זבחים צד ע"ב

כרים וכסתות שרכין נינהו [הם], ותנן [ושנינו במשנה] לענין שבת: היתה הכר של עור — נותן עליה מים עד שתכלה הלשלשת, משמע שאין כיבוס כלל בכלי עור! אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה [שאין לו] כיסכוס שאינו משפשף את הבגד, לא שמיה [אין שמו] כיבוס, ולכן יכול לתת מים על כר או כסת של עור רך, למרות שיש בהם דין כיבוס.

והא [וזה] שאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים הרבה הייתי עומד לפני] רב בשבת, ושכשיכי ליה מסאניה במיא [ושכשכתי לו את נעליו במים], ונדייק: שכשוך במים — אין [כן], אבל כבוס — לא! יש לפרש: אי [אם] בנעלים מעורות רכין וכדברי הכל, אי [אם] בנעלים מעורות קשין, וכשיטת "אחרים" (בברייתא שהובאה לעיל) הסבורים שגם בהם יש דין כיבוס של דם חטאת.

ושואלים: אי הכי [אם כך], ששכשוך במים בלבד אינו נחשב כיבוס, בגד נמי [גם כן] יתן עליו מים כדי לנקותו, ומדוע שנינו שמותר רק לקנחו בסמרטוט! ומשיבים: בגד — שרייתו זהו כיבוסו, ולכן אסור ליתן מים עליו.

ומעירים: [רבא בענין זה הולך לטעמיה [לשיטתו], שאמר רבא: אם זרק סודר למים בשבת — חייב, זרק זרעי פשתן למים — חייב. ודנים לגופה של הלכה זו: בשלמא [נניח] סודר שלא יזרקנו למים — משום שהוא סבור כי שריה עביד [עושה] כיבוס], אלא זרע פשתן מאי טעמא [מה טעם הדבר]?

וכי תימא [ואם תאמר] משום דמקדח [שמתחיל לצמוח] ויש בכך משום איסור זריעה, אי הכי [אם כך], חיטי ושערי נמי [חטים ושעורים גם כן]! ומשיבים: טעם הדבר אינו משום זריעה, אלא הנך אית להו רירי [אלה, זרעי פשתן, יש להם ריר] המופרש מהם במים. ושואלים: אי הכי [אם כך], שלחים (עורות) נמי [גם כן], הרי גם להם יש ריר היוצא מהם במים! ומשיבים: התם [שם] בפשתן, הרי זה קעביד [עושה] לישה האסורה בשבת, מה שאין כן בשלחים.

ועוד בענין זה מסופר, דרש רבא בציבור: מותר לכבס מנעל בשבת. אמר ליה [לו] רב פפא לרבא, והאמר [והרי אמר] ר' חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים הרבה הייתי עומד לפני] רב בשבת, ושכשיכי ליה מסאני במיא [ושכשכתי לו נעליו במים]. ונדייק: שכשוך — אין [כן], אבל כיבוס — לא! כיון ששמע זאת הדר אוקי [חזר והעמיד] רבא אמורא עליה [מתורגמן עליו] ודרש בציבור: דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי, ברם (באמת) כך אמרו חכמים: שכשוך במים בשבת — מותר, כיבוס — אסור.

א שנינו במשנה כי הכיבוס של דם החטאת מן הבגד צריך להיעשות במקום קדוש, וכן גם שבירת כלי חרס, ומריקת כלי נחושת שהתבשל בהם קרבן החטאת. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים האלה]? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר "אשר יזה עליה תכבס במקום קדש" (ויקרא ו, כ). ושבירת כלי חרס מניין לנו שכך הדין? תלמוד לומר מיד בהמשך הדברים: "וכלי חרס אשר תבשל בו ישבר" (ויקרא ו, כא). מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין לנו שכך הדין? תלמוד לומר: "ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים" (ויקרא ו, כא).

ב שנינו במשנה: זה חומר בחטאות משאר קדשי קדשים. ושואלים: ותו [ועוד] חומרות בחטאת מבשאר קדשי קדשים ליכא [אין]? והאיכא [והרי יש] בהן דין זה: שנכנס דמה של חטאת לפני ולפנים להיכל ולקודש הקדשים לשם הזאה! ומתרצים: לא עסקה המשנה אלא בחטאות החיצונות.

וחוזרים ושואלים: הרי אף בחטאות החיצוניות ישנה חומרה מיוחדת, שאם נכנס דמה (לפני ו)לפנים להיכל הריהי פסולה! ומשיבים: התנא של משנתנו סבור כדעת ר' עקיבא שאמר: כל דמים, לא רק של חטאת, אלא גם של קרבנות אחרים, שנכנסו להיכל לכפר — פסולה, ואין זו חומרה המיוחדת לחטאת.

ושואלים עוד: והרי יש חומרה מיוחדת בחטאות שכן מכפרין קרבנות אלה על חייבי כריתות שעשו בשגגה! ומשיבים: מדובר כאן גם בחטאת הבאה על שמיעת הקול (של אדם שנשבע שאינו יודע עדות לחבירו), שאין בה כרת במזיד.

ושואלים עוד: והרי יש בחטאת חומרה מיוחדת שכן טעונה (חייבת) ארבע מתנות (נתינות) דם על ארבע קרנות המזבח. ובשאר קדשי קדשים שתים שהן ארבע! ומשיבים: תנא זה סבור כדעת ר' ישמעאל, שאמר: כל דמים של הקרבנות טעונין ארבע מתנות על ארבע קרנות. ולפיכך לדעת התנא של משנתנו, אין בחטאת חיצונה אלא חומרה זאת, של כיבוס דמה.

ועל כך מקשים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שכך אתה מתרץ את המשנה, הרי אפשר לחזור ולשאול עוד ועוד: האיכא [הרי יש] חומרות נוספות, שכן דם החטאת ניתן על קרן המזבח דווקא, ולא למטה מאמצע המזבח, וכן האיכא [הרי יש] חומרה בדם החטאת שהוא ניתן באצבע ולא בכלי, וכן האיכא [הרי יש] חומרה נוספת בחטאת, שכן צריך שדמה יינתן על חודה של קרן המזבח! אלא יש לחזור ממה שסברנו תחילה ולפרש באופן אחר, שמה שנאמר "זה חומר בחטאת משאר קדשי קדשים" — חד מתרי תלתא חומרי נקט [אחת משתים שלוש חומרות תפס התנא], ולא התכוון לומר שזו היא החומרה היחידה שיש בחטאת.

ג משנה בגד שניתז עליו דם חטאת ויצא אל מחוץ לקלעים (חוץ לעזרה) לפני שכובס — נכנס ומכבסו במקום קדוש. ואם נטמא הבגד חוץ לקלעים, והרי אסור להכניס טומאה לעזרה — קורעו כך ששוב אינו קרוי בגד, ובטלה בכך טומאתו, ונכנס ומכבסו במקום קדוש. וכן כלי חרס שהתבשל בו קרבן חטאת, והריהו חייב שבירה בעזרה, ויצא אל מחוץ לקלעים — נכנס עם הכלי ושוברו במקום קדוש. ואם נטמא הכלי חוץ לקלעים — הרי זה נוקבו (עושה בו חור) כדי לטהרו מטומאתו, ונכנס ושוברו במקום קדוש.

וכן הוא הדין בכלי נחשת שהתבשל בו קרבן חטאת, והרי הוא חייב במריקה ושטיפה בעזרה, ויצא אל מחוץ לקלעים — נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. ואם נטמא בהיותו מחוץ לקלעים — פוחתו (עושה בו חור גדול), ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

ד גמרא שנינו במשנה שבגד שניתז עליו דם חטאת, ונטמא חוץ לעזרה, יש לקורעו כדי לטהרו, ואז להכניסו ולכבסו. מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: כיון שקורעו, שוב אינו טעון כיבוס, שכן "בגד" אמר רחמנא [אמרה התורה] שיש לכבס, ואילו זה לאו [לא] בגד הוא, אלא פיסת בד!

ומשיבים: אינו קורע אותו לגמרי, אלא שמשייר ביה [בו] קצת כדי מעפורת (סודר קטן). ושואלים על כך: איני [כך הוא]? וכי באופן זה נטהר הבגד? והאמר [והרי אמר] רב הונא: לא שנו שטלית טמאה שנקרע רובה הריהי נטהרת בכך, אלא שלא שייר בה בחלק שלא נקרע כדי מעפורת, אבל אם שייר בה כדי מעפורת — הרי חבור הוי [הוא], ועדיין הבגד נשאר בטומאתו, ואם כן מה הועיל כששייר כדי מעפורת!

Cushions and blankets that are of soft leather, and for which the halakha with regard to laundering should be relevant, and yet we learned about them in the mishna (Shabbat 142b): If the filth was on a cushion of leather, he applies water to it until the filth dissolves, which indicates that the halakha with regard to laundering is not applicable even to soft leather. Rather, Rava said: With regard to any laundering that does not include rubbing, it is not considered laundering. Consequently, one may apply water to a soft leather cushion, but soft leather remains subject to laundering, so long as there is rubbing.

And that statement that Rav Ḥiyya bar Ashi said: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes, may be explained accordingly. With regard to placing water on leather, yes, that is permitted, but with regard to laundering, which includes rubbing, it is not permitted. This may be explained as follows: If Rav Ḥiyya bar Ashi spoke of soft leather shoes, then all agree that only placing water is permitted. And if Rav Ḥiyya bar Ashi spoke of hard leather shoes, the distinction between placing and rubbing accords with the opinion of the others, who hold that the requirement of laundering sprayed blood applies even to hard leather.

The Gemara asks: If that is so, that placing water upon something is not considered laundering so long as one does not also rub the item, then with regard to a non-leather garment as well, one should be allowed to place water upon it on Shabbat. Why does the cited mishna state that one may wipe it only with a dry rag? The Gemara answers: With regard to a garment, its soaking is its laundering, and merely placing water on it is forbidden.

The Gemara comments: Rava conforms to his standard line of reasoning; as Rava says: If one cast a cloth into water on Shabbat, he is liable for laundering on Shabbat, as it is made of fabric like any garment; and if one cast flax seeds into water, he too is liable. The Gemara analyzes this statement: Granted, if he casts a cloth into water, he performs laundering; but with regard to flaxseed, what is the reason that one may not cast it into water on Shabbat?

And if you would say that it is prohibited because it sprouts in the water and constitutes the prohibited act of planting, if so, with regard to wheat and barley, it should also be forbidden to place them into water. The Gemara explains: Casting the flax into the water is not prohibited because of planting but because these flax seeds have discharges when soaked. If so, with regard to hides, it should also be prohibited to place them into water, because they too produce discharges in water. The Gemara answers: There, with regard to flaxseed, it is prohibited because it effects kneading, as the discharges cause the seeds to combine together, which is not true of hides.

The Gemara relates: Rava taught in public: It is permitted to launder a shoe on Shabbat. Rav Pappa said to Rava: But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say: Many times I would stand before Rav on Shabbat and place water on his leather shoes? Evidently, placing water upon leather, yes, that is permitted, but laundering, which includes rubbing, is not permitted. Rava went back and placed an interpreter before him so that he could tell the public that he had been wrong, and taught in public: The statements that I said before you earlier are my error. Truly, the Sages said like this: Placing water upon shoes is permitted, but laundering them is prohibited.

§ The mishna teaches: The laundering must be performed in a sacred place, and the breaking of an earthenware vessel must be performed in a sacred place, and the scouring and rinsing of a copper vessel must be performed in a sacred place. From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: Concerning a garment on which blood was sprayed, the verse states: “You shall launder that on which it shall be sprinkled in a sacred place” (Leviticus 6:20). From where is the halakha with regard to the breaking of an earthenware vessel in which a sin offering was cooked derived? The subsequent verse states: “And the earthenware vessel in which it is cooked shall be broken” (Leviticus 6:21). From where is the halakha with regard to the scouring and rinsing of a copper vessel in which a sin offering was cooked derived? The verse states immediately thereafter: “And if it be cooked in a copper vessel, it shall be scoured, and rinsed in water.”

§ The mishna teaches: With regard to this matter, a stringency applies to a sin offering more than it applies to offerings of the most sacred order. The Gemara asks: And are there no more halakhot specific to a sin offering? But there is this halakha: That its blood enters the innermost sanctum to be sprinkled. The Gemara answers: The mishna is dealing with external sin offerings, and this halakha applies only to internal sin offerings.

The Gemara challenges: But there is the stricture that if its blood enters into the Sanctuary it becomes disqualified. The Gemara explains: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: Every offering’s blood, not only that of a sin offering, that enters the Sanctuary to atone becomes disqualified; therefore, this is not a halakha specific to a sin offering.

The Gemara challenges: But there is the halakha that external sin offerings atone for those who are liable to receive excision, karet, through unintentional sins. The Gemara explains: The mishna includes an offering that does not have that halakha, as its principles also apply to a sin offering brought for hearing the voice, i.e., for falsely taking an oath that one is unable to testify in another’s case. This transgression is not punishable by karet.

The Gemara challenges: But there is the stricture that the blood of a sin offering requires four placements on the altar, unlike other offerings of the most sacred order. The Gemara explains: This mishna is composed in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that all blood of offerings requires four placements, one upon each of the four corners of the altar; accordingly, this is not a halakha limited to the sin offering.

The Gemara asks: And even according to your reasoning, can it be said that there is only one halakha that applies to a sin offering but does not apply to other offerings? Isn’t there the requirement to place a sin offering’s blood on the corner at the top of the altar? Isn’t there the requirement that a priest place a sin offering’s blood on the altar with his finger? Isn’t there the requirement to place it on the edge of the altar? Therefore, it should not be assumed that this is the only halakha unique to a sin offering, but rather that the mishna simply cited one of two or three stringencies.

MISHNA: With regard to a garment upon which the blood of a sin offering was sprayed that went outside the curtains, i.e., the Temple courtyard, before being laundered, the garment reenters the courtyard and one launders it in a sacred place. If the garment became ritually impure outside the curtains, one tears the garment in order to render it ritually pure, enters the courtyard with it, and launders it in a sacred place. With regard to an earthenware vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard and one breaks it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one punctures the vessel to render it ritually pure, and one enters the courtyard with it and breaks it in a sacred place.

With regard to a copper vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard, and one scours it and rinses it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one breaks the vessel by boring a large hole in it to render it ritually pure and enters the courtyard with it and scours and rinses it in a sacred place.

GEMARA: The mishna teaches: If the garment became ritually impure outside the curtains, one tears the garment in order to render it ritually pure, enters the courtyard with it, and launders it in a sacred place. Ravina objects to this: How can the mishna say that one tears it? The Merciful One states in the Torah that one must launder “a garment” (Leviticus 6:20), and once this article is torn, this is no longer a garment, but only a scrap of cloth.

The Gemara answers: The mishna describes a scenario when he leaves untorn a fragment of the garment that is size enough for a small cloth. Is that so? If he leaves such a portion intact, is he still permitted to bring the garment back into the courtyard? But doesn’t Rav Huna say: The Sages taught that an impure garment, most of which has been torn, loses its impurity only when one did not leave of it enough for a small cloth, but if he left enough of it untorn for a small cloth, it is considered a joining of the pieces, and the garment remains ritually impure. Accordingly, leaving a piece that size would not serve any purpose with regard to ritual impurity.