זבחים צ ע"א

ולכן גם אין חייבין עליהן כרת, לא משום אכילת פיגול (אם אחת מעבודות הקרבן נעשתה במחשבת חוץ לזמנו), ולא משום נותר (אם נאכלו לאחר הזמן המותר באכילה), ואין חייב כרת אם אכלם כשהוא טמא, לפי שרק זריקה ראויה קובעת איסורים אלה על הקרבן. ר' עקיבא אומר: זריקה מועילה לאימורים שיצאו, ולפיכך מועלין בהן אם נהנה מהם, וחייבין עליהן על אכילתם משום פיגול נותר וטמא.

ומסבירים: מאי לאו [האם לא] במקרה דהדר עיילינהו [שחזר והכניסם] את האימורים לעזרה, והיו במקומם בשעת זריקת הדם, פליגי [חלוקים] ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי [ובזה הם חלוקים]: דמר סבר [שחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: מיפסלי [נפסלים] האימורים ביוצא, ולכן שוב אין להם תקנה בזריקת הדם, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]: לא מיפסלי [נפסלים] ביוצא, וכדעת ר' יוחנן, ולכן הזריקה מועילה בהם?

אמר רב פפא: במקרה דהדר עיילינהו [שחזר והכניסם] את האימורים לעזרה, ואז זרק עליהם את הדם — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים], ואף ר' אליעזר סבור שזריקת הדם הכשירתם, ואין היציאה פוסלתם. והכא בדאיתנהו אבראי [וכאן בזמן שהם נמצאים בחוץ] בשעת זריקת הדם פליגי [נחלקו] ר' אליעזר ור' עקיבא. ובהא פליגי [ובעקרון זה נחלקו], דמר סבר [שחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: אין זריקה מועלת (מועילה) ליוצא כאשר הוא בחוץ, ומר סבר [וחכם זה, ר' עקיבא, סבור]: זריקה מועלת ליוצא.

ותוהים על כך: והא [והרי] רב פפא עצמו הוא שאמר היפך דבריו כאן, ביחס לשתי הלחם שיצאו מהמקדש קודם זריקת דמם של כבשי העצרת (המכשירה אותם לאכילה). שם גם כן נחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא, האם כשנזרק הדם במחשבת חוץ לזמנו חייבים על שתי הלחם משום פיגול. ועל כך אמר רב פפא: אם נזרק הדם בדאיתנהו אבראי [בזמן שהם נמצאים בחוץ] כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שאין חייבים עליהם, וגם ר' עקיבא סבור, שאין זריקה מועלת ליוצא. ודווקא בדעיילינהו לגוואי פליגי [בשהכניסם לפנים נחלקו]!

ומשיבים, יש לחלק בין המקרים: הני מילי [דברים אלה] שלדעת הכל אין הזריקה מועילה ליוצא, נאמרו דווקא לגבי [אצל] שתי הלחם, משום דלאו גופיה דזיבחא [שאינם גופו של הזבח], של כבשי העצרת. אבל אימורין, דגופיה דזיבחא [שגופו של זבח] הוא, יש לומר שלדעת הכל מועילה להם זריקה כשהם בפנים, ורק בדאיתנהו אבראי פליגי [בהיותם בחוץ נחלקו] ר' אליעזר ור' עקיבא האם תועיל להם הזריקה.

א שנינו במשנה: עופות קודמין למנחות מפני שהם מיני דמים. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שמנחות תהיינה קודמות לעופות, שכן ישנן בצבור כביחיד, ואילו עופות אינם באים אלא כקרבן יחיד! ומשיבים: אפילו הכי [כך] מיני דמים עדיפי [עדיפים].

ב שנינו במשנה כי מנחת חוטא (שאין ידו משגת לחטאת בהמה או עוף) קודמת למנחת נדבה. ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שמנחת נדבה תהיה קודמת למנחת חוטא, שכן היא טעונה (מביאים עמה) שמן ולבונה! ומשיבים: אפילו הכי [כך] מנחת חוטא הבאה על חטא עדיפא [עדיפה, קודמת], שכן היא מכפרת, מה שאין כן מנחת נדבה.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: היו לפני הכהן מנחת סוטה ומנחת נדבה, איזו מהן קודמת? וצדדי השאלה: האם מנחת נדבה קדמה [קודמת], שכן היא טעונה שמן (או) ולבונה, או דלמא [שמא] מנחת סוטה קדמה [קודמת], שכן היא באה לברר עון כחלק מתהליך הבדיקה של המים המאררים?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה מפני שהיא באה על חטא. ונדייק מכאן: דווקא מנחת חוטא הוא דקדמה [היא שקודמת] למנחת נדבה, הא [אבל] מנחת סוטה — לא. ודוחים: מי קתני [האם שנה] שמעלת מנחת חוטא היא מפני שהיא מכפרת? "מפני שהיא באה על חטא" קתני [שנה], והא נמי [וזו, מנחת סוטה, גם כן] באה על חטא, שנסתרה הסוטה עם זר.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו בברייתא: זו קודמת לזו, שזו באה מן החיטין וזו באה מן השעורין. מאי לאו [האם אין] הכוונה למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? ודוחים: לא, הכוונה למנחת חוטא שקודמת למנחת סוטה. ומקשים: אם כן, מדוע נזקקים לנתינת טעם זה של חיטים ושעורים?

תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם דהא [שזו, מנחת חוטא] מכפרת, והא [וזו, מנחת סוטה] לא מכפרת, אלא רק מבררת עוון!

ודוחים: ואלא מאי [מה] תאמר, שהכוונה היא למנחת נדבה שקודמת למנחת סוטה? תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם שזו מנחת נדבה טעונה שמן ולבונה, וזו מנחת סוטה אינה טעונה שמן ולבונה! אלא אין להוכיח ממה שלא נזכר טעם נוסף, כי חד מתרי טעמי [נקיט] [אחד משני טעמים תפס] והזכיר.

ג שנינו במשנה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים] בענין קרבנות העוף, חטאת ועולה שמביא חוטא עני על שגגתו במקום חטאת מן הבהמה: מה שנאמר "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" (ויקרא ה, ח), מה תלמוד לומר (מה בא ללמדנו)? שכן אין תלמוד לומר שבא ללמד שתקרב חטאת העוף ראשונה, לפני עולת העוף, שהרי כבר נאמר בהמשך: "ואת השני יעשה עולה" (ויקרא ה, י).

אלא זה הכתוב בנה אב, בא ללמד כלל לכל החטאות שיקדמו לקרבנות עולה הבאות עמהן, בין חטאת העוף לעולת העוף, בין חטאת בהמה לעולת בהמה, ואפילו חטאת העוף קודמת בהקרבה לעולת בהמה.

ומסכמים את המקורות לקדימת חטאת לעולה: הלכך [על כן], חטאת העוף שקודמת לעולת העוף — נלמד הדבר מהפסוק "ואת השני יעשה עולה", כמבואר כאן. חטאת בהמה שקודמת לעולת בהמה — מדרבי רחמנא [ממה שריבתה התורה] בחטאת הלויים מן האמור "ופר שני בן בקר" (במדבר ח, ח), כמבואר בעמוד הקודם. חטאת העוף שקודמת לעולת בהמה — מ"זה בנה אב", כמבואר כאן.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], סתירה לכלל זה, שכל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהן, ממה שבקרבן יולדת עניה הקדים עולת העוף לחטאת העוף, שנאמר "אחד לעולה ואחד לחטאת" (ויקרא יב, ח), ועל כך שנינו, ר' אליעזר אומר: כל מקום שנתחלפה חטאת מן הבהמה בקרבן מן העוף, אם עני הוא המקריב, כגון במטמא מקדש בשוגג, שבמקום כבשה לחטאת מביא שני עופות, אחד לחטאת ואחד לעולה — חטאת קודמת לעולה. וכאן ביולדת עניה, שאם עשירה היתה מביאה כבש לעולה (ועוף לחטאת) — עולה קודמת לחטאת.

וכן כל מקום שבא הקרבן על חטא — חטאת קודמת לעולה, וכאן ביולדת, שקרבן חטאתה אינו לכפרה אלא לטהרה — העולה קודמת. וכל מקום ששנים (שני עופות) באים תחת חטאת שמביא קרבנו בדלות — חטאת קודמת, וכאן ביולדת שאין שניהם באים תחת חטאת, אלא רק עולה תחת עולה (שהרי גם עשירה מביאה חטאת מן העוף) — עולה קודמת. משמע שפעמים עולה קודמת לחטאת!

אמר רבא: רק למקראה הקדימה הכתוב, שבקרבן יולדת הזכיר אותה תחילה, אבל למעשה מקריבים גם ביולדת את החטאת תחילה.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת: היו לפניו קרבנות ממינים שונים, מה יעשה? פרים קודמין לאילים, ואילים קודמין לכבשים, כבשים קודמים לשעירים.

and one is not liable to receive karet for them due to prohibitions against eating piggul or notar, or for partaking of the flesh while he is ritually impure. All these prohibitions apply only if the sacrificial portions are otherwise fit for sacrifice. Rabbi Akiva says that one who benefits from them is liable for misuse of consecrated property, and one is liable to receive karet for eating them due to the prohibitions of piggul, notar, or partaking of the flesh while he is ritually impure.

The Gemara explains: What, is it not correct to say that they disagree with regard to a case where after taking the portions to be burned out of the Temple courtyard one then brought them back into the courtyard before the sprinkling of the blood? And, if so, it is with regard to this very point that they disagree: As one Sage, Rabbi Eliezer, holds that the portions are disqualified by leaving the courtyard, and one Sage, Rabbi Akiva, holds that the portions are not disqualified by leaving the courtyard.

The Gemara rejects this claim: Rav Pappa said that with regard to a case where after taking these portions out of the Temple courtyard one then brought them back into the courtyard before the sprinkling of the blood, everyone agrees they are fit. And here they disagree with regard to a case where these portions are outside the courtyard when the blood is sprinkled on the altar. And they disagree with regard to this following matter: As one Sage, Rabbi Eliezer, holds that the sprinkling of the blood is not effective with regard to those portions that were taken out of the courtyard, i.e., it does not render them fit, and one Sage, Rabbi Akiva, holds that the sprinkling of the blood is effective with regard to those portions that were taken out of the courtyard, i.e., it renders them fit.

The Gemara challenges: But Rav Pappa’s statement here apparently contradicts his claim concerning the two loaves brought with the two sheep on the festival of Shavuot. The sprinkling of the blood of the sheep renders those two loaves fit for consumption by the priests, and the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva also applies in that case. The Gemara elaborates: Rav Pappa is the one who said that with regard to a situation where the two loaves are outside the Temple courtyard when the blood of the two sheep is sprinkled on the altar, everyone, even Rabbi Akiva, agrees that the sprinkling does not render the two loaves fit, and therefore if one eats them he is not liable to receive karet due to the prohibition against eating piggul. Rather, the tanna’im disagree with regard to a case where one returned the loaves to within the Temple courtyard before the sprinkling of the blood.

The Gemara answers: This statement of Rav Pappa applies only to the two loaves, as they are not part of the offering itself. But with regard to the sacrificial portions, which are part of the offering itself, everyone agrees that they are rendered fit if they are within the Temple courtyard at the time the blood is sprinkled on the altar. Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva disagree only with regard to a case where they are outside the Temple courtyard when the blood is sprinkled on the altar.

§ The mishna teaches: The bird offerings precede meal offerings due to the fact that they are types whose blood is presented, and atonement is effected by the blood. The Gemara challenges: On the contrary, meal offerings should precede bird offerings, as they are sacrificed both as communal offerings and as individual offerings, whereas there are no communal bird offerings. The Gemara explains: Even so, the fact that bird offerings are types whose blood is sprinkled is of greater importance.

The mishna further teaches: The meal offering of a sinner precedes a voluntary meal offering. The Gemara challenges: On the contrary, a voluntary meal offering should precede the meal offering of a sinner, as it requires oil and frankincense. The Gemara explains: Even so, the meal offering of a sinner, which comes due to a sin, is of greater importance, as it effects atonement.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to the meal offering of a sota, a woman suspected by her husband of having committed adultery, and a voluntary meal offering being brought by someone at the same time, which of them precedes the other? Does the voluntary meal offering take precedence, as it requires oil and frankincense? Or perhaps the meal offering of a sota takes precedence, as it comes to clarify the woman’s transgression, as part of the rite performed with a sota.

The Gemara suggests: Come and hear, as the mishna states that the meal offering of a sinner precedes a voluntary meal offering. One can infer from this that it is only the meal offering of a sinner that precedes a voluntary meal offering, but the meal offering of a sota does not. The Gemara rejects this proof: Is the mishna teaching that the meal offering of a sinner takes precedence due to the fact that it effects atonement? The mishna teaches: Due to the fact that it comes because of a sin, and the meal offering of a sota also comes because of a sin, as she secluded herself with another man.

The Gemara further suggests: Come and hear the statement of a baraita: This meal offering precedes that meal offering, as this meal offering comes from wheat, and that meal offering comes from barley. What, does this baraita not refer to the precedence of a voluntary meal offering to the meal offering of a sota? The Gemara rejects this proof as well: No, the baraita is referring to the precedence of the meal offering of a sinner over the meal offering of a sota.

The Gemara responds: If the baraita is referring to the meal offering of a sinner, why is its precedence to the meal offering of a sota derived from the fact that the meal offering of a sinner comes from wheat, whereas the meal offering of a sota is brought from barley? I could derive the precedence of the meal offering of the sinner due to the fact that the meal offering of a sinner effects atonement and the meal offering of a sota does not effect atonement.

The Gemara counters: Rather, what is the baraita referring to? Is it referring to the precedence of a voluntary meal offering over the meal offering of a sota? If so, I could derive its precedence from the fact that this voluntary meal offering requires oil and frankincense and that meal offering of a sota does not require oil and frankincense. Rather, one cannot prove anything from the omission of an alternative explanation, as whichever way one interprets the baraita it clearly cited one of two reasons.

§ The mishna states: The sacrifice of the bird sin offering precedes the sacrifice of the bird burnt offering. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: This is as the Sages taught in a baraita with regard to the bird sin offering and the bird burnt offering that a poor sinner sacrifices instead of an animal sin offering. The verse states: “And he shall offer that which is for the sin offering first” (Leviticus 5:8). Why must the verse state this? As there is no need for the verse to state this in order to teach that the sin offering is sacrificed first, as it is already stated: “And he shall prepare the second for a burnt offering” (Leviticus 5:10).

Rather, this verse established a paradigm for all sin offerings, teaching that they should precede the burnt offering that comes with them; whether in the case of a bird sin offering taking precedence over a bird burnt offering, whether in the case of an animal sin offering taking precedence over an animal burnt offering, and even with regard to a bird sin offering taking precedence over an animal burnt offering.

The Gemara summarizes: Therefore, the precedence of a bird sin offering over a bird burnt offering is learned from the verse: “And he shall prepare the second for a burnt offering.” The precedence of an animal sin offering over an animal burnt offering is derived from the fact that the Merciful One extends the halakha derived from the sin offering of the Levites (see 89a). Finally, the precedence of a bird sin offering over an animal burnt offering is derived from the principle stated in this baraita, that this verse established a paradigm for all sin offerings, teaching that they should precede the burnt offering that comes with them.

The Gemara suggests: Come and hear a further proof from a baraita. The Torah states that a woman who has given birth must bring a sheep as a burnt offering and a bird as a sin offering. If she is poor she may bring two birds: “One for a burnt offering and the other for a sin offering” (Leviticus 12:8). Rabbi Eliezer says: In every other instance where a bird offering is exchanged for an animal sin offering, the sin offering precedes the burnt offering. For example, in the case of the sliding scale sin offering brought for entering the Temple while ritually impure, where a poor person brings two birds, one as a sin offering and the other as a burnt offering, the sin offering comes first. But here, in the case of a woman who gave birth, the burnt offering takes precedence, as it takes the place of an animal burnt offering, mentioned first in the verse: “She shall bring a lamb in its first year for a burnt offering, and a pigeon or a dove for a sin offering (Leviticus 12:6).

Furthermore, in every instance where the sin offering comes because of a sin, the sin offering precedes the burnt offering. But here, in the case of a poor woman who gave birth, where the sin offering effects ritual purity rather than atonement, the burnt offering precedes the sin offering. And in every instance where two birds come instead of an animal for a sin offering, the sin offering precedes the burnt offering. But here, in the case of a poor woman who gave birth, the bird burnt offering replaces the animal burnt offering of a rich woman, whereas the bird sin offering is sacrificed even by a rich woman who gave birth. Therefore, in this particular case of a woman who gave birth, the burnt offering precedes the sin offering.

The straightforward reading of this baraita contradicts the statement of the previous baraita, which teaches that a sin offering always precedes a burnt offering. In order to reconcile the two baraitot, Rava said: The fact that the verse mentions the animal burnt offering first is only with regard to reading it, but in practice the sin offering is sacrificed first.

The Gemara suggests: Come and hear another baraita which apparently contradicts this principle. When there are different animal offerings to be sacrificed, bulls precede rams, and rams precede sheep, and sheep precede male goats.