altar, whether it is to be burned or not, shall not descend, isn’t it written in the verse: “Burnt offering on the pyre”? The Gemara responds: That verse comes to teach the mitzva to restore to the pyre any parts of the offering that were dislodged from the pyre, and is not discussing unfit items at all.

The Gemara asks: And the other tanna, Rabbi Yehoshua, from where does he derive the requirement to restore to the fire sacrificial portions that were dislodged from it? The Gemara responds: He derives it from the verse: “That the fire has consumed of the burnt offering on the altar” (Leviticus 6:3), indicating that items already partially consumed by the fire are restored to it even if they were dislodged from the pyre.

The Gemara asks: And the other tanna, Rabban Gamliel, what does he derive from that verse? The Gemara responds: Rabban Gamliel requires that verse to derive that you return partially consumed parts of a burnt offering to the altar, but you do not return partially consumed parts of an incense offering that fell from the golden altar. As Rabbi Ḥanina bar Minyumi, son of Rabbi Eliezer ben Yaakov, teaches that the verse “that the fire has consumed of the burnt offering on the altar” teaches that you return partially consumed parts of a burnt offering that fell from the pyre, but you do not return partially consumed parts of an incense offering that fell from the pyre.

The Gemara asks: And the other tanna, Rabbi Yehoshua, from where does he derive this distinction? The Gemara responds: Can it not be learned by itself from the straightforward meaning of the verse that we restore partially consumed parts of a burnt offering to the altar? Therefore, there is no need for an additional verse, as both halakhot can be derived from the same verse.

§ The mishna teaches that Rabban Gamliel says: With regard to any item that is suited to ascend upon the altar, even if it is not typically consumed, if it ascended, it shall not descend, even if it is disqualified from being sacrificed ab initio, as it is stated: “It is the burnt offering on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2). The Gemara asks: And according to Rabbi Yehoshua as well, isn’t it written: “Upon the altar,” and not merely: “On the pyre”? The Gemara responds: That term is required by Rabbi Yehoshua to teach: What is the reason the Merciful One states that any item that is suited for the pyre does not descend from the altar? It is because the altar sanctifies it.

The Gemara asks: And the other tanna, Rabban Gamliel, from where does he derive that the altar sanctifies the items that ascend upon it? The Gemara responds: It is from the fact that the term “altar” is written another time, in the verse: “Whatever touches the altar shall be sacred” (Exodus 29:37). The Gemara asks: And the other tanna, Rabbi Yehoshua, why does he require two verses to teach the same halakha, i.e., that the altar sanctifies items that ascend upon it? The Gemara answers: One verse is necessary for a case where an item had a time of fitness for consumption by the fire and was then disqualified, e.g., it became ritually impure; and one verse is necessary for a case where an item did not have a time of fitness, e.g., an offering that became disqualified at the moment of its slaughter.

The Gemara asks: And the other tanna, Rabban Gamliel, why does he not require another verse to teach that even items that had no time of fitness shall not descend from the altar? The Gemara responds: Once there are disqualified items that the Merciful One included in the halakha that they shall not descend from the altar, it is no different if the item had a time of fitness and it is no different if the item did not have a time of fitness.

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: Whether the offering was fit and the accompanying libations were unfit, or whether the libations were fit and the offering was unfit, and even if both this and that were unfit, the offering shall not descend, but the libations shall descend. The Gemara elaborates: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: The verse that teaches that fit items shall not descend from the altar states: “This is the law of the burnt offering: It is the burnt offering on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2). From there it is derived: Just as a burnt offering, which is an item that comes upon the altar for its own sake, shall not descend, so too, all items that come upon the altar for their own sake shall not descend. Excluded are libations, which come upon the altar for the sake of the offering, not for their own sake; these shall descend.

§ The Gemara cites another baraita relating to the mishna. Rabbi Yosei HaGelili says: From that which is stated: “Whatever touches the altar shall be sacred” (Exodus 29:37), I would derive that the altar sanctifies any item that ascends upon it, whether it is fit for the altar or whether it is unfit. Therefore, the verse states: “Now this is that which you shall offer upon the altar: Two lambs” (Exodus 29:38), to teach: Just as lambs are fit for the altar and are sanctified by it, so too, all items fit for the altar are sanctified by it. Rabbi Akiva says that the verse states: “Burnt offering,” to teach: Just as a burnt offering is fit for the altar and is sanctified by it, so too, all items fit for the altar are sanctified by it.

The Gemara asks: What is the practical difference between these opinions? Rav Adda bar Ahava said: The case of a disqualified bird burnt offering is the practical difference between them. One Sage, Rabbi Akiva, who cites the halakha from the term “burnt offering,” includes a disqualified bird burnt offering in the halakha that the offering shall not descend, as it is a burnt offering. And the other Sage, Rabbi Yosei HaGelili, who cites the halakha from the term “lambs,” does not include a disqualified bird burnt offering in the halakha, as it is not similar to a lamb.

The Gemara asks: And according to the one who cites the halakha from the term “lambs,” isn’t it written: “Burnt offering”? The Gemara answers: According to Rabbi Yosei HaGelili, if “lambs” had been written and “burnt offering” had not been written, I would say that even an animal that became disqualified and ascended upon the altar while alive shall not descend. Therefore, the Merciful One writes: “Burnt offering,” indicating that this halakha applies only to animals once they are fit to ascend the altar. Live animals are not fit to ascend the altar.

The Gemara continues: And according to the one who derives the halakha from “burnt offering,” isn’t it written: “Lambs”? The Gemara explains: According to Rabbi Akiva, if “burnt offering” had been written and “lambs” had not been written, I would say that any item fit to ascend the altar is included in the halakha, even a meal offering. Therefore, the Merciful One writes: “Lambs,” indicating that this halakha applies only to animal offerings and bird offerings, not to meal offerings.

The Gemara asks: What difference is there between the opinions of these tanna’im, Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva, and the opinions of these tanna’im of the mishna? Rav Pappa said: The difference between them is with regard to handfuls of flour, removed from meal offerings, that were sanctified in a service vessel and were then disqualified. According to our tanna’im, i.e., those in the mishna here, those handfuls shall not descend, as they are fit for the altar and for consumption by the fire as well. According to the tanna’im of the baraita, those handfuls shall descend, as those tanna’im hold that the halakha applies only to animal offerings and bird offerings.

Reish Lakish says in summary: With regard to a meal offering that comes by itself and does not accompany another offering, according to the statements of all of the tanna’im in the mishna, it shall not descend once it ascended, either because it is fit to be consumed by the fire, or because it comes by itself. According to the statements of Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva,