זבחים צב ע"ב

ומזה מדמן על קרן המזבח, ובאצבע הכהן, וההזאה נעשית על חודה של קרן המזבח, ואלו ואלו אימוריהן ניתנים על האישים. מה שאין כן בחטאת העוף.

ומקשים: אדרבה [להיפך], נאמר שדווקא את חטאת העוף הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], ולהשוות דינה לחטאת הנאכלת, שכן היא נעשית בחוץ (במזבח החיצון) כמותה, ויש בה אכילה כמותה! ודוחים: הנך נפישין [אלה, של החטאות הפנימיות, מרובים יותר].

רב יוסף אמר: יש ראיה אחרת למעט דם חטאת העוף מכלל דין כיבוס, שכן אמר קרא [המקרא] בפרשה העוסקת בענין זה של כיבוס: "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (ויקרא ו, יט), ויש בכך לשון הדגשה: דווקא לזו ולא לאחרת, ומכאן למדנו כי בתוך החטאות הנאכלות מיעט הכתוב, שבאחת מהן אין הלכות אלו נוגעות, והיא חטאת העוף.

ושואלים: ואלא, אם מכאן למדים, המיעוט של חטאת העוף מ"זאת תורת החטאת" (ויקרא ו, יח) למה לי? ומשיבים: אי לאו [אם לא היה כתוב] "זאת", הוי אמינא [הייתי אומר]: "יאכלנה" אורחיה דקרא [דרכו של המקרא] הוא זה, ואין כאן הדגשה שזו ולא אחרת, קא משמע לן [משמיע לנו] "זאת" שיש למעט, והכתוב "יאכלנה" מלמדנו שהמיעוט הוא בין החטאות הנאכלות דווקא.

רבה אמר הסבר אחר: אין למעט חטאות הפנימיות מדין כיבוס, משום שאדרבה, דווקא בהן עוסק הכתוב, שאמר קרא [המקרא] בפרשה זו: "אשר יזה מדמה" (ויקרא ו, כ), והרי זה מורה שבחטאות שיש בהן הזאות הכתוב מדבר, ולשון הזאה נזכרת דווקא בחטאות הפנימיות (ויקרא ד, ו ועוד), ואילו בחיצוניות נזכרה לשון "ונתן" (ויקרא ד, כה).

ומקשים: כיצד יכול אתה לפרש שבהן דווקא עוסק הכתוב? והתניא [והרי שנויה משנתנו]: אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות! ומשיבים: דברים אלה נאמרו רק לענין דין מריקה ושטיפה של כלי נחושת שהתבשלה בו חטאת (ויקרא ו, כא), שהוא אכן שייך רק בחטאות הנאכלות, שמבשלים את בשרן, אבל לענין כיבוס דם החטאת מן הבגד — "אשר יזה עליה תכבס" כתיב [כתוב], ובפנימיות מדובר, ואין הנאכלות נלמדות אלא מן הריבוי "תורת החטאת".

ומקשים: אי הכי [אם כך], שעיקר דין כיבוס נאמר בחטאות הפנימיות, מה ששנינו במשנתנו: "אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס" אינו מדוייק, שהרי משמע מכך שהנאכלות הן העיקר, ונוספו עליהן הפנימיות מריבוי הכתוב. אלא "אחד הפנימיות ואחד הנאכלות" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! ומשיבים: אכן, תני [שנה] כך: "אחד הפנימיות ואחד הנאכלות".

ומקשים: אי הכי [אם כך], שדין כיבוס שבכתוב נאמר בחטאות שנאמרה בהן הזאה, אם כן חטאת העוף נמי [גם כן] בכלל זה, שהרי נאמרה בה לשון הזאה (ויקרא ה, ט)! ומשיבים: מיעט רחמנא [מיעטה התורה אותן] על ידי המלה "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו, יח). ומקשים: אי הכי [אם כך], שיש מיעוט, חטאת חיצונה נמי [גם כן] לא! ומשיבים: ריבה רחמנא [ריבתה התורה] "תורת".

ושואלים: ומה ראית למעט חטאת העוף ולרבות חטאת חיצונה? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] חטאת בהמה הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן יש בה צדדים רבים של דמיון לחטאת הפנימית: שהיא בהמה כמותה, וטעונה שחיטת צפון, וקבלת דמה בכלי, ומתן דם על קרן, ונתינת הדם באצבע, ומתן דם על חודה של הקרן, והקטרת האימורים על אישים, מה שאין כן בעוף.

ומקשים: אדרבה [להיפך], חטאת העוף הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן יש בה הזאה כמותה! ומשיבים: הנך נפישין [אלה, צדדי הדמיון לחטאת חיצונה, מרובים] יותר.

א אגב שהוזכר דינו של דם חטאת העוף, שאינו צריך קבלה בכלי, אלא מזה בגוף העוף, בעי [שאל] ר' אבין: הלכה היא שדם חטאת החיצונה שהוכנס בכלי שרת להיכל, הריהו נפסל בכך (לעיל זבחים פא,ב). ואולם חטאת העוף שנמלקה והכניס דמה כשהוא נתון בצוארה בפנים, מהו דינו? וצדדי השאלה: האם צוארה של חטאת העוף ככלי שרת דמי [נחשב], שהרי כך הוא מזה מדמה, ולכן מיפסיל [נפסל] אם נכנס להיכל.

או דלמא [שמא] דין הדם שבצואר העוף כדין הדם שבצואר בהמה, ובענין זה "אשר יובא מדמה אל אוהל מועד" (ויקרא ו, כג) אמר רחמנא [אמרה תורה], שדמה נפסל כשהוא בכלי שרת לעצמו, ולא כשהוא בבשרה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו, ממה ששנינו בברייתא: פירכסה חטאת העוף לאחר שנמלקה, ובתוך כך נכנסה לפנים (להיכל) וחזרה שוב אל העזרה — לא נפסלה בכך, והריהי כשירה להזות מדמה ולאכול מבשרה. ונדייק מכאן: דווקא שנכנסה מעצמה אל ההיכל אין היא נפסלת בכך, הא [אבל] אם הכניסה הכהן מדעתו — פסולה, בגלל הדם שבצוארה!

ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שיש לדייק כך מלשון זו, גבי [אצל] בהמת קדשי קדשים דקתני [ששנינו]: פירכסה לאחר שנשחטה בצפון העזרה, כדינה, ויצאה לדרום, וחזרה שוב לצפון העזרה — כשרה, האם נדייק ונאמר: הא [אבל] אם הוציאה הכהן בעצמו לדרום — פסולה? והרי אין כלל פסול יציאה מצפון העזרה לדרומה!

אלא יש לומר כי האי [לשון זו] "ויצאה", שהוזכרה שם — לענין בהמה שיצתה (יצאה) לחוץ איצטריכא ליה [הוצרכה לו] באותה ברייתא, ולהשמיענו כי היא נפסלת בכך, אף אם יצתה מאליה. ואגב כך הוזכרה לשון "יצאה" גם בדין זה. הכא נמי [כאן גם כן], לשון "נכנסה" לענין חטאת העוף, לענין יצתה לחוץ הוא דאיצטריכא ליה [שהוצרכה לו], ללמד שגם אם יצאה מאליה פסולה, ואגב כך הוזכרה לענין כניסה לפנים. ואין איפוא מכאן פתרון לשאלת ר' אבין.

ב ועוד בענין דם העוף, שאינו מתקבל בכלי, אלא מזה אותו כשהוא אוחז בגוף העוף. בעי [שאל] ר' אבין: שנינו לענין דם בהמה שאם נשפך על הרצפה קודם שנתקבל בכלי שרת הריהו פסול (לעיל זבחים כה,א), אבל אם נשפך לאחר שנתקבל בכלי, ואספו — כשר (לעיל זבחים לב,ב). ויש לשאול: אם נשפך דם העוף על הרצפה ואספה מן הרצפה, מהו דינו?

וצדדי השאלה: האם דם העוף, אצרוכיה הוא שלא אצרכיה רחמנא [הצריכה אותו התורה] כלי שרת, והלכך אם נשפך — אוספו מן הרצפה וכשר. או דלמא [שמא] נאמר: מיפסל פסל ביה רחמנא [פסלה בו התורה, בעוף] כלי שרת, משום שצריך להזות דווקא מגוף העוף ישירות על המזבח, והלכך גם אם נשפך על הרצפה — אוספו ופסול?

אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] פתרון ממה ששנינו בברייתא: יכול יהא דם חטאת העוף שניתז על הבגד טעון כיבוס? תלמוד לומר: "זאת". ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] כי מיפסל פסיל ביה רחמנא [פסלה אותו התורה] את דם העוף, אם לא הוזה ישירות על המזבח, תיפוק [תצא] לי הלכה זו, שדם העוף אינו טעון כיבוס, גם בלא הלימוד מ"זאת", דהא אפסיל לה [שהרי כבר נפסל] משעה שהוא נמצא באויר הכלי (הבגד), עוד קודם שנגע בכלי עצמו, ודם פסול אינו טעון כיבוס!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: אין מכאן ראיה, שכן גם אם דם העוף נפסל באויר הבגד, עדיין יש צורך במיעוט "זאת", למקרים שדם העוף אינו נפסל תחילה באויר הכלי, כגון במדביק כלי בצוארה של העוף. ולא נפשטה, איפוא, שאלתו של ר' אבין.

ג ושבים לעיקר דין משנתנו, בדין דם חטאת בהמה שטעון כיבוס. בעא מיניה [שאל אותו] לוי מר' יהודה הנשיא: ניתז דם חטאת מבגד לבגד, מהו? מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס [האם משעה שנפל מן הבגד הראשון נדחה מן הדם דין כיבוס], או דלמא [שמא] לא?

אמר ליה [לו] רבי: זו שאלה יפה, והתשובה: טעון כיבוס, ממה נפשך [מאיזה צד שרצונך לבחון זאת], אי [אם] תאמר כי דם שניתז על הבגד אוספו וכשר להזאה, הא [זה] שניתז על בגד אחר — כשר גם הוא, וטעון כיבוס. וגם אי [אם] תאמר שכשניתז על הבגד הראשון אוספו ופסול — מכל מקום אנא [אני] כר' עקיבא סבירא לי [סבורני], שאמר: כל דם שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה — דמה טעון כיבוס, והרי דם זה היה בכלי שרת תחילה קודם שניתז על הבגד, והיתה לו שעת הכושר.

and their blood is placed on the corner of the altar; and the blood is placed with a priest’s finger; and the blood is placed on the edge of the corner of the altar; and parts of each are consumed in flames upon the altar. None of these apply to bird sin offerings.

The Gemara raises an objection: On the contrary, the bird sin offering should have been included and likened to the eaten animal sin offerings, as the blood of bird sin offerings is presented on the outer altar like an animal sin offering that is eaten, and the bird sin offering has portions set aside for eating, like it. The Gemara rejects the reasoning for including bird offerings: Those features that are common to internal sin offerings and eaten animal sin offerings are more numerous than the features common to bird sin offerings and eaten animal sin offerings.

Rav Yosef said: There is another way to prove that the blood of a bird sin offering is not required to be laundered out if it is sprayed on a garment. With regard to laundering, the verse states: “The priest that offers it for sin shall eat it” (Leviticus 6:19); the obligation described applies to it, i.e., the eaten animal sin offering, and not to another similar sin offering. Consequently, the verse is excluding a case within the broad category of eaten sin offerings, and one is not required to launder out the blood of a bird sin offering.

The Gemara asks: But if the exclusion of bird offerings is derived from this verse, then why do I need the derivation from the verse: “This is the law of the sin offering”? The Gemara answers: If not for the derivation from “this,” I would say that the term “shall eat it” is simply the manner of speech of the verse, so that it does not indicate any exclusion. Therefore, the word “this” teaches us that a sin offering is excluded, and the term “shall eat it,” demonstrates that the excluded sin offering is one that is eaten.

Rabba said that there is a different explanation. Internal sin offerings cannot be excluded from the requirement of laundering sprayed garments, as the verse speaks specifically of internal sin offerings, as the verse states: “It shall be sprinkled” (Leviticus 6:20). The verse is speaking of sin offerings that require sprinklings, and sprinkling is mentioned specifically with regard to internal sin offerings (see Leviticus 4:6), unlike eaten animal sin offerings, with regard to which the Torah uses a term of placing to describe the presenting of its blood (see Leviticus 4:25).

The Gemara raises a difficulty: Can one say that the passage about laundering applies specifically to internal sin offerings? But isn’t it taught in the mishna: Although the verse is speaking only of sin offerings that are eaten, indicating that the passage certainly applies to sin offerings that are eaten? The Gemara answers: The mishna’s statement pertains to the matter of scouring and rinsing copper vessels in which a sin offering was cooked (see Leviticus 6:21), which is relevant only to sin offerings that are eaten. But in the matter of laundering: “You shall launder that on which it shall be sprinkled” (Leviticus 6:20) is written, and the term “it shall be sprinkled” indicates only internal sin offerings. By contrast, eaten sin offerings are included only through the amplification in the verse: “The law of the sin offering” (Leviticus 6:18).

The Gemara asks: If so, that the verses prescribing laundering are primarily discussing internal sin offerings, and eaten sin offerings are included only through a derivation, then with regard to the statement in the mishna: Both the sin offerings that are eaten and the internal sin offerings, is this statement not misleading? Rather, the tanna should have stated: Both the internal sin offerings and the sin offerings that are eaten, first mentioning the offerings most clearly indicated in the verse. The Gemara answers: Teach it as: Both the internal sin offerings and the sin offerings that are eaten.

If so, that the requirement of laundering applies to those sin offerings with regard to which the Torah uses the term sprinkling, the blood of a bird sin offering should require laundering as well, as sprinkling is also mentioned with regard to it (see Leviticus 5:9). The Gemara answers: The Merciful One excludes bird offerings by stating: “This is the law of the sin offering.” The Gemara challenges: If so, that the function of this verse is to be understood as a restriction, an external sin offering also should not require laundering. The Gemara responds: The Merciful One amplified the halakha to include external sin offerings by stating: “The law of.”

The Gemara asks: And what did you see that convinced you to exclude bird offerings and include external sin offerings? The Gemara answers: It stands to reason that the eaten animal sin offering should have been included, as the eaten animal sin offering resembles the internal sin offering in several respects: Each is a large animal; each is subject to slaughter on the north side of the courtyard; and the blood of each requires collection in a vessel; and their blood is placed on the corner of the altar; and the blood is placed with a priest’s finger; and the blood is placed on the edge of the corner of the altar; and parts of each are consumed in flames upon the altar. None of these apply to bird sin offerings.

The Gemara raises an objection: On the contrary, the bird sin offering should have been included in the requirement for laundering, as the offering of the blood of the bird sin offering is termed sprinkling, just like it is in the case of the internal sin offering. The Gemara answers: Those features common to internal sin offerings and eaten animal sin offerings are more numerous than the features common to internal sin offerings and bird sin offerings.

§ The Gemara indicated that the blood of the bird sin offering is not received in a vessel, unlike that of animal sin offerings. With regard to this halakha, Rabbi Avin asks: When the blood of an eaten animal sin offering is brought into the Sanctuary in a vessel, this disqualifies it. In the case of a bird sin offering, which is killed by pinching the nape of its neck, whose blood a priest brought inside the Sanctuary in its neck, what is the halakha? Is its neck comparable to a service vessel, since it is from its neck that the blood is presented, and therefore it is disqualified if brought into the Sanctuary this way?

Or perhaps is its neck comparable to the neck of a large animal offering, about which the Merciful One states in the Torah: “Of whose blood is brought into the Tent of Meeting” (Leviticus 6:23), which teaches that its blood is disqualified when brought inside in a service vessel, but the blood is not disqualified when the animal’s flesh is brought inside. What is the status of the bird’s neck? The Gemara suggests: Come and hear a baraita: If, after its nape is pinched, a bird sin offering convulsed and consequently entered inside the Sanctuary and then it returned to the courtyard, it remains valid; its blood may be sprinkled and its meat eaten. It can be inferred that the bird offering remains valid if it has entered on its own, but if a priest has brought it in, it is disqualified because of the blood in its neck.

The Gemara rejects the proof: But according to your reasoning, one might draw a faulty inference from the halakha of a convulsing offering, as follows. With regard to an animal offering of the most sacred order, about which it is taught in a baraita: If, after being slaughtered appropriately on the north side of the courtyard, the animal convulsed, and consequently it went out to the south side of the courtyard and then returned to the north side, it remains valid; should it be inferred: But if a priest took it out to the south side it becomes disqualified? The sacrifice is certainly not disqualified by being taken to the south side of the courtyard, and the inference is incorrect.

Rather, it must be assumed that this halakha, that of the convulsing animal that moved from the northern side to the southern side, is taught for another purpose. It was necessary for the baraita to teach this halakha in order to establish a contrast with an animal that went out to the outside beyond the courtyard, which is disqualified even if it goes out by itself. Here, too, with regard to the bird sin offering, the halakha of the convulsing animal that moved into the Sanctuary is taught for another purpose. This halakha was necessary for establishing a contrast with a bird offering that went out to the outside beyond the courtyard, which is disqualified even if it goes out by itself. Accordingly, this may not be used to resolve Rabbi Avin’s dilemma.

§ Rabbi Avin asks another question about the blood of a bird offering, which is sprinkled directly from the body of the bird and not collected in a service vessel. With regard to the blood of a large animal, which spills on the floor before it is received in a service vessel, it becomes disqualified for presentation (see 25a), but if it spills after it is received in a vessel, it may be collected from the floor and presented (see 32a). If the blood of a bird offering spilled onto the floor and the priest collected it from the floor in order to sprinkle it, what is the halakha?

Is it simply that the Merciful One did not require a service vessel for the collection of the bird’s blood, and therefore a priest may collect it from the floor and it remains fit for sprinkling on the altar? Or perhaps the Merciful One rendered a service vessel unfit for sprinkling it in any case, and the blood must be sprinkled directly from the bird’s body, and therefore, if it spills on the floor and the priest collects it, it is unfit for sprinkling.

Rava said: Come and hear a proof, deduced from a baraita: One might have thought that the blood of a bird sin offering would require laundering if sprayed on a garment. Therefore, the verse states: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), which excludes the bird sin offering. But if it enters your mind that the Merciful One rendered a vessel unfit for sprinkling the blood of a bird, this interpretation is unnecessary. I will deduce the halakha that a bird’s blood does not require laundering because the blood becomes disqualified even by merely passing into the airspace of a vessel. Consequently, the blood is disqualified when coming into the airspace of the garment, which is considered a vessel, and, as disqualified blood, it does not subsequently require laundering.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The baraita provides no decisive proof, as even if a bird’s blood is disqualified by passing into the airspace of a vessel, the word “this” must still be interpreted to exclude the blood of a bird sin offering from the requirement of laundering. The interpretation of the verse accounts for cases in which the blood reaches the vessel without first passing into its airspace, as in a case when the priest affixes a vessel to the bird’s neck. Consequently, no resolution can be derived for Rav Avin’s question.

§ The Gemara returns to the primary subject of the mishna, the requirement of laundering garments from the sprayed blood of a sin offering. Levi asked Rabbi Yehuda HaNasi: If the blood of an offering sprayed from one garment to another garment, what is the halakha? By contact with the first garment, is the blood thereby dismissed with regard to the requirement of laundering, such that a subsequent garment would not require laundering? Or perhaps not.

Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This is an excellent question; and the answer is: The garment requires laundering whichever way you look at it. If the halakha is that with regard to blood that sprayed onto a garment the priest may collect it and it is still fit for presentation on the altar, then this blood is also fit. Consequently, even the second garment must be laundered. And if you say that with regard to blood that sprayed onto a garment if he collects it, it is unfit for presentation, I hold in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: If the offering had a period of fitness and then was disqualified, its blood requires laundering. Accordingly, since the blood upon the second garment was initially collected in a service vessel, it too had a period of fitness.