זבחים צו ע"ב

ואפילו ר' יוסי בר' יהודה שאמר שניתן לעשות כלי שרת מעץ, לא קאמר [אמר] את שיטתו זו אלא בשל עץ, שיש לו חשיבות מסויימת, אבל בכלי שרת שנעשה מחרס — לא אמר.

א בקשר לדין שטיפה ומריקה ששנינו במשנתנו, מסופר, רב יצחק בר יהודה הוה [היה] רגיל בתחילה ללמוד קמיה [לפני] רמי בר חמא. שבקיה ואזיל [עזב אותו והלך] ללמוד אצל רב ששת. יומא חד פגע ביה [יום אחד פגש אותו] רמי בר חמא, אמר ליה [לו] לפי הפתגם העממי: אלקפטא נקטן, ריחא אתי לה ליד [השר הגדול אחז בי בידי, והריח הטוב שיש בו בא לה ליד שלי]? שכך סבורים אנשים, שאם יתקרבו לגדולים — ידבק בהם מגדולתם. ואף אתה, וכי משום דאזלת [שהלכת] לך ממני כדי ללמוד לקמיה [לפני] רב ששת, האם הוית לך כי [אתה נעשה בכך כמו] רב ששת?

אמר ליה [לו]: לאו משום הכי [לא משום כך] הלכתי, אלא מטעם אחר: מר, כי בעינא מילתא [אדוני, כאשר אני שואל ממנו דבר] — פשיט [פותר, עונה] לי אותה מסברא, ולכן כי משכחנא מתניתא [כאשר אני מוצא משנה] האומרת שלא כסברה זו, הרי היא פרכא לה [פורכת, שוברת את אותה סברה]. ואילו רב ששת, כי בעינא מילתא מיניה [כאשר אני שואל דבר ממנו] — פשיט [פותר] לי אותה ממתניתא [ממשנה], דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא [כך שגם אם אתה מוצא משנה אחרת שפורכת אותה], מכל מקום מתניתא ומתניתא [משנה מול משנה] היא, ואין דבריו בטלים לגמרי.

אמר ליה [לו] רמי בר חמא לרב יצחק בר יהודה: בעי מיני מילתא, דאיפשיט לך כי מתניתא [שאל ממני דבר, ואפתור לך כמו שנאמר במשנה]. בעא מיניה [שאל אותו]: אם בישל חטאת במקצת כלי, האם הכלי כולו טעון מריקה ושטיפה או אין טעון? אמר ליה [לו] רמי בר חמא: אינו טעון, מידי דהוה [כמו שהוא הדין] בענין הזאה, ששנינו לעיל (זבחים צג,ב) שאם ניתז מדם החטאת על הבגד אין כולו טעון כיבוס אלא מקום הדם.

אמר לו רב יצחק בר יהודה: והא [והרי] לא תנא הכי [שנוי כך במשנה] לענין מריקה ושטיפה! אמר ליה [לו] רמי בר חמא: למרות שלא נאמרו הדברים במפורש, מסתברא [מסתבר] הדבר שיהיה דינו של כלי לענין שטיפה ומריקה כדינו של בגד לענין כיבוס ששנינו במשנה (לעיל זבחים צג,ב): מה בגד שניתז עליו מדם חטאת אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם, אף כלי שהתבשל בו חטאת אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול.

אמר ליה [לו] רב יצחק בר יהודה: מי דמי [האם הדברים דומים]? דם — לא מפעפע וחודר בכל הבגד, אלא רק במקום שנדבק בו, ואילו בישול — טעמו של הבשר מפעפע בכל הכלי! ועוד, תניא [שנויה ברייתא] מפורשת שלא כדבריך: חומר (חומרה) יש בדין הזאה (דין כיבוס של דם חטאת שהוזה וניתז על בגד) מדין מריקה ושטיפה בכלי נחושת, וחומר יש במריקה ושטיפה יותר מבהזאה:

חומר בהזאה — שהזאה ישנה בחטאות החיצונות (הנעשות במזבח החיצון) ובחטאות הפנימיות (שמזים מדמן בהיכל), וישנה לפני זריקה של הדם. מה שאין כן במריקה ושטיפה, שנעשית רק בחטאות החיצונות הנאכלות, שמבשלים את בשרן, ורק לאחר זריקת הדם, כשהותר בשרן לבישול.

ומצד שני, חומר במריקה ושטיפה — שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, ואם בישל במקצת הכלי — טעון מריקה ושטיפה של כל הכלי, מה שאין כן בהזאה, שרק מקום הדם טעון כיבוס!

אמר ליה [לו] רמי בר חמא: אי תניא תניא [אם שנויה משנה מפורשת, הרי היא שנויה] ואיני יכול להתווכח איתה. ומבררים: ובאמת טעמא מאי [מה הטעם] שאם בישל במקצת הכלי טעון כל הכלי מריקה ושטיפה? אמר קרא [המקרא]: "ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים" (ויקרא ו, כא), ומן המלה "בכלי" אנו מדייקים: אפילו אם בושלה במקצת כלי — ומורק ושוטף הכלי במים.

ב שנינו במשנה: אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. ומביאים בענין זה מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: במקרא נאמר דין של מריקה ושטיפה בחטאת, ולכאורה אין לי אלא חטאת בלבד, כל קדשים מנין שגם בהם נוהג דין זה? תלמוד לומר מיד אחר כך: "כל זכר בכהנים יאכל אותה, קדש קדשים היא" (ויקרא ו, כג), ללמדנו שדין זה שייך בכל הקדשים שאוכלים הכהנים. יכול

שאני מרבה גם את התרומה, שאף נקראת קודש ונאכלת רק לכהנים (ראה ויקרא כב, יד)? תלמוד לומר שם "כל זכר בכהנים יאכל אותה" (ויקרא כב, יד), ויש בכך הדגשה: "אותה" — פרט לתרומה, אלו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: קדשי קדשים בלבד טעונין מריקה ושטיפה, קדשים קלים — אינן טעונין מריקה ושטיפה. ומסבירים: טעמו של ר' שמעון הוא ממה דכתיב [שנאמר]: "קדש קדשים", ומכאן אתה למד: קדשי קדשים — אין [כן], קדשים קלים — לא.

ויש לשאול איפוא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה, שאינו למד כך? ומשיבים: מדאיצטריך [מכיון שהוצרך] הכתוב "אתה" למעוטי [למעט] תרומה, מכלל הדברים אתה למד שקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה. שאם אינם טעונים מריקה ושטיפה — כל שכן שתרומה אינה טעונה, ולא היה צורך למיעוט זה. ר' שמעון אמר [אומר] לך: "אתה" נצרך כדאמרינן [כמו שאמרנו] — למעט חטאת שנפסלה.

ושואלים: והאם תרומה שהתבשלה בכלי נחושת לא בעיא [צריכה] שטיפה ומריקה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: קדרה שבישל בה בשר — לא יבשל בה חלב, ואם בישל בה — הרי היא אוסרת את החלב אם יש בבשר הבלוע בקדירה כדי נותן (נתינת) טעם בחלב. וכן קדירה שבישל בה תרומה — לא יבשל בה חולין, ואם בישל — אוסרת בנותן טעם. ומכאן שהקדירה צריכה הגעלה כדי לפלוט את טעם הבשר שבה!

אמר אביי: לא צריכא [נצרכה] מריקה ושטיפה שנאמרה בקדשים אלא לדאמר מר [לכמו שאמר החכם] בברייתא: אם בישל במקצת כלי — טעון מריקה ושטיפה כל הכלי. הא [אבל] תרומה שבישל בה — לא צריך מריקה ושטיפה אלא מקום בישול.

רבא אמר: לא צריכא [נצרכה] אלא לדאמר מר [לכמו שאמר החכם] בברייתא, על מה שנאמר בדין מריקה ושטיפה "ומורק ושוטף במים" (ויקרא ו, כא): "במים" — ולא ביין, "במים" — ולא ביין מזוג במים. הא [אבל] תרומה יכול להגעיל את הכלי שבושלה בו אפילו ביין ואפילו במזוג.

רבה בר עולא אמר: לא צריכא [נצרכה] אלא לדאמר מר [לכמו שאמר החכם] במשנה להלן: מריקה ושטיפה האמורות בחטאת, שתיהן בצונן, בנוסף להגעלה בחמין, שצריך כדי להוציא את טעם החטאת. הא [אבל] קדירה שבישל בה תרומה — אפילו בהגעלה בחמין לבדה די לה.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר]: מריקה ושטיפה בצונן, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: מריקה היא הגעלה בחמין ושטיפה בצונן, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? האם מיעט הכתוב תרומה מדין הגעלה בחמין? ומשיבים לדרך זו, לא מיעטה התורה תרומה ממריקה, אלא לענין שטיפה יתירתא [יתירה] שהצריך הכתוב בחטאת לאחר המריקה.

ג משנה ר' טרפון אומר: בישל חטאת בכלי נחושת מתחילת הרגל — יבשל בו כל הרגל, ואין צריך למרק ולשטוף אותו לאחר כל פעם. וחכמים אומרים: אינו רשאי לעשות כן, אלא עד שיגיע סוף זמן אכילה של הקדשים שבישל צריך לעשות מריקה ושטיפה. ומהם מריקה ושטיפה האמורים בכתוב? מריקה — היא כמריקת הכוס, שרוחצים אותה יפה מבפנים, ששם נדבק היין, ושטיפה — כשטיפת הכוס מבחוץ. מריקה ושטיפה — שניהם בצונן.

And even Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says only that a service vessel may be fashioned of wood, which is a somewhat significant material, but with regard to a service vessel fashioned of earthenware, he holds that this is not valid.

§ The Gemara relates an incident related to the halakha of scouring and rinsing. Rav Yitzḥak bar Yehuda was initially accustomed to study Torah before Rami bar Ḥama. After some time, he left him and went to study before Rav Sheshet. One day Rami bar Ḥama met him and said to him colloquially: Did you assume, as many do, that when the chief of taxes [alkafta] grasped me by the hand, the fragrance of his hand came to my hand? Do you think that because you went away from me in order to study before Rav Sheshet, have you become like Rav Sheshet merely by association?

Rav Yitzḥak bar Yehuda said to him: It is not due to that reason that I went to study before Rav Sheshet, but for another reason. As for you, Master, when I ask with regard to any matter, Master resolves the question for me through reasoning. Consequently, when I find a mishna that opposes that reasoning, it refutes Master’s proposed resolution. As for Rav Sheshet, when I ask of him a question concerning any matter, he resolves the question for me by citing a mishna. Consequently, when I also find a mishna, and that mishna refutes the proposed resolution, it is a dispute between one mishna and another mishna, which does not necessarily refute the mishna that he cited.

Rami bar Ḥama said to him: Ask me about a matter, which I will resolve for you in accordance with a mishna. Rav Yitzḥak bar Yehuda asked him: If one cooked a sin offering in only part of a vessel, does the entire vessel require scouring and rinsing, or does it not require scouring and rinsing? Rami bar Ḥama said to him: The entire vessel does not require scouring and rinsing, just as it is taught concerning sprinkling the blood of a sin offering upon a garment. In the latter case, the mishna teaches (93b) that one must launder only the part of the garment on which the blood sprayed.

Rav Yitzḥak bar Yehuda replied: But the tanna does not teach this explicitly. Rami bar Ḥama said to him: Nevertheless, it stands to reason that the scouring and rinsing of a vessel in which sacred meat was cooked should be like the laundering of a garment, as follows: Just as a garment requires laundering only in the place where the blood was sprayed, so too, it must be that a vessel requires scouring and rinsing only in the place where the meat underwent the process of cooking.

Rav Yitzḥak bar Yehuda said to him: Are the situations comparable? Blood does not spread and penetrate all parts of the garment, but in the case of cooking, the flavor of the meat spreads throughout the entire vessel. Additionally, your reasoning opposes that which is taught in a baraita (Tosefta 10:15): A certain stringency applies to sprinkling more than it applies to scouring and rinsing; and a certain stringency applies to scouring and rinsing more than it applies to sprinkling.

The baraita continues: The stringency that applies to sprinkling is that the halakha of the sprinkling of blood on a garment applies to external sin offerings, brought on the altar in the Temple courtyard, and to internal sin offerings, whose blood is sprinkled on the altar in the Sanctuary; and the halakha of blood sprayed onto a garment applies if it sprays before the required sprinkling of the offering’s blood on the altar; which is not so in the case of scouring and rinsing. Scouring and rinsing are required only for external sin offerings, whose meat is eaten and therefore cooked; and it applies only after the sprinkling of blood on the altar, after which the meat may be eaten.

The baraita continues: The stringency that applies to scouring and rinsing is that the scouring and rinsing of vessels is practiced both for offerings of the most sacred order and for offerings of lesser sanctity; and even if one cooked in only part of the vessel, the entire vessel requires scouring and rinsing, which is not so in the case of errantly sprinkling blood onto a garment, for which one must launder only the place on which the blood sprayed.

Rami bar Ḥama said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it. The Gemara then clarifies: And what is the reason that an entire vessel requires scouring and rinsing even if one cooked the meat of an offering in only part of the vessel? The reason is that the verse states: “And if it be cooked in a copper vessel, it shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21). From the phrase “in a copper vessel” it is derived that even if the meat is cooked in only part of a vessel, the entire vessel must be scoured and rinsed.

§ The mishna teaches: Whether the meat is from offerings of the most sacred order or whether it is from offerings of lesser sanctity, the vessels in which it is cooked must be scoured and rinsed. The Gemara cites a related baraita: The Sages taught: The Torah introduces the mitzva of scouring and rinsing with the qualifying statement: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18). From this verse I have derived only that the halakha with regard to scouring and rinsing applies to vessels in which a sin offering was cooked. From where do I derive that this halakha applies to vessels used for all sacrificial meat? The verse states: “Every male among the priests may eat of it; it is most sacred” (Leviticus 6:22), to teach that this halakha applies to vessels used for all of the sacrificial meat that the priests eat.

The baraita continues: One might have thought that I should include vessels used for cooking teruma, the portion of the produce designated for the priest, as well, as it is also sacred and may be eaten only by a priest (see Leviticus 22:14). To counter this, the verse states: “Every male among the priests may eat of it; it is most sacred” (Leviticus 6:22). The emphatic qualifier “of it” excludes teruma; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Offerings of the most sacred order require scouring and rinsing, but offerings of lesser sanctity do not require scouring and rinsing, as it is written: “Most sacred.” Accordingly, with regard to offerings of the most sacred order, yes, scouring and rinsing is required; but for offerings of lesser sanctity, no, it is not required.

The Gemara asks: The baraita explains Rabbi Shimon’s reasoning; what is the reasoning of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: Since the qualifying term “of it” was necessary to exclude teruma, by inference, it must be that vessels used for offerings of lesser sanctity require scouring and rinsing. If even offerings of lesser sanctity are excluded from the halakha of scouring and rinsing, it would be self-evident that the vessel used for teruma is exempt from scouring and rinsing. Accordingly, the direct exclusion of teruma indicates that the vessels used for offerings of lesser sanctity are not excluded. And Rabbi Shimon could have said to you: The term “of it” teaches a different halakha and excludes a disqualified sin offering from the halakha of scouring and rinsing, as we say earlier in this chapter (93a).

The Gemara asks: And is it correct that with regard to a copper vessel used to cook teruma, it does not require rinsing and scouring? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Terumot 8:16): With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it; and if one cooked milk in it, the meat absorbed in the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to it. Similarly, if one cooked teruma in a pot, one may not cook non-sacred food in it; and if one cooked non-sacred food in it, the absorbed teruma renders the mixture sacred if it imparts flavor to it. Therefore, a pot requires purging with boiling liquid in order to expel the flavor of teruma from it.

Three amora’im address the apparent inconsistency that while the Torah excludes vessels used for teruma from the halakha of scouring and rinsing, the baraita teaches that these vessels must be purged. Abaye said: When the verse excludes teruma from the halakha of scouring and rinsing, this is necessary only for that which the Master said: If one cooked in only part of the vessel, the entire vessel requires scouring and rinsing. By contrast, in this case, if teruma was cooked in only part of a vessel, one must perform scouring and rinsing only in the place of the cooking, and not in the whole vessel.

Rava said: When the verse excludes teruma from the halakha of scouring and rinsing, that is necessary only for that which the Master said: The verse specifies: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21), but the vessel is not to be scoured and rinsed in wine. It must be scoured and rinsed “in water,” but not in diluted wine. By contrast, in this case, i.e., the vessel in which teruma was cooked, it may be scoured and rinsed even in wine, and even in diluted wine.

Rabba bar Ulla said: When the verse excludes teruma from the halakha of scouring and rinsing, this is necessary only for that which the Master said: One must perform scouring and rinsing with cold water, in addition to purging a vessel of its absorbed flavors with boiling water. By contrast, in this case, i.e., with regard to the vessel in which teruma was cooked, one may cleanse the vessel even by performing only the purging with boiling water, which removes the residue of the forbidden food, and omitting the cold water processes entirely.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that scouring and rinsing are performed with cold water; but according to the one who says that scouring is done by purging with hot water, and rinsing is a different procedure performed with cold water, what can be said? According to this opinion, the verse is also referring to purging; and if the verse excludes vessels used for teruma, how does the baraita teach that such vessels much be purged? The Gemara answers: According to the opinion that differentiates scouring, which is done with boiling water, from rinsing, which is done with cold water, the Torah excludes vessels used for teruma only from the additional rinsing that the Torah requires after the scouring.

MISHNA: Rabbi Tarfon says: If one cooked a sin offering in a copper vessel from the beginning of the pilgrimage Festival, one may cook in it for the entire pilgrimage Festival; he need not scour and rinse the vessel after every use. And the Rabbis say: One may not continue using it in this manner; rather, one must perform scouring and rinsing before the end of the period during which partaking of the particular cooked offering is permitted. Scouring is like the scouring of the inside of a cup, the cleaning done when wine sticks to the cup, and rinsing is like the rinsing of the outside of a cup. Scouring and rinsing are both performed with cold water.