זבחים פח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פח - ב

אבל אם נתלכלכו הרבה באופן שהוגעו והוצרכו לנתר ואהל אף במים אין מכבסים אותן כלומר אין מכבסים אותם בכל אופן. והיינו שהחילוק בין נתר למים אינו באופן הכיבוס, שהרי במקום המותר כיבוס ניתן לכבסו בכל אופן, ובמקום האסור כיבוס, אין לכבס בכל אופן, אלא החעילוק הוא לענין שיעור הלכלוך המתיר כיבוס.

ויש אומרים, אין מכבסין אותן כל עיקר ^[25] משום שאין עניות במקום עשירות. ^[26]

תנו רבנן: מעיל של כהן גדול כולו של תכלת היה שנאמר "ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת" [שמות לט]. שוליו שאמור בו "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר" כיצד היה נעשה? היה מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין יחד, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן והיינו לא כרימונים שנתבשלו כבר, אלא כפי שהם קודם בישולם שסגורים עדיין. וכמין קונאות העשוי כמו תיק של נחושת שעושים בקצה הידית של רומח, והתינוקות נוטלים אותו לשחק בו ותולים אותו בראש של קנסות דהיינו כובעי נצרים שלהם שבראשי תינוקות, כך היו נראים הרימונים, עיגולים שהיו תלויים על שולי המעיל.

והפעמונים כיצד? ומביא שבעים ושנים זגין שהוא החלק החיצוני של הפעמון. שבהן שבעים ושנים עינבלין שהוא החלק התלוי בתוכו לקשקש. ותולה בהן בשולי המעיל ^[27] שלשים וששה מצד זה ושלשים וששה מצד זה דהיינו מלפניו ומאחריו, באופן שהיה פעמון אחד בין שני רימונים וכפי שנאמר פעמון ורימון פעמון ורימון. רבי דוסא אומר משום רבי יהודה, כולם יחד שלשים וששה היו, שמונה עשרה מצד זה ושמונה עשרה מצד זה.

אמר רבי עיניני בר ששון: כמחלוקת שמצינו כאן לגבי מספר הפעמונים כך מצינו מחלוקת במראות נגעים. ^[28] דתנן, מראות נגעים כמה הם? רבי דוסא בן הרכינס אומר, שלושים וששה. עקביא בן מהללאל אומר, שבעים ושנים.

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? שנסמכו זה לזה בפרשת צו. לומר לך, מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. ועל מה הם מכפרים? כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" [בראשית לז], ורמז הוא לעתיד שתכופר שפיכת דמים ע"י הכתנת, שטבילה היינו כפרה ונרמז בזה שכפרת הכותנת היא על הדם דהיינו שפיכות דמים. ^[29]

מכנסים מכפרים על גילוי עריות, שנאמר "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" [שמות כח] דהיינו לחפות על גילוי עריות. ^[30]

מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה הכהן ויכפר על גובה הלב.

אבנט מכפר על הרהור הלב, שמכפר הוא אהיכא דאיתיה דהיינו כנגד הלב.

חושן מכפר על הדינין דהיינו עיוות הדין, שנאמר "ועשית חושן משפט" [שם] רמז לכך שמכפר על המשפט.

אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר "אין אפוד - ותרפים" [הושע ג] כלומר, כשאין אפוד, נגלה עון תרפים, ומשמע שאם יש אפוד אין תרפים.

מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבקול דהיינו הפעמונים שבצעיל, ויכפר על קול הרע. ^[31]

וציץ מכפר על עזות פנים. כי בציץ כתיב "והיה על מצח אהרן" ^[32] [שמות כח] ובעזות פנים כתיב "ומצח אשה זונה היה לך" [ירמיה ג].

ומקשינן על מה שמצינו כאן ששפיכות דמים מתכפר ע"י הכתונת, ולשון הרע ע"י המעיל: איני, והאמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע. שפיכות דמים מעגלה ערופה שנאמר בה "ונכפר להם הדם". ולשון הרע מקטרת. דתני רב חנניה, מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" [במדבר טז] וזה היה במחלוקת קרח שהיא עון לשון הרע כפי האמור שם "וילנו וכו' אתם המיתם את עם ה'". ^[33] וכמו כן ותני דבי רבי ישמעאל, על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, כי יבא דבר שבחשאי דהיינו הקטורת שהיה הכהן עושה לבדו וכל העם היה פורש מן ההיכל בשעת עשייתה, ויכפר על מעשה חשאי היינו לשון הרע הנאמר בצנעה.

ומעתה, קשיא לשון הרע אלשון הרע! קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים! שכאן מצינו שכפרתם באה ע"י בגדי כהונה, וכאן מצינו שהיא תלויה בעגלה ערופה ובקטרת!?

ומתרצינן: שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא, הא כפרת כתונת הינה באופן דידיע מאן קטליה ובאה הכתונת לכפר על הציבור שלא יענשו. הא כפרת עגלה ערופה באה באופן דלא ידיע מאן קטליה.

ומקשינן: אי דידיע מאן קטליה הרי בר קטלא הוא הרוצח, וכל עוד אין ממיתים אותו וודאי נענשים הציבור, וכפי שנאמר "ולארץ לא יכופר וכו' כי אם בדם שופכו".

ומתרצינן: מדובר כאן באופן שהרג במזיד ולא אתרו ביה שאינו חייב מיתה, ולכך מתכפרים הציבור בכתונת [והרוצח עצמו, נגעים באים עליו].

ולשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא, הא כפרת קטרת על לשון הרע שאמרו בצינעא באה, ולפי שהקטורת היתה נעשית בצנעה. הא כפרת פעמונים על לשון הרע שאמרו בפרהסיא היא, ולפי שעוונו דבר שבקול, קול פעמונים מכפר עליו.

הדרן עלך פרק המזבח מקדש

הערות

^[25] היינו לכתחילה אין כדאי מטעם אין עניות במקום עשירות, אבל בדיעבד וודאי מועיל כיבוס אפילו אם היו מלוכלכים מאוד מתחילה באופן שהוצרכו לנתר ואהל [זבח תודה].

^[26] בענין הולכת הגחלים למזבח הזהב, מבואר במשנה בתמיד [ה ה] שהיה מחתה אותם במחתה של כסף, ומערם למחתת זהב ומוליכם. וכתב התפארת ישראל שם [אות כז], שלא היה מחתה במחתת זהב משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל. ואף על פי שבסוגייתנו מבואר שאין עניות במקום עשירות, יש לומר שהכל לפי ההפסד, והכל לפי כבוד העבודה והכל לפי הצורך.

^[27] כן פירש רש"י. אולם הרמב"ן בפירושו על התורה כתב, שהיה טומן את הפעמונים בתוך חלל הרימונים. וכתב השפת אמת, מלשון הגמרא "ותולה בהן" משמע כדברי הרמב"ן דהיינו בתוך הרימונים. אולם השיטה מקובצת [אות ג] גרס "ותולה בו" ויתכן שכך היתה גרסתו של רש"י.

^[28] וכתבו התוס', תלה מחלוקת זו בזו, לפי שמעיל בא לכפר על לשון הרע, וכן נגעים באים על עוון לשון הרע. ויש לומר, כי לפי זה מבואר היטב מה שמובא בגמרא בסמוך מאמרו של רב עיניני בר ששון בענין כפרת בגדי כהונה.

^[29] כן פירש רש"י. ובמהרש"א כתב לפרש, שהכתונת הוא הבגד באדם הקרוב לגוף ולבשר, והוא מגואל בדם ביותר בכל נהרג, ועל כך מכפרת הכתונת.

^[30] וכתב המהרש"א, דבר זה נלמד מגוף הפסוק שמשמעו שהמכנסים הם משום גידור ערווה, ולכך שינה הכתוב בעשיית המכנסים מיתר בגדי כהונה וכתב "ועשה להם" ולא "ועשית", להשמיע שיהיה להם צורך בגידור ערווה.

^[31] כתב המהרש"א, מהידוע כי קול ומעשה רע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד, וזה המעיל הוא בהפך, שנאמר בו "ונשמע קולו בבואו אל הקדש" שקול זה מבריח את המקטרגים לו בדרך בואו.

^[32] כתב המהרש"א, אף על גב שבפסוק זה נאמר מפורש "ונשא אהרן את עון הקדשים וכו"' והיינו שהציץ מכפר על עון טומאת מקדש וקדשיו, מכל מקום, ממה שנקבע מקומו על המצח דרשו גם שמכפר על עזות מצח.

^[33] הקשה השפת אמת, הרי דבר זה היה בפהרסיא, ובגמרא מבואר שכפרת הקטרת על לשון הרע היא מפני שהוא עוון שבצנעה! ? וכתב, אפשר שלא פירשו בני ישראל את תלונתם, אלא שמדבריהם נשמע שכוונתם היה לומר "אתם המיתם".

פרק עשירי - כל התדיר

התלכלכו כל כך עד שהוגעו נצרכו לנתר ואהל כדי לכבסם — אף במים אין מכבסים אותם. ויש אומרים: בגדי כהונה אין מכבסין אותן כל עיקר, גם אם נתלכלכו לכלוך קל, משום שאין עניות במקום עשירות.

א ועוד בענין בגדי כהונה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעיל של כהן גדול כולו של תכלת היה, שנאמר: "ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כליל תכלת" (שמות לט, כב), ללמדנו שכולו ("כליל") נעשה מתכלת. שוליו של המעיל שנאמר בהם: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר (שמות לט, כד), כיצד הם נעשים? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין יחד, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו עדיין פיהן (שלא נפתח ה"כתר" שבראש הרימון), וכמין קונאות (מעין צורת חרוט) של קנסות (כובעים) שבראשי תינוקות. וכדי לקיים מה שנאמר "ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" (שמות לט, כה),

מביא שבעים ושנים זגין (חלקו החיצון של הפעמון) עשויים מזהב שבהן תלויים שבעים ושנים עינבלין (לשון המתכת המקישה בזוג), ותולה בהן בשולי המעיל שלשים וששה רימונים ופעמונים בצד זה של המעיל, ושלשים וששה מצד זה, שנאמר "פעמון ורמון פעמון ורמון על שולי המעיל סביב" (שמות לט, כה). ר' דוסא אומר משום (בשם) ר' יהודה: סך הכל שלשים וששה פעמונים היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה.

אמר ר' עיניני בר ששון: כמחלוקת התנאים כאן לענין מספר הפעמונים שבמעיל הכהן הגדול, כך מחלוקת תנאים במספר מראות נגעים, דתנן [שכן שנינו במשנה]: כמה מראות נגעים הם — ר' דוסא בן הרכינס אומר: שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר: שבעים ושנים.

ב מתוך שהוזכרו דבריו של חכם זה, מביאים עוד מדבריו. ואמר ר' עיניני בר ששון: למה נסמכה בתורה פרשת קרבנות (ויקרא פרקים א—ז) לפרשת בגדי כהונה (ויקרא פרק ח)? לומר לך: מה קרבנות מכפרין — אף בגדי כהונה מכפרין.

והוא מפרט: כתונת — מכפרת על שפיכות דם, שכן נאמר באחי יוסף לאחר שביקשו להמיתו: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" (בראשית לז, לא). מכנסים — מכפרת על גילוי עריות, שכן נאמר בציווי על עשיית בגדי הכהנים: "ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]"(שמות כח, מב). מצנפת — מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבגובה, שעל הראש, ויכפר על חטא של גובה הלב.

אבנט — מכפר על הרהור הלב, ומסבירים: מכפר הוא היכא דאיתיה [במקום שישנו], כי האבנט היה במקום הלב. חושן של הכהן הגדול — מכפר על הדינין שנעשה בהם עוול, שנאמר: "ועשית חשן משפט" (שמות כח, טו). אפוד של הכהן הגדול — מכפר על עבודה זרה, שנאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), כלומר, כשאין אפוד נמצא עוון תרפים של עבודה זרה, ומכאן כי כשיש אפוד — אין חטא של עבודה זרה (תרפים).

מעיל של הכהן הגדול — מכפר על לשון הרע. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבקול (פעמוני המעיל) ויכפר על קול הרע. וציץ של הכהן הגדול — מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב [נאמר]: "והיה על מצח אהרן" (שמות כח, לח), ובעזות פנים כתיב [נאמר]: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג, ג).

ומקשים: איני [וכן הוא]? וכי בגדי כהונה מכפרים על עבירות אלו? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו (מצאנו) להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע,

שפיכות דמים — כפרתה באה מעגלה ערופה, ולשון הרע — מקטרת, דתני [שכך שנה] רב חנניה ברייתא: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר לאחר שדיברו העם סרה במשה ואהרון ופרצה המגיפה: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב),

ותני דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי הקטורת שהכהן הגדול מקטיר בקודש הקדשים כשהוא לבדו, ויכפר על מעשה חשאי לשון הרע, שנאמר לרוב בחשאי.

ולפי זה קשיא [קשה] לשון הרע על לשון הרע, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתו במעיל, ולדברי הברייתא אין לו כפרה אלא בקטורת. וכמו כן קשיא [קשה] שפיכות דמים על שפיכות דמים, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתה בכתונת, ולדברי הברייתא אין לה כפרה אלא בעגלה ערופה!

ומתרצים: לגבי שפיכות דמים לא קשיא [אין הדבר קשה]: הא [זה] שכתונת מכפרת שפיכות דמים, הרי זה במקרה דידיע מאן קטליה [שידוע מי הרגו], והכתונת מכפרת על הציבור שלא ייענש. ואילו הא [זה] שעגלה ערופה מכפרת, הרי זה במקרה שלא ידיע מאן קטליה [ידוע מי הרגו], ובאה עגלה ערופה לכפר על הציבור. ושואלים על כך: אי דידיע מאן קטליה [אם ידוע מי הרגו] — בר קטלא [בן מוות] הוא, ואין כפרה לציבור עד שייענש במיתה, שנאמר: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג)! ומשיבים: פעמים שאי אפשר להורגו, כגון שהרג במזיד ולא אתרו ביה [התרו בו] קודם, שאין בית דין יכולים לענשו בלא התראה.

ומוסיפים: וכן לענין הסתירה בין כפרת לשון הרע על כפרת לשון הרע נמי [גם כן] לא קשיא [קשה]: הא [זו] קטורת שבחשאי, מכפרת על לשון הרע שבצינעא, הא [זה] מעיל שמשמיע קול, מכפר כשדיבר בפרהסיא

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

But if the garments became so dirty that they reached a point that laundering them would require the use of natron or soap, then one may not launder them, even with water. And some say: One may not launder the priestly vestments at all, even if laundering them with water would suffice, because there is no poverty in a place of wealth, i.e., only priestly vestments that were clean as new should be worn, as is befitting the Temple service, and those that were laundered should not be worn.

§ With regard to the priestly vestments, the Sages taught in a baraita: The robe of the High Priest was sewn entirely of sky-blue wool, as it is stated: “And he made the robe of the ephod of woven work, all of sky-blue wool” (Exodus 39:22). With regard to its skirts, concerning which it states: “And they made upon the skirts of the robe pomegranates of sky blue, and purple, and scarlet, twined” (Exodus 39:24), how were they fashioned? The tailor brings sky-blue wool, and purple wool, and scarlet wool, which are twined together, and fashions them to appear as pomegranates that have not opened their mouths, i.e., they are sewn in the appearance of pomegranates that are not yet ripe enough for the crown on top to open, and as the cones [konaot] of the helmets [kenasot] that are found on the heads of children.

And in order to fulfill that which is stated: “And they made bells of pure gold, and put the bells between the pomegranates” (Exodus 39:25), he brings seventy-two bells, i.e., the outer part of bells, made from gold, that contain inside them seventy-two bell clappers, and he suspends them on the skirts: Thirty-six of each, i.e., pomegranates and bells, on this side of the robe, and thirty-six of each on that side, as the verse states: “A bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate, upon the skirts of the robe around it” (Exodus 39:26). Rabbi Dosa says in the name of Rabbi Yehuda: There were thirty-six bells suspended around the skirt, eighteen from this side and eighteen from that side.

Rabbi Inini bar Sason says: Just as there is a disagreement here between tanna’im with regard to the total number of bells suspended around the skirt of the robe of the High Priest, so is there a disagreement between tanna’im with regard to the total number of shades of leprous marks. As we learned in a mishna (Nega’im 1:4): With regard to the total number of shades of leprous marks, Rabbi Dosa ben Harkinas says: There are thirty-six, while Akavya ben Mahalalel says: There are seventy-two.

§ The Gemara cites another statement of this sage: And Rabbi Inini bar Sason says: Why was the passage in the Torah that discusses offerings (Leviticus, chapters 1–7) juxtaposed to the passage that discusses the priestly vestments (Leviticus, chapter 8)? It was juxtaposed to tell you that just as offerings effect atonement, so too, priestly vestments effect atonement.

The tunic atones for bloodshed, as it is stated with regard to the brothers of Joseph after they plotted to kill him: “And they killed a goat, and dipped the tunic in the blood” (Genesis 37:31). The trousers atone for forbidden sexual relations, as it is stated with regard to fashioning the priestly vestments: “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness” (Exodus 28:42). The mitre atones for the arrogant. From where is this derived? Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item that is placed at an elevation, i.e., on the head of a priest, shall come and atone for the sin of an elevated heart.

Rabbi Inini bar Sason continues: The belt atones for thought of the heart. The Gemara elaborates: The belt atones for the sins occurring where it is situated, i.e., over the heart. The breastplate of the High Priest atones for improper judgments, as it is stated: “And you shall make a breastplate of judgment” (Exodus 28:15). The ephod of the High Priest atones for idol worship, as it is stated: “And without ephod or teraphim” (Hosea 3:4), meaning that when there is no ephod, the sin of teraphim, i.e., idol worship, is found. Therefore, it may be inferred that if there is an ephod, there is no sin of idol worship.

The robe of the High Priest atones for malicious speech. From where is this known? Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item that produces sound, i.e., the robe, which has bells, shall come and atone for an evil sound. And the frontplate of the High Priest atones for brazenness. This is derived from the fact that with regard to the frontplate it is written: “And it shall be upon Aaron’s forehead” (Exodus 28:38), and with regard to brazenness it is written: “And you had a harlot’s forehead” (Jeremiah 3:3).

The Gemara asks: Is that so, that the priestly vestments atone for these sins? But doesn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: There are two matters that we do not find for them an atonement with offerings, but we find for them an atonement from another place, and they are: Bloodshed and malicious speech.

With regard to bloodshed, its atonement comes from the heifer whose neck is broken. This is referring to a case where a murdered body is found but the identity of the murderer is not known. In such an instance, the Torah mandates that the neck of a heifer must be broken as an atonement for the murder. And with regard to malicious speech, its atonement comes from incense, as Rav Ḥananya teaches in a baraita: From where is it derived that the incense effects atonement? As it is stated after the Israelites spoke slanderously against Moses and Aaron and a plague was sent against them: “And he put on the incense, and made atonement for the people” (Numbers 17:12).

The Gemara continues: And similarly, the school of Rabbi Yishmael teaches: For what does incense effect atonement? It effects atonement for malicious speech, in order that an item that is offered in private, i.e., the incense, which is offered by a priest acting alone, shall come and atone for an action generally occurring in private, i.e., malicious speech.

Accordingly, there is a difficulty between that which is stated with regard to malicious speech and that which is stated with regard to malicious speech, as according to Rabbi Inini bar Sason the robe atones for malicious speech, whereas according to the baraita it is only the incense that effects atonement for that transgression. Likewise, there is a difficulty between that which is stated with regard to bloodshed and that which is stated with regard to bloodshed, as according to Rabbi Inini bar Sason the tunic effects atonement for bloodshed, whereas according to the baraita only the heifer whose neck is broken effects atonement for it.

The Gemara answers: With regard to bloodshed, it is not difficult, as this, the tunic, effects atonement for bloodshed in an instance where it is known who killed the victim, and this, the heifer, effects atonement in an instance where it is not known who killed the victim. The Gemara challenges: If it is known who killed the victim, that man is deserving of death, and there is no atonement for the community otherwise, as it is stated: “And no atonement can be made for the land for the blood that is shed within it, but by the blood of him that shed it” (Numbers 35:33). The Gemara responds: It is referring to a case where he murdered intentionally but witnesses did not forewarn him of the consequences of committing murder. Therefore, the court may not execute him, as no earthly punishment may be administered without forewarning.

And with regard to the contradiction between that which is stated with regard to malicious speech and that which is stated with regard to malicious speech, it is also not difficult. This, the incense, effects atonement for malicious speech spoken in private, whereas this, the robe, on which the bells that produce noise are placed, effects atonement for malicious speech spoken in public.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר וכו'. עיין פרש"י קצת קשה דבהפך הל"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ופירושו בפרק יש בערכין ניחא טפי שפירש שכ למה נסמכה בפרשת תצוה נסמך ענין המלואים לבגדי כהונה עכ"ל. ומיהו ק"ק לפירושו שם דמאי קושיא למה נסמכה דהא ודאי שפיר נסמכה דבתחלת עבודת אהרן במלואים הוצרך מקודם ללבוש בגדים של כהונה אבל בפרשת צו לגבי מעשה שסמך כל תורת הקרבנות לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם וכו' לבגדי כהונה שפיר קאמר למה נסמכה לכל הקרבנות אלו ובפרשת תצוה גבי צווי לא נסמכה אלא למילואים וקאמר ללמדך כמו שכל אלו הקרבנות באין לכפרה כך הבגדים מתכפרין:

כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתונת וגו'. עי' פירוש רש"י ועוד י"ל שהכתונת הוא הבגד באדם הקרוב לגוף ולבשר והוא מגואל בדם ביותר בכל נהרג וע"כ כתונת זה מכפר על כך. ואמר מכנסים מכפר על גלוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי וגו' מגופא דקרא מייתי לה דמשמע דהמכנסים הם משום גידור ערוה ולהכי שינה כאן דבכולהו כתיב ועשית ובכאן כתיב ועשה להם מכנסי בד וגו' דמשמע שיהיה צורך להם בגידור ערוה. ואמר מצנפת וכו' יבא דבר שבגובה וכו'. כי כיסוי הראש מביא לידי אימה דשמיא כדאמרינן בסוף פרק מי שהחשיך ברב נחמן בר יצחק דלא שבקתיה אימיה גלי רישיה. ואמר אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתא. כפרש"י הכא ובפרק יש בערכין מייתי לה מקרא דכתיב והיה על לב אהרן וטעות הוא דהאי קרא בחושן כתיב ולא באבנט. ואמר חושן מכפר על הדינין שנאמר ועשית חשן משפט. פירוש מכפר על עוות הדין כפרש"י בחומש וז"ש ונשא אהרן את משפט וגו' דהיינו נשיאת עון המשפט. ואמר אפוד מכפר על ע"ז דכתיב אין אפוד וגו'. ומצינו בע"ז שהיו ג"כ עושין אפוד כמ"ש בפסל מיכה ויעש אפוד ותרפים וגו' אלא דמייתי האי קרא דהושע דהל"ל לפי פשוטו אין אפוד ואין תרפים כדכתיב לעיל מיניה אין זבח ואין מצבה כפרש"י שם וע"כ דרשוהו הכא באין אפוד של כהן גדול יש עון תרפים. ואמר מעיל מכפר על לה"ר כו' ויכפר על מעשה קול. מהידוע כי קול ודיבור רע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד וזה המעיל הוא בהפך זה דכתיב ביה ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו' שקול זה מבריח את המקטריגים לו בדרך בואו. ואמר ציץ מכפר על מעשה עזי פנים וכו' ומצח אשה זונה וגו'. מורה על העזות דכתיב בסיפא דקרא מאנת הכלם אף על גב דבהאי קרא מפרש ונשא אהרן את עון הקדשים דהיינו שמכפר על שנקרב בטומאה מכל מקום מדקבעו לו לציץ מקום המצח דרשו לכפר על עזות מצח וק"ל:

ודע דבפרק יש בערכין פריך והא אהך דעל שבעה דברים באים נגעים וחשיב לשון הרע ושפיכת דמים וגילוי עריות וכו' ומשני שם לא קשיא הא וכו' אי לא אהני מעשיו מעיל מכפר מזה משמע דלא הוה קא מקשה אלאאמעיל וכתב רש"י שם ואי קשיא אמאי לא מותיב משפיכת דמים וג"ע וכו' תירץ מהא דתניא בגדי כהונה מכפרין וכו' אלא על האחרים וכו' ע"ש והתוס' דחו פירושו וכתבו תירוצים אחרים על זה ע"ש ולי נראה ליישב דודאי הא דקאמר דבגדי כהונה מכפרין על ש"ד וג"ע וע"ז היינו אשוגג דוקא אבל אמזיד ודאי דאין בגדי כהונה מכפרין אלא הנגעים באין עליו בש"ד ובג"ע במזיד כדמייתי בש"ד דיואב שהיה מזיד אבל מלה"ר דלא שייך אלא במזיד פריך שפיר ובהא יתיישב נמי מה שדקדקו התוספות אדהכא מההיא דמיום שחרב בהמ"ק אע"פ שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו דההיא במזיד איירי ומיהו מהא דפריך הכא מעגלה ערופה משמע קצת דהך דבגדי כהונה מכפר במזיד איירי ויש ליישב ודו"ק:

ב' דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות וכו'. נראה ע"פ מ"ש שם בערכין דבג' עבירות שהם ע"ז ג"ע ש"ד כתיב גדולה ובלשון הרע כתיב גדולות ואהא קאמר מכלל אלו עבירות הגדולות יש בהן דהקרבן מכפר עליהם בשוגג כגון שעירי ע"ז וכגון כל חייבי כריתות בעריות בשוגג מביאין קרבן חטאת אבל ב' עבירות גדולות שהם לה"ר וש"ד לא מצינו להם כפרה כלל בקרבנות אבל מצינו להם עגלה ערופה בש"ד דומה לקרבן וכן קטורת לה"ר שהוא בא למקדש כקרבן ומייתי ויתן את הקטורת ויכפר וגו' על מה קטורת מכפר על לה"ר וכו' פרש"י פ' טרף בקלפי בההיא דקרח לה"ר דכתיב אתם המיתם את עם ה' וסתם לה"ר בחשאי עכ"ל ודבר שבחשאי דקאמר אע"ג דבההיא שעתא בפרהסיא היה ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' מכל מקום דבר שבחשאי מקרי דכל השנה מקטירין בהיכל בחשאי כפרש"י וק"ל:

רש"י למה נסמכה בסדר צו את אהרן זאת תורת העולה. נראה דהוקשה הלא בר"ח ניסן נצטוה על הקרבנות והבגדים היו קודם לכן בימי המלואים א"כ ראוי לכתוב פ' הבגדים ואח"כ פ' הקרבנות וזה שדקדק רש"י והדר קח את אהרן וגו':

רש"י ד"ה קנסות. לשון וקולסא דנחשא כו'. ר"ל בחילוף דטלנ"ת:

רש"י ד"ה מראות נגעים. ולבנים של נתקי הראש כו'. עי' בר"ש שם:

גמ' ר' דוסא אומר משום רבי יהודה. נ"ב צ"ע שמא תרי ר"ד או תרי ר"י הוו:

כְּתֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים (שמות כח, טו). נראה לי בס"ד השופך דמים פוגם בקו האמצעי שהוא סוד גופא ויש בו ד' שמות והם אהי־ה בכתר בשלש ראשונות והוי־ה בתפארת בשלש אמצעיות ושד"י ביסוד בשלש תחתונות ואדנ־י במלכות שהיא אחר נה"י [נצח הוד יסוד] וארבעה שמות אלו שהם 'אהי־ה הוי־ה שד־י אדנ־י' [426] עולה מספרם 'תוך' [426] וזה נרמז ב'כתונת' שהוא 'תן תוך'.
ואומרו 'מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִין עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת' נראה לי בס"ד 'מִכְנָסַיִם' אותיות 'כנס מים' הוא הזרע שנקרא מים שהשליכו האדם בביאה אסורה של ערוה כנס ואסף אותו לתקנו על ידי המכנסים.
ואומרו 'אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב' נראה לי בס"ד הגוף נקרא ט"ן כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ' והלב הוא אב לכל אברים של הגוף וזהו 'אַבְנֵט' אותיות 'אב טן' שנתקן הלב באבנט.
ומה שאמר 'חֹשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין' כי בעשיית הדין למטה ישתוק וינוח השטן שלא יקטרג למעלה וידוע השטן רמוז באות ש' שהיא מספר יצר [300] וזהו חֹשֶׁן - נח ש'.
'וְאֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה' נראה לי בס"ד כי עון עבודה זרה יש בו תרתי אף דהיינו על המעשה ועל המחשבה והרהור וזהו אֵפוֹד אותיות 'דו אף' והיינו דו רצונו לומר שנים.
'וּמְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע' נראה לי בס"ד כי בעל לשון הרע פוגם בפה ששם שערי בינה שהוא סוד ה"א ראשונה שבשם הוי־ה ברוך הוא שנקראת מ"י וזהו מְעִיל - על מי.
'וְהַצִּיץ צִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים' כי ידוע בפנים יש צורת א' שהוא וא"ו ושני יודי"ן וכן בפנים יש חוטם שהוא דוגמת ו' ויש שני עינים שהם צורת שני יודי"ן וידוע כי אות אלף רמוז בו מספר האלף כי ציץ [1000] עולה מספר אלף שהצד"י האחרון הוא של אותיות מנצפ"ך שמספרו תת"ק [900].

גמ' למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה. בערכין דף ו איתא למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפ' קרבנות ועי' ברש"י כאן והתם. ועיין בדרשות הראנ"ח פ' תצוה:

הוגעו למים. כלומר אם היה גיעולן מועט ולא הזקיקן אלא לכיבוס מים מכבסים אותן אף בנתר ואהל: הוגעו לנתר ואהל. שנתגעלו גיעול רב שהגיעו ליזקק לכיבוס נתר ואהל תו לא מתקן להו כלל: אף במים. לאו לרבותא הוא אלא למימרא דנתר ואהל דנקט לאו לענין כיבוס נקט דהיכא דאסור אסור לגמרי והיכא דשרי שרי לגמרי אלא לענין גיעול נקיט ליה וה''ק נתגעלו אין מכבסין אותו כלל אם הוזקקו לנתר ואהל: נראה בעיני דה''ג. שוליו כיצד היה מביא כו' דברימונים נאמרו שלשה צבעים: שלא נפתחו פיהם. דרך רימונים כששוהין באילן אחר גמר בישולן מתפתחין מאיליהן כדרך שעושין קליפי אגוזים החיצונות: וכמין קונאות. בוטונ''ש עשויין כמין תיק של נחשת שעושין [בסוף] בית יד הרומח שקורין ארישטייל לשון (שמואל ב כא) ומשקל קינו דישבי בנוב והתינוקות תולין אותו בראשי כובעי נצרים שעושין אותו למלחמתן שקורים הילמ''ש: קנסות שבראשי תינוקות. לשון וקלסא דנחשא על רישיה: זגין. אינצליט''ש: עינבלים. מה שתלוי בתוכן לקשקש ותולה בו אצל הרמון [והוא] פעמון כדכתיב (שמות לט) פעמון ורמון ובתוך הרמונים דקרא לאו בתוך החלל קאמר אלא ביניהם דפעמון אחד בין שני רמונים: מצד זה. מלפניו ומלאחריו: מראות נגעים. לטמא מפתוכין של לבן אדמדם ולבנים של נתקי הראש וזקן ושל נגעי בתים [ובגדים]: למה נסמכה. בצו את אהרן זאת תורת העולה זאת תורת החטאת והאשם וזבח השלמים והדר קח את אהרן ואת הבגדים: ויטבלו את הכתנת. רמז הוא לעתיד שיכפר שפיכת דמים בכתנת טבילה היינו כפרה: לכסות את בשר ערוה. לחפות על גילוי עריות: אהיכא דאיתיה. שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן דהיינו כנגד הלב כדילפינן בפרק שני (לעיל דף יט.) מולא יחגרו ביזע: אין אפוד. נגלה עון תרפים הא יש אפוד אין תרפים כך שמעתי במסכת ערכין (דף טז.): דבר שבקול. פעמונים שבו (מכפר): [ויכפר] על העם. במחלוקת קרח שהוא לשון הרע [שנאמר] אתם המיתם וגו': שבחשאי. שהיה לבדו שם כדתנן פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה וכל שכן מן ההיכל שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' בסדר יומא (דף מד.): ידיע מאן קטליה. כתונת מכפרת על הציבור שלא יענשו: בר קטלא הוא. וכל כמה דלא קטליה מיענשי דכתיב [ולארץ] לא יכופר וגו' (במדבר לה): ומשני במזיד ולא אתרו ביה. דלאו בר קטלא הוא הילכך ציבור מתכפרי בכתונת והוא נגעים באים עליו כדאמר בערכין: בצינעא. דהוה דבר שבחשאי קטרת מכפרת שהוא מעשה חשאי: בפרהסיא. שהוא דבר שבקול קול פעמונים מכפר עליו: מתני'

כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים. פר''ת דתלי האי בהאי דמשום דמעיל בא לכפר על לשון הרע וכן נגעים באין על לשון הרע כדאמרינן פרק יש בערכין (ערכין דף טז.): שבעים ושנים. לא פליג התנא אמתניתין דשבועות (דף ב.) דתנן שתים שהן ארבע דהתם מיירי בנגעים לבנים והכא מיירי בכל מיני נגעים ירקרק ואדמדם ופתוכים ויש להוסיף עוד נגעי בתים ונגעי בגדים: מכפרים על שפיכות דמים. מה שמפרשים אהא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו ד' מיתות דין [ארבע] מיתות לא בטלו דלהכי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בית המקדש שגלתה סנהדרין דבההיא שעתא אפי' דין ארבע מיתות לא הוה דבגדי כהונה מכפרין ולא נהירא דגבי שמעון בן שטח פריך ליה באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) אף על גב דהוו בגדי כהונה ומיהו הייתי יכול לקיים פירוש זה ולומר דלהכי לא נקט מ' שנה משום דאיכא דין מיתות דבטלו כגון עריות ועבודת כוכבים שמכפרין עליהם מכנסים ואפוד אבל דין שפיכות דמים לא בטל דכתונת שמכפרת על שפיכות דמים אין מכפרת על ההורג אלא על ישראל שערבין זה בזה דומיא דעגלה ערופה דכתיב (דברים כא) כפר לעמך ישראל ואציבור מכפרת ולא על ההורג וכן משמע הכא דכתנת לא מכפרת אהורג דאי מכפרת מאי פריך הכא מעגלה ערופה והא עגלה ערופה אישראל מכפרה וכן משמע פ' יש בערכין (ערכין דף טז.) דקאמר על ז' דברים נגעים באים וקחשיב שפיכות דמים ולשון הרע ופריך התם ממעיל שמכפר על לשון הרע ומכתנת שמכפר על שפיכות דמים לא פריך מידי משום דלא מכפר אהורג אלא אישראל כדפרישית אבל מלשון הרע דלא מצינו לשנויי הכי דמסתמא אין ציבור נענשין על לשון הרע של זה כיון דשמא לא יבא לידי תקלה וכן פירש בקונט' התם ועוד יש מפרשים בההיא דערכין (גז''ש) דלהכי לא פריך מכתנת דנהי דמצלת מעונש מיתה מנגעים ויסורין לא מצלת ואם תאמר הכא משמע דכתנת מכפרת על דידיע מאן קטליה ובשבועות (דף ח.) מצריך קרא למימר שאין שעיר המשתלח מכפר על דידיע מאן קטליה ואמאי צריך קרא פשיטא דהא כתנת מכפרת ומיהו יש לפרש דיש חילוק בין ציבור לכל ישראל דכתנת מכפרת אציבור ושעיר המשתלח על כל ישראל:

דף פח - ב

הדרן עלך פרק המזבח מקדש

הערות

פרק עשירי - כל התדיר

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד