זבחים צא ע"ב

א גמרא אמר שמואל: לדברי ר' טרפון במשנתנו, הסבור שמתנדבים שמן למקדש, אדם המתנדב שמן — הכהן קומצו (נוטל ממנו קומץ) ומקטירו, ושיריו (מה שנותר) נאכלין לכהנים. מאי טעמא [מה הטעם, המקור] לכך? אמר קרא [הכתוב] לגבי מנחת נדבה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב, א), וייתור המלה "קרבן" מלמד שמתנדבין גם שמן, וכי [וכמו] מנחה: מה מנחה — קומצה (קומץ אותה) הכהן ושיריה נאכלין, אף שמן — קומצו הכהן ושיריו נאכלין.

אמר ר' זירא: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] במשנתנו כדברי שמואל, שכן שנינו: אמר ר' שמעון: אם ראית שמן שמתחלק בעזרה, אי (אין) אתה צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע, וטעם הדבר — מפני שאין מתנדבין שמן. ונדייק: מכלל דברים אלה יש ללמוד, כי לשיטת מאן דאמר [מי שאומר] מתנדבין שמן, הריהו מתחלק בין הכהנים לאכילה.

אמר ליה [לו] אביי לר' זירא: אימא סיפא [אמור את סופה] של המשנה: אם ראית שמן שניתן על גבי אישים, אי אתה צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, וטעם הדבר — מפני שאין מתנדבין שמן. ונדייק: מכלל דלמאן דאמר [של דעת מי שאומר] מתנדב אדם שמן, הריהו עולה כולן לאישים, והרי זה בניגוד לדברי שמואל, שאמר כי לדברי ר' טרפון, מקטיר קומצו ושייריו נאכלים. על כל פנים, לאביי קשיא רישא [קשה הדיוק מתחילת המשנה], לר' זירא קשיא סיפא [קשה הדיוק מסוף המשנה].

ומעתה, בשלמא [נניח] לפי דעת ר' זירא, המדייק כשמואל, רישא [תחילת המשנה] ממנה משמע כי לדעת ר' טרפון שמן שנדב מתחלק לכהנים, מדברת בשירים, ואילו סיפא [סופה] ממנה משמע כי לדעתו מקטירים את השמן, מדבר בקומץ. אלא לאביי קשיא [קשה] מתחילת המשנה! ומשיבים: לדעתו אין לדייק משם, שכן תנא רישא אטו סיפא [שנה את ראשה משום ששנה כך את סופה], והוא מסגנון המשנה.

ומקשים: בשלמא [נניח] סיפא תני משום רישא [סופה של משנה שונה התנא משום ראשה], שחוזר על דבריו באותו אופן. אלא רישא משום סיפא מי תני [ראשה משום סופה האם שונה]? ומשיבים: אין [כן], וכך אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: תנא רישא משום סיפא [שנה ראשה משום סופה].

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לענין זה ממה ששנינו בברייתא: המתנדב יין, כדברי ר' עקיבא, שאמר שמתנדבים יין — הריהו ניתן לספלים שבקרן המזבח. המתנדב שמן כדברי ר' טרפון שאמר שניתן להתנדב שמן — הריהו ניתן לאישים. מאי לאו [האם לא] נדייק כי מתוך שיין כולו לספלים, שמן גם כן כולו לאישים, שלא כדברי שמואל? ודוחים: מידי איריא [וכי הדברים שייכים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כפי שהוא וזה כפי שהוא].

אמר רב פפא, דברי שמואל שנויים כתנאי [כמחלוקת תנאים], ששנינו בברייתא: המתנדב שמן לא יפחות מלוג, רבי אומר: שלשת לוגין. ומבררים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון הם חלוקים]? אמרוה רבנן קמיה [חכמים לפני] רב פפא: בשאלה האם נוקטים במדרש ההלכה בשיטה של דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה], שאם יש היקש או גזירה שווה לומדים מן המלמד על הלמד לכל ענין שיש במלמד, או דון מינה ואוקי באתרה [דון ממנה והעמד במקומה], שלמדים רק לענין אחד שיש צורך ללומדו מן המלמד, ולא לשאר דברים שניתן להסיק אותם מגופו של הלמד, איכא בינייהו [יש מחלוקת ביניהם].

דרבנן סברי [שחכמים סבורים] שיש ללמוד בשיטת "דון מינה ומינה": מה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין (כפי שלמדנו לעיל מ"קרבן מנחה"), [ומינה [ונמשיך ללמוד ממנה]: מה המתנדב מנחה מביא עמה לוג שמן, אף כאן כשמתנדב שמן בלבד — לוג שמן. ועוד, מה מנחה קומצה (קומץ אותה) ושיריה נאכלין, וכדברי שמואל, אף שמן קומצו (קומץ אותו) ושיריו נאכלין.

ואידך [והאחר, רבי], לומד בשיטת "דון מינה ואוקי באתרה": דון ממנחה, מה מנחה מתנדבין אף שמן מתנדבין. ואולם לגבי פרטי ההלכה הריהו אוקי באתרה [מעמיד את דינה של נדבת שמן במקומה]], כדין נסכים, מה נסכים מתנדבים שלשת לוגין — [אף שמן זה שמנסכים על המזבח — שלש לוגין, ועוד, מה נסכים כולן נשפכים לספלין] — אף שמן כולן לאישים.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אי ממנחה מייתי לה [אם ממנחה מביא, למד, אותה] [רבי] לא היה חולק על חכמים, שכן דכולי עלמא [לדעת הכל] למדים בשיטת דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה]. אלא רבי מ"אזרח" גמר לה [למד אותה] שבסוף פרשת הנסכים נאמר: "כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אלה לה' ", (במדבר טו, יג), שכשם שניתן להתנדב יין לנסכים, כן ניתן להתנדב שמן. ובדרך של "דון מינה ומינה" הוא למד מיין שנדבת שמן הריהי שלושה לוגים.

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: מי מצית אמרת הכי [האם יכול אתה לומר כך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "קרבן מנחה" (ויקרא ב, א) — מלמד שמתנדבין שמן, וכמה? שלשה לוגין. ומאן שמעת ליה [ומי שמעת אותו] שאמר שלשה לוגין? רבי היא, וקא מייתי לה [והוא מביא, למד, אותה] מ"קרבן"! אמר ליה [לו] רב פפא: אי תניא תניא [אם שנויה ברייתא שנויה], וחוזר אני מדברי.

ב אמר שמואל: המתנדב יין, מביא ומזלפו על גבי האישים. מאי טעמא [מה טעם] אמר קרא [המקרא]: "ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח לה' "(במדבר טו, י), הרי שיש יין שהוא "אשה" — לאישים. ומקשים: והא קא מכבי [והרי הוא מכבה] על ידי זה את האש, ונאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו)! ומשיבים: כיבוי במקצת לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] כיבוי שנאסר בכתוב.

ומקשים: איני [כן הוא]? והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה — חייב משום "לא תכבה"! ודוחים: מדובר שם דליכא [שאין] על המזבח אלא האי [גחלת זו] ונמצא שמכבה כל מה שנמצא. איבעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: גם אם כיבוי במקצת נאסר, כיבוי של מצוה, כגון על ידי ניסוך יין, שאני [שונה], שהוא מותר.

ומקשים: תא שמע [בוא ושמע] סתירה לתירוץ זה, ממה דתנא [ששנה] ר' אליעזר בן יעקב: כלפי (מאחר) שנתנה תורה מצוה לתרום מן הדשן, והם גחלים שנתאכלו ונגמרה בעירתם, יכול יכבה גחלת ויתרום? אמרת: לא יכבה שנאמר "לא תכבה" (ויקרא ו, ו). משמע איפוא שאף לצורך מצוה אסור כיבוי במקצת! ומשיבים: שאני התם [שונה שם], שכן אפשר לו לכהן דיתיב ונטר [שישב וישמור, ישגיח] עד שיהפוך חלק מן הגחלים לאפר, ואז יתרום. אבל בזילוף היין לא תועיל ההמתנה, ולכן מותר הדבר.

ומקשים, תא שמע [בוא ושמע] שאין מזלפים את היין על גבי האש, ממה ששנינו בברייתא: יין של נדבה כדברי ר' עקיבא נשפך לספלים, שמן כדברי ר' טרפון נשפך לאישים! ועוד תניא [שנויה ברייתא]: יין נסך נשפך לספלים. ויש לשאול: או אינו אלא לאישים? אמרת: לא יכבה!

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]: הא [זה] כשיטת ר' יהודה הסבור כי גם דבר שאין מתכוון לו — אסור, הא [זהו שאמר שמואל] כשיטת ר' שמעון הסבור שדבר שאין מתכוון לו — מותר. ושואלים: למימרא [האם לומר] מכאן ששמואל כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא]? והאמר [והרי אמר] שמואל: מכבין גחלת (חתיכה לוהטת) של מתכת ברשות הרבים בשבת בשביל שלא יזוקו בה רבים,

GEMARA: Shmuel says: According to the statement of Rabbi Tarfon that oil may be sacrificed as a gift offering, in the case of one who contributes oil, a priest removes a handful of the oil and sacrifices it on the altar, and its remainder is eaten by the priests. What is the reason for the ruling of Shmuel? The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word korban teaches that one may contribute oil, and its status is like that of a meal offering: Just as with regard to a meal offering the priest removes a handful and its remainder is eaten, so too with regard to oil, the priest removes a handful and its remainder is eaten.

Rabbi Zeira said that we learn this halakha in the mishna as well: Rabbi Shimon said: If you saw oil that is being distributed in the Temple courtyard, you do not need to ask what it is; rather, it is left over from the oil of the wafers of the meal offerings of Israelites, or it is left over from the log of oil of a leper, as one does not contribute oil as a gift offering. Rabbi Zeira learns by inference from the mishna that according to the one who says that one may contribute oil, it is distributed to the priests for consumption and it is not sacrificed entirely.

Abaye said to Rabbi Zeira: Say the last clause of the mishna: If you saw oil that is placed on the flames of the altar, you do not need to ask what it is; rather, it is left over from the oil of the wafers of the meal offering of priests or it is left over from the meal offering of the anointed priest, as one does not contribute oil as a gift offering. Abaye learns by inference from the mishna that according to the one who says that one may contribute oil, it is burned in its entirety in the flames on the altar. This contradicts Shmuel’s statement that according to Rabbi Tarfon only a handful of the oil is burned on the altar. The Gemara comments: For Abaye the inference from the first clause of the mishna is difficult, while for Rabbi Zeira the inference from the last clause is difficult.

The Gemara continues: Granted, according to Rabbi Zeira, the inference from the first clause that the oil is distributed for consumption by the priests can be explained as referring to the remainder of the oil, whereas the inference from the last clause that the oil is burned on the altar is referring to the handful removed from the oil. But according to Abaye, the contradictory inferences pose a difficulty. The Gemara answers: One cannot infer anything from the first clause, as the mishna taught the first clause due to the last clause. That is, as the tanna of the mishna wishes to teach the last clause in a certain manner, he teaches the first clause in a similar style, despite the fact that one might come to an erroneous conclusion from the wording of the first clause.

The Gemara asks: Granted, a tanna may teach the last clause of a mishna due to the first clause, i.e., a tanna might teach in a similar formulation to one he had already used. But would a tanna teach the first clause of a mishna due to the last clause? The Gemara answers: Yes; they say in the West, Eretz Yisrael, that a tanna taught the first clause due to the last clause.

The Gemara cites a proof: Come and hear a baraita: If one contributes wine, according to the statement of Rabbi Akiva that one may contribute wine, it is poured into the basins adjacent to the corner of the altar. If one contributes oil, according to the statement of Rabbi Tarfon that one may contribute oil, it is burned in the flames of the altar. What, is it not possible to infer from the fact that the wine is poured in its entirety into the basins that the oil is likewise burned in its entirety in the flames of the altar, contrary to Shmuel’s statement? The Gemara rejects this proof: Are the cases comparable? This case is as it is and that case is as it is, i.e., the donations of wine and the oil are separate cases, and the two statements of the baraita need not accord with each other.

Rav Pappa said: Shmuel’s statement is like one side of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One who contributes oil should not bring less than a log. Rabbi Yehuda HaNasi says: Three log. The Gemara asks: With regard to what principle do the first tanna and Rabbi Yehuda HaNasi disagree? The Sages said this before Rav Pappa: They disagree with regard to the nature of an inference by means of verbal analogy or juxtaposition: Is the secondary case equated to the primary case in all aspects, in accordance with the exegetical principle: Infer from it and again from it; or does the comparison extend only to one specific issue derived from the primary case, in accordance with the principle: Infer from it but interpret the halakha according to its own place, i.e., in all other aspects the cases are not equated?

The Gemara explains that this is the difference between them, as the Rabbis hold by the principle: Infer from it and again from it. The Gemara explains the application of this principle: Just as a meal offering is contributed, so too, oil is contributed, as inferred from the verse addressing the meal offering. And again one infers from this source: Just as a meal offering requires a log of oil, so too here, an offering of oil alone must be a log of oil. And just as with regard to a meal offering the priest removes a handful and its remainder is eaten, so too with regard to oil, the priest removes a handful and its remainder is eaten.

And the other, Rabbi Yehuda HaNasi, holds by the principle: Infer from it but interpret the halakha according to its own place. The Gemara explains that here too, one infers from the case of a meal offering: Just as a meal offering is contributed, so too, oil is contributed. But with regard to all other aspects of this halakha, interpret the halakha according to its own place, and its status is like that of wine libations, which are similar to oil in that they are also poured onto the altar: Just as one contributes libations of three log, so too, when one contributes oil one contributes three log; and just as libations are poured in their entirety into the basins, so too, the oil is burned in its entirety in the flames of the altar.

Rav Pappa said to Abaye: If Rabbi Yehuda HaNasi cited the source of the gift offering of oil from the verse addressing the meal offering he would not disagree with the Rabbis, as everyone employs the principle of: Infer from it and again from it. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi derives the gift offering of oil from a verse that deals with libations: “All that are homeborn shall do these things after this manner, in presenting an offering made by fire” (Numbers 15:13). Rabbi Yehuda HaNasi derives from here that just as one may contribute wine libations, so too, one may contribute oil. Therefore, Rabbi Yehuda HaNasi compares oil to wine libations: Just as one contributes libations of three log, so too, one contributes three log of oil.

Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: How can you say that, i.e., that according to Rabbi Yehuda HaNasi the source of the gift offering of oil is not from the meal offering? But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1), that the superfluous word korban teaches that one may contribute oil? The baraita continues: And how much must one contribute? Three log. The Gemara explains the question: And whom did you hear who says the gift offering of oil is three log? This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and yet he cites the source of the gift offering of oil from the word korban, which is referring to a meal offering. Rav Pappa said to him: If this baraita is taught, it is taught; and I cannot take issue with it.

§ Shmuel says: One who contributes wine brings it and sprinkles it on the flames of the altar. What is the reason for this? The verse states: “And you shall present for the libation half a hin of wine, for an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:10). The verse indicates that there is a type of wine libation which is an offering made by fire. The Gemara challenges: But he thereby extinguishes the fire on the altar, and the Torah states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The Gemara explains: Extinguishing in a partial manner is not called extinguishing; in other words, this act is not included in the prohibition.

The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh says: One who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable for violating the prohibition: “It shall not go out”? The Gemara answers: This statement is referring to a situation where there is only this coal on the altar, and therefore the fire is entirely extinguished. If you wish, say instead that even if partial extinguishing is prohibited, extinguishing for the sake of a mitzva, as in the case of sprinkling wine on the altar, is different, and is permitted.

The Gemara challenges: Come and hear a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov teaches: Since the Torah gave a mitzva to remove the ashes of the offerings from the altar, one might have thought that it is permitted to extinguish the coals so that they become ashes and then to remove them. Therefore, you say: He shall not extinguish, in accordance with the verse: “It shall not go out.” Although this is a case of extinguishing for the sake of a mitzva, the baraita deems it prohibited. The Gemara explains: It is different there, as it is possible for the priest to sit and wait until some of the coals become ashes, and then remove them. By contrast, with regard to wine, there is no alternative to sprinkling the wine on the fire, and therefore it is permitted.

The Gemara challenges: Come and hear a baraita that prohibits sprinkling wine on the fire of the altar: If one contributes wine, according to the statement of Rabbi Akiva that one may contribute wine, it is poured into the basins on the altar. If one contributes oil, according to the statement of Rabbi Tarfon that one may contribute oil, it is poured onto the flames of the altar. And it is furthermore taught in a baraita: The wine libation is poured into the basins. The baraita suggests: Or perhaps it is not so; rather, it is poured onto the flames. Therefore, you say: He shall not extinguish.

The Gemara answers: This is not difficult, as that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that even an unintentional action, i.e., a permitted action from which a prohibited action inadvertently ensues, is prohibited; and this statement of Shmuel is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that a permitted action from which a prohibited action inadvertently ensues is permitted. The Gemara asks: Is this to say that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? But doesn’t Shmuel say: One may extinguish a piece of white-hot metal in a public thoroughfare on Shabbat so that the masses will not be injured by it;