זבחים פט ע"א

א משנה כל קרבן התדיר (נוהג לעתים תכופות) יותר מחבירו — קודם את חבירו בהקרבה. ומשום כך קרבנות התמידין הקרבים בכל יום קודמין לקרבנות המוספין הבאים רק בימים מיוחדים. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש כשחל ראש חודש בשבת, כיון שהם תדירים מהם. וכן בראש חודש תשרי שהוא גם ראש השנה, מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה. וכלל זה, שהתדיר קודם נלמד ממה שנאמר במוספי היום הראשון של פסח: "מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג), הרי שתחילה מקריבים את עולת התמיד, ואחר כך אלה, קרבנות המוספים.

ב גמרא על דברי המשנה שכל קרבן התדיר יותר מחבירו, קודם לו בהקרבתו, שואלים: מנא לן [מנין לנו] הלכה זו? ותוהים על עצם השאלה: מנא לן [מנין לנו]?! כדקאמר טעמא [כמו שאומר התנא בעצמו במשנה את הטעם]: שנאמר "מלבד עלת הבקר"! ומסבירים את השאלה: אם מכתוב זה בלבד, דילמא [שמא] דווקא קרבנות תמידין הן דקדמו [שקודמים] למוספין משום דתדירי [שהם תדירים] כשלעצמם, שהרי כל יום ויום הם מוקרבים, אבל מוספין למוספין אחרים התדירים פחות מהם, מנא לן [מנין לנו]?

אמר ר' אילעא בתשובה לשאלה זו: לאחר הפסוק "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג) האמור במוספי היום הראשון של פסח, אמר קרא [המקרא]: "כאלה תעשו ליום שבעת ימים" (במדבר כח, כד), ללמדנו שיהיה דינם של אלה המוספים הנזכרים בפסוק השני כדינם של אלה, התמיד והמוספים שנזכרו בפסוק הראשון, שהתדיר קודם לפחות תדיר ממנו.

ומקשים על לימוד זה: והאי מיבעי ליה לגופיה [ווהרי כתוב זה נצרך לו לגופו], ללמד שכמו שעושים ביום הראשון של פסח, כך עושים בכל שבעת ימי החג! ומשיבים: אם כן, רק ללמד דבר זה, ניכתוב [שיכתוב]: "אלה תעשו ליום שבעת ימים" בלבד, ואין צורך ב"כאלה".

ודוחים: אי כתב [אם היה כותב] "אלה תעשו ליום שבעת הימים", הוה אמינא [הייתי אומר]: אלה לשבעת הימים (— אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא) כלומר, שבכל שבעת הימים יחד יקריבו את הקרבנות האמורים בפסוק הראשון. לכן הוצרך "כאלה", ואין הוא מיותר! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי "ליום" כתיב [נאמר], ומשמע לכל יום משבעת הימים.

ומקשים: ואכתי אימא [ועדיין אמור]: אילו היה כתוב "אלה" הייתי אומר: אלה ליום הראשון, אבל שאר יומי לא ידענא [הימים איני יודע] כמה, ולכך הוצרך "כאלה"! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי אמר קרא [המקרא]: "תעשו" — שיהו כל העשיות בכל הימים הנזכרים שם שוות, ומ"כאלה" למדנו איפוא לדין קדימה.

אביי אמר מקור אחר לכלל שהתדיר קודם בכל הקרבנות, והוא מגופה דקרא [מגופו של הכתוב] שהביאה המשנה: אם כן, שרק קרבן תמיד קודם למה שתדיר פחות ממנו, לימא קרא [שיאמר הכתוב] רק "מלבד עלת הבקר" ותישתוק [ושישתוק], "אשר לעלת התמיד" למה לי? למימר [לומר ללמד], דהך דתדירא תיקדום [שזו העולה שתדירה יותר תקדום] לעולות האחרות, שאינן "תמיד" כמותה.

ג משנה ועוד כלל בדיני קדימות של קרבנות: כל המקודש יותר מחבירו — קודם את חבירו. ומפרטים: דם חטאת ודם עולה העומדים לזריקה על המזבח — דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שהוא מרצה (מכפר) על עבירות חמורות שיש בהן עונש כרת. איברי עולה ואימורי חטאת העומדים להקטרה על גבי המזבח — איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהוא (קרבן העולה) כליל לאישים (מוקרב כולו על אש המזבח), ואילו מן החטאת מקריבים רק אימורים בלבד.

חטאת ואשם — חטאת קודמת לאשם, למרות ששניהם מרצים, מפני שדמה ניתן לארבע קרנות המזבח, וכן שיירי דמה ניתנים על היסוד, ואילו דם האשם ניתן רק על שתי קרנות. אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים, ותודה ואיל נזיר הריהם קדשים קלים. תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, מפני שהן נאכלין רק ליום אחד כקדשי קדשים, ואילו שלמים נאכלים לשני ימים. וכן תודה ואיל נזיר טעונין (מביאים עימם) לחם (ארבעת מיני לחם בתודה, ושני מיני לחם באיל נזיר), מה שאין כן בשלמים.

היו לפניו שלמים ובכור — השלמים קודמין לבכור, מפני שהן טעונין מתן ארבע (שתי נתינות על המזבח שהן כארבע), וכן הם חייבים בסמיכה על ראש הקרבן, ולהביא עימם נסכים (מנחת נסכים), ויש בהם גם תנופות (הנפת) חזה ושוק על ידי הכהן והבעלים, מה שאין כן בבכור. בכור ומעשר בהמה — הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם אמו, ולא על ידי הקדשה כמעשר. וכן יש בו מעלה יתירה שנאכל לכהנים, מה שאין כן המעשר, שנאכל לבעלים.

מעשר בהמה וקרבנות מן העופות — המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, כלומר, מן הבהמה שיש בה זביחה (שחיטה בסכין), בעוד שהעוף נמלק ביד, ובהמה חשובה מן העוף. ויש בו במעשר בהמה שני חלקים שהם קודש קדשים, דמו הנזרק על המזבח, וגם אימוריו הקרבים על המזבח, ואילו בקרבן העוף אין למזבח אלא דמו בלבד. העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים, שמזים מדמם על המזבח, וכפרתו של הדם מרובה. היו לפניו שתי מנחות: האחת מנחה הבאה על חטא (כגון קרבן עני על חטא שבועת העדות וכיוצא בו, ראה ויקרא ה, יא), ומנחה הבאה בנדבה — מנחת חוטא קודם למנחת נדבה, מפני שהוא בא כדי לכפר על חטא. חטאת העוף קודמת לעולת העוף. וכן בהקדישה שכאשר מקדיש זוג עופות ("קן") של חטאת ועולה, צריך תחילה לומר איזהו חטאת, ואחר כך איזהו עולה.

MISHNA: Any offering that is more frequent than another precedes the other offering. Therefore, the daily offerings precede the additional offerings, which are sacrificed only on certain days. When Shabbat and the New Moon coincide, the additional Shabbat offerings precede the additional New Moon offerings. Likewise, the additional New Moon offerings precede the additional New Year offerings. The mishna cites the source for the principle that the frequent precedes the less frequent: As it is stated with regard to the additional offerings of the first day of Passover: “Besides the burnt offering of the morning, which is for a daily burnt offering, you shall offer these” (Numbers 28:23). The verse indicates that the daily offering is sacrificed first, and then the additional offerings are sacrificed.

GEMARA: The Gemara asks: From where do we derive the principle that the frequent precedes the less frequent? The Gemara expresses puzzlement at this question: From where do we derive this? One must say that the reason is stated in the mishna, which says that it is derived from the verse: “Besides the burnt offering of the morning.” The Gemara explains: If that verse is the only source, it could be claimed that perhaps it is only the daily offerings that precede the additional offerings, because they are far more frequent, as they are sacrificed daily. With regard to the precedence of a relatively frequent additional offering over a relatively less frequent additional offering, the question arises: From where do we derive this?

Rabbi Ile’a said that it is derived from the fact that the verse states with regard to the additional offerings of Passover: “Like these you shall offer daily, for seven days” (Numbers 28:24). This verse, which immediately follows the one cited previously, indicates that the principle that governs these additional offerings shall be like the principle governing those daily offerings and additional offerings mentioned previously, i.e., the more frequent precedes the less frequent.

The Gemara challenges: But that verse is required to teach its own halakha, that the additional offerings of the first day of Passover recur on each day of Passover. The Gemara answers: If so, let the verse write: These you shall offer daily. Since the Torah writes: “Like these,” both the halakha that these additional offerings are brought on each day of Passover and the principle concerning precedence can be derived from this verse.

The Gemara rejects this suggestion: If the verse had written only: These you shall offer daily for the seven days, I would say that these offerings mentioned in the previous verse are sacrificed in total, over the seven days. Therefore, the Torah writes: “Like these,” to teach that they are all sacrificed each day. The Gemara counters: That interpretation is not possible, as the phrase: “You shall offer daily,” is written in the verse, which indicates that these offerings are sacrificed on each of the seven days.

The Gemara challenges: And still, one can say that these specific offerings are required for the first day; but with regard to the other days, I do not know how many offerings are to be sacrificed. Therefore, the term “like these” is needed to teach this, and cannot be used for the principle that relatively frequent additional offerings precede relatively less frequent additional offerings. The Gemara answers: That interpretation is also not possible, as the verse states: “You shall offer [ta’asu],” indicating that all the sacrificial rites [asiyyot] on all the days of Passover should be equal. Therefore, the term “like these” is in fact superfluous and can be cited as the source of the principle of precedence.

Abaye said: The application of the principle of precedence to all frequent offerings can be derived from the verse itself, cited in the mishna. The reason is that if so, that only the daily offering precedes less frequent offerings, let the verse say merely: “Besides the burnt offering of the morning,” and remain silent from the rest of the verse. Why do I need the additional phrase: “Which is for a daily burnt offering”? This serves to say that this offering that is more frequent, i.e., any more frequent offering, should precede any less frequent offering.

MISHNA: Any offering that is more sacred than another precedes the other offering. The mishna elaborates: If there is blood of a sin offering and blood of a burnt offering to be presented, the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering because it effects acceptance, i.e., atonement, for severe transgressions punishable by karet. Likewise, if there are limbs of a burnt offering and portions of a sin offering to be burned on the altar, the burning of the limbs of the burnt offering precedes the portions of the sin offering, because the burnt offering is entirely burned in the flames on the altar, whereas only part of the sin offering is burned.

Similarly, although both effect atonement, a sin offering precedes a guilt offering due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar and the remnants of its blood are poured on the base of the altar, whereas the blood of the guilt offering is sprinkled on only two corners of the altar. A guilt offering precedes a thanks offering and the nazirite’s ram due to the fact that it is an offering of the most sacred order, and the others are offerings of lesser sanctity. A thanks offering and a nazirite’s ram precede a peace offering due to the fact that they are eaten for one day, like offerings of the most sacred order, whereas a peace offering is eaten for two days, and the thanks offering and nazirite’s ram require loaves to be brought with them, four types with the thanks offering and two types with the nazirite’s ram.

Sacrifice of the peace offering precedes sacrifice of the firstborn offering due to the fact that the peace offering requires placing the blood on the altar, in the form of two placements that are four, and placing hands on the head of the offering, and libations, and the wavings of the breast and the thigh by the priest and the owner; none of which is required for the firstborn offering. The firstborn offering precedes the animal tithe offering because it is sanctified from the womb, i.e., unlike the animal tithe offering it does not require consecration, and it is eaten by the priests, whereas everyone may partake of the animal tithe offering.

The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, whereas the bird’s nape is pinched; and there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood that is presented on the altar and its portions that are burned on the altar, whereas with regard to bird offerings only the blood is presented on the altar. The bird offerings precede meal offerings due to the fact that they are types whose blood is presented, and atonement is effected by the blood. The meal offering of a sinner precedes a voluntary meal offering due to the fact that it comes to atone for a sin. For the same reason the sacrifice of the bird sin offering precedes the sacrifice of the bird burnt offering, and likewise with regard to its consecration, the sin offering takes precedence.