זבחים צז ע"א

השפוד שתוחבים בבשר כדי לצלותו, והאסכלא שהיא מעין רשת שצולים עליה בשר, אם צלה בהם בשר קדשים — מגעילן בחמין.

א גמרא שנינו במשנה את שיטת ר' טרפון שאם בישל בשר קדשים בכלי בתחילת הרגל, מבשלים בו כל ימי הרגל בלא מריקה ושטיפה, ואין אדם צריך לחשוש שמא הוא אוכל מבשר קדשים שנותר לאחר זמן אכילתו. ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם, המקור] לשיטתו זו של ר' טרפון? שכן אמר קרא [הכתוב] במצות הפסח: "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהלך" (דברים טז, ז). והרי חג הפסח אינו נגמר בלילה הראשון! אלא מכאן שהכתוב עשאו (החשיב) לכולן לכל ימי החג, בקר אחד למחרת הרגל, כאילו כולם יום אחד הם.

מתקיף לה [מקשה על הסבר זה] רב אחדבוי בר אמי: וכיצד יכול אתה לומר כן? וכי אין דין פיגול ברגל, שאם חשב הכהן בשעת עבודת הקרבן לאוכלו למחרת לא ייפסל הקרבן משום פיגול, כיון שכל ימי הרגל נחשבים כיום אחד?! וכיוצא בזה, האם אין דין נותר בימי הרגל, שאין בשר הקדשים שנותר לאחר זמנו, נפסל בכך?!

וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר אכן כך הוא הדין גם כן] שאין דין פיגול ונותר בימי הרגל — והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' נתן אומר: לא אמר ר' טרפון את דבריו אלא לענין הלכה זו בלבד, של מריקה ושטיפה, ולא לעניינים אחרים, כגון פיגול ונותר!

אלא צריכים לפרש בהסבר שיטת ר' טרפון כדברי רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הואיל והשלמים מצויים הרבה ברגל אין הבלוע שבתוך הכלים נעשה נותר, שהרי זמן אכילת השלמים הוא שני ימים, ומה שהוא מבשל כל יום ויום מימי הרגל נעשה גיעול (מפליט) לחבירו שנתבשל ביום הקודם, ולכן רק לאחר הרגל, כאשר יפסיקו לבשל בו, יתחייב בשטיפה ומריקה.

ב עוד שנינו במשנה: וחכמים אומרים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה. ומבררים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? מה פירוש הדברים? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה לכלי הנחושת עד זמן אכילה, כל זמן שמותר לאכול מחטאת זו, והדר עביד [ואז עושה] לה מריקה ושטיפה.

ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ר' יוחנן משום (בשם) אבא יוסי בן אבא: כתיב [נאמר] בדין כלי נחושת שבושלה בו חטאת: "ומרק ושטף במים" (ויקרא ו, כא), וכתיב [ונאמר] בפסוק שלאחריו: "כל זכר בכהנים יאכל אותה", הא (הרי) כיצד? והרי ממרקים ושוטפים לאחר אכילה! ממתין לה לכלי הנחושת עד זמן אכילה, והדר עביד [ואז עושה] לה מריקה ושטיפה.

ג שנינו במשנה באופן בו נעשית המריקה והשטיפה, כי המריקה — כמריקת הכוס, שטיפה — כשטיפת הכוס. מכאן שנינו כי השטיפה והמריקה בצונן. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מריקה ושטיפה — בצונן, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: מריקה — בחמין, ושטיפה — בצונן.

ומסבירים: מאי טעמא דרבנן [מה טעמם של חכמים]? מידי דהוה [כמו שהוא הדין] לגבי גיעולי גוים שצריכים לעשות הגעלה בחמין לכלי שבישלו בו גוים, כדי לפלוט את האיסור הבלוע בו. ורבי אמר לך [יכול היה לומר לך]: לענין הגעלה לא קאמינא [איני אומר], שודאי יש להגעיל בחמין. כי קאמינא [כאשר אומר אני] הרי זה למצות מריקה ושטיפה דבתר [שאחר] הגעלה, ששתיהן בצונן.

ורבנן [וחכמים], משיבים על כך: אם כן, שהמריקה והשטיפה ענין אחד הן, לכתוב קרא [שיכתוב המקרא] לשון זהה, או "מרק מרק", או "שטף שטף", מאי [מה ענין] שינוי הלשון "ומרק ושטף"? שמע מינה [למד מכאן]: מריקה — בחמין, ושטיפה — בצונן.

ורבי, מה הוא משיב לטענה זו? אי כתיב [אם היה כתוב] "ומרק מרק", או שהיה כתוב "ושוטף שוטף", הוה אמינא [הייתי אומר] שכוונת הכתוב שיעשה תרי זימני [שתי פעמים] "מרק" (מריקה) או תרי זימני [שתי פעמים] "שטף" (שטיפה), לכך כתיב [נאמר] "ומרק ושטף", לומר לך שהן שתי פעולות שונות: מריקה — כמריקת הכוס מבפנים, שטיפה — כשטיפת הכוס מבחוץ.

ד משנה אם בישל בו בכלי אחד בשר קדשים ובשר חולין, או בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים, אם יש בהן בקדשים (שהתבשלו עם החולין) או בקדשי הקדשים (שהתבשלו עם הקדשים הקלים) שיעור בנותן (נתינת) טעם במה שהתבשל אתם בכלי — הרי דינם של הקלים שבתערובת שיהו נאכלין כדינם של החמורין שבהן, בהגבלת הראויים לאכול, וכן זמן ומקום האכילה. והקלים שבתערובת זו אינן טעונין (חייבים) מריקה ושטיפה של כלי נחושת שנתבשלו בו, ואינן פוסלים במגע, שהנוגע בהם אינו מקבל את דינם של החמורים, ואם פסולים הם — אף הדבר הנוגע נפסל, ואם כשרים הם — הדבר הנוגע צריך להיאכל כדינם.

רקיק כשר שנגע ברקיק פסול, או חתיכה של בשר קדשים שנגעה בחתיכה של בשר פסול — לא כל הרקיקין הכשרים שנגעו נאסרים בנגיעה זו, וכמו כן לא כל החתיכות אסורין, שאינו אסור אלא במקום שבלע אחד מן השני.

ה גמרא ומבררים את הנאמר בתחילת המשנה, מאי קאמר [מה הוא אומר]? שהרי יש לכאורה סתירה בדברים, שאם יש בקדשי קדשים כדי נתינת טעם בקלים, והקלים נאכלים כחמורים, מדוע אינם טעונים מריקה ושטיפה ואינם פוסלים במגע כמותם? ומשיבים: אכן, צריך להוסיף ולשנות כך את המשנה: אם יש בהן בנותן טעם — הרי הקלין נאכלין כחמורין, וטעונין מריקה ושטיפה, ופוסלין במגע.

אם אין בהן בנותן טעם — אין הקלין נאכלין כחמורים, ואין טעונין מריקה ושטיפה, ואין פוסלין במגע. ושואלים: ואם אין בקדשי קדשים כדי נתינת טעם בקדשים קלים, מדוע אין הכלים טעונים מריקה ושטיפה?

נהי [גם אם אמנם] שמדין קדשי קדשים שנתבשלו בהם לא בעו [צריכים] מריקה ושטיפה, אבל קדשים קלים ניבעי [צריכים] מריקה ושטיפה!

אמר אביי: מאי [מה פירוש] "אין טעונין" דקאמר [שהוא אמר]? קדשי קדשים אין טעונים, אבל קדשים קלים שבושלו בהם טעונין מריקה ושטיפה. רבא אמר: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' שמעון היא, שאמר: קדשים קלים עצמם אין טעונין מריקה ושטיפה.

ודנים בדברים, בשלמא [נניח] לשיטת רבא, היינו דקתני [זהו שהוא שונה] במשנה: בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים, כדי להשמיענו שגם קדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה, אם אין בהם בנותן טעם של קדשי קדשים, וכשיטת ר' שמעון. אלא לדעת אביי, תרתי [שני מקרים], גם של קדשים וחולין, וגם של קדשי קדשים וקדשים קלים, למה לי? הרי לכאורה יש להם אותו דין!

ומשיבים: צריכי [צריכים הם], אבל לא לענין מריקה ושטיפה, אלא לעצם דין הבישול, דאי תנא [שאם היה שונה] רק קדשים וחולין, הוה אמינא [הייתי אומר]: חולין הוא דמבטלי [שמבטלים] את הקדשים אם אין בקדשים כדי לתת בהם טעם, כיון דלאו מינייהו [שאינם מינם], אבל קדשי קדשים וקדשים קלים אימא [אמור] שלא, כיון שהם נחשבים כמין אחד.

ולהיפך, ואי תנא [ואם היה שונה] רק קדשי קדשים וקדשים קלים, הוה אמינא [הייתי אומר]: קדשים הוא דאלימי לבטולי [שתקיפים לבטל] קדשים אחרים, אבל חולין אימא [אמור] שלא, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שני הדברים.

ו שנינו במשנה: רקיק פסול שהגיע (שנגע) ברקיק כשר — אין אסור כל הרקיק הכשר, אלא מקום הבליעה בלבד, וכן לגבי חתיכה שנגעה בחתיכה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] על מה שנאמר בדין החטאת: "כל אשר יגע בבשרה יקדש" (ויקרא ו, כ): יכול יהא נוהג דין זה בכל נגיעה שהיא, אפילו שלא בלע כלל? תלמוד לומר: "בבשרה" (ויקרא ו, כ) —

With regard to the spit and the metal grill [askela], one purges them in hot water.

GEMARA: The mishna teaches that Rabbi Tarfon says: If one cooked a sin offering in a vessel from the beginning of the Festival, one may cook in it for the entire Festival without scouring and rinsing the vessel after every use and without being concerned that he is eating forbidden leftover meat. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Tarfon? The Gemara answers: It is as the verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall roast and eat it in the place that the Lord your God shall choose; and you shall turn in the morning, and go to your tents” (Deuteronomy 16:7). Although one does not leave Jerusalem on the first morning of Passover, the verse has rendered all of those days over which one remains there equal to one morning.

Rav Aḥadvoi bar Ami objects to this: Can it be that all of the days of the Festival are considered a single day? But is there no prohibition against bringing an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time [piggul] during a pilgrimage Festival? And is there no prohibition of notar, consuming sacrificial meat beyond its appointed time, during a pilgrimage Festival? Both these prohibitions are based on the premise that each offering may be eaten over a limited time far less than the duration of the entire Festival.

And if you would say: Indeed, neither piggul nor notar apply during a Festival, that is difficult: But it is taught in a baraita that Rabbi Natan says: Rabbi Tarfon said that an entire Festival is considered a single day only with regard to this, the halakhot of scouring and rinsing, alone, and not with regard to other halakhot, including piggul and notar. Evidently, his opinion is not based on the cited verse.

The Gemara continues: Rather, one must explain that Rabbi Tarfon’s opinion accords with that which Rav Naḥman says citing Rabba bar Avuh. As Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Scouring and rinsing does not need to be done every day in order to avoid eating the taste of forbidden leftover meat, because while the vessels are used for repeatedly cooking various types of sacrificial meat, the meat of each and every day becomes a purging agent for the other food, that which is already absorbed in the vessel from the prior day. Therefore, only after the Festival, when the vessel is not being used, must the pot be scoured and rinsed.

§ The mishna teaches: And the Rabbis say: One may not continue using it in this manner; rather, one must perform scouring and rinsing before the end of the period during which partaking of the particular cooked offering is permitted. What is the mishna saying? Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: One waits for the copper vessel so long as it remains the period of partaking, and then he performs scouring and rinsing on it.

From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan says in the name of Abba Yosei bar Abba: It is written about a copper vessel in which a sin offering was cooked: “It shall be scoured and rinsed in water” (Leviticus 6:21); and it is written in the following verse: “Every male among the priests may eat it.” How so, i.e., what are the verses teaching through this juxtaposition? One waits with it until the end of the period of partaking and then performs scouring and rinsing on it.

§ The mishna teaches: Scouring is like the scouring of a cup, and rinsing is like the rinsing of a cup; and scouring and rinsing are both performed with cold water. The Sages taught in a baraita: Scouring and rinsing are both performed with cold water; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: Scouring is performed with hot water, and rinsing is performed with cold water.

What is the reasoning of the Rabbis? They hold that this halakha is just as it is with regard to purging the used vessels acquired from gentiles, for which purging the forbidden absorptions must be performed with hot water. And Rabbi Yehuda HaNasi could have said to you: I do not say this statement about purging, which must certainly be performed with hot water. Rather, when I say my opinion, it is with regard to the mitzva of scouring and rinsing, which is performed after purging.

And the Rabbis could reply: If so, that scouring and rinsing are both performed in the same manner, let the verse write the same verb to describe both processes, namely either: It shall be scoured and scoured in water, or: It shall be rinsed and rinsed in water. What is meant by the formula: “It shall be scoured and rinsed in water”? Conclude from the use of two verbs that scouring is performed with hot water, and rinsing is performed with cold water.

And Rabbi Yehuda HaNasi could reply: If it were written: It shall be scoured and scoured, or: It shall be rinsed and rinsed, I would say that the vessel must be scoured two times, or that it must be rinsed two times. Therefore, it is written: “It shall be scoured and rinsed,” to tell you that even if both are performed with cold water, there are two distinct actions: Scouring is like the scouring of the inside of a cup, and rinsing is like the rinsing of the outside of a cup.

MISHNA: If one cooked in one vessel sacrificial meat and non-sacred meat, or the meat of offerings of the most sacred order and the meat of offerings of lesser sanctity, the status of the food depends upon the taste of the stringent substance. If there is enough of the more sacred meat to impart flavor to the less sacred or non-sacred meat, then the lenient components of the mixtures must be eaten in accordance with the restrictions of the stringent components therein, insofar as who may partake of them, as well as the time when and the place where they may be eaten. And the copper vessels in which the lenient components were cooked do not require scouring and rinsing, and the lenient components do not disqualify pieces of meat through contact. With regard to these principles, the lenient components do not assume the status of the stringent components.

In the case of a fit wafer that touched an unfit wafer or a piece of sacrificial meat that touched an unfit piece of sacrificial meat, neither all the wafers nor all the pieces of meat are forbidden. No part is forbidden other than that which is in the place where the item absorbed taste from the unfit wafers or pieces.

GEMARA: According to the mishna, if the more sacred meat imparts flavor to the less sacred or non-sacred meat, then the lenient meat is to be treated in the same manner as the more sacred meat. Concurrently, their vessels do not require scouring and rinsing, and the lenient components do not disqualify pieces of meat through contact. The Gemara asks: What is the mishna saying? Is this not inconsistent? The Gemara answers: The mishna must be understood otherwise: If there is enough of the more sacred meat to impart flavor to the less sacred or non-sacred meat, then the lenient components of the mixtures must be eaten in accordance with the restrictions of the stringent components. Moreover, the copper vessels in which the lenient components were cooked do require scouring and rinsing, and the lenient components do disqualify pieces of meat through contact.

The Gemara continues: If the more sacred meat is not sufficient to impart flavor to the less sacred or non-sacred meat, then the lenient components of the mixtures are not eaten in accordance with the restrictions of the stringent components. Moreover, the copper vessels in which the lenient components were cooked do not require scouring and rinsing, and the lenient components do not disqualify pieces of meat through contact.

The Gemara asks: If the offerings of the most sacred order do not impart taste to the offerings of lesser sanctity, granted, the vessels do not require scouring and rinsing commensurate with vessels used to cook offerings of the most sacred order. But isn’t it so that the vessels should nevertheless require scouring and rinsing by virtue of having been used for offerings of lesser sanctity?

Abaye said: What is the meaning of: Do not require, which the mishna states? It means only that the vessels do not require scouring and rinsing commensurate with vessels used to cook offerings of the most sacred order, but they do require scouring and rinsing as vessels used to cook offerings of lesser sanctity. Rava said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Vessels used to cook offerings of lesser sanctity do not require scouring and rinsing at all.

The Gemara analyzes: Granted, according to the opinion of Rava, this explanation is consistent with that which the mishna teaches: If one cooked in one vessel sacrificial meat and non-sacred meat, or the meat of offerings of the most sacred order and the meat of offerings of lesser sanctity. The mishna provides a second scenario in order to teach that vessels used to cook offerings of lesser sanctity do not require scouring and rinsing, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. But according to Abaye, why do I need two cases to teach the single principle that a substance is nullified if its presence is insufficient to impart flavor?

The Gemara answers: Even according to Abaye, both cases are necessary, in order to teach a halakha with regard to nullification. As, had the mishna taught only the case of sacrificial meat and non-sacred meat, I would say that it is non-sacred meat that can nullify sacrificial meat, as sacrificial meat is not its type. But with regard to offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity, I would say: The offerings of lesser sanctity do not nullify those other offerings, because they are of the same type.

And had the mishna taught only the case of offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity, I would say that it is sacrificial meat that is strong enough to nullify other sacrificial meat; but with regard to non-sacred meat, I would say: It is not strong enough to nullify sacrificial meat. Therefore, it is necessary for the mishna to teach both cases.

§ The mishna teaches: In the case of a fit wafer that reached an unfit wafer or a piece of sacrificial meat that touched an unfit piece of sacrificial meat, neither all the wafers nor all the pieces are forbidden. No part is forbidden other than that which is in the place where the item absorbed taste from the unfit wafers or pieces. In relation to this halakha, the Sages taught in a baraita: With regard to a sin offering, the verse states: “Whatever shall touch its flesh shall be sacred” (Leviticus 6:20). One might have thought that this applies to all contact, even if the other piece did not absorb any flavor from the meat of the sin offering. To counter this, the same verse states: “With its flesh [bivsarah]” which can also be translated: In its flesh.