סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דַּאֲפִילּוּ אִקַּשּׁוֹיֵי נָמֵי לָא אִקַּשּׁוּ וּמְנָא יָדְעָה דְּאָמַר מָר אֵין לָךְ כׇּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָּא עַל רָחָב הַזּוֹנָה
אָמְרוּ בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְזִנְּתָה [כׇּל] אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַחַר חֲמִישִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּירָה אָמְרָה יְהֵא מָחוּל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל חַלּוֹן וּפִשְׁתִּים
אָמַר מָר וְגוֹיִם בִּזְמַן הַזֶּה רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּוין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ וְאֵין הַגּוֹיִם מְצֻוִּוין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה לוֹ בָּמָה לְעַצְמוֹ וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִּי אָסוּר לְסַיְּיעָן וְלַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן אָמַר רַבָּה וּלְאוֹרֹיִנְהוּ שְׁרֵי
כִּי הָא דְּאִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה קוּרְבָּנָא לְרָבָא שְׁלַחָה לֵיהּ אַסְּקוּהּ נִיהֲלִיה לְשֵׁם שָׁמַיִם אֲמַר לְהוּ לְרַב סָפְרָא וּלְרַב אַחָא בַּר הוּנָא זִילוּ וּדְבַרוּ תְּרֵי עוּלֵמֵי גּוּלָאֵי וַחֲזוֹ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂירְטוֹן וּשְׁקֻלוּ צִיבֵי חַדְתֵי וְאַפִּיקוּ נוּרָא מִמָּרָא חַדְתָּא וְאַסְּקוּהּ נִיהֲלַיהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי כְּמַאן כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר מָה מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֶדְיוֹט אַף עֵצִים שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט וְהָא מוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בְּבָמָה
דְּתַנְיָא כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת וְגוֹ' וּכְתִיב וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים הָא כֵּיצַד
גִּובָּה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי בָּקָר [וְעֵצִים] וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר בָּקָר וְעֵצִים וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ [הַטּוֹב בְּעֵינָיו] רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים [וּכְלֵי הַבָּקָר] לָעֵצִים וְרָבָא אָמַר לָךְ הָתָם נָמֵי בְּחַדְתֵי
מַאי מוֹרִיגִּים אָמַר עוּלָּא מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל מַאי מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל אָמַר אַבָּיֵי עִיזָּא דְּקֻרְקְסָא דְּדָיְישָׁן דִּישָׁאֵי אָמַר אַבָּיֵי מַאי קְרָא הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת
מַקְרֵי לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ וְרָמֵי לֵיהּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כְּתִיב וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן וְגוֹ' וּכְתִיב וַיִּקֶן דָּוִד וְגוֹ' הָא כֵּיצַד גִּובָּה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת
וְאַכַּתִּי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי הָתָם כֶּסֶף הָכָא זָהָב אֶלָּא הָכִי קָאָמַר גִּובָּה כֶּסֶף בְּמִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב
קָדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִים [בְּכׇל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל] אָמַר רַב הוּנָא בְּכׇל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל אֲבָל מַחֲנֶה לָא הָוֵי
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא וּמַחֲנוֹת בְּמִדְבָּר לָא הֲוַאי וְהָא תַּנְיָא כְּשֵׁם שֶׁמַּחֲנֶה בַּמִּדְבָּר כָּךְ מַחֲנֶה בִּירוּשָׁלַיִם מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מֵהַר הַבַּיִת לְשַׁעַר נִקָּנוֹר מַחֲנֵה לְוִיָּה
מִכָּאן וְאֵילָךְ מַחֲנֵה שְׁכִינָה וְהֵן הֵן קְלָעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר
אֶלָּא אֵימָא בְּכׇל מָקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אִיפְּסִלוּ בְּיוֹצֵא קָא מַשְׁמַע לַן
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע אֹהֶל מוֹעֵד הוּא
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְחֵיל עֶזְרַת נָשִׁים הִיא וְלֹא הָיוּ עוֹנְשִׁין עָלֶיהָ וּבְשִׁילֹה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי מַחֲנוֹת בִּלְבַד
הֵי מִינַּיְיהוּ לָא הֲוָה אָמַר רַבָּה מִסְתַּבְּרָא דְּמַחֲנֵה לְוִיָּה הֲוַאי דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַחֲנֵה לְוִיָּה לָא הֲוַאי

רש"י

דאפי' אקשויי. אבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה: דאמר מר. במכילתא בפ' יתרו: אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון. במכילתא תניא הכי אמרה רבש''ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים: אסור לסייען. בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר: אורויי להן. היאך יעשו: זילו דברו תרין עולמי גילאי. לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר: דמסקא ימא שירטון. לימון בלע''ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח: ואייתו ציבי חדתי. שלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים: ואפקו נורא ממרא חדתא. נ''ל שהוא פויישי''ר של איסתמא אציי''ר בלע''ז שמוציאין בו אש מן האבנים: ה''ג כמאן כר''א בן שמוע דתניא ר''א בן שמוע אומר מה מזבח כו'. ובת''כ היא שנויה בפרשה ראשונה: כתוב אחד אומר. ברייתא זו משובשת בספרים ושנויה היא בספרי בברכת כהנים וכך היא שנויה הא כיצד מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות רבי אומר בשם אבא יוסי בן דוסתאי גבה מכל שבט חמשים שהן שש מאות ר''א בן שמוע אומר ויקן דוד את הגורן כדמפרש בענין ויתן דוד לארונה במקום [שקלי] זהב משקל שש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בכסף שקלים חמשים ויאמר ארונה וגו' (ע''כ הגי') והכי פירושא דקרא ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאו שהרי פירשו במקום אחר כבר (דה''א כא) ויתן דוד לארונה במקום וגו' ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים (זהב): הא מודה ר' אלעזר בבמה. דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה: משקל שש מאות. לקמיה מפרש כסף שוה משקל שש מאות זהב: מטה של טורבל. כך נקרא במסכת פרה (פי''ב מ''ט): עיזא דקורקסא. כמין עז של עץ ויש בו יתידות חדים [וגם עשוי] חריצים חריצים קרני''ש ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה לאחר שנידושה ומתחתכין ונעשין תבן: מאי קרא. דהוא עשוי חריצים ומוכן לדוך ולדוק: כסף שש מאות שקלי זהב. וה''ק כסף שוה שקלים חמשים של זהב גבה מכל שבט ושבט: בכל מקומות ישראל. קא סלקא דעתך השתא דאפי' יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל אוכל קדשים קלים שם: שער נקנור. של עזרה היה שער המזרח: והן הן קלעים שבמדבר. לפנים משער נקנור הוה כמקום לפנים מן הקלעים במשכן: אימא בכל מקומות מחנה ישראל. שאפי' בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה: עוד אחרת היתה. מחנה רביעית חלוקה מהר הבית ומעזרה ולא היו עונשין עליה על הנכנס לה בטומאה במסכת כלים (פ''א מ''ח) מפרש מה היא חלוקתו מהר הבית: דמחנה לויה מיהא הואי. ומחנה ישראל הוא דחסר דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה:

תוספות

אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן. תימה לר' יוסי דאמר לעיל בפרק ב''ש (דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה''ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי''ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא: כמאן כרבי אלעזר בן שמוע כו'. עיקר מילתיה במנחות בהקומץ רבה (דף כב.): גבה חמשים מכל שבט ושבט שהן שש מאות. הא דכתיב הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה דה''ק גבה כסף שוה נ' שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות זהב לכל השבטים ור''ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח (ב''ק דף לו.) משמע דדינר של זהב שוה כ''ה של כסף ואומר ר''ת דדינר של זהב עב כפלים משל כסף ותדע מדאמרי' בפ' אלו טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשירה משמע דמשונה בעוביו משל כסף: אימא בכל מקומות מחנה ישראל. שאפילו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר