זבחים פד ע"א

תרד שכן לשיטת שניהם, במנחות לא נאמרה ההלכה שאם עלו אין יורדים, שאינן דומות לכבשים. מנחה הבאה עם הזבח כלומר, מנחת נסכים שמביאים עם קרבן עולה או שלמים, והיא קריבה כליל על גבי המזבח, אם נפסלה, לדברי רבן גמליאל ור' יהושע — לא תרד שהרי היא ראויה לאישים, ואילו לדברי כולן — תרד, אם משום שאינה דומה לכבשים (לשיטת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא), ואם משום שאינה באה לעצמה (לשיטת ר' שמעון).

נסכים הבאין בפני עצמן יין שנדר אדם כדי לנסכו על המזבח, ולא יחד עם קרבן, לדברי כולן — ירדו, אם משום שאינם דומים לכבשים (לשיטת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא), ואם משום שאינם ראויים לאישים (לשיטת ר' יהושע). ואילו לדברי רבן גמליאל ור' שמעון — לא ירדו, שהרי הם ראויים למזבח (לשיטת רבן גמליאל), והם באים לעצמם (לשיטת ר' שמעון). נסכין הבאין עם הזבח, לדברי כולן — ירדו, אם משום שאינם דומים לכבשים (לשיטת ר' יוסי ור' עקיבא), ואם משום שאינם ראויים לאישים (לשיטת ר' יהושע), או משום שאינם באים לעצמם (לשיטת ר' שמעון), לדברי רבן גמליאל לחודיה [לחוד] — לא ירדו, שהרי ראויים הם למזבח.

ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, שהרי כל זה בכלל הדברים שכבר נאמרו, ומה חידש ריש לקיש בדבריו? ומשיבים: ההלכה בדין מנחה הבאה בפני עצמה איצטריכא ליה [הוצרכה לו לריש לקיש], להשמיענו שמנחה הבאה עם הזבח יכולה גם לבוא בפני עצמה, אם אדם מתנדב כן בפירוש. וכדברי רבא, שאמר רבא: מתנדב אדם מנחת נסכים, כלומר, מנחה עם נסכים שציותה התורה להביא עם הזבח, בכל יום, ולא רק עם הזבח.

ושואלים: אם כן, נשמעינן [שיאמר לנו ריש לקיש כלומר: אמר במפורש] כדברי רבא, ולא בדרך עקיפה! אלא, דינם של נסכים הבאים עם הזבח, שהוזכרו בדבריו במפורש, איצטריכא ליה [הוצרך לו] לריש לקיש להשמיענו, במקרה דקא מקרב להו למחר וליומא חרא [שהוא מקריב אותם למחר וליום שאחריו], ולא ביום שהקריב את הקרבן.

שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר], הואיל ואמר מר [החכם] בדרשת הכתוב: "מנחתם ונסכיהם" (במדבר כט, יח) — אפילו בלילה הם קרבים, אף שהזבח שבאו עמו קרב ביום, "מנחתם ונסכיהם" — גם למחר (לאחר שכבר קרב הזבח שבאו עמו) הם קרבים, אם כן, כנסכים הבאין בפני עצמן דמו [הם נחשבים], ומודי [ומודה] ר' שמעון שלא ירדו, קא משמע לן [משמיע לנו] שהריהם כנספחים לקרבן, וירדו.

א משנה אלו הם הדברים שאף שנפסלו, אם עלו על המזבח לא ירדו: הלן דם, או אימורים, או איברי עולה, שעבר עליהם הלילה מחוץ למזבח, והיוצא מתחום העזרה, והטמא, ושנשחט במחשבה להקריבו חוץ לזמנו וכן במחשבה להקריבו חוץ למקומו, והזבח שקבלו את דמו אנשים שהם פסולין לעבודה, וכן שזרקו פסולים את דמו.

ר' יהודה אומר: הזבח שנשחט בלילה, וכן בהמת קדשים שנשפך דמה, וכן זו שיצא דמה חוץ לקלעים ונפסלה בכך, גם אם עלתה תרד. ר' שמעון אומר: כל אחת מאלה, אם עלתה לא תרד, משום שהיה פסולו של קרבן זה בקדש. שכך היה ר' שמעון אומר ככלל: כל קרבן פסול שפסולו חל בקדש תוך כדי עבודה במקדש — הקדש מקבלו, וכיון שעלה על המזבח לא ירד. וכל שלא היה פסולו בקדש ומתחילה לא היה ראוי להקרבה — אין הקדש מקבלו.

ואלו הם שלא היו פסולן בקדש, ואם עלו ירדו: בעל חיים הרובע את האדם, וכן בעל חיים הנרבע על ידי אדם, והמוקצה (המופרש) לעבודה זרה, והנעבד כעבודה זרה, והאתנן (שכרה של הזונה), והמחיר שקנו בו כלב, והכלאים, והטרפה (שנפגע או שחלה וסופו למות), והיוצא דופן (שנולד בחיתוך דופן הרחם ולא באופן טבעי) ובעלי מומין. ר' עקיבא מכשיר בבעלי מומין, וסבור שאם עלו, לא ירדו. ר' חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח.

ושבים לתחילת המשנה, לאלו שאם עלו לא ירדו, ומוסיפים: כשם שאם עלו לא ירדו, כך מצד שני אם ירדו שוב לא יעלו. וכולן, גם אלו שאם עלו לא ירדו, במקרה שעלו חיים לראש המזבח — ירדו, שבהמה חיה אינה ראויה למזבח, אלא לאחר שחיטה. עולה שעלתה חיה לראש המזבח — תרד, שלכתחילה אין שוחטים בראש המזבח, אבל אם שחטה בראש המזבח — יפשיט וינתחה במקומה, ואין מורידים אותה עוד.

ב גמרא ובטעמי שיטות התנאים שנשנו במשנה תניא [שנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: בכתוב ממנו למדנו שהעולים למזבח לא ירדו, נאמר: "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח" (ויקרא ו, ב) — הרי אלו שלשה מיעוטין: "זאת", "היא", וה"א של "העולה", פרט לשנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, שאם אחת מהן עלתה למזבח — תרד.

ר' שמעון אומר: נאמר בכתוב זה "עלה" — אין לי אלא עולה כשרה, מנין לרבות גם זו שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו, או דם הזבחים

הניתנין למטה מחוט הסיקרא, כגון דם העולה והאשם והשלמים, שנתנן למעלה, או דמי חטאת שצריכים להינתן למעלה שנתנן למטה, וכן הקרבנות שדמיהם ניתנין בחוץ על המזבח החיצון שנתנן בפנים בהיכל, וכן אלו שדמם ניתן בפנים (החטאות הפנימיות) שנתנן בחוץ, וקרבן ה

פסח וחטאת ששחטן שלא לשמן, אף על פי שכולם פסולים, מנין שאם עלו למזבח לא ירדו? תלמוד לומר: "תורת העלה" — ריבה הכתוב שתהא תורה (הלכה) אחת לכל העולין, שאם עלו — לא ירדו.

יכול שאני מרבה גם הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד, ואתנן ומחיר, וכלאים וטרפה ויוצא דופן? תלמוד לומר: "זאת", למעט.

ושואלים: ומה ראית לרבות את אלו שמנינו ולהוציא את אלו? ומשיבים: אחר שריבה

even that meal offering shall descend, as it is not similar to lambs. With regard to a meal offering that comes with an animal offering, either a burnt offering or peace offering, according to the statements of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua, it shall not descend, as it is meant for consumpion by the fire. According to the statements of everyone else, i.e., Rabbi Shimon and the tannai’im of the baraita, it shall descend, as it is neither offered by itself nor is it an animal.

Reish Lakish continues: With regard to libations that come by themselves, according to the statements of everyone, i.e., Rabbi Yosei HaGelili, Rabbi Akiva, and Rabbi Yehoshua, they shall descend, but according to the statements of Rabban Gamliel and Rabbi Shimon, they shall not descend. With regard to libations that come with an animal offering, according to the statements of everyone, they shall descend, while according to the statement of Rabban Gamliel alone, they shall not descend.

The Gemara questions the need for such a summary: Isn’t it obvious? The Gemara answers: It was necessary for him to state the halakha in the case of a meal offering that comes by itself, and this is in accordance with the statement of Rava. As Rava says: A person can volunteer to bring a meal offering that normally accompanies libations, on any day, even without offering the libations and animal offering that it normally accompanies. Although the summary is itself obvious, it is nevertheless stated to indicate that it is possible to offer such a meal offering.

The Gemara asks: If the intent of his summary is to express his agreement with the statement of Rava, then let Reish Lakish teach us explicitly that the halakha is in accordance with the statement of Rava. The Gemara answers: It was necessary for the case of libations that come with an animal offering, as the halakha in such a case is that he may sacrifice the libations the next day and on a later [ḥara] day sometime after sacrificing the animal offering that they accompany.

Accordingly, it may enter your mind to say that since the Master says that the verse: “And their meal offering and their liba-tions” (Numbers 29:18), indicates that libations may be offered at night, and the phrase “and their meal offering and their libations” indicates that libations may be offered the next day and on a later day, perhaps libations offered on a later date than the animal itself are to be considered as libations which come by themselves, and Rabbi Shimon would concede that they shall not descend. Reish Lakish therefore teaches us the case of libations that accompany an animal offering, to indicate that such libations are still considered as those that accompany an animal offering and that they shall descend from the altar.

MISHNA: These are the items that even if they were disqualified, if they ascended the altar they shall not descend: Blood, sacrificial portions, or limbs of a burnt offering, any of which were left overnight off the altar, or that emerge from the Temple courtyard, or that become ritually impure, or that came from an animal that was slaughtered with the intent to sacrifice it beyond its designated time or outside its designated area, or an offering that people unfit to perform the Temple service collected and then sprinkled its blood.

Rabbi Yehuda says: In the case of a sacrificial animal that was slaughtered at night, or one whose blood was spilled on the floor of the Temple without its being collected in a vessel, or one whose blood emerged outside the curtains, i.e., outside the Temple courtyard: Even if it ascended upon the altar it shall descend. Rabbi Shimon says: In all these cases, if it ascended it shall not descend, because its disqualification occurred in sanctity. As Rabbi Shimon says: With regard to any unfit offering whose disqualification occurred in sanctity, i.e., in the course of the Temple service, the sacred area renders the offering acceptable, and if it ascended onto the altar it shall not descend. But with regard to any offering whose disqualification did not occur in sanctity but rather was unfit initially, the sacred area does not render the offering acceptable.

And these are the offerings whose disqualification did not occur in sanctity: An animal that copulated with a person, and an animal that was the object of bestiality, and an animal that was set aside for idol worship, and an animal that was worshipped as a deity, and an animal that was given as payment to a prostitute or as the price of a dog, and an animal born of a mixture of diverse kinds, and an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], and an animal born by caesarean section, and blemished animals. Rabbi Akiva deems blemished animals fit in the sense that if they ascended they shall not descend. Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: My father would reject blemished animals from upon the altar.

Concerning those animals that, if they ascended, do not descend, just as if they ascended the altar they shall not descend, so too, if they descended they shall not then ascend. And all of them that if they ascend they do not descend, if they ascended to the top of the altar alive they descend, as an animal is fit for the altar only after it is slaughtered. A burnt offering that ascended to the top of the altar alive shall descend, as one does not slaughter an animal atop the altar ab initio. But if one slaughtered the animal at the top of the altar, he should flay it and cut it into pieces in its place, and it is not removed from the altar.

GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The verse from which is derived the halakha that items that ascended upon the altar shall not descend, states: “This is the law of the burnt offering: It is the burnt offering on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2). These are three terms of exclusion used in the verse: “This,” “it,” and “the,” from which it is derived that three instances are excluded from this halakha: A sacrificial animal that was slaughtered at night, and one whose blood was spilled, and one whose blood emerged outside the curtains, i.e., outside the Temple courtyard. With regard to these cases, the halakha is that if one of them ascended upon the altar it shall descend.

Rabbi Shimon says: From the usage of the term “burnt offering” I have derived only with regard to a fit burnt offering that it shall not descend. From where is it derived that the verse also includes a sacrificial animal that was disqualified, such as one that was slaughtered at night; or whose blood was spilled; or whose blood emerged outside the curtains, i.e., outside the Temple courtyard; or that was left overnight; or that emerged from the Temple courtyard, or that became ritually impure; or that came from an animal that was slaughtered with the intent to sacrifice it beyond its designated time or outside its designated area; or an offering that people unfit to perform the Temple service collected and then sprinkled its blood?

In addition, from where is it derived that the following are also included in this halakha: Those offerings whose blood is to be placed below the red line that divided between the upper and lower halves of the external altar, i.e., a burnt offering, a guilt offering, or a peace offering, but it was placed above the red line; and a sin offering, whose blood is to be placed above the red line, that had its blood placed below the red line; and those offerings whose blood is to be placed outside, on the external altar, that had their blood placed inside, in the Sanctuary; and those offerings whose blood is to be placed inside that had their blood placed outside?

And in addition, with regard to a Paschal offering or sin offering that were slaughtered not for their sake, from where is it derived that if they ascended upon the altar they shall not descend? The verse states: “The law of the burnt offering,” which included in one law all items that ascend upon the altar, establishing the principle that if they ascended the altar they shall not descend.

One might have thought that I should also include an animal that copulated with a person, and an animal that was the object of bestiality, and an animal that was set aside for idol worship, and an animal that was worshipped as a deity, and an animal that was given as payment to a prostitute or as the price of a dog, and an animal born of a mixture of diverse kinds, and an animal that is a tereifa, and an animal born by caesarean section. Therefore, the verse states: “This,” to exclude these types of disqualifications, which descend even after they have ascended the altar.

The Gemara asks: And what did you see as reason to include those and exclude these? The Gemara answers: After noting that the verse included